ביקורת מתגלגלת: Y: האיש האחרון

בלי פאניקה, יש שרוכניקה - פרק 7.
שם בתרגום חופשי
Y: האיש האחרון
שם לועזי
Y: The Last Man

היי, נראה לי שאתם כבר יודעים איך העסק הזה עובד אבל בכל זאת: שימו לב שיהיו כאן ספוילרים – מכיוון שהדף הוא לעונה בשלמותה יש לשים לב (למי שקורא) שיהיו ספוילרים לפרקים, ובנוסף יש לשים לב (למי שכותב תגובות) לסמן ספוילרים לפרקים ספציפיים. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים. ועכשיו, רם.


פרק 7: אימא שלי ראתה קוף

חוק #7 כשכותבים סיפור פוסט אפוקליפטי: אסור, בתכלית האיסור, להתקדם יותר מחמש דקות נסיעה ברכב. יש לכם יעד רחוק להגיע אליו? ובכן, תהיו מוכנים לגלות שהכביש חסום, הדלק נגמר או שאין חגורות בטיחות והאוטו לא מניע. ואם אין גורם חיצוני שמפריע זה אומר שאתם בדרך לתאונת דרכים. והאמת שלא רק עם סיפורים פוסט אפוקליפטיים זה ככה; כל עלילה שמערבת מסע ארוך מנקודה א' לנקודה ב' לא יכולה להתחיל ולהסתיים ב-"ואז עלינו על הסיטרואן אקסל ופשוט הגענו", אחרת איפה המתח?

למרות זאת אני תמיד מרגיש תִסכול כשזה קורה: יש מכוניות בעולם הזה וכבישים ריקים, אז למה תמיד מוכרח לקרות משהו רע? למה אי אפשר פשוט להגיע לאן שצריך? ואם הנרטיב דורש שהגיבורים ימצאו את עצמם כלואים באיזושהי תת-חברה מסתורית ועצמאית, למה לא ניתן להביא אותם למָקום הזה באופן אורגני? כי זו כתיבה עצלנית זה מה שזה.

בכל זאת, אחרי שפרקתי את העצבים, אגיד שמרענן לדעת שהקבוצה הזו שיוריק ושות' מצאו עצמם בה היא לא כת פסיכוטית רצחנית, אלא נשים רגילות (חלקן יושבות על רצח. נו, בקטנה), מי נחמדה יותר ומי פחות, ואין להן מניעים נסתרים; שזה כשלעצמו מעניין, כי בתור קבוצה שייתכן ושומרת טינה לעולם הזה שכלא אותן מאחורי סורג ובריח, הייתה להן כל זכות לפרוק עצבים על כל מי שהיא לא אחת הסוהרות המסכנות ותושבי היישוב השכן שהן כנראה הרגו (אף אחת לא מושלמת). 

לעומתן, שלישיית הגיבורים שלנו כן נראית חשודה עם כל התחמושת הכבדה והקוף. למעשה, הדינמיקה בין יוריק, ד"ר מאן ו-355 הגיעה לנקודת רתיחה ומבחינתי זו גולת הכותרת של הפרק; כל רגע בתא הכלא הוא ממתק של כתיבה, וניכר שהשלישייה הופכת למשפחה רק מעצם העובדה שהם רבים כמו ילדים קטנים, ילדים קטנים ומצולקים; יוריק עם האחריות על עתיד האנושות שרובצת על כתפיו, 355 עם העבר שרודף אותה וד"ר מאן עם האבדות הכבדות שהיא (ככל הנראה) ספגה.

בתחילת הפרק ניסה יוריק ללמד אותה את אחד הטריקים המעפנים שלו, ובזמן שד"ר מאן קשרה לו את הידיים הוא שאל אותה "Have you ever tied a knot before?", רק שבאנגלית המשמעות של "Tie the knot" היא גם חתונה. להזכירכם, אנחנו עדיין לא יודעים מה הקטע עם העריסה שראינו בבית שלה. ד"ר מאן כנראה נושאת עמה צלקת גדולה משחשבנו.

אני מחבב את השלישייה הזו מאוד רק מעצם היותה פגומה. ועכשיו כשהם סיימו לריב (אני מקווה), בא לי לראות אותם מאחדים כוחות כדי להגיע כבר לסן פרנסיסקו הארורה הזו. רק חבל שלא זכינו לראות את 355 משתמשת בשרוך ככלי-נשק כדי לברוח. נו, אולי בפרק הבא.

בינתיים בוושינגטון. מהרגע שבת' הגיעה לפנטגון הנחתי שמשהו פה חשוד. הרי היא לא הביעה עניין ביוריק כשהיה חי, אז מדוע שאמא שלו תעניין לה את הנחיר? והנה, אכן, "הפתעה" גדולה: בת' היקרה של יוריק שייכת לאותן פנאטיות שרוצות להפיל את השלטון, וליתר דיוק: לקבוצה מעט יותר מסודרת ומאורגנת של פנאטיות. רק חבל ש-355 כבר לא בוושינגטון, היא הייתה מטפלת היטב בבת' וחברותיה (כנראה עם שרוך).

לפחות רג'ינה אוליבר בסביבה. כולנו זוכרים איך אמרה שתטפל בנשים שנאספות בשער – ואני מאמין שנגלה בקרוב, כי הקירות דוחקים על הנשיאה בראון (אשמתה לחלוטין. היא הורתה על המצוד אחר 355), ואם היא תסיים את העונה כשהיא עדיין בשלטון זו תהיה הפתעה (הפתעה אמיתית, לא כמו "ההפתעה" על הבגידה של בת'). 

מה שפחות מפתיע זו קימברלי שמנסה למצוא איזשהו היגיון בכאוס ובטרגדיה המשפחתית שעברה, כאשר למרות הכל היא מאמינה שיש כוח עליון בעל מטרה. כלומר, סליחה, מה זאת אומרת "מאמינה"? היא  יודעת שיש כוח עליון. היא הרי ג'ואן מארקדיה. היא בילתה שתי עונות בשיחות עם אותו כוח עליון, ואפשר להבין את התִסכול שהיא חווה ואת הנִסיון להיאחז בהיגיון הפנימי שיצרה. 

כעת כשאיבדה את אמא שלה, קרובת המשפחה היחידה שעוד נותרה לה, אין לקימברלי מה להפסיד; העובדה שקימברלי היחידה (מלבד הרופאה) שיודעת על ההריון של כריסטין, בצירוף רצונהּ לחזור ולהיות אמא, גורמת לי לחשוב שלכריסטין לא מצפה סוף טוב. קימברלי בדרכה להפוך לדמות המסוכנת (והמרתקת) ביותר בסדרה.

מתחיל להיות מעניין, הא? בכל אופן, בשבוע הבא (לפי תקציר העלילה) נחזור להירו ולכת המשוגעות שלה. לא יכול לחכות!


פרק 6: וירד אל מת

חיפשתי בגוגל לצורכי הביקורת "סימנים שאתה בכת" (וגם "דרכים לדעת אם החתול שלך גזען", אבל זה לא קשור עכשיו), ואמנם לא מצאתי שתי רשימות זהות, אך אלה הרכיבים שחזרו על עצמם: התנגדות לחשיבה ביקורתית; ענישה על עזיבה; נאמנות לא הולמת כלפי המנהיג וניתוק מבני משפחה.

על פי הקריטריונים הנ"ל, קבוצת השורדות שהירו, סאם, נורה ומקנזי מצאו את עצמן בה היא, באופן מפתיע, לא כת. אפשר כמובן לטעות ולחשוב שהיא בהחלט כת, כי מתי אי פעם הסתובבתם עם חברים רגילים שהחליטו שזה סבבה ונורמלי לערוך טקס קריפי בעירום ולזרוק בוץ (כלומר, מחוץ למסיבות כיתה), אך מעבר לכך לא נראה שיש פה כת פנאטית שצריך לחשוש מפניה: אף אחד לא עוצר את נורה והירו מלעזוב, המנהיגה שונאת חנופה, ואמנם הן מאוגדות תחת דוקטרינה זהה, אך סאם עדיין בסביבה למרות ההתנגדות שלהן לכל המהות שלו, לא כך? אז גם חשיבה ביקורתית אפשר למחוק. ולגבי משפחות, ובכן, נורה ומקנזי הן אימא ובת. יש צורך להרחיב?

למרות זאת, משהו לא מרגיש לי נוח. המבטים השופטים, ההתלחשויות וכמובן, לא יודע אם הזכרתי קודם – הטקס הקריפי! איך זו לא כת שמישהי בבקשה תסביר לי. הרי האלף-בית של סיפורים פוסט אפוקליפטיים זו הצטרפות לכתות: יש אחת ב-"הנותרים", "The Last of Us", כמה מאות ב-"המתים המהלכים" ועוד אחת ב-"יפן שוקעת" (סדרת אנימה מצחיקה מרוב שהיא גרועה, יש אותה בנטפליקס. העלילה היא כזו: נכון יפן? אז היא שוקעת). סוף העולם הגיע ואנשים מחפשים נחמה וחברה, וכתות מציעות בדיוק את זה. חוץ מזה, קשה להאמין שהזכירו בפרק את המצור בווייקו מבלי שתהיה לכך סיבה. אז כן, ייתכן מאוד שהגיבורות שלנו בכת והן (ואולי גם אנחנו) עדיין לא בטוחים בזה. זה תלוי בעיקר אם קלסי המסכנה חטפה סתם זובור (מה שלא נעים, אבל קורה גם מחוץ לכתות) או נרצחה בסוף הפרק (מה שלא נעים, ו..קורה בכתות? אני מניח? זה נשמע כת-י כזה, לא?).

ואני מוכרח להצביע על חוסר העקביות של הקבוצה, כי בפעם האחרונה שראינו את רוקסן היא גערה בחברותיה שבאיזה קטע הן מסרבות לעזור לקטינה במצוקה? והנה בפרק הזה הן מכוונת רובים על קבוצת נשים שזקוקה לעזרה, והן מסרבות גם לעזור לילדה. מילא לא לצרף לקבוצה, אבל מה עם אולי לשתף פחית טונה? ואחרי הניסיון של רוקסן להנחיל במקנזי הצעירה את המִשנה שלה, אני מתחיל לחשוב שנרקמת תכנית עבור נורה ותכנית שונה לחלוטין עבור מקנזי. אז מי יודע, אולי בכל זאת יש פה אלמנט של הפרדה משפחתית. חוץ מזה שקלסי נענשה על שדיברה עם סאם, אז גם החשיבה הביקורתית תכף תלך לפח. ומכיוון שאף אחת מהגיבורות שלנו טרם באמת ניסתה לעזוב, ייתכן שגם לכך יהיו השלכות. נו, נגלה בשבוע הבא. יאללה נתרא-

אה רגע היה גם משהו עם יוריק. שמעו אני לא יכול להגיד שהתעניינתי במה שעובר עליו ועל 355 בפרק הזה, בעיקר כי זה עוד מאותו דבר: 355 עושה משהו מסוכן ויוריק כועס עליה אבל זורם עם השטויות שלה. עוד לא ברור מדוע 355 בחרה לברוח, אולם ההחלטה הטיפשית של הנשיאה בראון לאתר בכוח את 355 חזרה בפרק הזה לעקוץ אותה בישבן – כי ברגע האמת היא הבינה שלא רק שהדבר עשוי להסגיר את העובדה שיוריק פחות מת ממה שחשבו, אלא גם עשויה להפוך אותו שוב למת בדיוק כמו שחשבו.

מאז הפרק השלישי לא ראינו את הנשיאה ג'ניפר בראון פועלת באופן שקול והגיוני, בעוד שרג'ינה אוליבר (איזה אירוני שלשחקנית שלה קוראים ג'ניפר) ממשיכה להפגין קור רוח ואיפוק, גם כשהיא מספרת שהיא, בתור נשיאה, כבר הייתה מוציאה טנקים על המפגינות שבחוץ (מה שענה על השאלה שלי מאחת הביקורות הקודמות). ההשתלטות של רג'ינה אוליבר על כס הברזל הופכת לעניין של זמן, ואני סקרן לדעת אילו ריקושטים תחטוף בראון כשיגלו שהיא שיקרה לגבי יוריק. אני מוכן להמר (ואתם מכירים אותי, ההימורים שלי לרוב נכונים) כי עד סוף העונה בראון תיכלא או תוצא להורג, וסיכוי גבוה שזה יקרה לנגד עיניה של הירו, אחרת מה הטעם במסע שלה. מה שבטוח, יהיה מותח. מי היה מאמין שאתחיל לחבב את הסדרה הזו? רק בבקשה: בלי רומן בין יוריק ל-355 (מזכיר שד"ר מאן רמזה כי יוריק מסתכל על 355 אחרת). מי בכלל חשב על הציוות הנוראי הזה, הפסיכולוגים של "חתונה ממבט ראשון"? אני אוהב את שני אלה כידידים שיורדים אחד על השנייה ואני מקווה שהם יישארו ככה. בכל אופן, עד הפעם הבאה: היזהרו מכתות.


פרק 5: המצוד אחר מאן

הגענו למחצית העונה (איך שהזמן טס, מרגיש שהתחלנו רק בשבוע שעבר. אה, רגע…). הפרק מביא את יוריק ואת 355 אל בוסטון על שלל המבנים האדומים שלה (זה קטע של בוסטון או משהו?), ובה הם פוגשים את דוקטור מאן. סליחה, התכוונתי שהם מתמהמהים בעיר, מתחבאים, מפשפשים בדירה שלה, מסתובבים באזור האוניברסיטה, שואלים חיילות, מתחבאים עוד קצת, הולכים, מחפשים עוד ורק אזזזזזז פוגשים את דוקטור מאן.

אם לא הייתי צופה מראש בטריילר, כנראה שבתחילת הפרק הייתי משתכנע שדוקטור מאן היא רעיון נשגב ולא דמות שקיימת. אבל הנה, אחרי כל הדיבורים על כמה שהדמות המסתורית הזו מחתרתית, קיצונית, מהפכנית ולא שמה זין, זכינו סוף סוף לפגוש מדענית שהיא, ובכן, קווירקית. כי כמובן שהיא תהיה מדענית קווירקית. רציתם מדענית רגילה משעממת? היא הרי דמות קבועה בסדרה. אסור לה להתנהג רגיל!

דוקטור מאן היא גם הראשונה שמציגה את הצד של המפגינות, אותן אלה אשר, בעיצומה של אפוקליפסה, זועמות על הממשלה שמסתירה מהן דברים. בתור צופים שרואים מה הולך בממשלה, אנחנו יודעים שהן לא טועות. אבל יש כאן את עניין הביצה והתרנגולת: הממשלה מסתירה דברים כדי למנוע מהציבור לכעוס, אבל הציבור כועס כי הממשלה מסתירה דברים. אני לא יכול לומר שהייתי כועס פחות במצב של חוסר אונים, אבל באיזו נקודה בהיסטוריה נפתרה בעיה כלשהי לאחר שהושלכו בקבוקי תבערה?

מוזר לי שדוקטור מאן לא עקבית עם הקונספירציות שלה. היא טוענת, בכעס, שהנה, הממשלה אכן מסתירה מהציבור מידע חשוב – ושני היצורים בעלי כרומוזום ה-Y שנמצאים מולה הם ההוכחה לכך; אך בסוף הפרק, כשמגלים לה שאחד מהם הוא הבן של הנשיאה, דווקא על זה היא לא מוציאה ציוץ? באמת? אפילו אני, מישהו שצופה בסדרה ויודע מה הולך בצד האחר, סקפטי שאין כאן באמת קונספירציה.

בכל אופן, להגנתה של הממשלה אציין שהממשלה מסתירה מידע גם מהממשלה עצמה. זה אמנם לקח לה קצת זמן, אבל סוף סוף הנשיאה בראון מפקפקת בסוכנת המסתורית שהיא לא מכירה, זו שגורל הבן שלה בידיה. ג'ניפר בראון הנבונה והחזקה הציגה בפרק הזה סדקים ראשונים בדמותהּ, וההתנערות של בראון ממעשיה של 355 נשמעו כמו גמגומים של פוליטיקאית שמנסה להציל את עורה, לא כמו מישהי שבאמת עצובה על מה שקרה.

הסדקים של בראון ינוצלו ככל הנראה בידי רג'ינה אוליבר (נו, זאת שהייתה תקועה באיסראעל), ואני מודה שהופתעתי שאוליבר לא הסתערה במסדרון ודרשה את כס המלכות לעצמה, ובמְקום זאת היא שומרת על הזכות לסרקזם (ובתור אשכנזי, זו זכות יסוד!). אוליבר למעשה אינטליגנטית יותר מהאופן בו דמויות אחרות הציגו אותה, מה שהופך אותה למסוכנת משחשבנו. אשקר אם אגיד שאני לא סקרן, ולוּ קצת, לראות איך תתנהל המערכת תחת הידיים שלה, וספציפית מה תהיה המדיניוּת שלה מול המפגינות; האם היא תהיה נחמדה לציבור שחלקו אוהד אותה, או שתוציא טנקים ותדרוס כל מפגינה? יש לי תחושה שאת התשובה נגלה בקרוב.

דבר טוב אחד שיצא מהאפוקליפסה הוא שנגמרו המסיבות לגילוי מין העובר, וזו בעיה אחת פחות שיש לכריסטין, העוזרת של בראון, לדאוג לגביה. מעבר לכך, אין לי מושג לאן קו העלילה הזה של ההריון ילך או אם יש לו איזושהי תכלית, אבל אני כן יודע שקימברלי תשמור על הסוד של כריסטין בשקט כפי שאני שומר עד היום, בקנאות, על הסוד שסיפר לי ליאור ברק מכיתה ד'2 בטיול השנתי, על זה שבורח לו פיפי בכל פעם שהוא אוכל שוקובו, ושזה קשור איכשהו להורים שלו שמתגרשים כי אבא שלו זואופיל (אבל אל תגלו, כן?). אני חוזה שהעונה תסתיים בלידה, השאלה היא אם הלידה תהיה עצובה או שמחה.

חזרה לענייני 355, בשמה האחר, "הדמות הכי טובה בסדרה": לא ברור מדוע היא לא באמת התקשרה לנשיאה בראון? כי בפעם האחרונה שהן נפגשו 355 הייתה נאמנה לה כמו כלב. האם היא חששה לא לקבל אישור להמשיך לסן פרנסיסקו? כי בשלב הזה, אין לבראון ברירה אחרת אלא להסכים (כי מה האלטרנטיבה, להחזיר את יוריק?). אבל אהבתי יותר את 355 אפופת המסתורין, ולצערי נראה שהעלילה מעוניינת לטפטף לנו מידע לגבי מנין באה ובמה עסקה – ואני לא בטוח שאני רוצה לדעת. לא להכל צריך תשובות.


פרק 4: קארן ובנג'י

הו, הרבה יותר טוב!

בשלושת פרקיה הראשונים ניסתה "Y: האיש האחרון" לעשות הכל מהכל: דרמה, אקשן, קומדיה, טרגדיה, פוליטיקה ודם, וזאת כחלק ממרתון שלא מאפשר להכיר את הדמויות כמו שצריך, מה שלא מפתיע כי יש המון פרצופים בסדרה. לעומת זאת פרק 4, "קארן ובנג'י", לוקח צעד אחורה ומאפשר לעלילה סוף סוף קצת לנשום. 

הפרק מניח בצד את האפוקליטיקה (אפוקליפסה + פוליטיקה) לטובת שני מסעות: המסע של יוריק ו-355 בדרך לדוקטור מאן והמסע של הירו (לאמא שלך קראי קארן) וסאם בדרך לאיפה שנמצאים האנשים החשובים. סליחה, התכוונתי הנשים החשובות.

אם "Y: האיש האחרון" הייתה סרט קולנוע, ברור לכולם שעלילת "קארן ובנג'י" הייתה נחתכת ברובה החוצה, משום שעלילתית גרידא, הפרק לא משרת הרבה; יכולנו לקפוץ מיד אל דוקטור מאן ולדלג על שיחות הנפש של הירו וסאם, והסיפור בבסיסו היה נותר זהה. אבל היופי של סדרת טלוויזיה הוא שלא מדובר בספרינט 100 מטר לקו הסיום, אלא מרתון ארוך, חלקו בהליכה כדי שנהנה מהדרך ולא נרגיש מותשים. וכך בזכות הפרק האיטי הזה למדתי לחבב את הירו. אמנם אני עדיין מאמין שהיא קשה מדי עם אמא שלה, בטח בזמנים כמו אלה, אבל אפשר להבין מנין הכאב שלה נובע. חוץ מזה שהירו לא היססה ולוּ לרגע לטפל במקנזי, ואמנם זה טרופ שחוק (נראה לי הוא שייך למחוזות Caretaker Reversal) אבל יש סיבה מדוע הוא שחוק: כי הוא עובד.

קבוצת הניצולות שהירו, נורה וסאם פגשו בסוף הפרק היא מעניינת, כי אנחנו מבינים למעשה שחלק ניכר מהעולם התדרדר כבר לרצח – או איומים ברצח – תוך שבועות בודדים. הרי זו לא רק הקבוצה הזו שהן פגשו אלא גם השוטרות בשוק שלא היססו לשלוף אקדחים על יוריק וגם אשכרה לירות.

וזו תשתית חשובה מאוד שאותה פרק 4 מבסס. כי עד כה, בכל פעם שדמות נמצאה לבדה, בין אם ביער, בבית מרקחת או סתם התהלכה לה ברחוב, תהיתי אם בכל רגע עשוי לזנק עליה זומבי לפני שנזכרתי שרגע אחד, זו לא סדרה כזו… רק שהיא קצת כן: הצילום הקלסטרופובי, השקט שניתן לחתוך בסכין, הכאוס הפוסט אפוקליפטי – "Y" היא סדרת זומבים בלי זומבים. הדמיון בז'אנרים הוביל לכך שחלק מהמתח בסדרה נראה על פניו מגוחך, הרי הדמויות האלה לא באמת בסכנה – רק שכן, הן בהחלט בסכנה.

האויב האמיתי בסדרות דוגמת "המתים המהלכים" הוא בני-האדם, אשר היו במרחק של יום רע אחד לפני שהוציאו מתוכם רוצח שהסתתר (עד כה) בגלל רתיעה מהחוק. "Y" למעשה באה להראות שלא צריך מפלצות  אמיתיות כדי להוציא את המפלצות מתוך בני-האדם ומספיק אירוע לא שגרתי בודד כדי שהעולם יתחרבש – וזה הלקח העיקרי שיצאתי עמו מהפרק.

אני רק מקווה שהצרה שאליה הירו, נורה וסאם נקלעו לא תסיח מהמטרה שהיא הבית הלבן (תחזור לישון ג'רארד באטלר, לא קראתי לך), משום שאחת הרעות החולות של "המתים המהלכים" הייתה לעשות זיגזגים עד שהם סוף סוף הגיעו ליעד. אני רוצה לראות את הירו ואמא שלה נפגשות, דאמיט!

חזרה ליוריק ו-355: נו, לפחות בינתיים ראינו מהיכן הקוף של יוריק למד לברוח ברגעים הכי לא מתאימים: מיוריק עצמו (שכנראה לוקח ברצינות את היותו אמן  בריחה). ההתפרצות של 355 בסוף הפרק מנתבת את מה שהצופים מרגישים כלפיו מראשית הסדרה, כי זה דבר אחד להיות בייביסיטר על פריווילג שמסרב להתבגר, אבל זה דבר אחר לחלוטין כשגורל העולם מונח על כתפיו של הילד הבכיין בן ה-27 שלא יודע לציית להוראות ומסכן את כולם בהתנהגות הילדותית שלו.

בתוך תוכה "Y: האיש האחרון" היא סדרת מסע על הפיכתו של יוריק מילד קקה לגיבור, ואני לא יכול לחכות לראות את החלק המאוחר יותר, בוודאי עם מישהו כמותו. אך לפחות גם כלפיו אני מתחיל בשעה טובה להתרכך. אני לא יודע אם זה בגלל עיני הכלבלב או הטריק שהוא עשה עם הקלפים (מה? אני אוהב קסמים) אבל יש ביוריק משהו חמוד. אם הוא רק ייפטר מהאובססיה לבת' אולי גם אתחיל לחבב אותו באמת.

אני גם שמח שהוא סוף סוף ניסה את התרגיל עם הטסטוסטרון, אם כי לא ברור מדוע לו זה לא עבד, כשכל מה שסאם צריך כדי שלא ירדפו אחריו זה לפלוט משפט ציני וכולן מבינות וממשיכות הלאה – אם מישהי באמת מנסה להרוג את סאם, זה לא בגלל שהוא טרנסג'נדר (הו, כמה פרוגרסיבי!). 

בכל אופן, הסדרה ממשיכה להציג שיפור מפרק לפרק, גם אם קטן, אבל מי יודע – אולי עד פרק 10, במידה והמגמה תימשך, תהפוך הסדרה ליצירת מופת. בכל אופן, בפרק הבא: דוקטור מאן! זה יהיה מעניין לראות (אלא אם שם הפרק, "Mann Hunt", מטעה בכוונה, והפרק כולו יתרכז בקוף של יוריק מחפש בננה אך מוצא… אהבה).


לפני שנתחיל, זו לא ביקורת מתגלגלת שעלתה באיחור. שלושת הפרקים הראשונים של "Y: האיש האחרון" שודרו יחדיו, ומהפרק הבא היא תעבור לפורמט של פרק בשבוע. לכן הטקסט המפלצתי הוא על שלושה פרקים של Y (ועל זה נאמר: וואי וואי וואי).

פרק 1: היום שלפני

אודה ואתוודה שלא קראתי את סדרת הקומיקס "Y: האיש האחרון" של בריאן ק. ווהן, מי שקרוי BKV בפי מעריציו (אבל אני קורא לו בני). למרות זאת שמעתי עליה מספיק כדי לדעת שבבוא היום, כאשר יעובד אותו האפוס אודות הגבר האחרון בעולם בו רק נשים שרדו למסך הגדול, הקטן או כמשחק טמגוצ'י זה יהיה משהו שאצטרך לראות. העסק אמנם לקח זמן (מאז 2007 מדברים על עיבוד שכזה) אך 'Y' בשעה טובה, אחרי אינספור מהמורות, סוף סוף פה – והיא… בסדר. סבבה. אחל'ה בחל'ה שבעולם. מעבירה ת'זמן בכיף. ולמרבה ההפתעה, גם יחסית קלילה, שזה מעניין, משום שסדרה עם קונספט הפוך – האישה האחרונה ששרדה בעולם של גברים, הייתה כבר סדרת אימה.

הפרק הראשון (מתוך עשרה שמתוכננים לעונה) מעז להתחיל באופן שונה מרוב הסדרות והסרטים הפוסט אפוקליפטיים: עם הטרום אפוקליפסה. אחרי פתיח קר בו רואים את יוֹריק נודד ברחובות ניו-יורק עם הקוף שלו, חוזרת העלילה שבועות ספורים לאחור על-מנת שנכיר, עם כפית עמוק לתוך הגרון, כמות גדולה של אנשים. אל דאגה, עד סוף הפרק הכמות הזו תצומצם בחצי.

יוֹריק (בן שנצר) הוא אמן בריחה, עוּבדה שאמו הסנטורית (דיאן ליין) כנראה לא מעלה בפגישות עבודה. ליוריק אחות, הירוֹ שמה (אוליביה ת'ירלבי, "השופט דרד"), ולפני שאמשיך אני חייב לשאול רגע: ההורים שלהם הפסידו בהתערבות? מה זה השמות האלה? היה מבצע "קרא לילד אחד שלך בשם דמות משנית משייקספיר וקבל אחד חינם"? בכל אופן גם הירו לא בדיוק גאוות המשפחה, אבל לפחות היא עובדת באמבולנס ועושה משהו מועיל. בניגוד ליוריק שלא מסוגל לשלם שכר דירה ואף רוצה להציע נישואין לבת הזוג שלו, בת', שבבירור לא בעניין כמוהו (אפילו שהוא הכין טוסט עם שלוש גבינות. לא יודע, במקומה הייתי מסכים).

אנשים חשובים נוספים לשים עליהם עין בפרק הפתיחה: נורה (מארין אירלנד, "אקדמיית המטריה"), יועצת התקשורת של נשיא ארה"ב ואימא לבת ולבן, כשניכר שהבת מעדיפה את האבא (ג'יז, אני מקווה שלא יקרה לו משהו רע…); קימברלי (אמבר טמבלין, לנצח ג'ואן מארקדיה) בתור לא-איוונקה-טראמפ-מה-זאת-אומרת; ו-"סוכנת 355" (אשלי רומאנס, הרמיוני מסדרת היוטיוב "הרמיוני גריינג'ר ומשבר רבע החיים". לא, אני לא ממציא את זה). אם יש דמות אחת שמצדיקה צפייה בסדרה עבורה, זו '355'. אבל עליה בהמשך כי בפרק הראשון והשני לא קורה איתה שום דבר מעניין.

למעשה בפרק הראשון ספציפית גם לא קורה שום דבר מעניין עם רוב הדמויות, למעט, אתם יודעים, האפוקליפסה. והיא כבר נהדרת. כלומר, היא נוראית. כן? ילדים מתו. אבל היא עשויה באופן נהדר. מפלתם של גברי העולם, הכאוס, הבלבול, ההיסטריה – אין, ככה אני אוהב את הטלוויזיה שלי. אחרי כמעט שעה של דרמות בבית הלבן ואינטריגות בין בני זוג, שכחתי שזו אמורה להיות סדרה על אפוקליפסה. ואולי זו הייתה המטרה, להכניס אותנו לעולם די רגיל רק כדי למוטט אותו. מה אני אגיד לכם, זה עבד. 

יאללה, פרק שני.

פרק 2: אם העולם יהיה עדין

דמיינתי את Y כהרבה דברים לפני הצפייה. גרסה נשית ופוסט אפוקליפטית של "הבית הלבן" לא הייתה אחת מהן. ואם בפיילוט עוד היה ספק, בפרק השני ברור לכולם שדמותהּ של דיאן ליין, הנשיאה ג'ניפר בראון, היא הדמות הראשית והאות וואי בכותרת זה עבור יניפר בראון. מרתק היה לראות אותה, כנשיאה בהפתעה, מנסה להחזיק את המדינה מהתפוררות מוחלטת, כל זאת בעודה דואגת להירו – היחידה במשפחה שהיא חושבת שאולי עוד חיה.

בינתיים עם מי שאמור להיות כוכב הסדרה, אני לא יכול לומר שיוריק יוצר רושם של דמות מעניינת. אפילו הקוף שלו ניסה לברוח ממנו פעמיים בשלושת הפרקים הראשונים (אחי, תבין את הרמז). אבל אהבתי את הסצנה במכון ייבוש הבגדים. אשתי אמרה שבאותה סצנה יוריק, שמצוי באי-נוחות מכך שבוהים בו עירום, ומתחנן מול נשים ששוקלות לסחור בו – הרגיש קצת כמו אישה בעולם של פעם, ואולי יש בזה משהו. בכל אופן ההתרפסות שלו היא הדבר הכי קרוב למשחק איכותי שקיבלנו מבן שנצר, כך שאולי יש תקווה שיוריק יהפוך למעניין. הוא עוד לא שם, גם לא אחרי פרק 3, אבל הוא בדרך.

לפחות יוריק משעשע בפרק השני, כי אחותו הירו מעצבנת ויש לי בעיה עם הגישה המעפנה שלה לחיים. היא מזכירה בפרק עד כמה היא לא מסתדרת עם אמא שלה, אבל מהזמן שבילינו עם אותה "אמא מפלצתית" (וזה לא מעט) נראה שהיא… נחמדה. ממש ממש נחמדה. היא מכילה את הלוּזריוּת של יוריק, משהו שאני לא יודע אם הייתי מצליח לעשות בעצמי, ואפילו שולחת מישהי לחלץ את הירו. גם אביהם של יוריק והירו, פרופסור לספרות, נראה כמו אבא טוב בשתי הדקות שראינו אותו בפיילוט.

אוקי, אז לא להסתדר עם אמא סנטורית שכנראה לא פינתה לך מספיק זמן בילדוּת, בסדר. מקבל. אבל להתעקש לא לבקש עזרה מאותה אמא, גם אחרי שהפאקינג אפוקליפסה התרחשה לפני איזה דקה וחצי, ואמא שלך היא הפאקינג נשיאה: זה אבסורד. יוריק אולי אפס אבל לפחות הוא מעריך עזרה ומחפש אותה במקומות הנכונים. נכון שהירו לבסוף התרצתה (וגם אז, בעיקר בגלל אשמה) אבל בחייאת. היא עד כדי כך שונאת את זה שאמא שלה קראה לה הירו?

טוב בעצם אני יכול להבין למה היא כועסת.

תחושות האשמה של הירו הן בגלל סאם, החבר הטרנסג'נדר שלה שבגללה הוא נדפק, פחות או יותר (בעיקר פחות, הוא באמת יכול היה לעזוב בלעדיה). הדגש על טרנסג'נדרים בסדרה גדול ממה שהוא היה בקומיקס, מה שהגיוני לחלוטין, וסאם אף מצליח להתהלך בחוץ מבלי שיסחרו בו. מדוע בעצם שיוֹריק לא ישקר ויגיד שהוא טרנסג'נדר?. טוב אולי לא במכון ייבוש הבגדים שם הוא עירום, אבל לפני שהוא איבד את בגדיו כי הוא דביל, יוריק לא באמת צריך היה להסתתר כמו אנה פרנק – בטח לא בניו-יורק.

לא שזה משנה, כי הפרק נגמר בכך שיוריק נפגש עם 355, אותה סוכנת כל יכולה שבכלל נשלחה לחלץ את אחותו, אבל נו, ילד מעצבן עם שם טיפשי שקשור לנשיאה – כל אחד מאיתנו היה מתבלבל.

בעיה מסוימת שצצה בפרק (ונהיית ברורה יותר בפרק הבא) היא שלא נראה שהסדרה לוקחת ברצינות יתרה את ההשלכות האפוקליפטיות. הרי מה שקרה בסדרה הוא, פחות או יותר, אותו דבר שעשה ת'אנוס – רק שכאן מחצית החיים שנעלמו הם לא בדיוק רנדומליים, והם נעלמו בצורה אלימה. למרות זאת, על אף שבכל רגע נתון בשמי כדור הארץ טסים בין 8,000 ל-20,000 מטוסים, כשרק בערך 5% מכלל הטייסים הן נשים – לא ראינו כאוס גדול כל-כך כמצופה מאירוע בסדר גודל שכזה, וזאת לפני שמחשיבים נהגי רכבת, כורים אטומיים נטושים וזמינים לחורשות רעה ועוד בלגן. העולם צריך להיות הרבה יותר כאוטי מהאחד שהסדרה מציגה – ואין לי כוח, שוב, לשטות כזו מבית דיסני. בסדרה שאין בה לכאורה אלמנטים של פנטזיה, צריך הרבה מאוד קפיצות לוגיות כדי להסביר איך הכל עדיין עומד, ולא בא לי לעשות אירובי מחשבתי בכל פרק. מחזיק אצבעות שהנושא משתפר בהמשך העונה. 

פרק 3: ניל 

בכל אופן, כל זה לא משנה הרבה כי יוריק הגיע לפנטגון, היכן שמסתובבות נשים שמכירות אותו מאז שהוא תלה ביצי פסחא לכבוד חג מרתין לותר קינג או משהו כילד ואף תירוץ כבר לא יעבוד לו. הסדרה גם הופכת למעניינת יותר בנקודה הזו, גם כי הירו לא בפרק אך בעיקר כי סוכנת 355 מתגלה כמגניבה לאללה. אין לי איך לתאר אותה חוץ מוילאנל מ"להרוג את איב", אם וילאנל הייתה עובדת ביחידה סודית שעונה רק לנשיא. יש לשתיהן אפילו את אותן הבעות הפנים! היא מסוכנת, מצחיקה ויש לה רעיונות מופרכים. אמנם איש לא יודע את מי היא איבדה (בהנחה שאיבדה) באפוקליפסה, אבל אם יש דמות אחת שיש מצב שאווווולי קצת נהנית מכל הכאוס מסביב – זו היא, וזה נהדר. עצוב לי כמובן על הטייסות שהיא הרגה בלי למצמץ, אבל זה חלק מהיופי של הדמות: סוכנת 355 היא גם סוכנת של כאוס, ולא ברור עדיין אם היא גיבורה, אנטי גיבורה, סתם משועממת או כולן ביחד.

למרבה ההפתעה, בפרק השלישי פיתחתי סימפתיה גם כלפי קימברלי, בתו של הנשיא בר המינן. כן, היא רפובליקנית עם דעות אנכרוניסטיות, אבל היא אלף) איבדה שלושה ילדים, ובית) באמת ובתמים אוהבת אנשים, מכירה את כל הצוות ובני משפחותיהן ודואגת לכולן. חבל שהנשיאה ג'ניפר נפנפה אותה כי שיתוף פעולה בין שתיהן יכול היה להועיל לכולן, בטח ובטח אחרי שגילינו שרה נידחת עם עין על הנשיאות באוהל ההוא שלגמרי צולם בתל-אביב כי רואים שלטים בעברית הפוכה (לפחות האותיות בכיוון הנכון) ויש רופאה שמדברת עברית משהו משהו נפלא נפלא תביאי לה מים תודה יום טובה.

אבל אני לא יודע כמה עוד דרמות בבית הלבן אוּכל להכיל לפני שזה יתחיל להימאס. לסדרה יש מזל שדיאן ליין שחקנית דגולה שיודעת לשאת על כתפיה עלילה בסדר גודל שכזה, אבל מה שעובר על נורה (יועצת התקשורת) בפרברים הרבה יותר מעניין; רק במסע האימים שלה ושל הבת שלה מבינים עד כמה האפוקליפסה פגעה קשה באנשים הרגילים, וחבל שהדמות שלה היא עוד עובדת של הבית הלבן (גם אם אלה לא מכירים בה כחיונית) במְקום להיות סתם מישהי, כי תוך פרק או שניים גם הסיפור המעניין שלה עשוי להתמזג לקלחת הפוליטית. כפי שיקרה בקרוב עם הירו שנמצאת בדרכה לאמא, מה שעשוי להותיר את הסיפור הפוסט אפוקליפטי מנקודת מבט של פוליטיקאיות ובנות משפחותיהן. אם זה נשמע לכם מרתק, כנראה שאתם פוליטיקאים או בני משפחותיהם.

יוריק הוא בעיה בפני עצמה משום שהסדרה, נכון לעכשיו, לא ביססה את יוֹריק כמישהו שאני רוצה לעקוב אחריו. אני מודע לכך שהוא מוצג בכוונה כאפס (ותודה לכותבים שלא הכניסו בפרק הראשון את המשפט "לא אתחתן איתך גם אם תהיה הגבר האחרון בעולם"), אבל אולי להראות מדוע הוא ככה? גם לגיבור אפס צריכה להיות סיבה איך הוא הגיע להיות אפס (ובבירור יש שם סיפור) אבל תשובה, לצערי, אין והייתי שמח אם היינו מקבלים אותה מוקדם, איפשהו בין שלושת הפרקים הראשונים. אתם יודעים, רק כדי שיהיה למישהו מאיתנו אכפת מהבחור הזה. בינתיים אכפת לי מהקוף שלו יותר. טוב, בעצם זו לא חוכמה. זה קוף. מי לא אוהב קופים? גם את קופיפו העדפתי על פני מרקו, וחיבבתי את מרקו. ותנו לי להגיד לכם – יוריק הוא לא מרקו.

לסדרה יש יש פוטנציאל, ואי אפשר לומר שהיא לא עשויה היטב. אמנם לא "HBO היטב" אבל היטב, וחוץ משני הצוציקים של הנשיאה ג'ניפר בראון, אני מחבב את הדמויות ומושקע בכל מה שקורה סביב. יוריק ו-355 בדרכם להרפתקה מעניינת שאין לי מושג מה תוליד. הסוכנת 355 נתנה לג'ניפר חתיכת פיץ' לגבי מדוע ד"ר אליסון מאן מתאימה לתפקיד (שוברת מוסכמות, אינטרסנטית, בוגדת מדינה…) מה שהופך אותה, אוטומטית, לדמות המגניבה ביותר בסדרה, ואני חושש שהמפגש עמה לא יעמוד בציפיות. אבל אני סקרן לדעת מה יקרה כשהם יגיעו אליה, והאם נגלה דרכה מדוע יוריק היחיד ששרד (אני מנחש שזה קשור איכשהו לקוף). רק בבקשה, שהוא ישתוק כבר לגבי בת'. היא בעניין שלו כמו שהחתול שלי בעניין של להדיח כלים.