לפעמים מתקבל הרושם שמבקרי קולנוע הם כנופיה. זה לא נכון, כמובן: יותר קל לשכנע חבורת חתולים לעשות תרגילי סדר מאשר לגרום למאה מבקרי קולנוע להסכים על סרט אחד. ובכל זאת, מדי פעם נראה כאילו מגיע גל שסוחף את כולם, הסכמה מוחלטת על סרט כלשהו. הקיץ הזה, למשל, המבקרים והקהל בחו"ל היו מאוחדים סביב דבר אחד: העובדה ש-"R.I.P.D." – או בעברית "שוטרים מעולם אחר" – הוא סרט איום ונורא, זוועה, סיוט, אסון, מועמד בטוח לראזי, הדבר הגרוע ביותר שקרה לקולנוע מאז מ. נייט שמלאן.
אז מטבע הדברים, התקרבתי לקולנוע בזהירות מירבית. ומה התברר? לא אסון ולא נעליים. לא ש"שוטרים מעולם אחר" הוא יצירת מופת או משהו – רחוק מאוד מזה – אבל בסך הכל מדובר פה בסרט קיץ אופייני, דומה מאוד להרבה מוצרים הוליוודיים לפניו, ולא הרבה יותר גרוע מהם. בהחלט לא משהו שחייבים ללכת לקולנוע בשבילו, אבל כשיגיע לקולנוע הביתי (בקרוב מאוד), אפשר יהיה לתת לו צ'אנס באיזה ערב שומם. אז מה פתאום כולם התנפלו על הסרט הזה כאילו הוא מינימום השתמש בנשק כימי על אוכלוסיה אזרחית?
ושוב: לא, זה לגמרי לא סרט ענק. בהחלט יש בו בעיות ברורות. אולי מה שהדליק את כולם היה חוסר המקוריות: הסרט הזה שואב השראה בנדיבות מהמון סרטים קודמים, אבל יותר מכל הוא מזכיר את "גברים בשחור". בעזרת שינויים מינימליים בתסריט אפשר היה להשתמש בו כ"גברים בשחור 4". גם הפעם יש זוג אוכפי-חוק – אחד טירון, אחד מנוסה – בכח משטרה מיסטי, שחבריו עוברים, בלתי מורגשים, בעולם שלנו, וללא ידיעתנו שומרים עליו מפני פולשים מעולם אחר. הפעם הם לא חייזרים, אלא מתים. ניק (ריאן ריינולדס) הוא שוטר שנהרג בעת מילוי תפקידו, נשלח לשמים ושם מצוות לרוי (ג'ף ברידג'ס) כשותף במחלקת זכרונם לברכה (מז"ל), הכח נגד רוחות רעות מהגיהנום. אותם מתים רצחניים נראים כמו מוטציות משונות כשהם רצים ברחובות העיר, עד שיורים בהם באחד מכלי הנשק המבריקים של הכח המשטרתי הנ"ל, מה שמאייד אותם בין רגע. עד כאן זה אולי נשמע זהה לחלוטין ל"גברים בשחור", אבל למען ההגינות יש לציין שברידג'ס וריינולדס לא מרכיבים משקפי שמש. רואים? שונה לחלוטין.
ג'ף ברידג'ס אמור, כמובן, להיות הכוכב האמיתי של הסרט. הוא מגלם, פחות או יותר, את רוסטר קוגברן מ"אומץ אמיתי" אחרי מותו: אקדוחן מהמערב הפרוע שמדבר כאילו הפה שלו מלא מרשמלו, חסר נימוס, חסר גינונים ומקסים. אבל משום מה, זה רק כמעט עובד. שורות שנשמעות מוצלחות, שאמורות להיות שוס היסטרי אם רק יתנו לג'ף ברידג'ס לומר אותן, איכשהו עוברות ליד ונשארות חצי מצחיקות. הכימיה בין ברידג'ס לבין ריאן ריינולדס נשארת על הנייר: כלומר, הם לא אדישים זה לזה, הם נשמעים כמו צוות טוב, אבל משום מה זה לא מעניין כמו שזה היה אמור להיות. אין להם את אותו הדבר שהפך את וויל סמית וטומי לי ג'ונס לזיווג כל כך מוצלח. מארי לואיז פארקר, לעומת זאת, פוגעת בול. בתפקיד הקטן יחסית שלה, בתור הממונה על מחלקת זכרונם לברכה, היא מצחיקה כמעט בכל שורה שלה.
וכל היתר, נו, די כרגיל. קווין בייקון הוא קווין בייקון, ובתור נבל הוא בייקון עוד יותר, אבל לא מתאמץ ולא מרשים. הסיפור מתחיל נחמד, ואז מקבל כרגיל את הטוויסט הבלתי נמנע כשמתברר שצריך להציל את העולם מאיזו פלישה של יצורי אופל שיגיעו אם רק ירכיבו איזה פריט קסום על איזה גג, ואז הכל הופך לבליל מקושקש של סצינות אקשן באפקטים לא-משהו. ובין לבין, הוא מנסה להצחיק – לפעמים זה עובד, לפעמים לגמרי לא. בקיצור, זה מוצר הוליוודי תעשייתי, 100% חומרים ממוחזרים, דומה לכל בלוקבאסטר-וונאבי אחר שראיתם. נכון, זאת לא בדיוק המלצה חמה. אבל דווקא משום שהוא הפך לשק החבטות של כל מבקרי העולם, מתחשק לנחם אותו ולהגיד לו, זה בסדר, "שוטרים מעולם אחר", אתה לא כל כך נורא. לא טוב או משהו, אבל גם לא נורא.
פורסם במקור בוואלה
זה בדיוק גברים בשחור
וכפי שנאמר – רק פחות מצחיק. סרט קיץ מבדר ותו לא.
מה לעשות שריינולדס מאז סרטי הנוער שלו כבר לא מצליח להתרומם במיוחד – אפילו ב-green lantern הוא כבר לא הצחיק כמו שהיה פעם.
"הוא לא באמת גרוע כמו ששמעתם"?
אבל בכלל לא שמעתי עליו.
אה, אתה מדבר על R.I.P.D.? זה כבר משהו אחר…
אם העלית את זה כבר..
אז זה המקום לציין ש״מז״ל״ זה דווקא שם לא רע בכלל… מישהו צריך להרוג את הסבים האלה שמחליטים על שמות לסרטים. או להוציא אותם לפנסיה..
״לא… אתה לא מפוטר.. המשרדים פשוט עברו לדיור מוגן זה הכל..״
מעניין בכמה סרטים יש את זה
"שצריך להציל את העולם מאיזו פלישה של יצורי אופל שיגיעו אם רק ירכיבו איזה פריט קסום על איזה גג"
יש למישהו נתונים?
אפשר לעשות רשימה כזו בשביל הכיף, אם ממש בא לנו.
(ל"ת)
אני אתחיל
(למרות שברגע שמישהו יהיה מעט פחות עצלן ויפתח את טיוי טרופיז זה פחות או יותר יסתיים)
אוונג'רס, ספיידרמן המופלא
אלה שתי הדוגמאות שהיו לי בראש,
יחד עם הסרט השמיני של "מסע בין כוכבים", "המפגש (First Contact)".
סוגשל גג.
רובוטריקים 3
כך אומרים.
מכסחי השדים
אאל"ט
ואל תשכח את...
הכלב החייזרי שפולט גסויות…דווקא הוא היה חסר לי, כי אין חיקוי של גברים בשחור בלי הכלב…פשוט אין!
זה נכתב עוד כשיצא הטריילר
אבל גם המקור של R.I.P.D. זהה ל"גברים בשחור": קומיקס נידח שאפילו היוצרים שלו שכחו מקיומו.
http://www.comicvine.com/ripd/4050-22934/
רדפיש, מצבך הבריאותי תקין?
אני מקווה שהכל טוב, טפו טפו טפו. פשוט הסיבה שאני שואל היא שלאחרונה הביקורות שלך מזכירות לי את המקרה של איברט, שבזמנו החלים מסרטן, ואולי כתוצאה מהראייה האופטימית לחיים שהוא קיבל, הרכיב את המשקפיים הורודות שלו, ונתן כמעט לכל הסרטים (גם לנוראים מבינהם) אגודל למעלה.
אני בדרך כלל מסכים עם הביקורות שלך, אבל אני מרגיש לעיתים (כמו הסרט הזה לדוגמה) שאתה עדין משהו עם הסרטים שאתה מטפל בהם. ~סוף ביקורת לביקורות~
רק אתמול
הוא ירד די חזק על ,תשוקה
זאת לא ביקורת של אגודל למעלה.
אמרתי מפורשות: זה לא סרט טוב. זה לא סרט ששווה לראות בקולנוע. אבל לראות אותו לא יהרוג אף אחד. קראתי עליו קטילות כל כך קיצוניות שלא ברור לי מאיפה הן באו.
לא יעזור לך
הקהל לא יניח לך עד שלא תראה סרט מאותה מחלקת שקילות כמו ג'לי טרזן.
או! או! ראיתי את "תשוקה"!
(ל"ת)
הסרט אולי לא רע כמו שאומרים.
אבל השם העברי גרוע כמה שגרוע יכול להיות.
השם באנגלית אפילו גרוע יותר.
(ל"ת)
למה? השם באנגלית משחק מילים מעולה.
(ל"ת)
ראשי תיבות הפכו למשחק מילים ואף אחד לא סיפר לי?
(ל"ת)
מסתבר
RIP = rest in peace
NYPD = new york police department
(ותמיד pd מסמל משטרה בארה"ב)
לכן
RIPD = rest in peace/police department
וזה משחק מילים וגם סבבה של שם. תהרוג אותי למה הבחור שמתחתי חושב שזה "משחק מילים ילדותי בטעם רע".
משחק מילים ילדותי בטעם רע, לדעתי.
(ל"ת)
ליד "חרא סבא" זה נראה כמו הברקת העשור
לי, לפחות..
טוב - אחרי שפעמיים אמרת שאתה לא אוהב את זה
עכשיו הגיע הזמן להסביר למה : )
כי זה שזה משחק מילים לא הופך אותו למתוחכם
משחק מילים די זול, שוב, לדעתי. להסביר למה אני לא אוהב שם זה קצת קשה, כי קשה להסביר מה אני אוהב בשמות שאני אוהב. יש שמות שפשוט נשמעים טוב, ויש כאלה שנשמעים לי כמו שם "מגניב" שנתנו בכוח, כמו זה.
טוב, אם זה עניין סובייקטיבי אז זה עניין סובייקטיבי.
ונסכים שלא להסכים פה וזהו.
"שוטרי קדישא"
I rest my case
סרט נראה די גרוע
אני ממש לא אוהב רעיונות ממוחזרים ועוד כשהביצוע לו משהו זה עוד מוריד מערכו של הסרט
דווקא יש פוטנציאל
מאחר והדמויות הן בהכרח מתות, אפשר באמת לשלב אנשים מתקופות זמן שונות, גם בתפקידים ראשיים וגם בתפקידי משנה: למה שלא נחליף את Q בגרסת פוסט-מורטם של תומס אדיסון\ניקולאי טסלה\פורד? למה שהמפקדת לא תהיה ז'אן ד'ארק שלוש מאות שנים אחר כך (היא דיברה עם רוחות בחייה, למה שלא תצוד רוחות אחרי מות?).
אני אנסה לצפות מתישהו בסרט עצמו…
"הדבר הגרוע ביותר שקרה לקולנוע מאז מ. נייט שמלאן"
קשה לי להסכים איתך: ״החוש השישי״, ״בלתי שביר״, ״הכפר״, ״ביום שזה יקרה״ – כולם סרטים מצוינים.
האופן המוזר שבו מסתבר שקיימת הסכמה שלפיה שמאלן הוא במאי גרוע מעלה אצלי את החשד שיש כאן מקרה של ספירלת השתיקה.
http://en.m.wikipedia.org/wiki/Spiral_of_silence
שמלאן הוא במאי גרוע, מזוויע, נורא ואיום.
השאלה שעדיין פתוחה היא האם הוא *היה* פעם במאי טוב. ברשימת הסרטים הטובים שלו בהחלט לא הייתי כולל את "ביום שזה יקרה", אבל אפילו אם ניתן לו את זה יהיה קשה למצוא מי שיגיד מילה טובה על "איירבנדר" או "העולם שאחרי".
שטויות
מ. נייט שמלאן הוא במאי מצוין.
לרוע המזל, הוא משתמש בשירותיו של תסריטאי איום ונורא, בשם מ. נייט שמלאן.
בגדול אין לי בעיה לסלוח לו
בלתי שביר והחוש השישי נמצאים אצלי גבוה מאוד ברשימת הסרטים האהובים עלי אי פעם
ואפילו לא מצאתי את איירבאנדר גרוע עד כדאי כך, סתם סרט לא מעניין שאי אפשר לקחת אותו
ברצינות אל מול הסדרה (המצוינת). הכפר וסיינס הם שני סרטים בהחלט טובים ואפילו "devil" שהוא הפיק
היה סרט סביר לחלוטין. ההרגשה שלי שכרגע הוא פשוט מטריל את העולם בסרטים גרועים.
"החוש השישי" היה הברקה לא רעה עם טוויסט מוצלח
את "בלתי שביר" לא אהבתי, בעיניי הוא היה די נוראי. משעמם לצפייה וטוויסט מעצבן. את האחרים כבר לא טרחתי לראות כי מלכתחילה לא קראתי עליהם דברים טובים.
אני לא יכולה לשפוט ע"ס סרטים שלא ראיתי, אבל התדמית המצטיירת היא "להקה של להיט אחד".
ביום שזה יקרה סרט מצוין?
סליחה לא שמעתי אותך מעל לעצים רצחניים.
אני מסכים שחסר לו ליטוש מסוים, אבל בסכ״ה סרט שמאוד אהבתי.
(ל"ת)
זה שהקונספט של הסרט סובב סביב עצים רצחניים
זה הרבה מעבר ל"חוסר ליטוש".
לא הבנת: דווקא הקונספט מאוד מצא חן בעיני,
חוסר הליטוש זה בפרטים טכניים מזעריים ונקודתיים. באופן כללי הסרט מוצלח מאוד לדעתי.
הקונספט באמת מעניין,
אבל הוא הביצוע הוא בין הביצועים הכי לא אחידים שראיתי בסרט. יש שם רעיונות מעולים, יחד עם סצינות וכתיבה שיכולים לגרום לאווה בול להתכווץ בכיסא. זה הסרט שמציג הכי טוב את החידה הכי בלתי פתירה בשנים האחרונות בקולנוע-איך קיים בנאדם כמו שמאלאן, שמצד אחד עשה סרטים כמו החוש השישי, בלתי שביר או סיינס, ומצד שני את איירבנדר? זה בלתי אפשרי. אם היית מראה לשמאלאן של תחילת שנות האלפיים את אחד הסרט המאוחרים שלו, הוא היה שואל מי ביים את הבדיחה הזו.
"ביום שזה יקרה" זה הסרט שמפגיש את שני היישויות של שאמאלן-יש בו דברים מעולים ודברים נוראיים. ועדיין זה לא עוזר. הסרט הוא רכבת הרים של טוב-רע: אפשר לראות בו קטעים מעולים ומצמררים אבל שמשוחקים וכתובים נורא, ואז להיפך, ואז שוב, לפעמים באותה סצינה ממש. כאב ראש.
אומנם לא ראיתי את 'ביום שזה יקרה',
אבל את ההרגשה ששמלאן הוא במאי מצויין עם פאשלות תסריטאיות שהורסות את הסרט קיבלתי כבר ב'הכפר'. הבימוי שם היה נהדר, מותח, יפהפה, ובסופו של דבר כשהסרט נגמר פשוט לא נהניתי. על הסרטים הבאים שלו כבר וויתרתי בעיקר בגלל הביקורות הנוראיות (וחוסר זמן).
והרגע ראיתי את "החוש השישי" שוב,
לראשונה מזה שנים. שמעו, זה פשוט מעולה, מעולה מעולה. מהודק, משוחק מעולה, מבוים ביד אמן. הסרט הבא של מ. נייט שאמאלאן צריך להיות ביוגרפיה על עצמו. הטוויסט בסוף יהיה שהוא נחטף על ידי חייזרים באמצע הקריירה שלו והוחלף על ידי כפיל חסר תועלת.
כל כך מסכים.
מבחינתי גם "בלתי שביר" היה בסדר, אבל שאמאלאן רק הולך ונהיה גרוע עם הזמן. אז דרמות מתח על טבעיות הוא עוד יודע לביים ("הכפר" היה ממש גרוע אבל היו שם כמה הברקות ויזואליות).
הבעיה מתחילה כשבוחנים את מה שהוא עשה ל- The Last Airbender ול- "העולם שאחרי". סרטי פנטזיה ומד"ב עם הרבה אפשרויות והרבה דברים מגניבים שאפשר לעשות אבל המגע של שאמאלאן היה פשוט חובבני שם. כאילו הוא מביים פנטזיית הולמרק עם שוטים מפגרים והעמדה גרועה של השחקנים והסטים. אין בסרטים האלה שמץ מהאלגנטיות והכישרון שהוא הפגין ב"החוש השישי".
ואני ראיתי את 'בלתי שביר' שוב השבוע
בטלוויזיה. הוא לא רע, כמה סצינות אפילו טובות מאד, אבל פחות טוב מ'החוש השישי', בין השאר כי נראה שהוא מנסה לשחזר חלק ממנו – המשחק המנותק של ברוס וויליס, הילד כסייד קיק חמוד (וכאן הרבה פחות משמעותי), והניסיון לעשות טוויסט מדהים, שגם כאן הוא פחות משמעותי לכל הסרט.
בקיצור, בדיעבד אפשר להרגיש את תחילת המדרון של מ. נייט.
ותהייה אחרונה בקשר ליכולות הבימוי בסרט הזה: איך הוא הצליח לקחת את אחת השחקניות הכי יפות וכריזמתיות בקולנוע – רובין רייט, ועוד בצעירותה – ולהפוך אותה לדמות כל כך אפורה וכל כך מעומעמת, שקשה היה בכלל לזהות שזו היא. אולי גם זה סוג של כישרון.
המשפט האחרון, מינוס כמה מילים:
"דווקא משום שהוא הפך לשק החבטות של כל העולם, מתחשק לנחם אותו ולהגיד לו, זה בסדר, אתה לא כל כך נורא. לא טוב או משהו, אבל גם לא נורא"
מתאר בדיוק את תחושותיי לגבי הליהוק של בן אפלק לתפקיד באטמן
חבל ש
לפני עשור הוא היה ליהוק מתאים, אנשים היו מרימים גבה על ההחלטה להחזיר את סדרת הסרטים אבל הוא די דומה לפרופיל של כל באטמן אחר.
אני לא חושבת שהבעיה בליהוק הזה היא בן אפלק, הבעיה היא כריסטופר נולן שיצר סדרה כך מוצלחת שלהחזיר את הקונספט לניינטיז זה פשוט עלוב. אני בטוחה שבן אפלק לא יהיה פחות מגוחך מכל באטמן אחר מהניינטיז.