בתוך גרון עמוק

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 24 בספטמבר 2005Posted in: ביקורות

במקור: Inside Deep Throat
תסריט ובימוי: פנטון ביילי, רנדי ברבטו
קריינות: דניס הופר

יש שתי דרכים להכניס סצינת מציצה בלתי-מצונזרת לבית קולנוע מסחרי ומהוגן של רשת ארצית. האחת היא לעשות סרט אמנותי, נחשב, נועז, או לפחות מנסה להיות כזה, כמו 'הארנב החום' או 'אימפריית החושים'. הדרך השניה היא לעשות סרט תיעודי רציני, פחות או יותר, שעוסק בסרט הפורנו הידוע, המצליח והמשפיע ביותר בכל הזמנים. אי אפשר לעסוק בפורנו בלי להראות קצת (אבל ממש קצת) פורנו, נכון? הבעיה עם השיטה הזאת היא שהיא שיטה של סרט אחד: 'בתוך גרון עמוק'. מאוד לא סביר שזה יקרה שוב. ייתכן שמישהו יחליט עוד לעשות את 'בתוך דבי מנקה סירות', אבל אני לא בטוח שהוא יזכה לאותו האימפקט.

'גרון עמוק' הוא סרט שהופק בתקציב של רבע פרסומת בערוץ הקהילתי של קרית שמונה, הכניס מיליונים והפך לאחד הסרטים המפורסמים ביותר אי פעם. את הסרט ביים במאי חסר כשרון שעיסוקו הקודם היה ספרות, השחקן הראשי חסר הכשרון היה בכלל אמור להיות עוזר במאי, ולשחקנית הראשית היה כשרון אחד – לגרום לחלל הפה שלה להתנהג כמו התיק של מרי פופינס. שלושתם הפכו בעקבות הסרט למאוד מפורסמים, אבל לא למאוד עשירים. שלושים שנה אחר כך, אחד הוא סוכן מכירות אלמוני, אחד זקן עני ואחת אגדה מתה. בין העלייה לנפילה, הסרט היה גם סמל המאבק של הממשל האמריקאי בתועבה ושל התנועה הפמיניסטית נגד הפורנו. 'גרון עמוק' הוא סרט חשוב מאוד בתולדות ה, אה, קולנוע, או משהו, אבל זה בשום אופן לא אומר שהוא סרט בעל ערך. החשיבות ההיסטורית שלו היא כמו של הנקניק המקולקל שגרם לנפולאון קלקול קיבה וגרם בעקיפין לתבוסתו בקרב ווטרלו. הוא נקלע להיסטוריה לגמרי בטעות.

את כל הסיפור המרתק הזה מתמצת 'בתוך גרון עמוק' למשך שעה וחצי. דניס הופר מקריין את תולדות הסרט על רקע תמונות ארכיון מתחילת שנות השבעים, ובין לבין, כמה אנשי מפתח בהיסטוריה שלו נותנים ראיונות ממרחק של 30 שנה אחרי. וכן, בסרט משולבים גם קטעים מתוך 'גרון עמוק' – קטעים שלא גרמו לי להרגיש שהפסדתי הרבה בכך שלא ראיתי אותו. הסרט ערוך בצורה קיצבית וקליפית, הוא מעניין ולעתים קרובות גם מצחיק, בעיקר בזכות המרואיינים ההזויים: במאי הסרט הפך לקשיש חביב למראה שיודע בדיוק את מקומו בהיסטוריה. אחרים נשארו דמויות שיכולות ללמד את צביקה פיק את משמעות המילה קאלט, ואשתו של אחד המרואיינים הזקנים גונבת את ההצגה בכך שהיא מתערבת באמצע הראיון ואוסרת עליו להמשיך לדבר, מסיבות טובות.

דווקא גיבורת הסרט המקורי, לינדה בורמן, הידועה יותר כלינדה לאבלייס, מקבלת בסרט מעט דקות מסך ביחס לגיבוריו האחרים. אחרי שבמשך כמה שנים היתה הכוכבת הגדולה של עולם הפורנו, היא הזדככה, היטהרה והפכה לפעילה נגד הפורנוגרפיה באשר היא, כשהיא טוענת שהיא אולצה נגד רצונה להשתתף בסרטים שעשתה. הסרט, באופן חד צדדי אבל משכנע, רומז שעם כל הכבוד, גרסת הלינדה די מופרכת. קטעי הראיונות הבודדים איתה מדגימים היטב שעל אף כל כשרונותיה הידועים, מדובר באישה טיפשה באופן יוצא מגדר הרגיל. סיפור החיים שלה הוא כנראה נושא לסרט אחר, טראגי הרבה יותר.

הסרט מזכיר כתבת צבע בעיתון סוף שבוע. עבודת תחקיר רצינית מאוד היתה כאן, אבל ברור שהבמאים (שיצרו גם את הסרט בעל השם 'האם היטלר היה הומוסקסואל?') העדיפו שערורייתיות על פני דיוק היסטורי. הדוגמה הראשונה לכך מגיעה כבר בכתוביות הפתיחה של הסרט: 'גרון עמוק', הם מכריזים, נעשה בתקציב של 25 אלף דולר, והכניס 600 מיליון דולר. אלה ככל הנראה שטויות במיץ: יש רק סרט אחד בהיסטוריה שהכניס 600 מיליון דולר בארה"ב, קוראים לו 'טיטאניק', והוא יצא לאקרנים רבע מאה אחרי 'גרון עמוק'. במושגים של שנות השבעים, 600 מיליון דולר היו דומים יותר לתקציב השנתי של סוכנות החלל מאשר להכנסות של סרט כלשהו, עם או בלי מציצות. שלא לדבר על כך שהשליטה בהפצת 'גרון עמוק' ואיסוף הרווחים ממנו נשלטו, כפי שהסרט מספר, בידי המאפיה – וזה ארגון שלא נוטה לספק לעיתונות נתונים מפורטים של רווח והפסד. קיצורו של דבר, אף אחד לא יודע באמת כמה 'גרון עמוק' הרוויח, אבל יוצרי הסרט בחרו את המספר הגבוה ביותר שמישהו מצץ פעם, סליחה על הביטוי, מהאצבע.

ואם כבר, אז כבר: על פי הסרט, 'גרון עמוק' אחראי לייסודה של תעשיית הפורנו כפי שהיא כיום, הפלת ממשלות, החלת נורמות הצנזורה האמריקאיות, ייבוש החולה והוריקן קתרינה. ההיסטוריה העולמית כולה היתה משתנה אילו ללינדה לאבלייס היה גרון קצת פחות עמוק. זה כבר קצת מעבר למפוקפק: הרי דניס הופר בעצמו – בשם הבמאים, כלומר – אומר ש'גרון עמוק' נקלע לסערה במקרה, ואם זה לא היה הוא, זה היה סרט אחר. ההתלהבות הזאת מנושא הסרט נשמעת לפעמים כמו ילד שלא מסתפק בלספר לכולם על ההר הגבוה שאליו הוא טייל בחופש עם אמא ואבא, אלא מדגיש בהתלהבות שזה היה ההר הכי גבוה בעולם!, והאמינות של כל הסרט נפגעת בגלל ההפרזות האלה.

'בתוך גרון עמוק' הוא, אם אני לא טועה, הסרט התיעודי היחיד שהוקרן השנה (ואולי אי פעם) באחד מאולמות רב-חן דיזנגוף. השאלה העיקרית היא אם הוא באמת סרט שצריך לראות על מסך גדול? התשובה לכך מורכבת. היא מורכבת משתי אותיות, האחת היא ל' והשניה היא א'. זה סרט תיעודי מבדר ועשוי היטב, אבל גם ערוץ ההיסטוריה מלא בסרטים תיעודיים מבדרים ועשויים היטב. אין בסרט שום דבר שמצריך חוויה קולנועית; הסיבה היחידה לכך שדווקא הוא זכה להיות מוקרן בחן דיזנגוף היא בדיוק מה שאתם חושבים.

תגיות: