אלא אם הצטרפתם אלינו ממש רק עכשיו, באמת שאין חדש בפרסי אופיר. הטקס היה מוזר, ניסה חזק מדי ולא הצליח, פרסים חולקו בצורה לא מכבדת בכלל במהלך הפרסומות מה שגרם לכך שפרס הסאונד חולק רגע לפני פרס הסרט, ובסוף זכה הסרט שאנשים חושבים שהוא הכי מתאים לאוסקר, ולא הכי טוב. כל זה תקף לכל שנה שנייה, בערך, בפרסי האופיר – לצערנו הרב.
ואם ב-2014, כש"גט" זכה רק בפרס הסרט ושחקן המשנה, אפשר היה להאשים את הזכייה בתחרות צמודה או כל מיני דברים אחרים, הרי שב-2019 המצב קצת יותר קשה. אולי, באמת, "ימים נוראים" הוא הסרט הטוב ביותר מהסרטים שהתמודדו, אבל אני מתקשה להאמין שזה בגלל הליהוק עוצר הנשימה שלו. וכן, אנחנו רואים שגם באוסקר אפשר להגיע למצב של סרט שזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר ואז בפרס אחד ויחיד, אבל לרוב הפרס הזה הוא "מהגדולים": בשני המקרים שזה קרה, הסרט זכה גם בפרס התסריט (או "סיפור", שזה בערך תסריט). ליהוק, עם הרבה אהבה למלאכה המאוד מסובכת הזאת, כנראה לא מרים את הסרט לבדו מעל שאר המתמודדים. כן, אפשרי ש"ימים נוראים" היה המקום השני הצמוד מאוד בהרבה קטגוריות בהן הוא הפסיד – אבל כשזה קורה פעמיים בחמש שנים, מתחיל להיווצר פה דפוס לא בריא.
ב-2014 הייתה לפחות תחושה שהאקדמיה מעריכה מאוד את "אפס ביחסי אנוש" ולא יכולה להתעלם ממנו, ועל כן היה אפשר לראות את הזכייה של "גט" גם במונחי פשרה מחוץ לענייני אוסקר. אבל כאן הפרסים התפזרו והתנדפו לכל עבר, ולא היה איזה מתמודד כבד משקל שחייבים להתייחס אליו ביראת כבוד: "תל אביב על האש" לקח את פרס התסריט, "עיניים שלי" את הבימוי והשחקן הראשי, "אישה עובדת" את השחקנית הראשית, "קצפת ודובדבנים" את פרסי שחקן המשנה ו"הבלתי רשמיים" היה הסרט עם ההישגים הטכניים הכי מרשימים השנה, וקטף 4 פרסי אופיר – רובם בזמן הפרסומות. למרות ביקורות משתפכות (לא כולל כאן באתר), הזכייה הזאת מותירה פשוט טעם חמוץ בפה לכל המעורבים.
אחרי 30 שנה של טקס, ופעם שנייה שהדבר מתרחש בעשור, נהיה קשה יותר ויותר, וחסר סיבה להצדיק את השטויות של האקדמיה הישראלית לקולנוע. די. באמא שלכם, די. לא מוכנים להיפרד מהעניין שמקרינים סרטים לפני הטקס בצורה חוקית? בסדר, לאט לאט השוק עושה את שלו ובסך הכל העניינים משתפרים טפו טפו טפו. אבל תגאלו אותנו מהשטות הזאת של האוסקר כבר – בשביל זה האקדמיה לא צריכה את האישור של אף מפיק או מפיץ או אדם, ואין כאן שום שיקול כלכלי אמיתי. להיפך – עם פיצול שכזה, מפיץ יכול ליהנות פעמיים: גם מהסרט הטוב ביותר בפרסי אופיר, וגם מסרט אחר, שהוא "הנציג לאוסקר". זה רק שינוי תקנון קטנטן ותגאלו את כולנו מהבלגן המתמשך הזה. בבקשה. בבקשה בבקשה. אני מבטיח שאנשים ימשיכו לא לצפות בטקס שלכם גם אחרי שתשנו את עניין האוסקרים.
עוד כמה הערות:
- האקדמיה ויתרה על האפשרות להעניק כבוד אחרון לערה לפיד ז"ל בפרס העריכה ובחרה במקום זה לתת את פרס העריכה לסרט עם הרבה עריכה, והוא "הבלתי רשמיים". נראה שבסופו של דבר, אין סנטימנטים בתעשייה.
- "קצפת ודובדבנים" סידר שני פרסי אופיר לשני במאים, הדס בן ארויה (שלא הגיע לה) ודובר קוסאשווילי (שכן), שזכו על תפקידי המשנה בסרט, ורק לבמאי של הסרט עצמו, גור בנטביץ', לא נשאר.
- האקדמיה עדיין לא יודעת מה לעשות עם מגישים בטקס הזה. עם עליית קרנם של אנשי הסטנד-אפ בארץ, אני מאמין שהתשובה המתבקשת היא להביא סטנדאפיסט, אבל אולי זה פשוט מדי. אולי צריך לעשות משהו תקנוני ומסובך שבסוף לא יצליח בכל זאת.
- בפעם השלישית ברציפות, אגב, כל הסרטים שהיו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר יצאו עם פרס כלשהו ביד. בסך הכל, מסורת די חביבה.
- ירון שני הוא הבמאי ה-5 שזכה בשני פרסי בימוי באופיר בתולדות הטקס. היו לפניו שבי גביזון (עם 3), וארי פולמן, שמי זרחין ויוסי סידר (עם 2).
להלן רשימת הזוכים המלאה:
הזוכים הגדולים:
הסרט הטוב ביותר
השחקן הראשי הטוב ביותר:
ערן נעים- "עיניים שלי"
השחקנית הראשית הטובה ביותר:
לירון בן שלוש – "אישה עובדת"
שחקנית המשנה הטובה ביותר:
הדס בן ארויה – "קצפת ודובדבנים"
שחקן המשנה הטוב ביותר:
דובר קוסאשווילי – "קצפת ודובדבנים"
תסריט:
"תל אביב על האש" – סאמח זועבי
בימוי:
"עיניים שלי" – ירון שני
הסרט התיעודי הטוב ביותר:
"יונתן אגסי הציל את חיי" – הפקה: ברק הימן, תומר הימן. בימוי: תומר הימן
ליהוק"
"ימים נוראים" – אורית אזולאי
עיצוב אמנותי:
"הבלתי רשמיים" – עידו דולב
עריכה:
"הבלתי רשמיים" – אריק להב ליבוביץ
צילום:
"מילים נרדפות" – שי גולדמן
מוזיקה:
"מאמי" – דודו טסה, אהוד בנאי, יוסי מר חיים, ניר מימון
תלבושות:
"הבלתי רשמיים" – חווה לוי רוזלסקי
איפור"
"הבלתי רשמיים" – אורלי רונן, סיגלית גראו
סאונד"
"מאמי" – תולי חן, שי סיוון, איציק כהן
הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר:
"יום רגיל" – הפקה: אביב בן שלוש, אורי בורג, רועי ציוני. בימוי: לי גילת
סרט התיעודי הקצר הטוב ביותר:
"זונה כמוני" – הפקה: חגי ארד, אלעד פלג. בימוי: יעל שחר, שרון יעיש
במספרים:
הבלתי רשמיים – 4 פרסים (איפור, תפאורה, תלבושות, עריכה)
ימים נוראים – 2 פרסים (הסרט הטוב ביותר, ליהוק)
עיניים שלי – 2 פרסים (בימוי, השחקן הראשי הטוב ביותר)
קצפת ודובדבנים – 2 פרסים (שחקן המשנה הטוב ביותר, שחקנית המשנה הטובה ביותר)
מאמי – 2 פרסים (סאונד, מוזיקה)
תל אביב על האש – 1 (תסריט)
אישה עובדת – 1 (שחקנית ראשית)
מילים נרדפות – 1 (צילום)
מתנצל על האוף טופיק, אבל למה אין סרטים בשישי הזה בבתי הקולנוע?
פספסתי משהו בלו"ז החגים/צומות שלנו?
לוחות הזמנים מתעדכנים מדי שלישי ולא לפני זה
לא אמור להיות משהו מיוחד שישי הזה.
אני יודע, אבל משום מה הם מציגים גם את לוחות הזמנים של שבת ואפילו של השבוע הבא, ללא ימי שישי.
יום חופש שבועי?
מי זה הם, בעצם?
כי לפי מה שאני רואה יש עסקים מאוד כרגיל בבתי הקולנוע של לב ויס פלנט, למשל.
האילומינטי, כמובן. לא, סתם. סינמה סיטי, שהיא האופציה היחידה עבורי
בכל מה שנוגע ל"קולנוע שאפשר להגיע אליו בתחבורה ציבורית".
החלטתי לא לשים את ההערה בביקורת של הסרט
אבל מירי רגב החליטה שהסרט ימים נוראים לא ראוי בגלל הנושאים שיש בתוכו. אני מניח שזה לא חדש, אבל היה חשוב לציין. באמת שאין לי מה להגיב על זה.
מישהו מחשבות?
בגדול, מירי רגב לא ראתה את הסרט אז דעתה לא נחשבת
היא חושבת (כנראה בצדק) שהסרט מאשים את הימין ברצח רבין, וזאת האשמה שסביר מאוד שלא תבוא לה בטוב, אז היא יוצאת למתקפה כללית ולא מתחייבת (באמת, יחסית לדברים שלה פעם, נראה שזה מאוד מס שפתיים בשלב זה והיא לא באמת משקיע האת האנרגיות שלה בנושא).
אני חושב שיש לא מעט מבקרים ואנשים שיצאו למתקפות על סרטים בשל הערכים שלהם, גם פה באתר וגם אני, ולכן רוב המבקרים על רגב נתלים בשני דברים:
1. היא לא טרחה לראות את הסרט (מה שכאילו, כן, אבל חבר'ה – יש דבר כזה שנקרא Pop culture osmosis. אפשר לצרוך תרבות פופ בלי לצרוך אותה. אם באמת "ימים נוראים" היה מסמך מלא בסאבטקסט ויותר מסובך בזה כנראה שהתגובת נגד הייתה "לא, זה לא" והמתקפות, איך נגיד, היו באות מהצד השני).
2. והטענה היותר חזקה, בגדול: תפקידה של שרת התרבות היא לא לתקוף יצירות תרבות בצורה כמעט שנתית, כי זה מבטל מהלגיטימיות של סרטים שיוצאים פה. השאלה לגבי האופי והלגיטימיות של היצירה לא צריכים לעשות בטונים ממשלתיים, כי למרות ששום דבר שכזה לא נאמר בצורה מפורשת, זה נותן לדיון טונים כבדים של צנזורה שלא צריכים להיות לו. את הדיון צריכים לנהל אנשי תרבות שברור לכולם שגם לדעה הכי חריפה שלהם לא יכולה להיות השלכות מעשיות (או, נו, השלכות הרבה הרבההה יותר עקיפות). כאן אנחנו נכנסים לבעיה שהיא "הרוב (המוחלט?) של המבקרים (בטח בעיתונים) הוא, בוא נגיד, לא מצביעי ימינה" ולכן פוליטקאים לוקחים לעצמם תפקיד שלא באמת אמור להיות להם. (שוב, חוץ מכאשר מדובר בחיזוק והמלצה ועידוד של יצירה או לחלופין – שמדובר ביצירה כל כך מזעזעת שיש אשכרה בסיס כלשהו חוקי לפסול אותה).
אני ממש לא מתומכי רגב
אפילו רחוק מאוד מזה, ואני יכול להרשות לעצמי להניח שכך גם רוב ציבור קוראי האתר..
ובכל זאת, זו אחת התגובות היותר יפות, שקולות ונכונות בעיניי לגבי כל העניין של פסטיבל מירי רגב.
היא אמנם רחוקה מלהיות תמימה או צודקת, הן בעצם הפעולות שלה והן בדרך בה היא מבצעת אותן, אבל גם הצד השני ("שלנו", כביכול) לא חף מהקצנת השיח ולקיחתו לקיצון עיוור שבו אין בכלל על מה לדבר.
כבר קיטרתי על זה
אבל אני מוכרח להוציא את זה שוב: מה לעזאזל ששולי רנד לא לקח את פרס השחקן אין לכם מושג מהחיים שלכם ביי
טוב, בוא ניתן צ'אנס לערן נעים ונראה את הסרט בכיכובו קודם
מהשלושה שראיתי (מרסייה, פולקנפילק, רנד) רנד בהחלט לוקח – אבל המתמודדים הרציניים הן שתי הופעות שלא ראיתי ובהחלט קטפו מחמאות מכל מקום.
"תל אביב על האש" הוא נציג האוסקר של לוקסמבורג
אמיתי לגמרי:
https://chronicle.lu/category/film-production/30429-tel-aviv-on-fire-to-represent-luxembourg-at-oscars-2020
יום של חדשות משמחות!
בעיני, מגיע לו הסיכוי, לפחות.
(החדשות הטובות האחרות הן ש"יונתן אגסי הציל את חיי" יוקרן כאן בעוד חודש במסגרת פסטיבל כלשהו, ואז אזכה לראות אותו)
החדשות הרעות: את לא תהני מזה
או ליתר דיוק, אני לא נהנתי. ולא כי זה לא סרט מצוין – הוא מצוין ממש – אלא כי הוא מאוד, מאוד מדכא.
באיזה אופן מדכא?
גרסת הסרט של A Queer way out של הילה עמית?
(ויש סיכוי שאהנה מהסרט באותו אופן שנהניתי מהספר, כי ייצוג עוזר, גם כשהסיפורים קשים)
יונתן אגסי, בואי נגיד, לא הציל את חייו
אני יכול לפרט יותר עם ספוילרים, אבל בגדול, סגנון החיים של אגסי הוא מדרון חלקלק שהסרט עוקב אחרי ההחלקה בו. זה יותר מורכב מזה, אבל עבורי החוויה לא הייתה לראות מישהו משתחרר ומצליח, אלא מישהו שהחיים והבחירות שלו הולכים וסוגרים עליו.
אחרי צפיה, אני לא מסכים
פירוט, בקרוב, בתגובה בדף הסרט.
ראיתי. אני מתלבט אם להגיב שם.
בגדול, הרושם שנשאר לי הוא רוב הסרט (ליתר דיוק, הסדרה; הסוף לא הצליח למחוק אותו.
יכול להיות
שזה שבסוף הסרט היתה שיחת וידאו עם יונתן גם השפיעה על החוויה שלי. זה היה הרבה יותר משמעותי ו"אמיתי".
עכשיו, אחרי שראיתי את כל הסרטים שהיו מועמדים, אני יכול לחוות דעה על הפרסים
והדעה הזאת אינה חיובית, מה אני אגיד לכם.
סרט: "ימים נוראים" בסדר מינוס מינוס והחלש בכל הקטגוריה, מה שהופך את הזכיה שלו לתמוהה עוד יותר. "אישה עובדת" ו"עיניים שלי" בסדר (טוב, עיניים שלי קצת יותר טוב), "הבלתי רשמיים" כיף גדול אבל "תל אביב על האש" הוא בקלות הטוב מהחמישייה הזאת.
בימוי: הזובור שעשו לחצי קטגוריה מקשה לי להצביע שוב ל"תל אביב על האש", אז קולי הולך לאלירן מלכה והבכורה הנהדרת שלו. לנדב לפיד מומלץ לסטות מהכיוון מעורר החשש שהקריירה שלו לקחת עם הסרט הזה, גור בנטביץ' אחלה, ואין לי מושג מה ארז תדמור עושה פה. תכלס הזכייה של ירון שני לא כזאת מעוררת בי כעס, סתם התבאסות כללית. גם הוא וגם גור היו זוכים ראויים, תכלס.
תסריט: מדהים שתל אביב על האש זכה. לחלוטין הזוכה הראוי. המועמדות של "הצלילה" פה קצת תמוהה שכן הבימוי הוא לחלוטין הצד החזק שלו ועל התסריט של "גאולה".. עדיף שלא נדבר.
שחקן ראשי: וואו, איזה קטגוריה מעוררת אדישות. אני בסדר עם הזכייה של ערן נעים, למרות שאני לא לחלוטין מבין את ההתלהבות סביבו. לו שולי רנד היה פחות "כנראה מכה נשים" הייתי אולי נותן לו בלב שלם יותר את הפרס, או לו משה פולקנפילק היה מועמד פה על "דרייבר" ולא על "גאולה". מרסייה ונהרי.. בסדר.
שחקנית ראשית: קטגוריה תמוהה עם כמה הופעות חלשות מאוד (ראה ערך "מאמי") אבל מריה בלקין מצדיקה אותה כמעט לבדה על עבודתה המופלאה ב"קולות רקע". נלי תגר מקום שני על כמה סצנות נפלאות (גם אם בעקביות הדמות קצת חלשה). חני שמשפחהארוך נחמדה, ולירון בן שלוש בסדר.
שחקן משנה: קטגוריה חזקה בצורה מפתיעה שלא ברור למי היה דחוף להכניס את אושרי כהן, ההופעה הכי גרועה מכל ההופעות המועמדות, לכאן בכוח. כל אחד משחקני המשנה נותן הופעה מעולה (שוב, חוץ מאושרי) ובאמת שאי אפשר להיכשל פה. דובר זאת אחלה של בחירה והופעה נהדרת.
שחקנית משנה: בניגוד להדס בן ארויה שלא לא, ממש לא. מצד שני, זאת קטגוריה חלשה בצורה מציקה ביותר. אוולין הגואל (בשתי ההופעות שלה) וריקי גל לא עושות משהו מיוחד, שיפי אלוני נחמדה אבל לא יותר מזה והדס.. נו, כבר דיברנו על זה. לא יכלו למצוא אף שחקנית משנה טובה יותר השנה? אני בספק.
צילום: הפרס לחלוטין היה צריך ללכת ל"קצפת" ואני לא מבין מה הייתה התקלה שמנעה את זה.
תלבושות/איפור/עריכה/תפאורה: כן, הבלתי רשמיים, לחלוטין כן.
פרסי הסאונד: לא יודע באמת, אני מאוד חלש בקטגוריה הזאת אבל תנו לי להגיד לכם – לא פאקינג מאמי.
דירוג 13 הסרטים שהיו מועמדים לאופיר:
1. קולות רקע
2. תל אביב על האש
3. הבלתי רשמיים
4. קצפת ודובדבנים
5. עיניים שלי
6. הצלילה
7. הגולם
8. גאולה
9. ימים נוראים
10. אישה עובדת
11. מילים נרדפות
12. בשורות טובות
13. מאמי