מצאנו באינטרנט 18: בואו נסתכסך עם כמה שיותר במאים

1. סטיבן סודרברג הודיע שהוא עובד על המשך לסרט "התפשטות", סרט שהפך השנה למיני-להיט בנטפליקס בגלל פרץ האהבה המפתיע כלפי ג'וד לאו. סתם, זה בגלל הרצון לראות את גווינת' פלטרו מתה.

את החדשות האלה בישר סודרברג בעצמו כשהתראיין לפודקאסט בו סיפר שהוא ותסריטאי "התפשטות" סקוט ז. ברנז עובדים על מה שהוא בעצם "המשך פילוסופי" לסרט מ-2011. "המשך פילוסופי"? מה זה אומר? אז האם זה יהיה סרט על מגיפה אחרת? סרט על פילוסופים המשכיים? סרט בו וירוסים חיים בשלום זה עם זה כשלפתע אחד מהם נדבק בבן-אדם? יש עוד זמן עד שנגלה כי הסרט בשלבי פיתוח מוקדמים (או שבעצם לא, ולמעשה טקס האוסקר הקרוב שסודרברג מפיק הוא ההמשך הפילוסופי של "התפשטות").

2. אמזון שחררו טריילר ל-"מגלה את אמריקה 2". פחחח, "מגלה את אמריקה 2"? מי צריך את זה? למה זה טוב? לא יכולים לעזוב דברים טובים בשקט?

ר-רגע, מה זה הדבר הזה שאני מרגיש? התרגשות? מה הולך פה? זה סרט המשך ל-"מגלה את אמריקה"! למה… למה אני מצפה לו? ואיך שלושת הסָפרים עדיין בחיים ומדוע זה נראה כל-כך מצחיק?

בכל אופן, הסרט ייצא ב-5 במרץ 2021. אזכיר שהסרט הראשון עדיין בנטפליקס.

3. תמונה ראשונה מתוך הסרט "Locked Down" של הבמאי דאג לימן והתסריטאי סטיבן נייט (יוצר כנופיית "כנופיית ברמינגהאם" ו"לוק", אבל גם "מים שקטים"). אן האת'וויי וצ'יווטל אגיופור מגלמים זוג שמפרק את החבילה רגעים לפני שההצגה שלהם "אחד פלוס א…", סליחה, רגע לפני שנכפה עליהם סגר, וכעת הם נאלצים להתמודד עם הסיטואציה המביכה. מדובר בדרמה שיורדת לנבכי נפשם של אנשים בזוגיות ובוחנת מה היא בעצם אהב… אה לא, הם מחליטים לפרוץ לחנות הרודס. זה סרט שודים. הא. הסרט יוצא ב-14 בינואר ב-HBO Max, מה ש-באמת? זה עוד רגע. קצת צפוף ליח"צ, לא?

ואם כבר מדברים על יח"צ: התמונות היח"צ האלה, למי הן מזיזות? הרי כאילו מה כבר רואים שם – את האת'וויי וצ'יווטל עומדים ומסתכלים אחד על השני? וואו, מדהים. סרט השנה. או שתוציאו טריילר (זה לא שהסרט יוצא עוד שבוע וחצי. אה, רגע…) או שאל תוציאו כלום, כי יש תמונות סטוק מעניינות יותר מהצילומים המשמימים האלה. חלאס.

4. בחדשות אחרות: ארבע תמונות יח"צ שוחררו עבור הסרט המתקרב של Uncharted. יאללה שייצא כבר! נראה מדהים, ממש מחכה לזה.

5. ג'רמי בולוק, השחקן המקורי של בובה פט, הלך לעולמו – לא הרבה אחרי דיוויד פראוז שגילם את דארת' ויידר. אולי כדאי שאפסיק לכתוב את הטור הזה כדי לא לדווח להבא ש-RD2D המקורי נשלח למפעל המסת מתכות.

6. לכבוד חגיגות ה-30 לסרט, התקיים איחוד "זום" של הסרט המצליח והאהוב ביותר בכל הזמנים: "שוטר בגן ילדים", בהשתתפות מי שהיו הילדים. כלומר, עד ששוטר אחד שהיה מושל קליפורניה התפרץ לאיחוד והרס את הכל.

7. חבר'ה, MGM מציעים את עצמם למכירה תמורת 5 מיליארד דולר. אני מציע שנעשה מגבית ונקנה את האולפן בעצמנו.

8. ובחדשות דומות אבל קודרות יותר: קרן מקור, אחת מקרנות הקולנוע הוותיקות בישראל, בסכנת סגירה – בגלל הסירוב של משרד התרבות להעביר את תקציב 2020. הקרן היא אחת משתי הקרנות היחידות שתומכות בסרטים קצרים, וללא התקציב שהקרן זקוקה על מנת לפעול, יוצרי קולנוע רבים צפויים להיפגע.

9. תגידו מה שתגידו על KFC, מחלקת היח"צ שלהם היא משהו מיוחד: תוך פרק זמן קצר הם הכריזו על קונסולת משחקים (אמיתית לגמרי) שתחמם את העוף שלכם, וגם העלו סרט קצר בכיכובו של מריו לופז, מעין טלנובלה שבמרכזה קולנל סנדרס – וזה נוראי כמו שזה נועד להיות (אבל סרטוני התגובה נהדרים).

10. זוכרים כשצפיתם בפארק היורה ואמרתם לעצמכם "אחלה סרט, אבל הלוואי והדינוזאורים היו חמוסים"? ובכן, יש לי חדשות בשבילכם…

11. שנת 2020 נגמרה, ויש הרבה סיכומי שנה באינטרנט אך מעטים מהם מיוחדים וססגוניים כמו הסיכום של The Film Experience לאייקוני האופנה הקולנועיים של השנה (יש באתר גם עוד שלל סיכומים מקוריים כמו צמדי השנה, הסרטים שנתנו השראה לאמנים, הפוסטרים הכי טובים, ועוד. שווה לעקוב, זה עוד מתעדכן).

12. בינתיים בארץ, פורום מבקרי הקולנוע בישראל (שגילוי מלא: יושבי הראש שלו הם נעמה רק ויהונתן צוריה) התכנס פעם נוספת כדי לבחור את סרטי השנה שלו – וזה מדהים, כי אני לא חושב שמישהו ציפה ש-"סוניק" ייבחר על-ידם כסרט השנה. טוב, מזל שזה באמת לא קרה: "עיניים שלי" הוא הסרט העלילתי הטוב ביותר, "רצח בקולנוע צפון" הוא הסרט התיעודי הטוב ביותר (ניתן לצפייה כאן) ו-"נשים קטנות" הוא המנצח בגזרת הסרט הבינלאומי (עם "קולקטיב" במקום השני).

13. אבל יש עוד לא מעט סיכומי שנה בארצנו הקטנה, ועכשיו אני הולך לסכם ארוכות את כולם. אה, "סריטה" כבר עשו את זה? אז פשוט לכו לשם.

14. ונסיים בסיכומון של 2020, שנה שסיפקה את המגוון הרחב ביותר של כותרות – לטוב ולרע (בעיקר לרע). רגע לפני שנגיד לשנה הארורה הזו "ממממ ביי", אסכם בקצרה (רם מהעתיד: פחחחחח) את השנה שהייתה.

• "המילטון" הפך השנה לתופעה של ממש, שנים ספורות אחרי שכבר היה תופעה של ממש – אבל רק בקרב אנשים שיכלו להרשות זאת לעצמם. מאז שהעלו דיסני את המחזמר זוכה הטוני של לין מנואל מירנדה לא עבר יום בלי שנתקלתי בציטוטים אגביים מתוכו ברשתות החברתיות, תוך התפתחות אהדה אובססיבית כפי שאף מחזמר (מאז "ספר הג'ונגל" עם תום אבני) לא זכה לה. אפילו הספוטיפיי שלי התחיל לדאוג ושאל  "אתה בסדר, אחי? אולי תשמע את וו טאנג קלא… אוקי, הבנתי, אז Room where it happens בפעם השמונים אלף".

• זוכרים שנעשתה השנה היסטוריה וסרט קוריאני זכה בפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר? אפילו שנשיא אמריקאי כלשהו העדיף את "חלף עם הרוח" (אני לא חושב שהוא מבין איך טקס האוסקר עובד), הסרט של בונג ג'ון-הו הפך את האוסקר לקצת יותר בינלאומי וקצת פחות משעמם.

• לא כל-כך דיברנו על זה כאן (ואני שמח על כך) אבל היה איזה חודש שכל העולם ואחותו לא סתמו את הפה על "חיות רעות". מה זאת אומרת "אין לכם מושג מה זה "חיות רעות"? אה, כולם מכירים את זה בשם "טייגר קינג" ומה הקשר לשם העברי הלא ברור הזה? טוב, למה לא אמרתם. בכל מקרה, כולם התחרפנו על הסדרה הזאת. כן, הבנתי. זה מטורף, זה משוגע וכיף לצחוק על המוזרים האלה – אבל מפה ועד להכריז על שתי סדרות טלוויזיה שמבוססות על השטות הזו? זה מוגז… אה, ניקולס קייג' באחת מהן? טוב נו, אני בפנים.

• זו הייתה השנה של הסטרימינג, ולא רק כי צפינו השנה ביותר סדרות נטפליקס מהרגיל אלא כי המתחרים הרימו ראש, בין אם Peacock, HBO Max, Apple TV או דיסני פלוס, כל אחת התפתחה עם נישה משלה (אפל עם סדרות פרימיום, דיסני עם נוסטלגיות ו-HBO Max על תקן "בואו נסתכסך עם כמה שיותר במאים"). אך עם התפתחות הסטרימינג חזרנו לימי הכבלים, ימים בהם כדי לצפות בכל הסדרות והסרטים שאנחנו אוהבים דרשו מאיתנו חברות הכבלים והלווין לרכוש ערוצים (סליחה, "חבילות תוכן") ולשלם 250 ש"ח על טלוויזיה. כיום מחיר שכזה נשמע שערורייתי (ואם הוא נשמע לכם סביר, הכנתי כתבה בשבילכם) אך ככל שיקומו יותר מתחרים, נמצא את עצמנו בעתיד נאלצים לשלם מחיר דומה. השנה נשמעו תרועות הקרב של מלחמת הסטרימינג, ואת תוצאותיה נגלה רק עוד שנתיים והלאה. בינתיים, נגיד מילה לנופלים: קוויבי, אכן היית.

• אם כבר חזרה לימי שנות התשעים, אפילו אמזון נכנעה והתחילה לשחרר השנה סדרות באופן שבועי, מה שמותיר את נטפליקס כיחידה שמשחררת (כמעט) כל עונה במכה אחת. עד לא מזמן האמנתי שיש לשידור השבועי יתרון – אפשרות לדון על סדרה לאורך זמן, אבל אז הגיעה "גמביט המלכה" והנה, חודשיים אחרי והצופים שלה עדיין לא מפסיקים לזבל בשכל. לפחות זה יצר כמה ממים מצחיקים (קרדיט לתמונה הראשונה: אריאל נפתלי).

• השנה, בגלל הנסיבות, קיבלנו הפסקה מסרטי מארוול (אם כי החדשות עליהם לא מפסיקות לזרום. עמי סמולרצ'יק אגב יגלם את הדמות שלו מ-"פיגומים" בספיידרמן הקרוב) וזאת בתזמון מדהים, כי תארו לכם שהקורונה הייתה פורצת רגע לפני "סוף המשחק"? שעכשיו היינו צריכים לחכות שנה שלמה עד שהיינו מקבלים סיום מספק לפצע שפער בנו "מלחמת האינסוף"?אבל יש עוד יתרון בתזמון של המגפה: הגענו ב-2019 לנקודת שיא עם סרט גיבורי-העל האולטימטיבי, כזה ששום סרט לא יתעלה על ההייפ סביבו בשנים הקרובות. היינו זקוקים לשנת המנוחה הזו כדי שנוכל להתגעגע ליקום הקולנועי של מארוול ולהתרגש מהעתיד לבוא, ובלי שנהיה סחוטים. עכשיו אחרי שנחתי, אני מוכן לקבל בזרועות פתוחות כל מה שהם יציעו לי (אגב, וורנר. אולי תצאו גם אתם להפסקה?).

• שחקנים גדולים ונהדרים הלכו השנה לעולמם, אך האחד שתפס את כולנו בהלם הוא צ'דוויק בוזמן שנפטר במפתיע (עבורנו, לא עבורו) והותיר את ווקאנדה ללא מלך. צ'דוויק Forever.

• "קאטס" יצא השנה (טכנית ממש בסיום השנה הקודמת) בקול תרועה ועם חורי תחת של חתולים שדומים לאידריס אלבה (החתולים, לא חורי התחת) – והאינטרנט השתגע כמו שלא ראיתי אותו משתגע מאז… שתי דקות לפני זה בערך (האינטרנט אוהב להשתגע הרבה). אנחנו צריכים סרטים רעים כדי שנוכל להעריך את אלה הטובים, וגם כי אין כיף גדול (ומלכד יותר) מלרדת על סרט גרוע. כיאה לאינטרנט, יצאו לא מעט סרטונים מעוררי מחשבה וצחוק בנושא.

15. ונסיים את שנת האינטרנט הזו עם הביצוע הנהדר הזה של Tenacious D (ושלל אורחים) ל-"Time Warp" ממופע הקולנוע של רוקי.

בנימה אישית אוסיף כי לכתוב את הטור הזה הייתה (ועדיין) זכות גדולה עבורי, ואני מודה ליונתן על שנתן לי את המפתחות להציף אתכם בשטויות שמצאתי במרשתת. על מנת להתרענן לקראת השנה הבאה, הטור ייצא לפגרה בת שבוע-שבועיים, שזה אומר שהוא לא באמת יוצא לפגרה אבל רציתי לסיים בטון דרמטי, תזרמו.