 |
||
| עיתון 'הארץ' בחן מבחר בתי קולנוע בסוגיה החשובה: מה התמורה שאנו מקבלים, כצופי קולנוע, עבור מחיר הכרטיס המופקע שדורשים מאיתנו. נבדקו פרמטרים כמו גודל המסך, מחיר הכרטיס, מיזוג, והאידיוטים בשורה מאחורה. |
12.08.2002
|
|
יומית
עיתון 'הארץ' בחן מבחר בתי קולנוע
בסוגיה החשובה: מה התמורה שאנו
מקבלים, כצופי קולנוע, עבור מחיר
הכרטיס המופקע שדורשים מאיתנו. נבדקו
פרמטרים כמו גודל המסך, מחיר הכרטיס,
מיזוג, והאידיוטים בשורה מאחורה.
עיתון 'הארץ' בחן מבחר בתי קולנועבסוגיה החשובה: מה התמורה שאנו
מקבלים, כצופי קולנוע, עבור מחיר
הכרטיס המופקע שדורשים מאיתנו. נבדקו
פרמטרים כמו גודל המסך, מחיר הכרטיס,
מיזוג, והאידיוטים בשורה מאחורה.
התקלות שצויינו בכתבה
הם כלום לעומת מה שבאמת קורה- בצפייה ב'כיפור' לפני כשנה בעמל בכפר סבא רק לקראת סוף הסרט נזכרו העובדים להדליק את הסאונד. ואני חשבתי שמדובר בסרט אילם…
לא מקבלים בחזרה את הכסף,
על פאשלות כאלה?
וכשאני ראיתי את טיטאניק בעמל, דווקא האיכות הייתה ממש בסדר. זאת הייתה אחת הפעמים הראשונות שממש יכלתי להתיישב – וכלום לא הפריע לי!
אם רק לקראת סוף הסרט
טרחו להדליק את הסאונד, אז אתם – הצופים – אידיוטים.
מצטערת, אבל אין שום דרך אחרת להתייחס לזה. צופים שיושבים וצופים בסרט עד שלב מתקדם בלי לטרוח לדרוש שיפעילו את הסאונד הם אידיוטים. לפיכך, אני מניחה שהגזמת "קלות" בתיאורך.
כשצפינו במתקפת השיבוטות (בלב המפרץ, אויה), צרחנו שם על המנהל מכל לבנו. הסרט התחיל ביותר מחצי שעה איחור בגלל תקלה, ואז נקטע אחרי רבע שעה בערך, התמונה קפצה, הסאונד בא והלך, והמטומטמים אפילו לא ראו לנכון לטרוח לכוון את הסאונד כדי שבזמן הפיצוצים לא תשתרר שנייה של שקט, כי חסרים להם הרמקולים שמשמיעים את הזמזום העמוק של גל ההלם או וואטאבר.
ציינתי כבר שאני ממליצה לכולם להמנע מלב המפרץ אפילו אם זה הקולנוע האחרון על פני כדור הארץ? אז הנה, אני מציינת.
מסכים לגמרי.
קולנוע נוראי ולא רק מהסיבות שצויינו.
וגם אני
מסכים לגמרי. אלא שהוא זכה במקום הראשון בסקר "הארץ" אאל"ט. מה שמראש מעיב על אמוני ביתר התוצאות.
מבחינת הקריטריונים
שהם בדקו – לב המפרץ הוא קולנוע מצוין. הבעיה העיקרית בקולנוע הזה היא איכות הקהל, שלהגיד עליה שהיא מתחת לכל ביקורת תהיה מחמאה. הבעיות באינטליגנציה של צוות העובדים הן רק בונוס.
יכול להיות שהם באו ביום היחיד
שבו לא היו יצורים מציקים בשורה האחורית שהפריעו לכולם.
או שבהצגה ראשונה אין יצורים כאלה בכלל.
גם אני חייב להתלונן
בסרט שראיתי בגלובוס חיפה (ליד מת"מ) היתה תקלת קול מוזרה:
שמעו רק את הדיאלוגים ולא שום קולות רקע, מוזיקה וכדומה.
זה נישמע לי מוזר, אבל שקראתי לאחראי הוא אמר שאין שום בעיה.
ושאלתי היא (למומחי האודיו):
התיתכן כזאת תקלה או ששוב עשיתי מעצמי צחוק?
''אין שום בעיה''
זאת התשובה שתקבל תמיד.
תקלה משעשעת ולא מזיקה שראיתי באותו קולנוע, לא מזמן: הפרסומות (שמוקרנות מוידאו) והטריילרים (שמוקרנים מפילם) הוקרנו זה על גבי זה, כשהסאונד של שניהם פועל, כך שקשה היה להבין אחד משניהם. לא שזה הטריד אותי במיוחד, כל עוד הסרט עצמו לא נפגם – אבל, בעיקר בשביל הספורט, הלכתי לשאול את האחראית.
היא אומרת לי, "אין שום בעיה, זה תמיד ככה".
אני שואל ברצינות האפשרית: "אה, אתם חוסכים ככה זמן בהקרנת הפרסומות?"
היא עונה, אחרי פאוזה קטנה וריכוז כזה שהייתי חושב שהיא מנסה לפתור משוואה ריבועית: "אה, כן. כן."
ועוד לא סיפרתי לכם על הרפתקאותי בהימלאיה.
סליחה, טעות
הקולנוע שאני מדבר עליו הוא גלובוס חיפה, בגרנד קניון. הקולנוע שאתה דיברת עליו (זה שליד מת"מ) הוא אורי.
טוב...
איזור חיפה והצפון וגם באר-שבע והדרום זה די רחוק לי ולירושלים אני לא אסע רק בשביל לראות סרט. נשארתי עם תל-אביב ו"השחן" (מי אמר ש"הארץ" לא בודקים שגיאות כתיב?). אין לי מושג איפה קולנוע גיל בהוד-השרון (בקושי נוסע מזרחית לתל-אביב) ואיפה סטאר בהרצליה. את רענן ברעננה וגיל בכפר-סבא אני מכיר היטב וזוכר אותם לטובה. הסקר לא כולל קולנועים צפוניים יותר כמו לב באבן-יהודה שתמיד יש בו מקום כי הקניון די שומם ובתי הקולנוע בנתניה. בקניון השרון (נתניה) יש תנאים מצויינים (חוץ מהתור הענק למזנון), בעיקר באולם 1. הבעיה היא שלפעמים יש פקקים רציניים בכבישי האיזור ובסך הכל זה איזור שדי מפחיד להסתובב בו בטווח של עשרים מטר מהכביש (אתמול נסעתי בנתניה וצפרתי פי 4 יותר מבעשר נסיעות באיזור קניון השלום).
בקניון השני בנתניה-קניון הדרים, נמצא קולנוע יותר מפחיד מכל סרט אימה שיקרינו בו אי-פעם. חוץ מעכביש בפופקורן, כבר הפסדתי עשר דקות מסרט בניסיון להשתיק את הערסים בשורה האחרונה וגיליתי שאם ברוב בתי-הקולנוע יוצאים מהאולם למסדרון מואר ומלא פוסטרים עם גישה לחניון או לקניון, בגיל הדרים יש מבוך מדרגות שבמקרה הטוב מגיע למשרד הרישוי בקומה התחתונה.
אין לך מושג כמה אני מסכימה איתך
קולנוע רב-חן באמת אחלה. וקולנוע גיל די דביל (אה, חרוז). עכשיו כשאני חושבת על זה, באמת מפחיד שם :) ורק עכשיו פתאם הבנתי מה כל כך מטריד אותי כשאני נמצאת שם…
הכל אפור ומוזר. וב"ה שביקרתי רק בגיל 1 ולא באף אחד משאר ארבעת האולמות שלהם… אני מפחדת לגלות מה נמצא שם.
הכל טוב ויפה (או שלא),
אבל למה הם לא בדקו גם אולמות קולנוע באיזור השפלה (רחובות, אשדוד, נס ציונה וראשון לציון)?
בנוסף, נראה לי שהדירוג שלהם היה צריך להתבצע בהשוואה ל"קולנוע האידאלי", שאת עקרונותיו ניתן לראות כאן:
http://www.fisheye.co.il/reply.php3?id=896&rep=59918
ולא רק כפי שנעשה.
אם כי גם כך היוזמה יפה מאוד.
הכל טוב ויפה (או שלא),
ולא רק זה.
לא ניתן לקבוע דירוג אמיתי של בתי קולנוע על סמך ביקור חד פעמי באולם ספציפי. לא רק שהתנאים משתנים דרסטית בין אולם אחד למישנהו, אלא שגם יש הבדלים בין ימים שונים בשבוע, בין השאר כתוצאה של עומס.
אה, כן. סקר שלא מכליל את טעמו הדלוח של פופקורן שנקנה בלב-המפרץ אינו ראוי להחשב סקר בעל משמעות.
הרעיון הוא
שבתי הקולנוע אמורים להיות ראויים להקרנה *במשך כל הזמן* בו הם פתוחים לקהל. לכן אין שום רע בביקור חד פעמי. גם אם הפאשלות שהתגלו במהלך אותו ביקור חד-פעמי הן פאשלות חד-פעמיות, עדיין מדובר בפאשלות לדיראון-עולם. הסוקרים היו יכולים להיות, לצורך העניין, צופים מן השורה (הא!) שבאו ושילמו (הרבה) כסף עבור הצפייה. מבחינתם, פאשלה היא פאשלה, ולא משנה אם היא קרתה פעם במיליון שנה או לא.
ולהפך?
פשלות הן ענין סטטיסטי. אם בדיוק כשהגיעו הסוקרים הן לא חלו?
ולהפך גם. אין מה לעשות.
רק מה – ממבט חטוף בסקר, לא נראה לי שהיו פאשלות מקריות (או נסים מקריים).
ולהפך גם. אין מה לעשות.
אם בית ציוני אמריקה יצא הקולנוע הכי גרוע בתל אביב, ואם יגיעו אליו פחות אנשים, ואם הם יחליטו לעשות בו שיפוץ ולהפוך אותו לקולנוע אמיתי ולא קולנוע צעצוע, דיינו.
למה לקולנוע הכי מחורבן מביאים סרטים כל כך מסקרנים?
קולנוע פנורמה בחיפה.
זכה לציון גבוה פי שניים בערך מזה שהייתי נותן לו. יתכן שאני הייתי באולם שונה מזה שהסוקר ביקר בו, או שנערך שיפוץ מקיף מאז הפעם האחרונה בה הייתי שם (לא נראה לי).
גם לב-המפרץ האמור קיבל יותר שמגיע לו.
ואני יכול להעיד על ארבעה
בתי קולנוע ברשימה שלהם, שהם קלעו בדיוק למטרה.
ההערה היחידה על האידיוטים בשורה
מאחורה שהוזכרה בסקר (אלה ש"חוללו מהומה") היתה בחן דיזנגוף, וזה בהחלט לא מקרי – הקולנוע הזה ידוע לשמצה ב"מחוללי המהומות" שבו. לעומת זאת, אם הם הצליחו לעבור סרט שלם בלב המפרץ בלי שום חילולון או מהומונת, זאת בהחלט סטיה סטטיסטית הגובלת בנס.
הכל טוב ויפה (או שלא),
קיפ, אני מסכים איתך, דא עקא – זה תופס גם לגבי מסעדות. ובכל זאת, אי אפשר לעשות מדגמים מייצגים.
בהחלט
לגבי רב-חן דיזינגוף, ההבדל בין האולם הראשון (הטוב?) לבין השני הוא אדיר. השני הוא כמו מסך טלוויזיה מורחב קלות עם איכות שידור איומה. וכמובן סאונד בהתאם.
המפף
אז קודם כל, חזרתי מגרמניה שמח ומאושר. היה ממש ממש ממש (ניצנץ!) ממ-ש כיף. ומזג אוויר נהדר, בערך כמו שיש אצלנו בנובמבר. וקניתי את "Der Herr Der Ringe", במחיר מציאה של 20 אויירו (95 שקל). ולכל המתחכמים – כן, יש ב-DVD הגרמני גם גרסה אנגלית עם תרגום לאנגלית. אה, וכל הגרמנים שפגשתי מאוד אהבו קולנוע, למרות שהם רואים אותו בדיבוב.
חוץ מזה, את אחד הציונים הגבוהים בסקר קיבל "היכל רב-חן דיזינגוף", כפי שהוא ידוע במקומותינו. הייתי אומר לרד, שטען שמדובר בקולנוע ישן ומגעיל, "ני ני ני ני ני ב-י-ת", אלמלא הקולנוע "שלו", רב חן לב המפרץ, קיבל ציון גבוה עוד יותר..
וכמובן, אני שוב מזכיר שהקולנוע הכי טוב בארץ, בלי שום מתחרים אפילו, הוא הקולנוע בקרית אונו. האולמות הקטנים שלו הם חוויה מדהימה בפני עצמה, והאולם הגדול הוא לא פחות מאורגזמתי. נדמה לי שאפילו "מכונת הזמן" המזוויע, היה הופך שם לסביר, ולצפות שם בסרטים טובים, זה פשוט נהדר.
נ"ב: כפיר, הידוע בכינויו JackSmith, חזר אף הוא. בערב האחרון עשו בקבוצה טקס אוסקרים. הוא זכה בפרס "החולצה", בעוד שאני זכיתי בפרס "המדריך הכי אחראי ומסודר ולא עצלן".
למטבע קוראים בעברית אירו.
לא יורו, לא אאורו, לא אויירו ולא מוקי.
לא בגרמניה.
והוא קנה בגרמניה, לא בארץ.
יופי.
ואם אני אגיד שלא צריך להגיד 95 שקל אלא 95 שקלים תגידי לי "אבל הוא ספר, וזה מה שיצא לו"?
אם להסביר את המובן מאליו:
ה"אוירו" של הקוסם היה בצחוק. הוא סמך על זה שנבין שככה אומרים את זה בגרמנית, והוא היה בגרמניה, וכאלה.
לא.
כי שקלים זה בעברית, ולכן הם עובדים לפי כללי העברית.
המטבע האירופי הוא לא בעברית, ולכן אני מסכימה שבפרסומים רשמיים ראוי שיהיה תקנון, אבל לא רואה סיבה לבלבל את המוח לאנשים באתרים כמו עין הדג.
בדיוק!
אז רגע, מה סיכמנו בסוף, שפילברג או ספילברג?
אז ככה:
בימים א', ג', ה' זה שספילברג.
בימים ב', ד', ו' זה סשפילברג.
ובשבת לא מדברים עליו. חופש.
למטבע קוראים בעברית יורו.
עובדה – הרגע ראיתי את הקוסם מאורוויל קורא לו ככה. ולווקמן קוראים ווקמן, למרות ששמו הוא שמעון.
שלושה דברים.
א. למטבע קוראים ווקמן.
ב. לווקמן קוראים ווקמן ולא שמעון (שהוצא משימוש).
ג. הדיון הזה הוא סתם טחינת ווקמן.
ד. יש לי שעשוע בשבילך לשעות הפנאי – חפש במורפיקס (http://milon.morfix.co.il) את המילה walkman. אחר כך את המילה euro. אני לא מבטיח שזה ישעשע אותך אבל לפחות תשרוף ככה 35 שניות מהחיים – וגם זה משהו בימים טרופים אלו.
אני לא אכנס לויכוח.
מה פתאום. אני אפילו לא אשאל אותך למה אתה חושב שהוציאו את 'שמעון' משימוש.
הוא לא יצא משימוש. הוא בפגרה.
הקולנוע ''שלי''
הוא לא רב חן לב המפרץ אלא רב חן מרכז הקונגרסים, שלא נכלל בסקר.
הם התייחסו שם לכתמים על המסך.
האם הם גם התייחסו לעובדה שחלק מהם עלולים להיות "כוויות הסיגריות"?
ועל זה אין לי אלא לשאול
כמה דבילים אתה חושב שהם?
(כלומר, יכול להיות שמאד, ואז השאלה הגיונית. האם אתה באמת חושב שהם עד כדי כך דבילים?)
יש אנשים יותר מפורסמים,
יותר חשובים ויותר דביליים מזה. אז למה לא?
לבקש תגובה מהם.
הבעיה עם הכתמים
היא שלבית הקולנוע, עד כמה שידוע לי, אין קשר אליהם. בתי הקולנוע מקבלים את עותק הסרט מהמפיצים, ומקרינים אותו, יהיה מצבו אשר יהיה. אם העותק הוא דנדש מהאריזה – הסרט יהיה חלק ויפה. אם העותק הוא משומש, ועבר כבר כמה מקרנות בדרך – הוא יהיה, קרוב לוודאי, מלוכלך ושרוט. לכלול את זה בתור אחד מהגורמים הקובעים את הציון של האולם היתה טעות מצד 'הארץ'.
לי זכור שבהקרנה של עידן הקרח
ברב חן ראשל"צ ("השקם"), היה כתם חום על המסך, לא משהו שהוקרן עליו, אלא על המסך עצמו, כתם חום!
טוב, *זאת* כבר אשמת האולם...
אבל ב'הארץ' הם דיברו על "שריטות, כתמים, קפיצות…" כלומר, איכות הפילם.
ואכן
קולנוע 'לב' בתל-אביב, שהוא לעניות דעתי בין הטובים, איבד נקודות בגלל 'איכות התמונה' שהיא 'איכות הפילם'. זה נ' גדול לסרטי שני, שהם המפיצים האחראים (ואגב, ביום ראשון האחרון לא הוקרן ב'לב' תל-אביב הסרט 'חשיבותה של רצינות' כי גליל הסרט נשרף. מה שאתם שומעים. האיש בקופה אמר לי. כל הזמן נשרפים דברים בסנטר).
קולנוע 'לב', אגב, אם כבר מדברים עליו, יצא עכשיו במבצע מנויים מוצלח במיוחד, שמאפשר לקנות מנוי ל- 9 סרטים ב- 200 ש"ח (כ- 22 ש"ח לסרט) וגם להזמין כרטיסים בטלפון מבלי לשלם עמלה. יופי של דבר, ותקף בכל קולנועי 'לב', לחצי שנה. מומלץ לחובבי סרטי איכות וכד'.
ואם כבר אני בשוונג, מי שמגיע לקולנוע 'לב' בדיזנגוף ודאי שם לב (וואו, איזה חידוד. איי קיל מי) לכך שלפני כל סרט מוקרנת קליפ קצרצר עם שמות של ערים באירופה והודעה שהקולנוע שלפנינו הוא חלק מרשת 'סינימה אירופה' לקידום קולנוע אירופאי. היפה הוא שכל עיר כתובה בשפה המקומית, רק שבמקום שיהיה כתוב 'תל אביב' מופיע על המסך, בגדול, 'הל אביב'.
אכן, סוף סוף מישהו גילה שהעיר הזאת היא גיהנום. ועם המרק שזורם בחוץ (איזה בחוץ? גם בבית), אין ספק שזו תזכורת מצוינת. אני ממש מקווה שאם גיהינום הוא כמו תל-אביב, לפחות יש שם קולנוע 'לב'.
ניחא גיהנום
אבל עיר אירופית?
דיזנגוף סנטר
המקום היחיד בו קולנוע מרשת "סינמה אירופה" נשרף במקום לטבוע.
ניחא גיהנום !כה''ב!
הם גם מכלילים את ביירות באירופה. מה לעשות, כנראה שזה כל מי שמוכן שיקרינו אצלנו סרטים אירופיים.
רגע,
לא שיש לי מושג בפילם, אבל ראיתי את סינמה פרדיסו, ופילם לא אמור להיות חסין לאש?
ממש לא.
צלולוז וג'לטין. דליק מאוד.
ומה בדיוק הכותרת אומרת?
מה ז'תומרת?
היא אומרת שהכסא נמוך מדי (מוכמי מוך מדי).
שיר של דני סנדרסון?
(עורכים יקרים, מה יש לכם ממנו לאחרונה?)
מה יש לנו ממנו? ואת זה אתה אומר
אחרי שהביקורת האחרונה שלי גיוונה עם אלון אולארצ'יק?
נזרוק עליך תפוז?
את הפורומים של תפוז?
בנוגע לרב חן וסדרנים..
לי דווקא הייתה התקלות טובה יותר.
חבורה של מפריעים ישבו שורה קדימה ממני(כן כן, מקדימה!), והמקרינה אמנם, לא הסדרנים, הפסיקה את הסרט ולא הסכימה לחדשו עד שיצאו.
בתי הקולנוע בחיפה
לדעתי בתי הקולנוע שבקריון קרית ביאליק הם הכי גרועים וזה מוזר כי הקניון פופולרי מאוד
הם נפתחו לפני ב- 13 שנה ומאז לא שיפצו אותם וככה הם גם ניראים ,הכיסאות מתנדנדים כמו נדנדה התקרה מתפוררת ועל איכות סאונד נורמלית אפשר רק לחלום,תמיד יש תקלות כלשהם כמו מסך שפתאום יורד באמצע הסרט או שמתחילים להקרין את הסרט הלא נכון ולמרות שאני גר קרוב לשם אני מעדיך ליסוע לגרנד קניון
פעם הייתי הולך לשם המון.
ואז זה היה קולנוע נעים ומכובד לחלוטין. אבל זה היה לפני כמה שנים, ואני מצטער לשמוע שמאז המצב הדרדר.
אוף, אתם כאלה מפונקים.
בילדותי היינו הולכים למקומות נפלאים כמו "עממי" בנווה שאנן (היום כמדומתני יש שם "סינמה קפה עממי) – ניחוח עדין של שתן ועמודי תאורה שמסתירים לחצי מהקהל את המסך, וישיבה על כסאות עץ קשים, ו"חן" בהדר (היום נמצא שם הסיטי הול) שבו ספורט פופולרי של יושבי השורות האחוריות היה לגלגל בקבוקים ריקים לקדמת האולם ולראות איך הם חוזרים אליהם ברעש ובשקשוק (כן, השיפוע של האולם לא היה ממש בסדר…)
הנוער של ימינו לא יודע להעריך את מה שיש לו, בחיי…
אוי, כסאות עץ.
היו כאלה ב'קולנוע מגדל' בחולון, לפני שהפכו אותו לשוק (או מה שזה לא יהיה). כבר בתור ילדה היה לי השכל להמנע ככל האפשר מצפייה בסרטים באותו קולנוע, ולו רק כדי שלא אתפתל כל כמה שניות בנסיון להבין למה יש בליטה (או יותר נכון, פס אנכי בולט) בדיוק באמצע המשענת, ואיך עושים שזה לא ייתקע לי בגב.
אוי, כסאות עץ (כה''ב)
תבואי לפראג, הרבה נוסטלגיה יש פה.
נוסטלגיה?
נוסטלגיה כזו מוצאים במועדוני בילוי נוסטלגיים בנוסח מרתפי האינקוויזיציה, לא?
פאר
קולנוע פאר הוא דווקא אחד מהקולנועים החביבים עלי. יש בו את אותה האווירה של בית קולנוע ותיק. כך שכאנחנו הולכים לצפות בסרט של "גלובוס גרופ", אני תמיד מעדיף ללכת לראות שם, ולא ב"גלובוס" בעזריאלי, לדוגמא.
אבל – הצפיה של אתמול הייתה לא פחות ממציקה. קיבלנו כעשרים וחמש דקות של פרסומות, כשכולן פרסומות נטו לכל מיני שטויות, לא טריילרים. בשלב מסויים פשוט נמאס לי, והתחלתי למחוא כפיים במטרה לתפוס את תשומת ליבו של המקרין. רוב הקהל (היינו בערך תריסר אנשים) הצטרף אלי, אם כי אני לא חושב שזה עזר במיוחד.
אחר-כך הקרינו לנו שני טריילרים מסכנים (האחיות יא-יא, או איך שלא יתרגמו את זה, ועוד איזה משהו זניח), והסרט התחיל סוף-סוף, באיחור של חצי שעה. הגזמה פראית, לטעמי, במיוחד שאחרי זה עוד היתה הפסקה, שגם בה הקרינו פרסומות.
ובכל זאת – נהניתי מאוד. כנראה שבאמת, אם הסרט שמקרינים הוא טוב מספיק, אז כל השאר שטויות. אין כמו וודי אלן, אבל על זה אני אמשיך בביקורת לסרט.
רב גת -היסטוריה...
מישהו זוכר את רב גת במרכז הנביאים בחיפה?
קולנוע טוב, גדול (טרם הפיכת בתי הקולנוע למתחם של 200 אולמות ),הכסאות מסודרים נכון.
למה סגרו אותו…איזה נוסטלגיה.
כן, היה אחלה בית קולנוע
ראיתי בו את "היום השלישי" ואת "גברים בשחור". אני חושב שסגרו אותו כי אנשים פשוט לא באו. בעבר היו 3 או 4 בתי קלנוע בהדר, עד כמה שאני זוכר. (אולי אפילו יותר) היום נשאר רק אחד, וגם הוא קולנוע שמקרין רק קבוצה מסויימת של סרטים (פורנו, אם מישהו תהה).