דיווח ב-Nana10, מתוך התכנית של גיא פינס: אבי נשר מתכנן סרט המשך ל"סוף העולם שמאלה", אחד הסרטים הישראליים הנצפים ביותר בעשורים האחרונים. סרט ההמשך יתרחש בתחילת שנות השבעים ויעקוב אחר יריבות של שני בתי קולנוע בעיירה אחת. מתוכננת גם סדרת טלוויזיה המבוססת על הסרט המקורי. ממש "המגדל האפל" נהיה פה.
סוף העולם שמאלה ואז תשאל
– פורסם ב 30 במאי 2011Posted in: חדשות
חה. לא נראה שזה מעניין מישהו.
(ל"ת)
אבי נשר למד קולנוע?
אני שואל כי כבר מאז הלהקה ודיזנגוף 99 ועד סוף העולם שמאלה משהו בבימוי ממש מפריע לי, גם השוטים נורא מעצבנים וגם משהו כנראה לא הולך שם בחדר העריכה, כי יש הרבה עריכות שנראות תלושות ולא קשורות זו לזו.
ואני כבר לא מתחיל לדבר על התסריטים עצמם שנוטים בין בינוניות לפיגור.
אם להסתמך על ויקיפדיה
הוא למד קולנוע באופן לא סדיר, במקביל ללימודי יחסים בינלאומיים באוניברסיטת קולומביה. לא שזה אמור לשנות בצורה כלשהי את היכולת שלו ליצור סרטים. לימודי קולנוע הם טובים לרכישת מיומנות וידע, אבל אינם חובה. ישנם במאים רבים שסרטיהם נלמדים באוניברסיטאות, למרות שהם עצמם חסרי תואר אקדמי בקולנוע. כלומר, צריך ללמוד כדי לדעת לעשות סרטים, אבל הלימודים לא חייבים להיות במסגרת אקדמית ולא חייבים להכיל חלק עיוני. סרג'יו לאונה למד לביים סרטים מצפיה בבמאים אחרים על הסט ואפרים קישון למד לביים תוך כדי העבודה על סרטיו.
אני מסכים שיש לאבי נשר תסריטים גרועים לפעמים, אם כי אני חושב שכבמאי הוא בסדר גמור. זה קשור יותר לאופי שלו כאדם מאשר לרקע האקדמי שלו. ליצור סרטים כמו האחים כהן, או כמו סטנלי קיובריק, זה משהו שאי אפשר ללמד, כי צריך ראש מיוחד בשביל זה. המרצים יכולים להראות להם דוגמאות מהעבר וללמד אותם מונחים טכניים, אבל את ביג ליבובסקי או הניצוץ, אי אפשר ללמד איך לעשות.
רגע
סטנלי קיובריק והאחים כהן למדו קולנוע?
ג'ואל כהן למד קולנוע
איתן כהן למד פילוסופיה, אולם שניהם החלו לצלם סרטים כבר בילדותם, בעזרת מצלמה ביתית. סטנלי קיובריק לא התקבל ללימודים אקדמיים בגלל ממוצע ציונים נמוך והעדפה להעניק מלגות לחיילים משוחררים בתום מלחמת העולם השניה. הוא עבד כצלם (סטילס) וכמקרין בקולנוע ומהשילוב של שתי העבודות האלה, למד ליצור סרטים קצרים ובהמשך, גם באורך מלא. גם דיוויד פינצ'ר, סטיבן ספילברג, אינגמר ברגמן וצ'רלי צ'פלין לא למדו קולנוע, אבל הפכו לבמאים מאוד מוערכים בזכות הנסיון שרכשו דרך עבודה מעשית.
לפני שזה יהפוך נושא לדיון, אני לא יוצא נגד לימודי קולנוע. אמנם שיחות עם סטודנטים לקולנוע הביאו אותי להאמין ששיטת ההוראה בארץ היא צרת אופקים ומרובעת, תוך הדגשת חיפוש משמעויות נסתרות בכח, במקום להבין שיש גם צד מהנה בסרטים*. עדיין, אני חושב שצריך לצבור ידע לפני שעוסקים במלאכה, גם אם הוא לא נצבר במסלול האקדמי. מה שכן, אני תוהה למה פטריק בייטמן משתמש בלימודי קולנוע כהסבר אפשרי לכך שסרטיו של אבי נשר לא לטעמו.
*כמו שאמרתי לחבר שהלכתי איתו לסרט יום לפני שהחל ללמוד קולנוע: "מזל טוב, זו הפעם האחרונה בשלוש השנים הקרובות שאתה הולך להנות מסרט."
הסיבה היחידה שאני חושב שלימודים אקדמיים לקולנוע הם חובה
היא בגלל שאני לא מצליח על דרך אחרת שפותחת חלונות לעבודה בעסק (זאת סוג של בקשה מכל מי שקורא את זה להגיד לי איזה דרכים אחרות קיימות ולגרום לי להרגיש שיש לי עתיד…)
דווקא יש דרך
במקצוע הזה – לאומת הרבה אחרים, אם תתחיל לעזור בהפקות ותצור קשרים וידע מעשי, תוכל להתקדם לעבודה בכל מקצוע בתחום.
אם אתה רוצה לביים – תגיש לקרנות. אתה לא חייב שום דבר מעבר לתסריט.
ותסריט איך כדאי ללמוד לכתוב?
הבנתי ש"סיפור" של רוברט מקי מומלץ, ויש גם את הספר של קובי ניב שהבנתי שהוא ברמה יותר נמוכה.
קראתי כמה עשרות תסריטים של סרטים שאהבתי ככה שאני מכיר פחות או יותר את המבנה ואת הכללים לגבי זמן, CUT-ים, תיאור סט, דיאלוגים וכו', אבל הייתי רוצה לדעת יותר.
בעניין כתיבה
לא קראתי אף ספר על כתיבת תסריט, אז אין לי דעה לגביהם. מה שכן, אני מאמין שהדרך הטובה ביותר ללמוד תסריטאות היא לא ממרצה או מספר, אלא מצפיה בסרטים. הרבה הרבה סרטים, עד שיודעים לזהות קלישאות, אמצעים לבניית עלילה ודמויות, השלמת התמונה מבלי לומר הכל בצורה מפורשת והבנה מה מצפים ומה לא מצפים שיקרה.
שפילברג כן למד קולנוע
לא? אני כמעט בטוח אפילו שהוא הגיש את "להיות טוראי ראיין" כפרוייקט הגמר שלו אחרי שנים בגלל שלא סיים את הלימודים שלו כשהיה צעיר. או שאני טועה…
פטריק בייטמן משתמש בלימודי קולנוע
כהסבר אפשרי – סתם מסקרנות טהורה למען האמת. אני פשוט מתלבט אם זה כדאי, יום אחד כשאשתחרר מצה"ל, או שאפשר גם בלי זה, במידה ואכן אבחר שקולנוע זה יותר מעוד תחביב עבורי. אז עניין אותי ההשוואה כמו שהצגת בין מי שלמד למי שלא. מסתבר שאפשר, תודה.
שמעתי כמה במאים בינלאומיים
אומרים את אותו הדבר: לימודי קולנוע זה חשוב בעיקר כדי שיהיו לך חברים שעוסקים בקולנוע. לא משנה אם למדת או לא למדת, בסרט הראשון שלך לא יהיה לך הרבה תקציב. אתה תצטרך להסתדר עם מה שיש, וזה מאוד עוזר אם יש לך חבר שעושה את הסאונד בהתנדבות, ועוד חבר שמכיר מישהו באיזו קרן, וחבר שיארגן לך את התאורה בסצינה חשובה אם אתה תהיה גריפ בסרט שלו, ומרצה שעוזר עם התסריט, וחברים שבאים להיות ניצבים רק בשביל לעזור, וחבר שראה את הסרט ואהב וידחוף אותו לאיזה פסטיבל קטן שבו עשויים להיות אנשים שאולי יתעניינו בהפצה. בלי חברים כאלה, כמעט בלתי אפשרי לעשות סרט ראשון, והדרך הפשוטה ביותר להקיף את עצמך באנשי קולנוע היא ללכת ללמוד קולנוע.
הבנתי.
ואם כבר אנחנו דנים בנושא, איפה נחשב מומלץ בארץ? אני שמעתי הכי הרבה על סם שפיגל בירושלים ועל המחלקה לקולנוע באת"א. הבעיה שאם כבר את"א הייתי רוצה מדעי המחשב, ואפשר דו חוגי עם קולנוע הבנתי אבל רק מסלול כללי, לא מסלול תסריטאות/הפקה. זאת אומרת רק ללמוד על קולנוע, לא באמת איך יוצרים אותו, ואז המטרה הוחמצה. או שאפשר ללמוד את אחד מהם ואז את השני, אם בכלל…
אחרי שהייתי פעמיים על סט של סרט לפרויקט 48 שעות
אני יכול לומר בוודאות שקשרים הם הדבר החשוב ביותר ליצירת סרט, אפילו קצר. אם אתה לא יכול להשיג אנשים שיעשו את העבודה ביעילות ובהתנדבות, יהיה לך קשה מאוד להתחיל.
ואם אתה רוצה לשמוע את זה מכלי ראשון
לך תשמע את אלון גור אריה בפעם הבאה שהוא ירצה על איך הוא עשה את "המוסד הסגור".
או את דארן ארונופסקי מדבר על "פיי"
או את קווין סמית על "Mallrats", או פיטר ג'קסון ו"Bad Taste", ואני די בטוח שאותו סיפור נכון גם לגבי כריסטופר נולאן ו"Following" או סטיבן ספילברג ו"Amblin". כמעט לכל במאי גדול יש בפילמוגרפיה סרט ראשון קטן שהוא עשה כמעט בלי תקציב, עם חברים שעבדו בהתנדבות.
ברור
אבל כנראה שיש לו יותר סיכוי לשמוע את אלון גור אריה מאשר את דארן ארונופסקי ושות'.
תסלח לי על הניטפוק המיותר
אבל אני חושב שהתכוונת לקווין סמית' ו"Clerks", לא מולרטס
ברור, כן.
(ל"ת)
שפילברג
החל ללמוד קולנוע אבל לא כלכך הצליח בלימודים. אחרי זה הוא עבד ללא תשלום כמתלמד ביוניברסל. עם השנים הוא סיים את חובותיו וקיבל בי איי בקולנוע במקביל לתאור כבוד שקיבל עוד קודם לכן.
אני דווקא חושב שלימודי קולנוע הם הכרחיים ומרבית במאי הקולנוע המוצלחים הם בעלי ידע נרחב בקולנוע אך גם בתחומים אחרים. למעשה הדבר שקושר את מרבית במאי הקולנוע שאני אוהב הוא דווקא הידע הנרחב שלהם בתחומים אחרים, פילוסופיה, הסטוריה, סוציולוגיה, אמנות וסקייטבורדינג, למשל. ידע זה הוא זה המאפשר להם לעבור את מחסום הסרט הראשון ולעשות מספר סרטים מוצלחים, ולעיתים להגיע לשיא שלהם דווקא בסרטים מאוחרים, שלא כמו בארץ שלנו בה במאים מגיעים לכאורה לשיאם בסרטיהם הראשונים אם לא בסרטם הראשון ואז לא מצליחים להתרומם.
אני מנחש שספייק ג'ונז הוא אחד הבמאים האהובים עליך.
(ל"ת)
What gave me away?
;)
הסקייטבורדינג
(ל"ת)
אוף טופיק: DC קומיקס מאפסים את עצמם
טוב, זה לא קשור ישירות לקולנוע אבל זה קשור לדמויות שנשאבות לקולנוע:
DC קומיקס מאפסים את היקום שלהם ומתחילים (כמעט) את כל החוברות שלהם מההתחלה. חלק מהדמויות אף יתחילו צעירות יותר:
.
ולא רק זה הם גם החליטו שכל החוברות (52 במספר) יצאו באופן דיגיטלי (לipad וכו..)באותו יום שהם יוצאות לדפוס
אלה החלטות נועזות מאוד שיכולות להרים או להפיל את DC . אפילו אם וורנר ברוס מאחוריה DC יכולים ליפול חזק מאוד.
ומה שאותי מעניין זה שDC שרק לפני כמה זמן הורידו מעצמם את הקומיקס קוד (בדיקת התכנים והצנזורה בקומיקס) עכשיו יהיו כפופים לתכנים ולצנזורה של אפל.
בכל מקרה זה יכול להיות מעניין. מוזר, זו בדרך כלל מרוול שלוקחת סיכונים כאלה.