זה, לפי כל הסימנים, טריילר של סרט מדע בדיוני גאני (כלומר, מגאנה), בשם "2016". פעלולים כאלה בחיים לא ראיתם, ואני מתכוון לכל מילה.
ואם אהבתם את "2016" – וברור הרי שאהבתם – בטח תרצו לראות גם את "12:00", הסרט שצולם על ידי אותם אנשים, עם אותו תקציב, אותם אפקטים, וכפי שזה נראה, גם באותו רחוב, באותו אחר-צהריים.
האנשים גם לובשים אותם בגדים.
זה אמיתי? כלומר סרט כזה באמת יצא שם?
WTF?
(ל"ת)
ואני עוד חשבתי ש"רובוגיישה" הוא סרט מוזר...
ולמי שלא יודע על מה אני מדבר: http://www.youtube.com/watch?v=Wo-gGes6qig
דקה 1:46 Fried Shrimp
PRICELESS
מהיוצרים של משין גירל, מובן לחלוטין.
שימו לב גם לחיקוי\זיוף של המנגינה של Live And Let Die
שימו לב ב00:25
כן, הוא בועט בתינוק!
ט. ט. ט. ט. טוונטי סיקסטין!
Don't kick the baby!
http://www.youtube.com/watch?v=1NZvlWcT7Gs
כולם נופלים על הראש: 2016
(ל"ת)
אני לא יכול לנשום!
מהקטע עם המכונית בטריילר של 2016 אני לא מצליח להחזיר את הנשימה XD.
TEBAATUSASULA
http://www.youtube.com/watch?v=CrtqZEobJSg
יצירת מופת
וואאןןןןן טוווו טרי!!!!
אבל מה גארי קולמן עושה שם?
(ל"ת)
אתם בטוחים שזה טריילרים?
ולא סרטים קצרים חובבניים?
הסרטים האלו באמת מוקרנים בקולנוע?
ובנוגע ל-2016, אם השנה כמו בטריילר, עדיף שסוף העולם יגיע כבר.
אני אומנם לא שותף ל-meme של ההתבכיינות על השנה שחלפה,
ועדיין חייבים להעריך את נבואת הזעם המקרית שבתגובה הזאת.
אין לי מושג איך זה עם סאונד,
כי צפיתי בזה על mute בעבודה, אבל זה היה פשוט קורע. 12:00 פחות.
אמאל'ה, אני לא מצליחה להפסיק לבכות
כשהוא בועט בתינוק – קאלט!!!!!
זה לא באמת קרה. אני מסרב להאמין שראיתי את זה כרגע.
(ל"ת)
עבודת פסקול מדהימה.
זה דני אלפמן?
אין מצב שזה אמיתי. המשפט "אני יכלתי לעשות אפקטים טובים יותר בבית" מקבל משמעות אמיתית.
צ"ל גאנאי
(ל"ת)
בנוסף לכך
הצנזורה הגאנית הגבילה את הצפייה לסרט מ18+
אני רק אגיד דבר אחד:
ONE, TWO AND THREE!!!
למזלי לא הייתה קולה ליד המחשב,
כי אם הייתה – ואם הייתי באמצע שתייתה – היא הייתה מתפזרת על פני המקלדת, המסך, העכבר, הרמקולים וכל הקירות בסביבה.
וואו, זה הדבר הכי מצחיק שראיתי מזה… לא יודע. הרבה זמן.
איזה יופי
בסרט השני יש את הופעת אורח של גארי קולמן בתפקידו האחרון!
אני דווקא חושבת שראיתי פעלולים כאלה פעם
בסרט שחבר שלי עשה בכיתה ה'
רק אני או שגם לכם מזכיר את איכות האפקטים
של "חסמבה דור 3" ו"האי" :-)?
הגזמת
זה ממש לא באותה ליגה
זאת הייתה ציניות? לא שמתי לב
לא, זה היה סארקאזם
That's Original
(ל"ת)
קודם כל, דיי בקלות :-)
ודבר שני, ברור לי שהעלילה של הסדרות הישראליות טובה יותר (לא בהרבה אבל בכל זאת), ורמת ההפקה טובה יותר. (בהרבה)
רק האפקטים, אעפס עדיין דורשים שיפור. בעיקר ב"האי" כי ב"חסמבה" אין הרבה אפקטים בתכל'ס.
מה שכן, יחסית לפוטו אסתר, הסרט הגאני הוא פשוט גאוני! (וזה היה אכן בסרקסטיות)
וואו
איך מתמודדים עם כזה דבר?
כל יום בתורו.
לא לשכוח, מחר השמש תזרח שוב.
וחשוב שיהיה לך עם מי לדבר, אם קשה לך מדי. בכל מקרה, אל תעשה מעשים שאחר כך תתחרט עליהם. או כאלו שלא תוכל להתחרט עליהם. זה לא עובר אם לא תדבר.
12:00 נראה יחסית יותר איכותי.
האפקטים יותר משהו, כנראה יש רושם כזה כי יש פחות חייזרים.
As you stand here, your manhood is all removed!
הייתם מצפים שעם הזמן זה יפסיק להצחיק...
(ל"ת)
זה יצחיק עד 2...2...2...2016
(ל"ת)
אז יש עוד זמן ליהנות מזה
(ל"ת)
אני חושב שמצאנו
את סרט הפתיחה של אייקון TLV בשנה הבאה. :-)
באופן מפתיע, אחד הקטעים המצחיקים ביותר
טמונים בדיאלוג. עצרו ב0:58 בטריילר של 12:00 ותגלו שהאמא אומרת:
as you stand there, all your manhood has been removed!
עוד רגע של WTF תוצרת הקולנוע הגאנאי:
http://www.youtube.com/watch?v=AxJedDGpI-g
אני כל כך מקוה שזאת קומדיה.
(ל"ת)
והנה הגרסה הגאנית ל"שליחות קטלנית":
http://www.youtube.com/watch?v=BFqYiKDwt0I&feature=related
וואו, הרמה של האפקטים הממוחשבים בגאנה השתפרה בהרבה!
#ללאסרקזם
אני לעולם לא אסתכל על שרפרפים
ושולחנות מעץ באותה צורה מהיום.
לי זה נראה כמו טריילר לחצי תריסר סדרות סרטים.
Kill each other!
הולי הל, הנה עוד אחד.
http://www.youtube.com/watch?v=wfdSx1YX_3w
שימו לב ל-0:52
ואחרונים חביבים בהחלט:
הגרסה של הגאנאים ל"הסנדק" (אבל רק Part One and Tooo!):
http://www.youtube.com/watch?v=GRi9qHi1VIs&feature=channel&list=UL
ושני טריילרים במחיר אחד: העיבוד תוצרת גאנה לסדרת משחקי הווידאו "Devil May Cry" (לפחות ככה אומרת הכותרת), וסרט בשם "הרוצח", אשר כולל בו את האריה המאיים ביותר בקולנוע:
http://www.youtube.com/watch?v=uZo59DeZY9g&feature=relmfu
אני מבין שהתמכרת...
(ל"ת)
לגמרי P:
אני רוצה "גאנה-קון".
גאנון.
(ל"ת)
זה כבר נהיה לא נעים.
שמישהו יספר להם שאפשר לעשות סרטים, ואפילו סרטי אקשן, בלי אפקטים, ושעדיף להשקיע בתסריט. הם כ"כ מנסים…
שבעתם מהקולנוע הגאנאי?
לא נורא, גם למדינות אפריקאות אחרות מגיע. מסתבר שבאוגנדה יש תעשיית אקשן פורה במיוחד, אולי יותר מהסצינה בגאנה, וגם משם יש סרטים שעושים רושם של יצירות מופת, כמו למשל "הדוד בנון – Action Packed Movie".
https://www.youtube.com/watch?v=J_X2tfu7o_0
מה נאמר, אידי היה מתגאה.
כמעט כל סרטי הפעולה האוגנדים, מסתבר, מופקים על ידי אותה חברה, Ramon Film Prudoctions, ככה שחיפוש אחריהם ביוטיוב או גוגל אמור להביא עוד דוגמאות לזהב הסינמטי המקומי.
בעצם, הנה אחד יותר טוב.
"מי הרג את קפטן אלכס". הטריילר עצמו לא מיוחד, הקריינים שלו – כן.
https://www.youtube.com/watch?v=BymeLkZ7GqM
"הדוד בנון" די מרשים.
סרט הוליוודי זה לא, וברור שזה מופק באמצעים ובתקציב של השוודה, אבל ביחס לכך – הסרט הזה נראה יותר מבסדר. יש פה שחקנים שבאמת יודעים לפחות לעשות כאילו הם יודעים אמנויות לחימה, יש אפקטים קוליים וויזואליים (אקדחי העץ שיורים) שעשויים טוב, ועריכה, לפרקים, ממש לא רעה (השוט של האיש על האופנוע שעובר להילוך איטי ברגע הנכון בשביל תמונת הפוסטר – מעולה). לא הוגן להשוות את זה לסרטים הגנאים כמו "2016 אחת שתיים שלוש!!!!", זה נמצא בליגה אחרת.
האמת היא שבגלל זה ציינתי את "מי הרג את קפטן אלכס"
כדוגמה יותר טובה לסרט שמזכיר את האופי הגנאי, בצפייה שנייה גם אני חשבתי שקצת העלבתי את "הדוד בנון".
נראה שמדובר בהישג מרשים באמת.
נתקלתי בקטע מתוך סרט דוקומנטרי על "רמון הפקות": מדובר ביוזמה של איש אחד שעורך את הסרטים שלו במחשב ישן שהוא בנה בעצמו, בביתו שבאזור ממש לא מפואר של קמפלה. השחקנים אינם מקצועיים ולא מקבלים שכר, אלא מחצית מרווחי מכירות ה-DVD, ונראה שהם מוכרים את הסרטים שלהם מיד אל יד,ברחובות העיר. מה עוד שלפי הדוקומנטרי "רמון הפקות" היא חלוצת סרטי האקשן באוגנדה. גם מהדברים שהם אומרים (והשירים שלהם!) נראה שהבמאי והשחקנים משקיעים את הנשמה בסרטים האלה.
הנה קישור:
https://www.youtube.com/watch?v=8hsiINmcS1Y
האמת היא שמוזר שלא ניסו ליצור בהוליווד איזו קומדיה
"מרגשת" ו"אינספריישונל" בדיוק על הנושא הזה.
ועכשיו, שאלה.
לא הייתי אתמול בליל הטריילרים השני, אבל מחברים שהיו הבנתי שהוקרנו שם כמה טריילרים לאותם סרטים מחברת "ראמון הפקות" האוגנדית. אני לא מאשים אותך בכלום, רד, אבל אני לא חושב שהבנתי – אם יחסית הגנת עליהם כאן, למה כללת אותם בערב שבו צוחקים על הדברים שמוקרנים בו?
קודם כל: "ליל הטריילרים החיים" הוא לא ליל הדברים הגרועים.
הוא לא נועד בהגדרה רק לצחוק על טריילרים גרועים במיוחד: בכל ליל-טריילרים היו גם טריילרים מצוינים. ומצד שני: אני לא בוחר את הדברים הכי גרועים להקרין, אלא את הדברים הכי מעניינים/מצחיקים. יש סרטים/טריילרים גרועים להדהים שפשוט לא מעניינים, ויש גבול כמה אפשר לצחוק על משהו רק בגלל ערכי הפקה מאוד נמוכים.
הטריילר של "רמון הפקות" שהוקרן בליל הטריילרים (לא "הדוד בנון") לא היה הכי גרוע באירוע, אבל אני חושב שכל מי שנכח באירוע יסכים שהוא היה מאוד, אבל מאוד, מצחיק. בתור אחד שעושה את הדברים האלה כבר כמה זמן, וצפה בכמות מגונה של טריילרים כדי לברור מתוכם את הפנינים לאירוע, אני יכול לומר שנדיר למצוא דבר שעובד כקומדיה באופן כל כך מושלם – בלי כוונה.
אני בהחלט יכול להעריך את ההפקה האוגנדית על מה שהם מצליחים לעשות בתנאים המוגבלים שלהם, ובמקביל לצחוק מקריין שבאמצע טריילר מתחיל פתאום לצרוח "וואלהלהלהלהלה". זה לא סותר.
תעשיית הסרטים האפריקנית.
בניגוד אלינו בישראל, או בשאר המדינות המערביות המפותחות בעולם, במדינות מתפתחות או מדינות עם תרבות שונה לחלוטין מהמערב לסרטים יש תפקיד חשוב בחברה. אנחנו רואים סרטים כאמצעי בידור או יצירת אומנות, אבל במקומות כמו מזרח אסיה, מדינות ערב, תת היבשת ההודית ואפריקה הסרטים המקומיים הם הדרך ליציקת זהות משותפת ונבדלת מהמערב שאליו הם לא משתייכים.
שימו לב שבכל "בלוק" בעולם יש מספר מדינות שתעשיית הסרטים שלהם שולטת באותו אזור, אך אינה מדברת אל הקהל המערבי (היוצאת מהכלל המעידה על הכלל היא יפן). מצרים במדינות הערביות. הודו בסביבתה. מקסיקו וברזיל באמריקה הלטינית. ובאפריקה שהייתה תחת קולוניאליזם בריטי, בניגוד לטריילרים המובאים בכתבה, זאת לא גאנה שאליה אתייחס מאוחר יותר, אלא דווקא ניגריה.
יש כמה סיבות מדוע מדינות מסויימות מצליחות להשתלט על תעשיית הסרטים בבלוק שלהן. הסיבה הראשונה והעיקרית היא השפה. מדינות עם תעשיית סרטים מוערכת כמו איראן או ישראל לעולם לא יוכלו לדבר אל הקהל הרחב במדינות השכנות בגלל מחסום השפה העיקרי. דיבוב הוא עסק יקר מדי בשביל מדינות מתפתחות, והוספת כתוביות מיותרת מפני שהרבה מקהל היעד אינו יודע קרוא וכתוב. כמו שמצרים יכולה להפיץ את סרטיה בפשטות למדינות ערב אחרות, כך בניגריה, מדינה שבה יש 512 שפות שבטיות שונות, האנגלית שעדיין מדוברת בה נתנה שפה משותפת לכל האוכלוסייה. אבל האנגלית גם עזרה להפיץ את הסרטים במדינות אפריקניות אחרות בהן מדברים אנגלית, כמו גאנה, דרום אפריקה, טנזניה, אוגנדה וקניה, למרות המרחק ביניהן.
הסיבה השנייה היא מספר האוכלוסייה המקומית. כאשר למדינה מסויימת יש מספיק קהל יעד ביתי שיכול לכלכל את התעשייה גם בלי ייצוא, תעשיית הסרטים בה יכולה להתקיים ולהיות מיוצאת למדינות שכנות.
הוליווד היא אומנם תעשיית הסרטים המכניסה ביותר בעולם, אך בוליווד ונוליווד (תעשיית הסרטים הניגרית) הרבה יותר פעילות ממנה. בנוליווד מייצרים כ-50 סרטים בשבוע, הספק שהוליווד עם התקציבים המנופחים שלה לעולם לא תוכל לעמוד בו. וסיפור היווצרותה המאוחר של נוליווד כאילו לקוח מהאגדות.
בשנת 1992 סוחר בשם קנת' נאבו לקח יוזמה עסקית כושלת וייבא מטאיוואן כמות גדולה של קלטות וידאו ריקות. לאחר שראה כי אין לו סיכוי למכור את הקלטות הריקות, הוא פנה לבמאי תיאטרון וביקש ממנו לצלם סרט זול על מנת למשוך קהל. ביחד הם יצרו את הסרט הניגרי שהתחיל את נוליווד, Living In Bondage. עלילת הסרט מספרת על איכר שמגיע לעיר הגדולה, מאבד את אשתו ונרדף על ידי הרוח שלה. הסרט היה להיט ענק בניגריה ומכר מעל 500 אלף עותקים.
אבל תעשיית הסרטים הניגרית לא פועלת בדיוק כמו הוליווד. בלאגוס, עיר עם אוכלוסייה של 15 מיליון תושבים, יש רק 3 בתי קולנוע פעילים (הגיוני שמאז כתיבת המאמרים ששימשו למחקר שלי המספר עלה), ומספר התושבים שיכול להרשות לעצמו לקנות כרטיס קולנוע הוא זניח ביותר. המפיקים בנוליווד לא סומכים על הכנסות מהקרנות, אלא על הכנסות ממכירת עותקי הסרטים שלהם. אבל אותם מפיקים צריכים לדאוג שבשבועיים הראשונים להפצת הסרטים ההכנסות יהיו כמה שיותר גדולות בגלל הפיראטיות.
הפיראטיות באפריקה היא גם ברכה וגם קללה למפיקים ומפיצים. מצד אחד, לאחר שבועיים השוק מלא בעותקים פיראטיים של סרטיהם, והיוצרים לא רואים דולר נוסף לאחר מכן. מצד שני, הפיראטיות עזרה להפיץ את הסרטים של נוליווד לכל המדינות השכנות באפריקה ולגרום להשתלטותה על מוצרי הצריכה התרבותיים ביבשת. היבט נוסף של הפיראטיות גרם ליוצרי הסרטים לצלם את סרטיהם תוך שבועיים מקסימום ולאחר שבועיים של הכנסות וגריפת הרווחים לעבור אל הסרט הבא.
הסיבה שהסרטים הניגרים הצליחו בצורה פנומונאלית באפריקה, בדומה לסיבה שהסרטים המצרים מצליחים במדינות הערביות, היא בגלל שהם מייצגים את התרבות של אותן מדינות מפנים. הוליווד מצלמת מספר זעום של סרטים אשר לא מדברים על התרבות המערבית בכלל או האמריקאית בפרט, וגם כשהיא כן פונה לתרבות אחרת היא עושה זאת מנקודת המבט שלה. גיבור הסרט יהיה לרוב שחקן אמריקאי, גבר לבן, וההתייחסות לאותה תרבות תהיה מבחוץ. נוליווד יוצרת סרטים אשר מדברים על המעבר של מפחות מכפרים לערים הגדולות, סיפורי אהבה בין מוסלמים לנוצרים, סיפורים על כישופים ועל החיים הקשים של האזרחים. אלה סיפורים ששזורים וידועים לתושבי ניגריה ואפריקה בכלל, ועל כן הצרכנים מרגישים הזדהות עם העלילות, בניגוד לסיפורים על מסיבת רווקים בווגאס. השחקנים בנוליווד יהיו מאזורים תרבותיים שונים בניגריה, ובהרבה מקרים יגיעו שחקנים ממדינות אפריקניות שכנות כדי להגביר את המשיכה של הסרט באותה מדינה.
ההשתלטות של ניגריה על תרבות הסרטים באפריקה מעלה הרבה טענות של קולוניאליזם תרבותי בתוך אפריקה. בגאנה השכנה המדינה הטילה מגבלות מפלצתיות על יוצרי סרטים ניגריים לאחר שהנוער התחיל לדבר במבטא ניגרי, להתלבש באופנה ניגרית ולצרוך את המוצרים התרבותיים של ניגריה. תעשיית הסרטים של גאנה קמה על מנת להילחם בנוליווד ולנגוס ברווחי הסרטים של שאר המדינות דוברות האנגלית באפריקה.
עם ירידת מחירי מוצרי הטכנולוגיה, יותר ויותר אנשים יכולים להרשות לעצמם ליצור סרטים באיכות גבוהה יותר להפצה באפריקה. יהיה מעניין מבחינתי לראות לאן התעשייה תתפתח והאם עם הדבקת הפער מהוליווד נראה מתישהו סרטים אפריקאים מיובאים לארה"ב ולשאר מדינות העולם.
אפשר לדעת מה הפתיע אותך?
אני בדיוק כותב עבודה על הנושא, וההודעות האלו בעין הדג עוזרות לי לארגן את המחשבות שלי, אז תשאל בכיף.
לא שיש לי משהו נגד ניגריה או אנשיה, חס וחלילה,
אבל לא דמיינתי לעצמי שיש שם תעשיית סרטים עד כדי כך גדולה.
ב-2005 דווח כאן באתר שניגריה היא יצרנית הסרטים הגדולה בעולם
מעלה כתבות נושנות באוב
כשהעבודה שלך תהיה גדולה,
אנא פרסם אותה (או גרסה שלה) איפשהו. אני מניח שלא חסרות פלטפורמות פוטנציאליות.
איזה כיף, עכשיו אנחנו ב-2... 2... 2... 2.... 2016!
(ל"ת)