ביקורת: היום שאחרי (Plan B)

אם יש סוג מסוים של סרטים שאני אוהב זה סרטי תיכון. אה, וסרטים שמתרחשים בלילה אחד. אה, ואם הם מדברים על חברות בלתי ניתנת להפרדה אז סביר שאוהב אותם גם. אז אם יש סרט שמצליח לסמן וי על כל הדרישות המוגזמות שלי, תהיו בטוחים שאני אצפה בו. המצטרף הטרי לרשימה: "היום שאחרי" ("Plan B" במקור, וכרגע בלי הפצה בארץ, אבל סרטי הולו אחרים כן מצאו את דרכם ארצה אז אולי יש למה לחכות), סרט שקרוי על שמה של גלולת היום שאחרי אותה שתי גיבורות הסרט מנסות להשיג תוך לילה אחד, ותהיו בטוחים שהרבה צרות יעמדו בדרכן.

יש משהו מיוחד בסרטים שמתרחשים בלילה אחד: זה לא שהם חייבים להיות בזמן אמת, אבל תמיד יש בהם הרגשה של אירוע מתגלגל שנחשף לנגד עינינו כפי שהוא מתרחש. אין לתסריט לאן לברוח, אין מעברי זמן או סצנות ביניים, והדמויות מתפקדות בלחץ בזמן שבו כולנו אמורים לישון. וכשזה נעשה כמו שצריך, זה יכול להיות מגניב מאוד. "היום שאחרי" עושה את זה כמו שצריך: הוא מגניב, קצבי ואף פעם לא מרגיש כאילו הוא עוצר במקום. הוא רץ מבעיה אחת לאחרת ולא נותן לצופים את התחושה שיותר מדי דברים מתרחשים, בעיה שעלולה לקרות בסרטים שמתרחשים בלילה אחד וגורמת להרגשה שלא סביר שכל המאורעות באמת מתרחשים באותו פרק זמן.

הסרט מספר על סאני (קאהו ורמה), נערה ממוצעת שבין תחביביה נמצאים סדרות אנימה ולפנטז על מלך הכיתה האנטר (מייקל פרובוסט). יום אחד הוא אשכרה שם לב אליה, דבר שלא קרה אף פעם, ואחרי שיחה מוזרה ביניהם, ביחד עם חברתה הטובה לופה (ויקטוריה מורולס), שבה סאני לא ממש הייתה קשובה, מסתבר שהיא הולכת לעשות מסיבה בבית שלה בזמן שאמא שלה לא נמצאת. סרט תיכון קלאסי, עד כה.

המסיבה עומדת להתרחש וסאני כבר מדמיינת איך היא הולכת לפתות את האנטר ולאבד איתו את בתוליה, אלא שאז היא מגלה שלפתות את מלך הכיתה זה קצת קשה בהתחשב במעמדה ומתפשרת על האופציה הקרובה ביותר – סתם איזה אחד. בבוקר שאחרי ליל השיגועים הזה, היא מגלה שהקונדום בו השתמשו נשאר בפנים והעלילה של הסרט סוף סוף מתחילה. מפה, הבנות מבינות שהדרך היחידה לעצור את ההיריון הלא מתוכנן הזה היא בעזרת גלולת היום שאחרי, והן יוצאות למסען ההולך ומסתבך.

צפייה בסרט יכולה להזכיר לא מעט סרטים, למשל כמו "סופרבאד", וזאת בגלל הדרך הפתוחה שבה הוא עוסק בכל מה שקשור למין ומיניות, וספציפית בחוויות המיניות הראשונות של נערים ונערות בתיכון. אך הוא לא נשאר גנרי: העובדה שהוא מתרחש ביום שאחרי, במהלך חיפוש הגלולה, הופכת אותו לסיפור נשי באופן מובהק, כזה שאי אפשר לשנות בו את מין הדמויות לנערים. וזה מאוד מרענן לראות סיפור כל כך וולגרי ובוטה שבמקרה גם מסופר על שתי נערות.

הסרט מזכיר גם את "חורשות את הלילה" (שגם הוא ספג בתורו השוואות ל"סופרבאד"). אז אם נהניתם מ"חורשות" אבל היו חסרים לכם בו קצת גסויות ועירום פרונטלי, "היום שאחרי" הוא הסרט בשבילכם.

ובאמת, ההקשרים ל"חורשות את הלילה" גדולים מדי בשביל לא להתייחס אליהם, החל מאיך שהסרט נראה ועד לשימוש במוזיקה. ואמנם זה מוזר לחשוב שסרט שצולם רק שנה אחר כך הושפע לחלוטין מסרט שיצא שנה לפניו, אבל אין מה לעשות – ככה זה מרגיש.

וכמו "חורשות", גם כאן מדובר בסרט מצחיק במיוחד. מצאתי את עצמי צוחק הרבה פעמים בקול לבדי מול הטלוויזיה. את ההומור של הסרט אפשר לתאר כוולגרי, אך הוא גם בולט בחדות שלו – הבדיחות אמנם גסות, אבל הן לא גסות מדי בשביל מי שלא מעוניינים בקומדיית הגעלות, ותמיד יש את ההרגשה שרואים משהו שהוא מעבר ל"גיחי גיחי קקי פיפי". הסרט גם ניחן בהרבה בדיחות שרק מחכות שיצטטו אותן, דבר שיכול לעזור לו לקבל מעמד של סרט קאלט אם היקום ירצה בכך.

הדמויות הראשיות משוחקות על ידי שתי שחקניות שזהו להן התפקיד הראשי הראשון, והן משחקות נפלא. קאהו בתפקיד סאני מצליחה לגרום ל"ילדה טובה ירושלים" להיראות כמו דמות מלאה ושלמה מתחת למעטפת הקלישאתית וויקטוריה בתור לופה היא אמנם נערה מורדת, אבל תמיד אפשר להרגיש למה היא כזאת ואת מה שיש לה להסתיר. בכלל, גם התסריט וגם השחקניות מצליחים להוסיף הרבה עומק לקלישאות הרגילות של סרטי התיכון, דבר שהוא חיובי ומשמח בהחלט.

אך הדבר שהן עושות הכי טוב הוא הדינמיקה שלהן, שמצחיקה אפילו כשהן רק מסתכלות אחת על השנייה, שזה מרשים בהתחשב בזה שאת מבחני הבד שלהן הן עשו דרך הזום. הסרט מדבר על חברות ארוכת שנים ולגמרי אפשר להאמין בזה – החברות שלהן מרגישה חזקה ואמיתית וזה משמח שהסרט מתייחס אליה ככזו. בתסריטים הוליוודים הקשרים הרומנטיים תופסים את רוב תשומת הלב וחברויות אפלטוניות נוטות להידחק לשוליים, אבל בסרט הזה, שכולל גם מערכות יחסים אפלטוניות וגם רומנטיות – החברות של שתי הדמויות הראשיות היא העיקר.

לאחרונה יצאו כמה סרטים שאפשר לסכם כ"שתי חברות עושות ביחד רואד טריפ בשביל לעצור הריון" כמו "אף פעם, לעתים רחוקות, לפעמים, תמיד", "Unpregnant" ו-"Snatchers" (טוב, לגבי האחרון צריך קצת למתוח את ההגדרה), אך קשה להגיד שיש קשר בין הסרטים מעבר לזה – "היום שאחרי" זוכר תמיד להיות מצחיק לפני הכל. וכמו במסעות, גם ב"היום שאחרי" היעד ידוע מראש, אבל מה ששווה הוא הדרך.