 |
||
| הרבה כבר דובר על העישון בקולנוע (לא באולם – בסרטים) והשפעתו הרעה, ועכשיו ה-MPAA מתחיל להתייחס לסיגריות באופן רשמי. מעכשיו הגורמים שישפיעו על דירוג הגיל האמריקאי הם אלימות, סקס, שפה גסה, ועישון. |
12.05.2007
|
|
יומית
הרבה כבר דובר על העישון בקולנוע (לא באולם – בסרטים) והשפעתו הרעה, ועכשיו ה-MPAA מתחיל להתייחס לסיגריות באופן רשמי. מעכשיו הגורמים שישפיעו על דירוג הגיל האמריקאי הם אלימות, סקס, שפה גסה, ועישון.
הרבה כבר דובר על העישון בקולנוע (לא באולם – בסרטים) והשפעתו הרעה, ועכשיו ה-MPAA מתחיל להתייחס לסיגריות באופן רשמי. מעכשיו הגורמים שישפיעו על דירוג הגיל האמריקאי הם אלימות, סקס, שפה גסה, ועישון.
דווקא עכשיו?
בדיוק כשסיימתי לקרוא את הביקורת על "תודה שעישנתם"?
אחלה תזמון, עורכים.
החלטה טובה, לטעמי. אני חושבת שצריך לאפשר חופש בחירה מלא בעניין עישון למבוגרים, אבל במקרה של סרטים, שמעצבים מאוד את הדעות של אנשים צעירים, הצגת סיגריות כדבר מגניב היא קצת פחות לגיטימית בעיני.
לגיטימי או לא
תגדירי "דבר מגניב."
הדרך שבה סיגריות מוצגות
לרוב כיום בקולנוע, היא בצורה שנועדה לשרת את התדמית שלהן כמגניבות – כוכבי קולנוע מעשנים אותן, הן נתפסות כחלק מהופעה מאוד מושכת, משדרות מגניבות וגישת "לא שם ז-" של מורד, באות אחרי סצינות סקס כמשהו שהוא נורמטיבי וחלק מהפעילות עצמה.
העניין הובהר בצורה מספקת?
אגב, אני חושבת שההחלטה הזו כן נובעת ממניעים של פופולריות גרידא – המאבק בעישון תופס בשנים האחרונות סוג של חשיבות ומגניבות משל עצמו, ונראה לי שהגוף המדרג מנסה לרכב על הגל הזה. אם זו מטרה חשובה וצודקת או לא, זה עניין סובייקטיבי.
אגב 2 – אני בהחלט מסכימה שאם הולכים גם על סיגריות, צריך ללכת גם על אלכוהול – אבל אלכוהול עדיין נתפס כבריא, במידה מסוימת, ולא כמשהו ממכר או קטלני.
את הטיעון הזה אני מכיר בערך מגיל 18,
וכמדומני שהוא היה נכון אז הרבה יותר ממה שהוא נכון היום. לטעון ש*היום* רוב הסרטים מציגים עישון כמגניב?
ממש לא.
לכו תסבירו את זה לבני טיפש-עשרה שרואים סיגריה ומיד מתלהבים
טיעון מעגלי.
בני שש-עשרה היום מתלהבים מסיגריות שלא מוצגות חיובי, אבל לא מתלהבים מדברים אחרים שלא מוצגים חיובי?
נתונים, חביבי, נתונים. אני דווקא זוכר מקרים של במאי שמקטר על זה שאפילו לאיש הרע אסור לעשן, וכן הלאה. אם בזמן האחרון באמת יש הצגה אוהדת של עישון בהרבה סרטים, מעניין אותי לדעת את זה.
סין סיטי, קיס קיס בנג בנג,
השער התשיעי – שלושה סרטים בשליפה אחת שבהן הדמויות מעשנות והדבר מוצג כמגניב. [אם כי לגבי סין סיטי אני לא זוכרת במאה אחוז].
אני מודה שכן, בשנים האחרונות באמת ניכרת ירידה בכמויות הסיגריות שנראות על המסכים [דבר מבורך בעיני] אבל זו היתממות להגיד שזה לא קיים.
אלה הדוגמאות שלך?
שלושה סרטים שמדורגים R?
(ולא ראיתי אף אחד מהם, בלי קשר).
מה יעשו להם בגלל העישון, ידרגו אותם NC-17?
ברור שלא.
למשל השער התשיעי דורג R על some violence and sexuality אז אם קטע העישון היה תקף אז היו מוסיפים גם את המילה smoking וזהו.
השאלה היא, האם זה ישפיע על מישהו.
מעניין אם סרטי PG-13 אופיניים יהפכו ל-R בגלל עישון. כי אם כן, יוצרי הסרטים יהיו חייבים לסלק את העישון מהסרט בעל כורחם.
השאלה שלי,
היא בכמה סרטי PG-13 מוצג עישון כדבר מגניב?
לפי הידיעה, 75% מהסרטים שמוצג בהם עישון בכלל הם בדירוג R. כמה מתוך ה-25% האחרים מציגים עישון כדבר מגניב?
הימור שלי – לא הרבה.
זה גם מה שאני שואל.
מישהו הזכיר כאן ביומית את אושן 11 (PG-13) אבל אני לא זכרתי בו סצינות עישון וראיתי את הסרט פעמיים (אם כי מזמן, אז אי אפשר לדעת). אז כנראה שהסצינות לא היו משמעותיות במילא.
אולי יוצרי הסרטים באמת מתחשבים בעובדה שסרטי PG-13 הרבה יותר נגישים לילדים מאשר סרטי R (בארה"ב בכל אופן) ומלכתחילה לא מכניסים סצינות עישון או מציגים את העישון כמושך ו\או מגניב.
גם אני לא זוכר,
אבל במבט לאחור – אני מניח שהמיליונר שמסייע להם (מצטער, באמת שאין לי כח לחפש את שמו) מחזיק סיגר ביד בכל הזדמנות.
ובלי קשר לתגובה הספציפית הזו, לפני כמה ימים שודר שוב הפרק בסיינפלד בו קריימר פותח מועדון עישון בדירתו ומאבד צלם אנוש. *ככה* מציגים עישון כדבר רע!
קרמר מאבד צלם אנוש מלצבוע נתיבי תנועה
או מלקנות כרטיס לקולנוע. או פופקורן. או מלהסריט טוק-שואו וכו' וכו'.
אני לא בטוח עד כמה הוא דמות מייצגת :)
טוב, זה לא קשור ללב הדיון
אבל רציתי לציין שאלכוהול לא "נתפס כבריא" סתם ככה, אלא כתוצאה משורה של מחקרים עכשוויים שתומכים בטענה ששתייה ממותנת תורמת לבריאות.
כן. יש כמובן צדדים שליליים לשתייה מופרזת ולהתמכרות לאלכוהול. אך את אלה יש כמעט לכל דבר בחיים. לצאת נגד אלכוהול בסרטים (אפילו נגד שתייה עם ארוחה במסעדה – שמוצגת ע"פ רוב כדבר חיובי), הוא צעד קיצוני נורא. לא שיפתיע אותי אם הוא ינקטו בו בעתיד כחלק ממדיניות ה"נקבל רק את הטוב ולא את הרע" האמריקאית.
(אלא היו 30 שניות שלא קשורות לסיגריות :) )
אלימות, סקס, שפה גסה ו...
"סיגריות כדבר מגניב". זה לא קצת מוזר? ז"א מה מיוחד בסיגריות? למה לא להוסיף "הצגת סמים כדבר מגניב", "הצגת אלכוהול כדבר מגניב", "הצגת מזון שמן ומלא כולסטרול כדבר מגניב" וכד'?
אלימות, סקס, שפה גסה ו...
אלכולהול ואוכל שמן בדרך כלל מוצגים באופן שלילי (כלומר השחקן שישתה או יאכל יהיה שתיין או שמן) לכן אין צורך לשים הגבלת גיל על סרטים כאלה לעומת סיגריות שברוב המקרים מוצגות כדבר שנותן לגיבור חלק מה"מגניבות" שלו (קלינט בטוב הרע והמכוער למשל)
כמו שצבי הנינג'ה שמנים,
חגיגת השתיה בלוק סטוק ושני קנים מעשנים מוצגת כדבר נורא, וגראס מופיע תמיד כפשע נגד האנושות – נכון? וכמובן שש דוגמאות רבות לסרטים בהם סיגריות מוצגות כדבר רע, או סתם דבר רגיל ללא אפקט "מגניב" כלשהו.
אני לא חושב שיש מגמה גורפת של אבחנה בין סיגריות ושאר הדברים שציינתי.
מספיק עם סיסמאות
אחת הסיבות שביקשתי מהחסידה למעלה להגדיר מגניב היא מכיוון שהמאבק נגד ההחלטה המטופשת הזאת כמעט ולא קיים בדיוק בגלל הקלות שהטיעון המטופש הזה מתקבל.
אלכוהול ואוכל שמן *בד"כ* מוצגים באופן שלילי? איפה? איך? כמה זה בד"כ?
סיגריות הופכות את הגיבור למאגניב? ומה עם כל הסרטים שהן לא? הם לא ייקבלו את הדירוג? מי יחליט על זה? איפה עובר גבול הצנזורה?
אתה יכול לחשוב שקלינט עם הסיגר הוא מגניב. אני יכול לחשוב שהוא אידיוט שמשאיר סימנים אחריו. מי מאיתנו צודק?
אכן מגניבות הסיגריות..
הריח המרענן…
החומרים המסרטנים…
הריח המושך…
כתמי השניים…
הריח הסקסי מהפה, שיער, בגדים…
מצב הרוח שמשתפר כשנגמרות הסיגריות בבית, או כשמדליקים את הסיגריה מהכיוון ההפוך…
ציינתי כבר את הארומה שמשתווה אך ורק לשושני-חירייה?
(כותב הודעה זו חושב שלהשתמש באמוטיקון ציניות יהוה זלזול בקוראים)
אכן מגניבות הסיגריות..
והעובדה שלמרות כל אלו אנשים עדיין מתחילים לעשן, כניראה מעידה על כך שזה נראה להם מגניב.
אני חושב שאחת הסיבות שבגללן העישון נראה מגניב לאנשים מסויימים(אנשים טיפשים), היא שאדם מעשן אף פעם לא יתפס במצב שאין לו מה לעשות עם עצמו, הוא תמיד יוכל להתעסק עם הסיגריות שלו.
אכן מגניבות הסיגריות..
הסיבה להמשך זה שתמיד יהייו מי שיחשבו שזה מגניב ויגרמו ללחץ חברתי על צעירים מהם שזה באמת מגניב (וחוזר חלילה)…
אכן מגניבות הסיגריות..
תרשה לי לתקן- אנשים חלשים ומושפעים הם לא בהכרח טיפשים
אכן מגניבות הסיגריות..
צריך להיות טיפש כדי להחליט החלטות מטופשות.
או במילים אחרות, מי שחשוב לו יותר להתקבל בחוג של אנשים מעשנים מאשר הימנעות מכל החסרונות הרבים של הסיגריות, הוא אדם טיפש.
לאו דווקא.
הוא אומנם אדם חלש אופי, אבל לפעמים אפשר להיות חכם מאוד וחלש אופי, אלו לא תכונות מנוגדות.
יותר משזה עניין של חוכמה, סירוב לעשן סיגריות זה עניין של ביטחון עצמי – אם יש לך כזה, אתה לא צריך תו אישור של החברה, לא משנה האם אתה חכם או טיפש. אם אין לך, אתה יכול להיות גאון, ועדיין להסכים לעשן רק בשביל להתקבל בחברה.
זה לא שאני לא מסכימה עם מה שכתבת.
זה פשוט שלמרות שאני מסכימה עם זה, בתיאוריה, כשאני מגלה שמישהו מעשן אני באופן אוטומטי מאבדת חלק מהכבוד שאולי היה לי (תלוי באדם) אליו ולאינטלקט שלו.
בעצם, זה לא לגמרי מדויק – מגיל מסוים ומעלה, אני לא שופטת: רוב הסיכויים שמדובר באנשים שלא ממש היו מודעים למה סיגריות עושות כשהתחילו לעשן, ועכשיו הם מכורים. אבל באיזור הגילאים הקרוב אלי, עישון הוא בהחלט אחד הדברים שקשה לי לראות מעבר להם כשאני מגבשת דעה על אנשים (גם כי חברים מעשנים זה לא כיף בשום צורה שהיא, וגם כי ההחלטה לעשן היא לא סתם טעות מטופשת, היא מאוד טעות ומאוד מטופשת, ואני אוהבת את החברים שלי יותר חכמים מזה).
לא הייתי ממהרת לתייג את המעשנים כטיפשים.
מה עם חובבי אוכל גורמה סותם עורקים, חובבי ספורט אתגרי לסוגיו ושאר קבוצות שמודעות לתחביבים הלא מאד מאריכי חיים שלהן, אבל בכל זאת מעדיפות ליהנות עכשיו?
אני מסכימה עם לונג ג'ון
נכון שלעשן זה לא הדבר הכי בריא ביקום (בטח לא אחד משלושת המובילים), אבל מצד שני אני לא חושבת שאני מכירה אף בן אדם שלא עושה דברים לא בריאים: אם זה לעשן, לשתות, לנסוע מעל למהירות המותרת בכביש, לאכול לא בריא, או לעצבן חתולים.
אמת יש הרבה פעילויות
לא בריאות אבל עישון היא היחידה שפוגעת גם במי שלא עוסק בה (יותר מאשר המעשנים)וגם ממש מסריחה
אז אני יכולה להבין
שכל האנשים שדיברו על הטיפשות בעישון דיברו רק על אנשים שמעשנים בסביבת אנשים אחרים? כי אם כן, אז יש בזה הגיון. אבל מקריאת ההודעות נראה היה לי שהפעולה עצמה של העישון (בעיני חלק מן האנשים שהגיבו) מראה על טיפשות, חוסר ביטחון עצמי או הכנעות ללחץ חברתי.
לא ניסיתי לתייג את כולם כטיפשים.
אמרתי שערכו של אדם בעיני יורד אם הוא מעשן.
ואני אגיד את זה ככה: יצר הרס עצמי ורצון באדרנלין לא פוסלים אנשים בעיני. ליפול מצוק או לחטוף התקף לב זה אולי לא נעים, אבל זה לא סרטן. וזה בלי לדבר על הנאחס הכללי שהן סיגריות. אם רוצים לנשום רעל, לא יותר פשוט לקפוץ לתל אביב?
למה עישון
לא נכנס להגדרה של הרס עצמי?
נו שויין...
לפחות העובדה שאני לא מעשן יכולה לתת לי נקודות זכות איפושהו ביקום…
לא השתכנעתי.
מהתקף לב מתים – לא תמיד מיד עם ההתקף הראשון, אבל האפשרות לקצר את החיים שרירה ומאד קיימת.
מסרטן הריאות לא מתים מיד, אבל לפעמים הוא מקצר את החיים. זה שהוא מחלה נאחס באופן כללי – מסכימה, אבל גם סוגי סרטן אחרים לא פחות נאחסיים (אפרופו, כמעט כל מאכל שאינו ברוקולי, מעלה את הסיכוי לסרטן השד אצל נשים).
עם כל הכבוד ובכל העדינות שאני מסוגלת לגייס, הרושם שלי הוא שבגלל הקשר האישי – סבא שסבל מסרטן הריאות ונפטר – את מעדיפה להוריד מערכם של מעשנים ולא, נאמר, מערכן של בנות שמשתזפות בים או כל דבר לא בריא אחר.
_____
במובן הזה לי קל יותר: מקרי הסרטן שהתרחשו אצלי במשפחה לא היו מהסוג שמאפשר להפנות את האצבע כלפי גורם אשם אחד ויחיד. מצד שני, זה גם קשה יותר: יש כל כך הרבה גורמים שאני צריכה לחשוש מפניהם – ממש הפרנואידיות הפולנית במיטבה.
זה לא כל כך העניין של המוות.
כולם מתים בסוף. זה יותר העניין של יותר מעשר שנים של סבל – סבל אקוטי. לאבד את הקול שלך והיכולת לדבר באופן קוהרנטי. לנשום דרך צינור שמוחדר לתוך חור בגרון. חוסר יכולת לאכול אוכל מוצק. שלא לדבר על הטיפול במחלה עצמה (הנ"ל זה לא הטיפול, זה שארית חייך אחרי שהבראת), שכולל ניתוחים וכימותרפיה וסבל בל יתואר.
כמו שאמרתי, יצר הרס עצמי, מורבידיות – אלה דברים שקורים. אבל מי שרוצה להרוג את עצמו יכול לבחור דרכים טובות יותר מסיגריות, ולו בשביל הסיכוי הקלוש שאלה יהיו חייו.
לא הייתי ממהרת לתייג את המעשנים כטיפשים.
לאכול אוכל סותם אורקים זה גרוע מאוד, אך לדעתי זה גרוע מעט פחות מעישון.
אני לא חושב שיש מישהו שאוכל רק אוכל בריא, ומחליט יום אחד-" מהיום אני אוכל בעיקר אוכל מלא שומני טראנס, סתם בשביל הקטע".
אני לא אומר שזה לא מטופש לא להימנע מזה, אני רק אומר שאנשים כאלה צריכים לעשות מאמצים מיוחדים בשביל להימנע מאוכל כזה, בניגוד למעשנים שצריכים לבצע פעולות מיוחדות *בשביל לקנות את הסיגריוית.
אצל חובבי הספורט האתגרי אני חושב שסדר העדיפויות באמת לקוי- הם באופן מודע מסכנים את החיים שלהם בשביל ריגוש.
אבל למרות הכל, אני מאמין שגם הם לא שוקלים ברצינות את האפשרות שימותו.
גם מעשנים צריכים לעשות מאמצים מיוחדים כדי לא לקנות סיגריות.
ואני אומרת את זה בתור מעשנת לשעבר.
וכל זאת
בלי לגעת בנקודה שהמעשנים מזיקים גם לסביבה שלהם ורוב הפעמים לבני האדם הקרובים אליהם ביותר, הילדים שלהם-גם עם בעקבות העישון של הוריהם יחליטו לעשן, וגם בגלל שנים של עישון פסיבי.
אנ י לא בטוחה שאני מסכימה
בגלל שיש כאן ביקורת מוסווית גם על אכילה לא בריאה והשמנה (וברור שכשמנמנה אני רגישה לכך). התמה המערבית מתייחסת לאנשים שצורכים מוצרים שלא בריאים להם (כגון סיגריות או מק'דונלדס) כאנשים חסרי חוט שדרה. כתוצאה- יש התייחסות סטריאוטיפית מיידית לאנשים עם "לקות חברתית כזו" כגון מעשנים או שמנים, כאל אנשים חסרי שליטה עצמית ובעלי אישיות חלשה.
ואגב – כל הביקורת של האמריקאים על עישון נראית לי מגוחכת לאור ההתעקשות שלהם שלכל דביל תישמר הזכות להחזיק נשק.
—
גילוי נאות: הכותבת מעולם לא עישנה, אך היא נשואה למעשן.
אנ י לא בטוחה שאני מסכימה
כפי שאמרתי, אכילת מזון לא בריא וחוסר שמירה על כושר נראים לי גרועים הרבה פחות מעישון.
ראשית, מישום שהם פוגעים בעצמם בלבד, ושנית כי הם צריכים לשנות את כל סדר היום שלהם- ורוב האנשים נמצאים חלק גדול משעות הערות שלהם בעבודה.
חוץ מזה יש את הנקודה הקודמת שלי-אף אחד לא מתחיל לאכול אוכל לא בריא כבחירה מודעת.
נ.ב
הגישה של האמריקאים לגבי כלי נשק אולי לא שואפת לשלמות, אך היא עדיפה בהרבה על הגישה בישראל.
בוא נבדיל בין שלוש ''רמות'' של אוכל:
אוכל בריא (אורגני, לא שומני וכאלה); אוכל "רגיל" (פסטה, אורז – אוכל של יומיום), ואוכל משמין או סותם עורקים (חמאה, סטייקים שומניים, מק'דונלדס וכל הג'אז הזה).
רוב האנשים אוכלים תפריט רגיל במהלך חייהם כך שהבחירה לעבור לאוכל מזיק היא ועוד איך בחירה מודעת.
בוא נבדיל בין שלוש ''רמות'' של אוכל:
לאכול זה דבר שחייבים לעשות, לעשן לא.
אף אחד לא נולד מעשן, אך כניראה שיש הרבה אנשים שנולדים לתוך אוכל לא בריא.
וכמובן שאם מישהו נמצא בעבודה רוב שעות היום, הוא לא יכול לאכול ארוחות מסודרות.
אוכל לא מזיק זה בדרך כלל לא דבר שאפשר לקנות מוכן- צריך להכין אותו במיוחד- ולמי שאין את הזמן לזה יהיה קשה להימנע מאוכל מזיק (ואם מישהו צמחוני זה הופך להיות קשה עוד יותר).
לאכול אמנם חייבים,
אבל אף אחד לא מחייב אותך לאכול אוכל לא בריא עד כדי קיצוניות. זה עניין של חינוך, בדיוק כמו עישון. בדיוק כמו שלשתות חייבים, אבל אף אחד לא מכריח אותך לשתות דווקא קולה או כל משקה אחר (ולא בריא) שאינו מים.
גם שעות עבודה ארוכות אינן תירוץ: אפשר להביא אוכל לעבודה, או לקנות אוכל בחנויות למטה – אוכל שלא חייב להיות שווארמות ודברים לא בריאים, אלא יכול להיות סנדוויצ'ים, אוכל ביתי או קרוב לכך. זה אולי לא אוכל שנחשב ל"בריא בצורה קיצונית" (אם להתייחס לרמות החלוקה בהן השתמשתי בהודעתי הקודמת) אבל הוא גם לא מזיק ושייך לתחום הביניים של "מזין, גם אם ללא ערך מוסף כלשהו" (כלומר, לא הופך את הראיה שלך לטובה יותר, מחסן את הגוף שלך או כל דבר סופר בריא אחר).
כנ"ל צמחונים. דווקא להם, נראה לי, קל יותר לא לאכול דברים מזיקים ממש – או לפחות, יחסית לאפשרויות העומדות בפני אוכלי הבשר.
בנוגע לצמחונות אני לא בטוחה שאת צודקת.
את ראית איך נראה הבשר הטחון של טבעול – הוא פשוט זועק "אני לא בשר, אני חלבון שעבר כל כך הרבה עיבוד עד שכל ערך תזונתי ממני הלך לאיבוד", ועכשיו תשווי את זה לבשר טחון שנקנה במקום טוב, שמכיל רק בשר טרי שנטחן לך מול העיניים. לצמחונים קל מאוד לאכול ג'אנק, והאפשרויות "הבריאות" פשוט יותר מצומצמות להם.
הערכים התזונתיים שלו אולי הלכו לאיבוד,
אבל הוא לא מזיק.
לעומת זאת, אוכלי הבשר סובלים מבשר לא טוב – 95% מהם עדיין קונים בשר קפוא (ואלה לא נתונים שהמצאתי), שלאו דווקא הגיע ממקום טוב ואת יכולה לנחש כמה הוא איכותי, כשמעבר לזה יש להם יותר פיתויים לאכול אוכל מזיק ממש למשל, מק'דולנדס וסטייקים משובחים אך סותמי עורקים.
לצמחונים יש במקרה הכי קיצוני גבינות רוויות שומן ופסטה ברוטב שמנת – אבל זה לא אוכל ייחודי להם והוא יכול לסתום גם את עורקיהם של הקרניבורים.
לא ידעתי שאת הולכת לכזאת קיצוניות
טבעול זה כן דבר מזיק, אפילו מאוד.
אם את מתכוונת לאנשים שאוכלים *בעיקר* אוכל כל כך מזיק כמו הדוגמאות שלך, אז הם באמת מתנהגים בטיפשות.
שני דברים:
1. לונג אמרה שאוכלי הבשר אוכלים *בעיקר* ככה וככה. היא לא אמרה ש*רוב* מה שהם אוכלים הוא בשר כזה וכזה.
2. הם אולי עושים מעשה טפשי, אבל אתה עושה מעשה מאוד מתנשא ובור – כשאתה מעמיד פנים שטפשות, ולא אילוצים כלכליים, הם הסיבה אצל רוב הקונים. ככל שעולה הסטטוס הכלכלי רמת הבשר עולה בהתאם, כי למשפחה בעשירון מתחת לחציון, למשל, אין כסף לקנות בשר היישר מן הקצב. נקודה.
שני דברים:
כשאני אמרתי התנהגות טיפשית התכוונתי לאכילה במקומות כמו "מקדונלד" באופן קבוע.
אני מאמין שכמעט כל האנשים יכולים להימנע מאוכל לא בריא ב*כאלה* רמות בתפריט הקבוע שלהם, ואולי רק אם הם מאוד מאוד עניים, זו האופצייה היחידה שלהם.
נ.ב
"לונג אמרה שאוכלי הבשר אוכלים *בעיקר* ככה וככה. היא לא אמרה ש*רוב* מה שהם אוכלים הוא בשר כזה וכזה"- לא כל כך הבנתי את ההבדל, תוכל לפרט למה התכוונת?
אם אני אוכל שניצל בשבוע,
וזה שניצל מעובד ברמה הגרועה ביותר,
אז הבשר שאני אוכל הוא *בעיקר* בשר גרוע,
אבל ייתכן מאוד שבשאר הזמן אני אוכל בריא, ולכן *רוב* האוכל שלי בריא.
אם אני אוכל שניצל בשבוע,
אבל חשבתי זה ברור שלא התכוונתי לאנשים שרוב האוכל שלהם בריא, או אפילו לא מזיק ברמות אסטרונומיות.
לונג ג'ון עשתה הקבלה בין המעשנים לאוכלי האוכל הלא בריא, ואני חשבתי שהיא התכוונה לאוכל לא בריא ברמה של "טבעול" לא "מקדונלד".
טוב, אני חושב שכדאי לסיים פה, הויכוח גולש יותר מידי.
הרשי לי לחלוק על כמה הנחות יסוד שלך:
1) שכל האנשים יודעים שאוכל מזיק הוא מזיק, ובאיזו רמה.
2) שרוב האנשים אוכלים תפריט רגיל במהלך חייהם יותר משהם אוכלים תפריט מזיק.
3) שהבחירה מה לאכול היא בחירה חופשית ומודעת, וזאת משלוש סיבות מרכזיות:
א. החיך האנושי נוטה לאהוב דברים המזיקים (בנסיבות החיים הנוכחיות במערב) לגוף האנושי, כגון אוכל מלוח ושמן.
ב. ילדים זוכים לתזונה הרבה פחות בריאה ממבוגרים: הם אוכלים הרבה יותר פיצות, נקניקיות, ממתקים וחטיפים. לכן בילדות אנחנו לומדים לאהוב אוכל לא בריא.
ג. הסביבה בה אנשים מסתובבים בזמן שהם רעבים עמוסה במזון לא בריא הרבה יותר מאשר במזון בריא – מה יחס דוכני הסלט לדוכני הפלאפל ברחוב? בכמה מקומות את יכולה למצוא לחם קל, טרי וטעים, לעומת מקומות בהם את יכולה למצוא בורקסים טריים וטעימים? אם מתחשק לך משהו מתוק, בכמה דרגות קל, מהיר ופשוט יותר לקנות ארטיק לעומת תפוח?
וכמו כן, הדחפים שנוצרו בגוף שלנו במהלך האבולוציה פועלים לרעתנו.
הדחף הבסיסי לאכול כל פעם שיש מזון זמין – שהוא דחף מועיל לחיה או לקוף-אדם שנמצאים בתחרות מתמדת על מזון – מזיק לאנשים בחברת שפע, שאוכלים יותר ממה שהם צריכים.
באופן דומה, האהבה לאוכל מתוק ומלוח נוצרה אצל החיות שמהן התפתחנו, כי מזונות מתוקים (כמו פירות) ומלוחים הכילו מרכיבים תזונתיים חיוניים. אבל היום, זה גורם לנו לאכול מזונות שמיוצרים באופן מלאכותי, ושמכילים הרבה יותר מלח וסוכר ממה שבריא לנו.
כן, לזה התכוונתי ב-3א. תודה על ההרחבה.
אתה בטוח שמכירת נשק
בסופר ללא פיקוח היא גישה בריאה יותר ממה שקורה בישראל?
אז אני חייבת לשאול, אה?
לאחותי הקטנה יש רובה.
אחותי, הקטנה? ילדה חמודה, מצחקקת והכל? יש לה רובה מאז גיל 18.
אין לי שום דבר נגדה, באמת, היא בחורה ממש סבבה, אחותי הקטנה. לא הרבה קשר יד-עין, אבל לפחות אני יודע שהיא יותר יציבה נפשית מרוב בנות גילה שאני מכיר.
ובכל זאת, יש לה רובה, והיא אפילו לא ביקשה אחד.
לאחותי הקטנה יש רובה.
איך אפשר להשוות בין שירות צבאי לבין תחביב של איסוף כלי נשק?
עם כל הכבוד, הצבא דווקא כן מקנה את הערכים הנכונים ומלמד כבוד לכלי נשק ויוצר בפני הצעירים את הראיה הנכונה, זה כלי קטלני ויש להשתמש בו בצורה הנכונה, כי חייבים.
מה שקורה בארה"ב שונה אלפי מונים ממה שקורה בארץ. שם כל אחד יכול לקנות נשק, לא רק כאלה שעברו אימונים צבאיים בסיסיים.
ויותר מזה, כמה מקרי מוות מכלי נשק חם יש שם לעומת בארץ? באחוזים כמובן?
אתה בטוח שמכירת נשק
יש כמה מאבטחים שאני מכיר, שהם האנשים האחרונים שהייתי רוצה שיחזיקו נשק.
בכל מקרה, אני דיברתי פחות על מכירת הנשק ויותר על היחס לשימוש בו (*אחרי* שירו בך, אני חושב שהיכולת להשתמש בנשק פחותה בהרבה מאשר לפני כן)
לפחות יש פיקוח
מה שאין בארה"ב. ועדיין טענת שמדיניות הנשק בארה"ב הגיונית יותר, אז מעבר לזה שלאחותך יש נשק (ואני באמת לא מבינה מה הבעיה עם זה, היא חיילת ועברה את ההכשרה המתאימה, מה שאי אפשר להגיד על כל לקוחות קיי מארט) מה טוב יותר במדיניות ארה"ב?
הכשרה מתאימה?
הבעיה היא לא בהכשרה. לפרק, לנקות, לטעון ולפרוק את הנשק זו לא הבעיה. הבעיה היא הקלות בה מחלקים נשק במדינה. אני בהחלט חושב ששיעור מחזיקי הנשק בישראל הוא עצום. יותר מזה – אני חושב שיש הערצה בישראל לנושאי נשק (אמיתי) ולאוחזי חרב (מטפורית).
הכשרה מתאימה?
וזאת בדיוק הנקודה שלי, הקלות בה מחלקים נשק במדינה הזאת היא מסלול מכשולים ארוך ומיגע לעומת מה שקורה בארה"ב.
וכן, יש הכשרה. לא מלמדים רק איך לנקות ולפרק, גם לא לשחק עם הנשק לכוון אותו לאחרים ולשמור עליו מאובטח.
אם תוציא את כלי הנשק הצבאיים מהמשוואה, אני לא חושבת שהחזקת נשק אישי הוא דבר כה נפוץ בארץ.
ושוב לראיה, מה שהעלתי קודם, כמות האנשים שנהרגים, במתכוון או בשוגג בארץ, קטן. זה כן נובע מחינוך.
אם כל עברין צעצוע היה יכול לגשת לסניף של אייס ולקנות אקדח, ולקבל אותו אחרי זמן המתנה קצר, אז אולי דברים היו נראים אחרת.
לדעתי אין מצב של חלוקת נשק לא מבוקרת לכל מי שרוצה, בטח לא בהשוואה לארה"ב וזה למעשה מהות הדיון, נאמר שמדיניות הנשק של ארה"ב הגיונית יותר מאשר המדיניות בארץ.
הכשרה מתאימה? על מה את מדברת?
אפשר לחשוב שקריטריון הזמן הוא המכריע כאן. מחלקים המון נשק במדינה הזו, ולהמון אנשים. העובדה שהייתי צריך להמתין יומיים שלמים בטירונות לפני שנתנו לי רובה ותחמושת לא מעידה על שיקול דעת מזהיר מצד המדינה.
אני לא מבין למה צריך להוציא את כלי הנשק הצבאיים מהמשוואה. הם הורגים לא מעט אנשים כל שנה.
אני חושב שאת מפספסת את ההקשר. אנחנו חיים בחברה מיליטריסטית. להרבה אנשים יש נשק. חלקם מהצבא, חלקם מאבטחים, חלקם כי הם מתגוררים בשטחים, חלקם סתם כך. אבל החברה שלנו מעריצה את הנשק. היא מחלקת אותו מיוזמתה לאזרחיה (האידיאל שלה הוא כל האזרחים) בשלב מסוים בחייהם. זו אווירה מסוכנת הרבה יותר מאשר סתם לאשר רכישת נשק בקלות.
מדיניות הנשק של ארה"ב הגיונית יותר מאשר המדיניות בארץ לא משום שהמדיניות בארה"ב היא טובה כל כך, אלא משום שהמדיניות בארץ היא מזעזעת.
וכדי לחתום את האוף טופיק הזה (מבחינתי, לפחות):
http://www.newprofile.org
טוב, אז סיכום אוף טופיקי
יש פה שני דברים נפרדים. האם מדיניות הנשק בארץ ראויה או לא והנושא השני הוא מדיניות הנשק בארץ מול מדיניות ארה"ב.
יכול להיות שמדיניות הנשק בארץ דורשת שיפור, אך לעניות דעתי יחסית לארה"ב היא הגיונית בהרבה.
שוב, לדעתי חייבים להפריד בין כלי נשק צבאיים לפרטיים, מהסיבה העיקרית שאלו לא כלי נשק שנקנו מתוך בחירה. הם מכורח המציאות במדינה שלנו, בריא או לא, זה המצב.הם שייכים, כמו החיילים שמחזיקים אותם לצבא.
מעולם לא הרגשתי או נאמר לי בגלוי או ברמיזה כי האידאל הוא נשק לכל אזרח. נהפוכו, הערמת קשיים בדרך לנשק, הצורך ברשיון ובמטווחים מסודרים מקשה על נשיאת נשק. אני גם מכירה מעט מאוד אנשים נושאי נשק.
לדעתי בדיוק ההפך, העובדה שהמדינה שלנו בנויה על מנטליות מיליטנטית (נניח), לא הופכת את נושא הנשק למשהו של מה בכך, אלא מחנכת לזהירות בשימוש בכלי נשק. וכן, גם חייל שעבר אימון מינימלי, מוסמך יותר לטעמי לנשאת נשק, מאשר נניח, רד נק בן 21 שחושב שזה מגניב לירות בחתולי רחוב.
בארץ, יחסית לאחוז נושאי הנשק, יש מעט מקרי הרג בשוגג או במתכוון על ידי נשק חם וזאת גם בהשוואה לארה"ב.
אני מקווה שאנחנו מבינים אחד את השניה, גם אם אנחנו חלוקים בדיעותינו,ובזה אשמח להשאיר את האוף טופיק סגור.
למרות שאני לא קשור,
כשהוא אמר "אידיאל" הוא התכוון לכך שהאידיאל הוא שכל אזרחי המדינה יחזיקו נשק בשלב כלשהו בחיים שלהם, כלומר כולם יתגייסו לצבא.
אכן מגניבות הסיגריות..
זה קצת טיפשי לומר שרק אנשים טיפשים מעשנים. אני מכירה אפילו המון אנשים חכמים שמעשנים. וממש לא צריך להיות טיפש כדי להחליט החלטות מטופשות, לכולם יש כמה החלטות טיפשיות בחיים שהם מתחרטים עליהן, אנחנו בסך הכל בני אדם. המעשנים פשוט עשו החלטה טיפשית וממכרת.
יש כאלו שמתחילים מתוך לחץ חברתי ויש כאלו מתוך לחץ סביבתי. אני לא חולקת על העובדה שלהתחיל לעשן זה מיותר וטיפשי, אבל כל אחד והסיבות שלו.
אי אפשר להתעלם משנים של עידוד עישון ועדיין לצערי מהפוזה שזה נותן לילדים מתבגרים. ילדים שרואים את ההורים החברים והסביבה מעשנים תופסים את זה עדיין כשלב התבגרות טבעי.
אם אני לא טועה, אחוז נכבד מהמעשנים בארץ מתחילים דווקא בצבא…זה כבר מעורר דיון אחר.
תכלס, אם זה לא היה מסריח וממש לא בריא, גם אני הייתי מעשנת, זה נחמד שיש משהו להתעסק איתו, מה גם שצריכת חומר שהתמכרת אליו מרגיעה.
(עכשיו ילדים, נסו לספור את מספר הפעמים שהמילה טיפשי על נגזרותיה הופיעה בתגובה זו, הפותרים נכונה יזכו בחפיסת נובלס זולה)
גיל הממוצע בישראל שבני נוער מעשנים בפעם הראשונה הוא למעשה
אצל בנים – 14
אצל בנות – 15
לכן, אין זה נכון ממש לומר שהכל מתחיל מהצבא. נכון שבתקופה הזו מצטרפת אוכלוסיה נכבדת לקהילת המעשנים (הטיפשים, אם תשאלו אותי), אבל הסטטיסטיקה דווקא מראה שהרוב אינו מתחיל לעשות זאת בתקופת הצבא.
גיל הממוצע בישראל שבני נוער מעשנים בפעם הראשונה הוא למעשה
נתוני האגודה למלחמה בסרטן:
"סקר שפורסם בישראל בשנת 1998 מראה כי בהשוואה לנתונים משנת 1994 הגיל הממוצע להתנסות ראשונה בעישון ירד לגיל 12-13 שנים, ובכך מצביע על מגמת ירידה בגיל התחלת העישון, אך נראה כי מגמה זו נעצרה וכיום גיל ההתנסות הראשונה עומד על 13.3 שנים."
ועוד כמה נתונים מבלבלים:
"כ- 25% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינת ישראל מעשנים"
"לגבי בני נוער, ממצאי מחקר שערך ד"ר יוסי הראל בשנת 2002 מצביעים על ירידה בשיעור הצעירים המעשנים בין השנים 1998 ו- 2002, 10.5% לעומת 8.2%, בהתאמה"
"כ-90% מהמעשנים החלו לעשן לפני גיל 18"
"על פי סקרים של צה"ל משנת 2005, אחוז הבנים המעשנים בעת השחרור עומד על 45.5%, ואחוז המעשנות בקרב הבנות המשתחררות מהצבא עומד על 37.5%."
כלומר אחוז המעשנים עם השיחרור גבוה הרבה יותר מהממוצע הארצי. בנוסף, אם 90% מעשנים לפני גיל 18 והם במקרה הרע 10.5%, איך הגענו לאחוזי המעשנים אחרי צבא ובקרב האוכלוסיה?
אכן מגניבות הסיגריות..
הרשה לי לחדד את ההבחנה:
אדם טיפש לעולם ישאר טיפש לעומת אדם חלש ומושפע שעושה החלטות שגויות תחת לחץ , אדם כזה אם תבנה לו בטחון עצמי ואמונה בעצמו יפסיק לעשות החלטות שגויות
דרך אגב רובנו היינו חסרי בטחון בתקופת ההתבגרות אז מה אתה רומז שכולנו טיפשים???
אכן מגניבות הסיגריות..
מכיר את הביטוי "אדם פיקח יוצא מצרות שאדם חכם לא נכנס אליהם?".
לדעתי צריך להבדיל בין אדם חכם לפיקח.
אדם פיקח יכול להיות אדם אינטילגנט שטופס דברים במהירות וכו'.
אדם חכם לא יכניס את עצמו לצרות שהיה יכול להימנע מהן בקלות.
אם מישהו היה מספיק חסר ביטחון בתקופת גיל ההתבגרות (שאני נמצא בה עכשיו דרך אגב) כדי להתחיל לעשן, אז הוא בהחלט התנהג בטיפשות באותו הזמן.
אם הוא הפסיק לעשן לאחר שחשב על זה זמן נוסף, אז ניתן לומר שזו הייתה מעידה חד פעמית.
אבל אם הוא מחכה להתקף לב או סרטן ראות כדי להפסיק לעשן, אז אולי הוא לא טיפש גמור, אבל תסכים איתי שזה מוריד לו נקודות חכמה.
שורה ראשון
אליהם=אליהן
אכן מגניבות הסיגריות..
מה לעשות שלא כולם מושלמים
כולם עושים טעויות ולהתחיל לעשן זאת אחת מהן
הבעיה אצל רוב האנשים היא שכשהם כבר קולטים שהעישון מזיק להם הם כבר מכורים זאת פשוט התמכרות לכל דבר כולל קריזים והכל זה לא פשוט כל כך להפסיק
זה לא אומר שהם טיפשים ואפילו לא מוריד להם נק' חוכמה פשוט חלשים.
דרך אגב אחד החברים שלי במודע התחיל לעשן (אחרי הצבא) והוא יודע שזה מזיק אבל הוא אוהב את זה
אז ככה שיש גם כאלה שמעשנים מבחירה לא שחור ולבן כמו שאתה מציג את זה
טוב, הכותרת הזאת נשארה יותר מידי זמן
כל האנשים שהכרתי/שמעתי עליהם שקיבלו משהו רציני בגלל העישון, הפסיקה לעשן לאחר מכן.
אני מאמין שסדר העדיפויות של האנשים האלה לא לקוי.
מה שהאנשים עושים זה הדחקה,
או משהו כמו "לי זה לא יקרה" שזה בכלל שיא הטפשות.
אני בהחלט חושב שהחיים שלהם, או יותר גרוע, החיים של הילדים שלהם חשובים להם יותר מההנאה שבדבר(ואני בספק שהם ממש נהנים מזה-הם פשוט הופכים את עצמם לתלויים בסיגריות, ומרגישים רע כאשר הם לא מעשנים).
מחיאות כפיים סוערות
תודה שהברת את הנקודה הזאת. די נמאס עלי כבר לענות על הטענה שלא ניתן להגיד על אנשים שעושים שטויות בסגנון הנ"ל הנוהגים בטיפשות. לחץ חברתי או חולשת אופי אינם הופכים בדרך קסם מעשי שטות לחכמה. סיבה ותירוץ הם שתי דברים שונים, וסיבה זהה לא תגרור התנהגות זהה אצל כל אדם, ומה שמבדיל בין התגובות זה מה שקרויי חכמה במקרה הזה (יש כמובן עוד תכונות).
-האשף הדגול
באמת אף פעם לא הבנתי למה עישון נתפס כאקט של מרד או כדבר מגניב:
הפריבילגיה שבלשלם לתאגידי ענק המון כסף תמורת הזכות להרעיל את עצמך באיטיות פשוט לא עושה לי את זה. "נכנעתי ללחץ חברתי ו/או שטיפת מוח ועכשיו אני הורס לעצמי את הבריאות וזה עולה לי כסף – איזה מורד אני"? מאיפה זה מגיע?
מצד שני, סבא שלי היה מעשן כבד והסרטן בגרון שלו הגיע בדיוק כשהייתי בגיל מאוד נוח להשפעה, שלא לדבר על יותר מעשר שנים שהוא נשם מחור בגרון ואכל דרך קש, כך שאף פעם לא באמת ניצבתי מול הפיתוי…
פשוט מאוד
ברגע שמישהו שומע שלא כדאי לעשן, במיוחד אם זה בבית הספר או מההורים, עצם זה שהוא מעשן הופך אותו למגניב. למה? כי הוא מורד. מורד בהורים, מורד במוסכמות, ובנוסף הוא גם מראה שהוא עצמאי ולא נותן לאחרים לנהל לו את החיים.
וכן, זה צורם מאוד אם מחשיבים לחץ חברתי יחד עם "אף אחד לא יחליט בשבילי" כגורם להתחלת עישון, אבל תמיד יש את האספקט הפרדוקסלי של "להיות מיוחד כמו כולם". כמו, לדוגמא, אנשים שמחשיבים את עצמם כשייכים לתרבות אלטרנטיבית ומסתובבים עם עוד עשרות או מאות אנשים שמתלבשים, מסתפרים, מדברים וחושבים *בדיוק* אותו הדבר, במיוחד על נושא האינדבידואליזם…
לאלו סרטים למשל את מתכוונת?
אילו סרטים לדעתך נחשבים לסרטים שמעצבים את דעתם של אנשים צעירים (לעומת סרטים שמעצבים את דעתם של אנשים מבוגרים)? את מתכוונת לסרטי נוער וילדים? כי נראה לי, לפי מיטב זכרוני לפחות, שלא מציגים אנשים מעשנים בסוג כזה של סרטים.
סרטים פופולריים.
זו הגדרה רחבה להחריד, ולכן אני אנסה לפרט – בעיקר סרטים שהם שוברי קופות ומיועדים לקהל רחב יחסית וצעיר [ובצעיר אני מתכוונת גיל ההתבגרות, לא גיל 4]. ספיידרמן, בעיני, הוא סרט שכן מעצב תודעה אצל צעירים, כמו גם קזינו רויאל וכו'. הם לא חייבים להיות סרטים שבמתכוון מנסים לעצב תודעה [למרות שעם כל הפרסום הסמוי בהם, קצת קשה לטעון שזה לא חלק ממה שהם מנסים לעשות], אלא סרטים שבפועל מעצבים תודעה חברתית וצרכנית של הצעירים שצופים בהם. כאמור, בעיקר סרטים פופולאריים.
אז ההגבלה בכלל לא חדשנית
כי סרטים כאלה, בהגדרה, מנסים לפנות לקהל היעד הרחב ביותר ולפיכך לא יראו באופן חיובי דברים שנויים במחלוקת, או כאלה שנתפסים שליליים (כמו עישון).
אז קבלו עוד דוגמא עדכנית - לגעת ביהלום
כן כן, תגידו בוודאי, דני ארצ'ר הוא לא דמות חיובית, הוא סוחר ביהלומי דם. לא קניתי. ארצ'ר הוא עדיין ליאונרדו די קפריו, ומשחק דמות ראשית בסרט עתיר תקציב, והדמות שלו מעוצבת כדי להראות כמה שיותר קולית ומחוספסת, והוא מעשן כמו קטר. אם זה לא להראות לאנשים שעישון מגניב, מה כן?
'לגעת ביהלום' מדורג R.
לפיכך, ההחלטה החדשה של ה-MPAA לא הייתה משפיעה עליו כהוא זה.
אבל הוא מדורג R בגלל האלימות המזוויעה.
הדיון לא נסוב לגבי האם לגעת ביהלום היה צריך לקבל דירוג גבוה יותר בעקבות הסיגריות. הוא נסוב סביב החיפוש אחר סרטים שבהם מראים את העישון כמשהו מדליק, משהו שהדמות הראשית והמגניבה כביכול עושה. לצערי, לגעת ביהלום עדיין עונה על הקריטריונים.
הדיון נסוב
סביב השאלה אילו סרטים שמעצבים את דעת הצעירים מציגים סיגריות באופן חיובי. 'לגעת ביהלום' לא מיועד לצעירים, ולכן העובדה שמעשנים בו היא לא רלבנטית.
למה לא?
כלומר, למה לא נועד לצעירים? בצעירים, אני אגב מדברת גם על אנשים בגילאים שלנו [16-17 ככה?]. גם בגילאים הללו אנחנו עדיין נתונים למניפולציות וחלקן הגדול גם עובדות [אצל מי יותר, מי פחות]. לכן, הדוגמא שהבאתי עדיין לגיטימית.
כי, כאמור
הוא זכה לדירוג R, מה שאומר שאמורים לצפות בו רק מגיל 17 ומעלה, או מתחת לגיל 17 בהשגחת מבוגר.
נו, אז ילד בן 14 שקל להשפעה
הולך ללגעת ביהלום עם אבא שלו.
ורואה בסרט דמות מגניבה שמעשנת כמו קטר.
אז האחריות היא על *האבא*.
כמדומה שאתה מחמיץ לגמרי את הרעיון שמאחורי דירוג שמחייב *ליווי מבוגר*.
(ומה יש בעישון שמאפשר השפעה שאין בשום דבר אחר? ילד בן 14 שנוח להשפעה, שיילך לג'יימס בונד ויראה מישהו מגניב שהורג אנשים…)
סרטי בונד לפחות
מומלצים לצפייה מעל גיל 13.
הדוגמה דמגוגית משהו, אבל אני אענה בכל זאת.
עישון הוא קל מאוד, זמין מאוד, נוח, ובעיקר, פופלארי ו"מותר" להחריד. ילד בן 14 שמעשן נתפס אולי כמשהו לא בריא, אבל לא כמשהו שהוא לא בסדר. הרבה יותר קל לרכוש סיגריות מאשר לרכוש אקדח [כן, גם בארה"ב] ובעוד שההחלטה להתחיל לעשן היא קלה להפליא, להרוג אנשים זה כבר קצת יותר מסובך, והסיכוי שילד שרואה ג'יימס בונד יחליט שהוא מתחיל לחסל אנשים נמוך משמעותית מהסיכוי שילד יראה את ליאונרדו דיקפריו מעשן ויחשובב שזה מגניב וגם הוא רוצה.
אגב, בעניין האחריות היא של האבא – נו, זה בדיוק מה שהדירוג עושה – מודיע לאבא מראש שבסרט הזה יש עישון, כך שאם הוא לא רוצה שהילד שלו יחשף לזה, הוא לא יקח אותו לסרט.
רוב הילדים רואים עשרות אנשים מעשנים מדי יום.
אני בספק שילד ממוצע בעולם המערבי רואה אנשים נרצחים בצורה מגניבה מדי יום.
ההשפעה של עישון בסרטים על ילדים היא אפסית לעומת ההשפעה של הורים מעשנים, דודים מעשנים, ילדים משכבה בוגרת יותר בבית הספר המעשנים, או סתם אנשים ברחוב המפיגים את שיעמום ההמתנה לאוטובוס בסיגריה. הטענה שהעישון בסרטים משחית את הילדים היא מגוחכת – אם אבא מעשן כמו קטר, גם הבן שלו יעשן; אם אבא אינו מעשן ומוצא זמן להסביר לילדיו על הצדדים השליליים של העישון, ילדיו לא יעשנו.
חסכת לי תגובה.
יש לי בעיה עם זה שמאמינים בכוחו המיתי של הקולנוע *רק*, ו*אך ורק* כשמדובר בעישון; כאילו העישון הוא עולם אחר, ששום דבר איננו קורה בו אילולא הקולנוע, וכאילו מאיזו סיבה הקולנוע מסוגל להשפיע על בני אדם לעשן יותר ממה שהוא מסוגל להשפיע על בני אדם לעשות כל דבר אחר.
(בקרוב: בסרט זה יורדים על המבורגרים, וכולם יודעים שעודף משקל הוא מהמחסלים הגדולים בעולם המערבי. אין לראות לפני גיל 17).
המצחיק הוא שזה נכון, אבל בדיוק להיפך
(אזהרה: בסרט זה כל המשתתפים הם אנשים רזים באופן קיצוני, חוץ מאחת שנראית כמו בנאדם נורמלי ולכן כולם יורדים עליה וקוראים לה "שמנה". אין לראות מתחת לגיל 17).
היה טוב מאוד אם זה היה ככה
יותר מכל דבר לסרטים יש השפעה רעה על דימוי הגוף של רוב הצופים בהם.
אז קבלו עוד דוגמא עדכנית - לגעת ביהלום
אבל למה שהדעה הסובייקטיבית של מישהו לגבי מה שהעישון מציג תמנע ממישהו שלא חושב כמוהו לראות את הסרט?
שמעו, אם הם עושים הגבלות גיל בגלל Teen Partying,
סיגריות לא הולכות לעצור אותם מלהיות הדיקטטורים של הקולנוע.
ואם כבר בנושא – האם מישהו כבר ראה את This Film is Not Yet Rated? האם הוא אפקטיבי? והאם הוא בכלל משעשע?
הוא מספק הרבה מידע. הוא מציג אותו בצורה טובה ומשכנעת. במקרה שלי – את רוב המידע הזה ידעתי כבר קודם. למי שלא מכיר את ה-MPAA ושיטות פעולתו, זה יהיה יותר מעניין (אבל מה ימשוך את מי שלא מכיר את ה-MPAA לראות את הסרט?).
בנוגע ל"משעשע" – לא ממש. זה לא מייקל מור: הסרט לא ממש מנסה להצחיק.
הטריילר דווקא נראה משעשע…
חבל…
מייקל מור? משעשע?
אני חושב שפאתטי אידיוט ושוטף מוח היא המילה הנכונה.
(אני יודע שזה לא המקום לדיון לגביו, ואני לא מתכוון להתחיל דיון לגביו, אבל זה ממש דרש את תגובתי.)
ואם כבר התחלת
באמת נמאס לי מכל אלה ששונאים את סרטי מור בגלל שהוא מניפולטיבי.
נכון שהוא שוטף מוח לאנשים פתיים, אבל הוא יודע איך לעשות דוקומנטרים, וכששופטים סרט אני לא חושב שמניפולטיביות היא הדבר היחיד להתחשב בו: מייקל מור הוא בנאדם שיודע לביים, והוא יודע לעשות סרטים. אני גם לא מסכים עם הדרכים בהם הוא נוקט, אבל לפחות הוא נוקט בהן בסטייל.
ואם כבר התחלת
סרטים דוקומנטריים וסרטים מניפולטיביים הם אנטיתזה. זה כמו שתגיד שסרטי התעמולה של הנאצים או הקומוניסטים היו דוקומנטריים. זה שבמקרה הוא פחות קיצוני משתי הדוגמאות הנ"ל לא עושה אותו לפחות שקרן.
(אני שונא הסתייגויות מיותרות, אבל אני יודע שאי אפשר להגיד נאצי מבלי למשוך אש אז הנה: שימו לב שלא השקלתי אותו לנאצי אלא רק הבאתי את הנאצים כדוגמא)
-האשף הדגול
אני לא זוכר הרבה מהטיעונים שלו בסרטיו,
אבל עד כמה שזכור לי, הוא לא בהכרח שקרן; הוא יוצר מסקנות אולי שגויות, אבל ממקרים אמיתיים, חומר אמיתי ומידע אמיתי.
אני לא זוכר יותר מדי את סרטיו כדי להמשיך את הדיון הזה, אבל חלאס: הבנאדם עושה סרטים טובים. אם הוא עובד על האנשים בעיניים או לא, זה נושא לדיון אחר, ובאמת לא אכפת לי.
אה, זה לא סותר...
אתה יכול לקחת חומר אמיתי ומקרים אמיתיים, ולהיות שקרן.
קצת מוזרה לי, התגובה שלך
כל הקטע בסרטים של מור, שהוא טוען שהוא חושף איך אנשים אחרים (מנכ"לים של תאגידי ענק, ג'ורג' בוש, וכדומה) עובדים עלינו בעיניים.
אז איך זה שלא אכפת לך אם *הוא* עובד עליך בעיניים או לא? מה, אתה מסתכל על הסרטים שלו בתור בידור פיקטיבי שלא קשור בכלל לעולם האמיתי?
כמו שאמרתי, ראיתי את סרטיו מזמן ואינני זוכר מספיק בשביל להתווכח,
אבל סרטיו של מייקל מור הם מעניינים ועשויים היטב. מלבד למסקנותיו, הוא מציג חומר מעניין למחשבה, והסרטים שלו ממש לא משעממים.
זה לא בידור פיקטיבי. זה מניפולטיבי, ומכופף את המציאות מעט; אבל זה עדיין מבוסס אמת, ומשאיר חומר למחשבה.
תלוי מה אתה מגדיר בתור ''כיפוף מועט של המציאות''
אני השתכנעתי מכמה דברים שקראתי כאן ובמקומות אחרים, שהמניפולציות של מייקל מור כבר הופכת אותו – אם לא לשקרן שיטתי, אז ללא ספק לבנאדם שמסלף את הדברים מספיק כדי שאני לא אאמין לשום דבר שהוא מראה לי, בתור בסיס לחומר למחשבה.
ביומית הזו היו ויכוחים בנושא –
כתבה מספר 1428
והתגובה הכי מפורטת וארוכה שם היא ככל הנראה זו:
כתבה מספר 1428
גם בביקורת על 'פרנהייט 9/11' היו ויכוחים רבים בנושא האמינות של מייקל מור. חלקם עסקו גם הם ב-'באולינג':
כתבה מספר 2350
חלקם עסקו בנושאים אחרים.
אני נאלץ לחלוק עליך.
אתה מבלבל בין שלושה שמות-תואר: תיעודי, תעמולתי, ומניפולטיבי.
מניפולטיביות היא תכונה שמשותפת לכל הסרטים שנוצרו אי פעם. השימוש במוזיקה, בתאורה, בצילום ובעריכה נועד לחלץ מהצופה רגשות מסוימים.
סרטי תעודה הם סרטים שמתיימרים לתעד את המציאות, והם בדרך כלל לא מכילים סצנות משוחקות. אף סרט תעודה אינו אובייקטיבי: הצירוף של צילומים שונים, הרטוריקה של הקריינות והמוזיקה המלווה, כולם נועדו להפוך את המציאות לסיפור ניתן לעיכול. סרטי תעודה אולי מתעדים את המציאות, אבל הם בוודאי לא משקפים אותה.
נדמה מההודעה שלך שאתה מאחד בין סרטים מניפולטיביים לסרטי תעמולה. "היהודי הנודד" הוא סרט מניפולטיבי, אבל כך גם "במבי". מניפולטיביות היא תכונה של סרט תעמולה, אבל היא לא מגדירה אותו. סרט תעמולה הוא סרט שנועד לקדם אג'נדה פוליטית מסוימת. הוא יכול להיות בדיוני או תיעודי. סרטי תעמולה אינם מנוגדים לסרטים תיעודיים; הם חופפים חלקית.
אני נאלץ לחלוק עליך.
תעמולה היא סוג של מניפולציה. להבדיל מסרטים שלא לחלוטין אובייקטיביים סרטי מור מכילים נאומי בוש שנתפרו תוך שימוש באמירות שהוצאו מהקשרן – בקיצור מעבר לתיעודי מניפולטיבי (אם כי בשימוש הכה כללי למילה מניפולציה, כפי שאתה עושה, אין כל כך טעם להגיד אותה, כי כל תנועה והבאת פנים אנושית, כל אור צל וצליל הם מניפולטיביים להגדרתך) ועמוק לבוץ של סרטי תעמולה זולים (ערכית לא תקציבית), כאלה שמציגים לא סתם את נקודת ראותו של המחבר אלא עובדות שעוקמו לשקרים ביודעין כדי להשפיע על דעת הקהל.
-האשף הדגול
אני חושב שהנקודה היא שאין הבדל איכותי
או קטגורי בין סרט של מייקל מור לסרט בנשיונל ג'יאוגרפיק. המניפולציות שמור מפעיל גסות יותר, מופרכות יותר ובולטות יותר, אבל הן לא שונות מהותית מהמניפולציות שמפעילים סרטי תעודה אחרים.
מעבר לכך, גם אם "פרנהייט 9/11" משתמש בטקטיקות זולות כדי להרשיע את בוש, אני מוצא אירוניה נעימה בכך שמדובר בפחות אותו יותר אותן שיטות ששימשו את הממשל האמריקני כדי להוציא את ארה"ב למלחמה; לזה ייקרא צדק פואטי.
אני חושב שזה היה לנין, שאמר שכמות הופכת בשלב מסוים לאיכות.
וכמות המניפולציות שמור מפעיל מקנה לו, לפי כל הסימנים, "יתרון" איכותי בולט בתחום המניפולציות, על פני נשיונל ג'יאוגרפיק.
אגב, אני לא ראיתי שום צדק פואטי בטקטיקות של 'פרנהייט 9/11'. אני ראיתי בהן בעיקר בוז ועלבון לצופים.
זה היה הגל, אבל לנין קרא הרבה מרקס, שקרא הרבה הגל.
בוא נבחן רגע את כמות המניפולציות שמפעיל סרט טבע על אריות לעומת "פרנהייט".
אנשים מבינים את העולם באמצעות סיפורים, וכשהם פועלים, הם מצפים שהפעולה שלהם תשתלב בסיפור שהם מספרים. סוף, התחלה וסיבוך יש רק לעניינים אנושיים, מכיוון שכך בני אדם ממשיגים את העולם. הדרך מ-9/11 לעירק היא סיפור, שמסופר באופנים שונים לחלוטין על ידי מור ובוש. אבל המניפולציות שעושים שניהם מתקיימות בתוך תרבות סיפורית ממילא. כלומר, אנחנו מקנים לענייננו צורה סיפורית באופן א-פריורי, ולכן מניפולציות הן מרכיב בסיסי והכרחי של הקיום האנושי.
אצל חיות בר, לעומת זאת, אין סיפורים. לא ברי שיש להן סוף והתחלה, כי לא ברור עד כמה ניתן להתייחס לחיות כאל אינדיבידואלים. אבל סרט הטבע קוטע את הרצף הגנטי הזה, ועורך אותו כך שפתאום לחיות יש רגשות ותכונות, וקורים להם דברים שמזכירים באופן חשוד סיפור אנושי, כולל מוסר ההשכל.
להפוך קיום חייתי לסיפור אנושי זו מניפולציה הרבה יותר גדולה מהשקרים הקטנוניים של מור.
אני בטוח שגם הגל קרא מישהו.
ולגופו של עניין, אני התייחסתי ל-'מניפולציה' כפי שרוב האנשים מתייחסים אליה בשפה יומיומית: דרך מסולפת להציג נושא, שמיועדת באופן *מכוון* להשפיע על דעות של אנשים כדי לקדם מטרה מסוימת ומוגדרת מאוד בזמן ובמרחב. למשל, שינוי דעה על פוליטיקאי, בקרב אנשים שילכו לבחירות עוד מעט. במשמעות הזו – וזו המשמעות שחשובה לי פה – 'פרנהייט' הוא סרט מניפולטיבי, וסרטי טבע – לא.
לא אמרתי שום דבר לגבי דעותיו של מייקל מור או שיטותיו.
אמרתי רק שהוא משתמש בהומור בסרטים שלו. לא חושב שיש מה להתווכח על זה.
אלימות, סקס, שפה גסה, ועישון?
מה עם סמים אחרים חוץ מסיגריה, הם לא משפיעים על הדירוג?
בכל מקרה, יישר כוח! כי מה לעשות – יש בני נוער שמושפעים מלראות אנשים מעשנים.
סמים הם כבר מזמן קריטריון לדירוג.
בני נוער מושפעים מלראות אנשים מעשנים
זה נכון. אבל לצערנו רואים יותר אנשים מעשנים ברחוב מאשר על מרקע הקולנוע.
ודמויות מגניבות (בסרטים יותר ישנים לפחות) מעשנות. דמויות סופר-מגניבות (עד היום) מעשנות מקטרת. ודמויות סופר-סופר מגניבות מחזיקות אקדח, גונבות בעזרתו מכוניות מהירות, הורסות אותן וחצי רחוב, משיגות את האויב ומקפידות לא להשתמש ביותר מידי אלימות כי הן עדיין נמצאות בסרטי pg-13.
אני לא יודעת מה אתכם, אבל המסר שאני מקבלת מהסרטים שאני נהנת לראות הוא: תעזבו סיגריות! עד שלא גנבת משהו ששווה יותר מ5 מיליון דולר- אתה לא שווה כלום.
לצמצם את השימוש בסגריות- כמובן. וזה גם נעשה. להתחיל לדרג- בשביל מה?
ניקח לדוגמא את
'אושן 11', סרט שדורג PG-13.
אפשר להתרשם בסרט הזה משוד כספות, נטילת דבר במרמה, כיוס, פיצוץ אלקטרומגנטי שגרם הפסקת חשמל לעיר שלמה, הרס של כך וכך מכוניות, ובטח עוד כמה דברים שאני לא זוכר כרגע, ומה שגורם לדמויות להיראות מגניב זה הסיגריות שהן מעשנות?
כשראיתי שבשר הטבעות כל הדמויות החיוביות מעשנות יצאתי את האולם!
טוב לא באמת. ראיתי אותו חמש פעמים בקולנוע (הפרק הראשון, האחרים ראיתי רק ארבע ושלוש לפי הסדר הזה). אבל נסערתי מאוד!
-האשף הדגול
ולא סתם.
הם מעשנים *עשב* לונגבוטום!
וואו. אני חסר מילים
רציתי גם לכתוב שחברות הטבק דחפו את הפרסום הסמויי
גם לנובליזציה של סדרת הסרטים המצליחה (אם לא ראיתם – לאחרונה פורסמה בחנויות הגרסה הספרותית לסרט בשלושה כרכים מקבילים לשלושת חלקי הסרט – וספר ילדים אחד שמקדים את העלילה בניסיון לרכב על ההצלחה של הארי פוטר כנראה, אם כי אני מתאר לעצמי שהיא לא טובה כמו הסרט).
-האשף הדגול
לא
אני חסר מילים כי הלכת כל כך הרבה פעמים לראות את שר"ה בקולנוע :)
מדובר בעיצוב מדהים של העולם והסיפור
ואני מכיר מספיק טוב את הספר כדי שעניון הדיאלוגים, שבלטה לפעמים בסרט, לא תפריע לי. היה שווה כל אגורה.
-האשף דגול
עניון = עניות
מי שמושפע בקלות ימצא את הדרך להתמכר גם עם המגבלות החדשות.
מי שמעשן בגלל דמויות שהוא רואה בטלויזיה או בקולנוע, הוא טיפוס שקל להשפיע עליו וייתכן שיתפתה גם לצרוך סמים או אלכוהול בעקבות סרט או סדרה מסויימים. כמובן ישנם גם כאלו שסרטים על רוצחים סדרתיים מעבירים אותם על דעתם והם מחליטים להפוך לכאלו בעצמם. אז מעכשיו תוגבל החירות האמנותית והוליווד תנפיק רק סרטים שוולט דיסני היה מאשר? הוליווד לא צריכה להתחמק מאחריות אבל היא לא האשמה הבלעדית, הכל מתחיל בחינוך בבית. מי שיש לו בסיס נפשי איתן לא יילך שולל אחרי אלמנטים שליליים במדיה. אני יודע שאני ממרום 33 שנותיי לא עישנתי סיגריה אחת בחיי ואף סרט של המפרי בוגרט מעולם לא פיתה אותי לחשוב שזה קול.
הם התחלקו על השכל???
סרטים מטרתם להוות בריחה/ביקורת/מראה למציאות. הם מתכוונים להתעלם מהעובדה שיש דבר כזה סיגריות ושהרבה אנשים מעשנים את זה?
זה כמו ללמוד את ההיסטוריה האנושית מבלי להיחשף למילה מלחמה – איך לומדים מזה?
לא מדובר בעלמת הסיגריות מהקולנוע.
אלא באזהרה שתפנה לקהל ובה יאמר שהסרט מכיל קטעי עישון.
השלב הבא
יהיה אזהרה על קטעים בהם מוצג איש הבוגד בחברו, ויכוח בין בעל לאישה, קטעים בהם דמות אחת משקרת לאחרת, ודמות ראשית שנמצאת בדכאון נפשי קשה.
כל אלה לא טובים או מועילים לנו או לחברה האנושית בכלל, אבל הצופים אמורים להיות מספיק חכמים כדי לדעת שאלו הדברים שמתמודדים איתם ביום יום, ואין שום סיבה להזהיר אותנו או להגן עלינו מפניהם.
אני באמת חושבת שלהזהיר מפני סיגריות זאת החלטה מגוחכת.
אני חושב שאולי יגיע זמן ובו השלב הבא
שהזכרת כאן (בציניות?) יתגשם.
וכו, אזהרה מפני סיגריות זה באמת די מגוחך.
אבל למשל בקומיקסים שפונים לילדים (כמו אקס מן) הוצאו הסיגריות לגמרי.
ואני זוכרת את פרקי טום וג'רי העתיקים,
בהם טום עישן להנאתו סיגר מפעם לפעם.
*ולמתקדמים – "Ну погоди" (נו פוגודי), התשובה הסובייטית לטום וג'רי (לא באמת בדקתי מי היה קודם) – הזאב עישן סיגריה יותר מפעם אחת, אבל זה כמעט תמיד הוצג כהתנהגות שלילית, או לפחות כחלק מדפוסי ההתנהגות של העבריין הצעיר.
טום האמריקאי עישן להנאתו, ופעילות זו הוצגה כסוג של סמל סטטוס (מלווה בקריאת עיתון ולגימת ברנדי, אאל"ט). הזאב הרוסי ניסה לגרש את הארנבון מתא טלפון באמצעות נשיפת עשן של ה-מ-ו-ן סיגריות פנימה, ונענש על כך באמצעות אותן הסיגריות – הוא פשוט נחנק. (מעניין אם תא הטלפון הוא מחווה לסופרמן..או שלא).
אחחח, נו פוגודי. איזו נוסטלגיה.
זה לוקח את טום וג'רי בגדול.
לא הייתי ממהרת להשוות ולדרג
גדלתי על שניהם (בתחילת שנות ה-80 כבר היו וידאו וקלטות מיובאות של טום וג'רי, הדרדסים וכו'), והם שונים בתכלית למרות הקונספט הדומה.
ושניהם נפלאים
לא הייתי ממהרת להשוות ולדרג
טום וג'רי סדרה מאוד כיפית, אבל ל"נו פגדי" יש איכות ברמה אחרת לגמרי.
-האשף הדגול
לא הייתי ממהרת להשוות ולדרג
נכון, אבל הם שונים וזו מהות ההודעה שלי. הבת הצברית שלי נהנית יותר מטום וג'רי, כנראה מכיוון שניונסים רבים מדי ב"נו פוגודי" פשוט עוברים מעליה (הפרק על האולימפיאדה, הפרק של הרובוט-שפן…יכול להיות שעד עכשיו כיניתי את השפן "ארנב"? לא טוב). בטום וג'רי הניואנסים קיימים, אך במינון הרבה יותר נמוך ובמעט מהפרקים, לכן החיבור אליהם יותר מיידי.
כינית את הארנב ארנב
אין שום סיבה לכנות אותו שפן.
לא לא, זה היה שפן.
עד כמה שאני יודעת, "זאייץ" הוא שפן, לא ארנב, לכן תיקנתי את עצמי.
זה היה ארנבון
ארנבון:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%9F
שפן:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A4%D7%9F_%D7%A1%D7%9C%D7%A2
עברנו על זה פעם
אין חיה כזו "ארנב", יש ארנבת ויש ארנבון. "ארנב" זה מקסימום כינוי לזכר של הארנבת. בישראל, יש ארנבות, אבל אין ארנבוני בר (רק כחיות מחמד ומעבדה). באירופה, חיים זנים שונים של ארנבונים ובאמריקה, חי קרוב משפחה שנקרא ארנבון אמריקני. הארנבת קיימת גם באירופה וגם באפריקה, אסיה והמזרח התיכון, אבל לא באמריקה. לפי ההגיון, באגס באני הוא ארנבון אמריקני, אבל הוא במקור מברוקלין, כך שמאוד יתכן שהוא צאצא של מהגרים מאירופה.
בישראל חיות ארנבות וחיים שפני סלע. שפן הסלע הוא אחד משלושה מינים של שפנים שחיים כולם באפריקה ובמזרח התיכון, אבל לא באירופה. משערים שהבלבול בין החיות נובע מהתורה, שם מוזכרים השפן והארנבת זה לצד זו בין החיות הטמאות*. במקומות רבים בגולה לא היו שפנים אמיתיים ולכן הניחו שמדובר בחיה הקרובה לארנבת ובמיוחד ארנבון. כנראה שאותו הדבר גרם לבלבול בין עיט (שנפוץ באירופה) ונשר. למעשה, אין קרבה אבולוציונית בין שפנים וארנבאים. יש טענה לפיה הפיניקים עשו טעות דומה כאשר הגיעו לספרד וקראו לה ספניא על שם השפנים שהתרוצצו בשדות. אלא שבספרד אין שפנים, יש ארנבונים.
בכל אופן, השפן קרוב יותר לבעלי פרסה כמו הפיל והסוס, בעוד הארנבת והארנבון קרובים יותר למכרסמים. קל להבדיל ביניהם: לארנבת והארנבון יש אזניים ורגליים אחוריות ארוכות וזנב קטן ופלומתי. לשפן יש אזניים קטנטנות, ארבע רגליים קצרות ואין זנב. "שפן נסיונות" "שפנפנת פלייבוי" וכו' הם טעויות שנובעות מתרגום משובש.
*ראוי לציין שבימי התנ"ך, היו שחשבו את השפן והארנבת למעלי גרה בשל תנועות הלעיסה שלהם, הדומות לאלו של בהמות הבית. ספר ויקרא (פרק יא', פסוק ה') מציין את שניהם כמעלי גרה שאינם מפריסי פרסה. כיום, ידוע שהם גם לא מעלי גרה.
השאלה היא מי היה מנוזל?
שפן הלוח
שפן הלוח
פעם (לפני שהקטנה העמידה אותי על טעותי) הייתי שרה:
"יונתן הקטן שכח לסגור הדלת"
בכמה ואריאציות.
פשששש. החכמתי.
כעת אדע.
תודה רבה לך.
לגבי הארנבת, אגב,
לא כזה פשוט שזו ההגדרה או הסיבה.
http://www.box.net/index.php?rm=box_v2_download_shared_file&file_id=f_8623046
ממילונו של ברוך פודולסקי:
קרוליק: ש?פ?ן ז' [שפ?ן-; ר' שפ?נ?ים, שפ?נ?י-]; א?רנ?בו?ן ז'
זאייץ: א?רנ?ב?ת נ' [ר' א?רנ?בו?ת]
לא בדיוק.
האם היית מראה לילד בן עשר סרט על אדם הנמצא בדכאון נפשי קשה, או לוקח סמים, או מתעלל באשתו, רק כי זה חלק מהחיים, וצריך להתמודד עם זה?
בהחלט יש סיבה להגן על ילדים מצדדים מסוימים של החברה האנושית, גם אם בהמשך הם יאלצו להיחשף אליהם ולהתמודד איתם. אני חושבת שילדים ובני נוער מושפעים יותר אם דמות אהובה עליהם מעשנת בסרט משר מבוגרים.
ממ...
מעניין איך ידורגו הסרטים של אבי ביטר מעכשיו…
נקודה למחשבה
במקביל לביקורת ל"12 אנשים כועסים."
האם העישון בסרט (שלדעתי תורם מאוד לאווירה הצפופה) צריך לגרום לדירוג R ולהפסד פוטנציאלי של שיעור איכותי בחוק וחברה לבני נוער? האם אפשר להפטר מהעישון ועדיין התוצר יהיה איכותי באותה מידה?