פעם בכמה זמן, בדרך כלל בהשפעת חדשות קולנוע-קומיקס כלשהן, אני פותח את עמוד ויקיפדיה של דמות קומיקס ומנסה להתעדכן בתולדותיה. אני לא ממש קורא קומיקס, ובוודאי שאין לי כוונה להתחיל לקרוא את מאות החוברות של אחת מאותן סדרות אינסופיות, ובכל זאת אני מוקסם מהרעיון של סיפור בהמשכים שמסופר כבר עשרות שנים. "ספיידרמן" הראשון פורסם ב-1962, ועדיין לא הפסיק; בעיקרון, החוברת החודשית היום ממשיכה לספר את סיפורו של אותו פיטר פארקר. והוא, כמובן, רק חלק קטן מרשת עצומה של מאות דמויות שמנהלות מגעים זו עם זו – עולם בידיוני שלם וענק שמתנהל לצד העולם שלנו כבר חמישים שנה.
בדרך כלל אני לא מצליח להגיע לתחתית העמוד. איפשהו באמצע הסיפור, אפילו בגירסת התקציר של ויקי, הופך למקושקש יותר מדי. אנשים תמיד מתים אבל אחר כך מתברר שבעצם לא, דמויות מחליפות שם ומחליפות כח והופכות מטובות לרעות וחזרה, והיחסים הבין-סדרתיים הופכים למסובכים במידה כזאת שפאק איט, למי אכפת כבר (אם הבנתי נכון, בשלב זה כל אחד ואחד מהאקס-מן הוא אמא של כל אחד אחר). המצב כל כך קשה שחברות הקומיקס חייבות בכל כמה שנים להתחיל הכל מחדש וליצור עולמות חדשים, שבהם יוכלו להתחיל לספר את הסיפור מההתחלה עם אותן דמויות בגירסאות קצת שונות, שיהיו חופשיות מכל הסמאטוכה ההיסטורית שמאחוריהן. ותוך כמה שנים גם העולמות האלה מסתבכים בתוך עצמם במידה כזאת שצריך שוב להתחיל מחדש.
לפני כמה שנים מארוול פתחו עוד עולם כזה, הפעם לא בקומיקס אלא בקולנוע. גם העולם הזה התמלא בגירסאות חדשות של גיבורים ישנים, ונדמה לי שאנחנו מגיעים כבר עכשיו לשלב התקשקשות היתר. "קפטן אמריקה: חייל החורף" הוא סרט קומיקס; הוא מתנהל לפי כל כללי ההגיון הקומיקסי. אמנם אין בו חורים-שחורים-נוזליים שרוצים לבלוע את היקום, או מה שזה לא היה ב"תור 2", אבל הוא כולל תרחישים באותה רמה של אי-סבירות. והעובדה שהוא חלק מיקום קולנועי שלם מכריחה אותי לקבל בו-זמנית גם את מזימות הריגול הגרנדיוזיות שבו, וגם את החורים השחורים של תור, גם את המטה של לוקי וגם את מה שזה לא יהיה ששומרי הגלקסיה עושים. כמה דברים אני יכול לסספנד בו זמנית? שלא לדבר על השאלה שהופכת קשה יותר ויותר עם כל סרט בסדרה אחרי "הנוקמים": איפה כולם?! כי היו כמה רגעים ב"קפטן 2" שבהם אחת מחליפות השיריון הרובוטי המעופף של טוני סטארק בהחלט היתה יכולה לסייע. אז למה טוני, או ברוס באנר, או מישהו, לא מגיעים לעזרה? יש להם דברים חשובים יותר לעשות באותו רגע? גורל העולם החופשי תלוי בכף או משהו, והם מתעצצים בבית פשוט כי זו לא המשמרת שלהם?
כל זה לא אומר ש"קפטן אמריקה 2" הוא סרט רע. מסספנדים, וזה סרט אקשן קומיקסי מוצלח וכיפי. יש סצינות אקשן גדולות ויפות, יש עלילה מפותלת ויש סקרלט ג'והנסן. אבל הייתי שמח אילו הוא היה רק קצת פחות מופרך; זה היה מאפשר לי לקחת אותו קצת יותר ברצינות.
כי במקרה של הקפטן, הוא מצפה שתיקחו אותו ברצינות, לפחות במידה כלשהי. "תור 2" ו"הנוקמים" היו מטופשים באותה המידה אם לא יותר, אבל הם היו כיפיים כל כך שלא היה לי אכפת. אני לא רואה סרטי מארוול בשביל האמינות, גם לא בשביל האקשן, אלא בשביל הדמויות המגניבות וההתנגשויות בינהן. "תור 2" הוא כמעט לגמרי קומדיה; קפטן אמריקה הוא רציני. יחסית, כמובן. הוא לא קודר ומצוברח כמו האביר האפל (וואו, זה היה יכול להיות אסון). זה עדיין סרט של מארוול – מה שאומר הרבה יותר אור שמש, צבעים ושמחת חיים. אבל יחס ההומור לחשיבות העצמית נוטה באופן מסוכן שמאלה. יש פה הרבה יותר דרמה קומיקסאית מקומדיה, הרבה מאוד תככים וריגול, ואני מוכן להישבע שהסרט הזה אפילו רומז לכיוון אמירה פוליטית עכשווית. וכל זה בסרט שבו אנשים שוב ושוב ושוב קופצים מתוך בניינים גבוהים, או מטוסים, בלי מצנח, וסומכים על כך שמשהו מעניין יקרה בדרך למטה שימנע מהם להימרח על הרצפה.
הסרטים טיפלו היטב בסטיב רוג'רס: הפטריוט הלוחם והצודק והחתיך והנבון והמוסרי הוא עדיין גיבור משעמם להפליא. העובדה שהוא אדם שנזרק אל תקופה שהוא לא מכיר אמורה להוסיף לו עניין, אבל נראה ש"הנוקמים" כבר כמעט ומיצה את מה שהיה לסרטים לעשות בנושא הזה. כאן, כבר בתחילת הסרט הוא כבר נראה די משולב בסביבתו, ולא מתקשה להתמודד עם מושגים כמו אינטרנט או רוקנ'רול. סקרלט ג'והנסן כנטשה רומנוף, האלמנה השחורה בעלת המוסריות הגמישה, היא כמובן מעניינת הרבה יותר ומגניבה יותר, וב"קפטן אמריקה 2" היא מקבלת את הבמה המשמעותית ביותר שלה עד היום: התפקיד שלה כמעט שווה בגודלו לזה של הקפטן, ואני מאוד אוהב את הידידות המקצועית בינהם, והעובדה שהסרט לא דחף להם רומן רק כי ככה עושים.
האקשן בסרט גדול, אולי אפילו גדול מדי. שוב, זאת בעיה של היותו של הסרט חלק מסדרה ארוכה מאוד: כמות כזאת של הרס, ומספר הרוגים אדיר (לא שרואים דם או משהו) נראים מתאימים לאקורד סיום חגיגי, לא לפרק אמצעי. אם זה הסטנדרט שמארוול קובעים בשביל "סתם" סרט בסדרה, אני מפחד לחשוב מה הם הולכים לעשות בפרקי "סיום העונה" כמו "הנוקמים 2". אבל זאת לא בעיה של הסרט עצמו. הקפיצות והמרדפים והאנשים המעופפים קינטיים ומהנים וחביבים והתלת-מימד מיותר כרגיל.
אם אתם עוקבים אחרי היקום הקולנועי של מארוול, "קפטן אמריקה 2" הוא סרט חובה פשוט משום שהוא פרק משמעותי בסיפור: הוא עושה שינויים בעולם, ובלי לצפות בו יהיה חסר לכם חומר ל"אוונג'רס 2". אם אתם לא קנאים למארוול – זה סרט קיץ די מוצלח, גם אם הוא לא הגיע בדיוק בזמן מבחינת לוח השנה.
סוף.
קרדיטים.
ועכשיו משהו לגבי מה שאחרי הסוף: נדמה לי שמארוול עושים טרולינג למעריצים. פעם, הסצינה שאחרי הקרדיטים היתה בונוס סודי, שהוחבא שם בידיעה שרק הצופים הנאמנים ביותר יישארו לשבת דרך כל הכתוביות. עכשיו, כשבכל סרט יש סצינה באמצע הכתוביות ועוד סצינה בסוף, וכולם כבר יודעים לשבת לאורך כל השמות של כל אמני האפקטים הסינים עד הסוף המר, אין בזה כבר כיף. אז מארוול תקעו שם סצינה מיותרת לגמרי, רק בשביל לראות את האכזבה על הפרצוף של כל אלה שחשבו שהם כה מתוחכמים בכך שידעו לשבת דרך כל הקרדיטים. צפו בסצינת הבונוס הראשונה, ועל השניה אתם לגמרי יכולים לוותר. אתם בהחלט יכולים לצאת לפני שיהיה יותר מדי עומס במסדרונות.
לגבי הויקיפדיה
לפני כמה שבועות היה בעונג שבת לינק לזה:
https://www.youtube.com/playlist?list=PLFD10C3381C529734
זה ערוץ יוטיוב שמספר בקיצור את סיפורי המקור של גיבורי/נבלי על שונים, או לפחות גרסה מסוימת שלהם, ואפילו היא לפעמים מלאה בפניות שונות ומשונות בעלילה.
לא מאוד עוזר בהתעדכנות, אבל כן נחמד לדעת, ודרך נהדרת להעביר את שאר היום בלי לשים לב, אז ראו הוזהרתם..
הרפרנס ל"משחקי מלחמה"
שמחתי לראות שלא הייתי היחיד ששם לב. גם אותי הוא שעשע מאוד.
אפילו הרגשתי חייב להסביר לבן שלי, שצפה בסרט יחד איתי, במה מדובר.
בקיצור: אם אתם רוצים סרט קומיקס חכם
תחכו ל"אקס מן: העתיד שהיה".
אם בא לכם סתם סרט אקשן כיפי, לכו על הקפטן. ותתעלמו מהיומרה שהוא מנסה להלביש על עצמו.
אני מבטיח להיות סימפתי
כש"אקס-מן: העתיד שהיה" ישבור את ליבך.
סרט האקס מן האחרון שסינגר עשה היה "אקס מן 2"
אז אני אופטימי, אולי קצת יותר מדי. אבל אני אופטימי. סינגר תמיד ידע לבחור תסריטים טובים לסרטים שלו (חוץ מבמקרה "ג'ק קוטל הענקים", אבל נסלח לו על זה) ולדאוג שהם יהיו אינטליגנטים ומעניינים. והטריילר האחרון ל"העתיד שהיה" גרם לי לחשוב שהוא עשה זאת גם הפעם.
כבר שכחת
את "סופרמן חוזר"?
אוי... האמת שכן
(ל"ת)
באופן כללי, סרטי קומיקס או לא, הרזומה של סינגר בעייתי מאוד.
אם מסתכלים על כל הסרטים שלו בביקורתיות אמיתית – יש יותר פשלות מהצלחות, ואני לא מדבר על הצלחה בקופות.
אחד הסרטים הטובים שיצא לי לראות לאחרונה
אם לא המוצלח שבהם. אומנם לא הייתי נותנת לו אוסקר, או אפילו מועמדות…(אלא אם הפרצוף של כריס אוונס יהיה מועמד לבדו לסרט הדרמה) אבל הוא הבטיח הרבה, קיים את זה ואפילו היה טוב הרבה יותר משציפיתי, וזה לא קורה הרבה.
אני באמת לא חובבת גדולה של מארוול, וז'אנר גיבורי העל קצת מעייף (לפחות אותי) בשנים האחרונות, אבל הסרט הזה עשה את הבלתי ייאמן ובלי יותר מדי יומרות להיות "האביר האפל" הבא, הצליח להיות די "עמוק" בשביל סרט מהז'אנר, על גבול האינטיליגנטי ובו זמנית מאוד משעשע ומהנה. כן, יש סיספונד רציני (אותי דווקא הטרידו דברים אחרים מאת דורון – למשל, אתה יכול לקפוץ ממטוס בלי בעיה ולהתחמק מיריות אבל סכין קטנה אמורה להיות כה מאיימת?), וברגעים מסויימים צחקתי מבלי שהתכוונו להצחיק ("באקי!") אבל יש נושאים רציניים וטיפול לא רע בהם, אפילו שהיה אפשר הרבה יותר.
מבחינת אקשן – יש ובכמויות נדיבות, וכבר מהשניה הראשונה הוא באמת מרהיב ושווה לבדו את מחיר הכרטיס. אבל מה שעושה את הסרט זה האיזון הנפלא בין הדמויות: הדרמה (ולפעמים האובר-דרמה) של כריס אוונס עם סקרלט ג'והנסן וסמואל ל. ג'קסון שהם כל כך קלילים ומגניבים בלי להתאמץ. אין הרבה שיודעים להגיש שורה כמו ג'קסון וסקרלט מקבלת פה בצדק תפקיד ראשי ואני אשמח לראות מתישהו סרט שמתמקד רק בדמות שלה. סבסטיאן סטן כחייל החורף – מרשים ביותר, אבל לדעתי לא קיבל מספיק במה כיאה למי שמופיע בטייטל של הסרט. גם רוברט רדפורד ואנתוני מאקי היו תוספת נהדרת.
אני בהחלט ממליצה על הסרט, גם אם לא ראיתם את קפטן אמריקה הראשון (כמוני). הוא לא חף מבעיות, אבל לי זה לא הפריע להנות ממנו. מאוד.
**הערת תלת מימד – לא הייתה אף סצנה שהתלת מימד הורגש בה במיוחד או הרגיש מוצדק. בקיצור, לא מוסיף ולא גורע (למעט כמה שקלים).
אחלה סרט, נהנתי ביותר... אילו היו רק קצת פחות ילדים באולם...
כריס אוונס כבר לא יהיה שחקן, אבל סקרלט, סמואל ל. ג'קסון,סבסטיאן סטאן ואנטוני מאקי נהדרים. ואני לא יכולה כבר לחכות לנוקמים 2 עם תומאס קראצ'מן יקירי…
לגבי ויקיפדיה
אני פחות או יותר הפסקתי לנסות לעקוב אחרי ההיסטוריה של הדמויות אחרי ספיידרמן 3… והעובדה שהיו לפחות שתי סדררות שקיבלו ריבוט במהלך עשור אחד (גם כן ספיידרמן, אבל גם הענק הירוק), רק הפך את כל העסק ליותר מתוסבך…
לגבי קפטן אמריקה, אני מניח שהסוף של הסרט המקורי הרס כל אופציה שהסרטים יהיו נאמנים לכרונולוגיה של הקומיקס…
אני יודע שמקובל לבלבל בין "כתוביות" ל"קרדיטים" בארץ
אבל לעבור מאחד לשני באותו משפט זה מרשים.
אותי זה מרשים שפיספסת את הביטוי "טרול" שהופיע גם כן באותה הפיסקה.
כנראה שמקובל גם לבלבל בין "ניטפוק" ל"טרולינג" בארץ.
לא מתכוון להעליב, פשוט לא אהבתי את נימת הזלזול.
יש טעויות ויש נסיון להשתמש במילה נרדפת כדי לא לחזור באותו המשפט על אותה המילה.
נראה לי שבכל מקרה, זה לא היה מתוך בורות – כפי שתגובתך רמזה.
ממש לא התכוונתי לזלזל או משהו כזה
כנראה שעם סמיילי בסוף זה היה יותר ברור.
חוץ מזה, אני כבר לא בטוח בעצמי עם "כתוביות" (כקיצור של "כתוביות סיום") זה מושג שגוי או לא בהקשר הזה (אני רואה מידע סותר ברשת).
רוב סצנות הפוסט-קרדיטס של מארוול מיותרות באותה מידה
מאז הסרט הראשון של תור לא הייתה סצינת פוסט-קרדיטס שחשפה משהו באמת משמעותי.
למעשה, מתוך תשעת הסרטים שיצאו עד כה, לדעתי רק בשניים היו סצינות עם משמעות של ממש (איירון-מן ותור).
אני תמיד נשאר עד הסוף, אבל כבר יודע לא לצפות למשהו מרגש.
חלקן לא משמעותיות, אלא מבדרות.
בסוף "איירון מן 3" היתה הופעת אורח חמודה. ב"תור 2" לא היתה אפילו הופעת אורח, סתם בדיחה קצרצרה אבל מצחיקה מאוד. הסצינה ב"קפטן אמריקה 2" לא היתה שום דבר מכל זה, היא היתה פשוט מיותרת.
בנוגע ל"ת'ור 2"
אתה מתייחס לסצינה הראשונה? היא הייתה מטופשת, אבל מתקשרת לעלילת המסגרת של ה-MCU ובפרט ל"שומרי הגלקסיה". הסצינה הראשונה (לשנייה לא נשארתי כי שותף לצפייה שכבר ראה את הסרט אמר שזה ביזבוז זמן) הייתה כתובה רע לטעמי, אבל בכל זאת חידדה את אחד האיומים המרכזיים של ה-MCU (שמתקשר ספציפית לעלילת הסרט שזה הרגע נגמר) והציגה שלוש דמויות מרכזיות חדשות. מיותרת היא לא.
למרות זאת, אני מעדיף סצינות פוסט-קרדיטים כמו זו של "איירון מן 3", איזו הופעת אורח משעשעת.
אני מתכוון לסצינת הבונוס השניה של "תור 2", כמובן.
(ל"ת)
אני מוחה !
סצינת השווארמה קידמה את האנושות למחוזות חדשים
שתי נשים, שני גברים שחורים, אחד גבר לבן.
על שם מי קוראים לסרט?
(כלומר, נחמד שהסרט מכיר בקיומם של בני אדם שאינם גברים לבנים, אבל בוא נאמר שיש עוד לאן להתקדם).
על שם הנבל שלו!
( ברור שיש לאן להתקדם. אבל כמו שאמרה טארדיס עם כובע, זה בהחלט צעד למקום חיובי.)
הא?
לא חסרים סרטים שהנבל מופיע בשם.
אני לא חושב שמישהו טען אחרת.
(ל"ת)
אוקיי.
הבנתי איפה הייתה הטעות. השורה בסוגריים לא תקפה לגבי הרעיון שיש סרטים על שם הנבלים שלהם, אלא לגבי הקבוצה המגוונת יחסית.
גם אני שמתי לב באמצע הסרט שבאחת השיחות
הכי חשובות שמניעות את הסרט מופיעים שני שחורים, שתי נשים, ורק גבר לבן אחד, ועלזתי עד מאד.
זה לא באמת הופך את הסרט לפמיניסטי (פחחחח) (אולי אפשר שג'והנסון תפסיק להגיד דברים מיניים בקול סקסי לפני שהיא תוקפת את האויב שלה?) או מגוון אתנית, אבל עדיין, 20 נקודות למארבל, כל הכבוד.
העיצוב של חייל החורף נאמן לקומיקס
אם ישנן סטיות מהעיצוב המקורי הן מינימליות.
מה שתום אמר, אבל תשפוט בעצמך.
השינוי הכי בולט הוא כיסוי הפנים.
כיסוי הפנים הוא מה שהזכיר לי את הדמות מהמשחקים, אבל יכול להיות שזה רק צירוף-מקרים
(ל"ת)
אני מרגיש כל כך גבר
זה שיפור ענק לעומת הסרט הראשון.
הסרט הראשון היה זבל פטריוטי עם מעט אקשן והמון בלבולי מוח עם דגלי ארה"ב.
הסרט הזה מועט בדיבורים ועמוס באקשן פיצוצים עשן ואש.
רמות הטסטוסטרון שלי השתוללו לגבהים חדשים…
כסח אותו! כן! בטח! מוות!!!
בסצנה של המעלית (לא ספוילר! זה מופיע בטריילרים!) שבה יש במעלית אחת יותר מסת שרירים מאשר שראיתי במציאות כל החיים שלי, כבר כמעט איבדתי את העשתונות.
בקיצור, ממחר אלך לחדר כושר ואתחיל לכסח קצת אנשים.
זה נראה כיף.
סוכני שילד והסרטים של מארוול
כשיצא תור 2, הגיבו לזה בסדרה בפרק שאמנם כלל התייחסות לסרט, אבל לא יותר מאשר "תראו, תור היה פה" בעקבות קפטן אמריקה, הפרק כבר כולל התייחסות ישירה למאורעות בסרט. התיחסות ישירה במובן של ספויילרים רציניים – הפרק מגלה פחות או יותר מה קרה בסרט, ומתאר את ההשלכות של זה על אנשי הסדרה.
זו הפעם הראשונה שדבר כזה קורה, למיטב ידיעתי – סדרה שמצפה ממי שצופה בה לראות את הסרטים שיוצאים ביקום שלה בזמן אמיתי. אפילו בסטארטרק, היקום הקולנועי/טלוויזיוני הגדול ביותר לפניו, היה מרווח תמיד בין הסרטים לסדרה. ובעוד שאני חושב שיש בזה סיפוק גדול למי שעוקב אחרי כל היקום הזה, זו החלטה לא פשוטה – מה יקרה כשבפעם הבאה ירצו לעשות סרט של מארוול בדיוק בפגרה של הסדרה? או להפך, האם מתזמנים קליימקס של הסדרה לסרטים? לסדרות וסרטים יש שיקולי תזמון שונים מאוד. וכמובן, האם גם מצפים ממי שהולך לסרט הבא של מארוול לראות גם את הסדרה? זה נראה לי כבר ממש רחוק.
זו לא הפעם הראשונה. יש את "הדרקון הראשון שלי".
אחריו יצאו שתי עונות של "הדרקונים של ברק", שבהם העלילה המשיכה מהנקודה בה נגמר הסרט (כולל ספויילרים, כמובן), ואז הם עצרו כי תיכף יוצא הסרט השני שאמור למיטב הבנתי להמשיך את הסדרה ולא את הסרט הראשון.
כלומר, זה אפילו יותר מורכב מ"קפטן אמריקה 2" ביחס ל"הנוקמים" וסדרת ה"Shield", כי אתה יכול לא לראות את הסדרה של מארוול, ועדיין להבין כל מה שקורה בסרטים, אבל ב"דרקון" הסדרה משמעותית אם לא הכרחית להבנת הסרט השני.
(סביר להניח שאני טועה, כי הם בטח יעשו תקציר מזורז של הסדרה בתחילת הסרט).
לא.
בדרימוורקס כבר הודיעו שהסרט השני של הדרקון הראשון שלי, לא יתבסס על הסידרה.
אני חושב שזה יפה שהדרקון שלך עושה סרטים בכלל.
רובם לא ידעים איך.
למעשה הוא לא באמת שלי, אני רק השאלתי אותו..
(ל"ת)
באיזה פרק של שיל"ד מדובר (מספר או שם)?
שמי שטרם צפה בקפטן יידע להזהר בשידור כאן בארץ.
מנבירה בממורי אלפא, ב"מסע בין כוכבים" המרווח היה בעיקר מרווח עלילתי בין הסרטים לסדרות, גם כשהוקרנו באותו זמן. ברוב המקרים דובר על "דור" אחר, או שבלתי אפשרי היה לדעת על ההתרחשויות. בפעמים הבודדות האחרות היתה התייחסות זניחה ביותר מפה לשם, לא משהו שהפריע להבנה או שהצריך ידע.
פרק 17 בעונה 1
ישודר בארץ בעוד שבוע בדיוק, חמישי ה-17/4
כלומר הפרק ששודר אתמול הוא "בטוח",
ומדובר על Turn, Turn, Turn. סבבה, תודה!
אני די בטוחה שהוא דווקא לא "בטוח"
כבר בפרק 16 end of the begining רואים את ההתחלה של השינוי. אין סיכוי שבפרק 17 לא מגיעים לעיקר ומתחילים לספיילר בלי הכרה לכל מי שעוד לא ראה את הסרט.
מארוול נותנים לו"ז נורא קצר למי שמנסה לעקוב אחרי הכל בזמן אמת…
מישהו בימינו עדיין מחכה לסדרות ש"ישודרו בארץ" בהוט או בלווין?
(ל"ת)
כן.
ז"א, לא בהכרח עוצר את הנשימה עד אז, אבל מסתמך על זה כמקור עיקרי לתכני וידאו חוקיים.
הסרט הזה נופל כמעט לכל קלישאת אקשן אפשרית
אבל הוא עדיין טוב.
פרק 16 מתרחש לפני הסרט, 17 במהלכו.
צפה וזכה במענה לשאלתך האחרונה.
הנחתי ככה, אבל זה דיון מעניין בכל מקרה,
בהקשר הרחב של יחסי המסך-הגדול-המסך-הקטן שמתרקמים פה מסביבנו![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
בקושי תשובות, הרבה שאלות פתוחות.
לפחות היה אקשן מעניין. ההפרדה בין המסך הגדול והמסך הקטן קצת מלאכותית מדי, אבל כנראה שזה מה יש.
האמת?! הוא לא יכול לעמוד באמת!!!
(ל"ת)
סרט נפלא נפלא נפלא.
בכלל כל הדור השני של הנוקמים נהדר, הרבה יותר מהדור הראשון. נכון שקפטן אמריקה 2 לא מצחיק כמו תור 2 או איירון מן 3, אבל הוא הרבה יותר "אמיתי", עם דמויות הרבה יותר רציניות ומורכבות (נו, כן, בערך, עד כמה שאפשר כי בכל זאת הנוקמים). ובעיניי חלק מהקסם זה שלכל אחד מגיבורי הנוקמים יש אופי שונה לסדרת הסרטים שלו – למשל, כמה שהן מצוינות, הבדיחות המפגרות של תור או איירון מן פשוט לא היו עובדות בקפטן אמריקה, וטוב שכך.
פעם ראשונה שרציתי שיהיה לאלמנה השחורה סרט משל עצמה. ממש לא הבנתי איך התלהבו ממנה בנוקמים, אבל פה סוף סוף נתנו לה להשתמש ביכולות שהן יותר מאשר "תרביצי למישהו בזמן שאת סקסית בטירוף". הסצנה שהכי אהבתי אותה בסרט היא הסצנה בקניון, והייתי מתה שהסרט שלה יהיה באותה האווירה הרגועה והחכמה של הסצנה הזאת.
בכלל דמויות המשנה היו נהדרות ובמינונים מצוינים. דמות כמו סם הייתה יכולה בקלות להיות מעצבנת, ופה היא הייתה אחלה. גם קפטן אמריקה עצמו עבד לי טוב, לבד הוא כנראה כבד ורציני מדי, אבל השילוב שלו ושל דמויות המשנה מצד אחד לא בגד באופי שלו, ומצד שני הכניס עניין לסרט.
הדבר היחיד זה שהייתי רוצה הרבה יותר מחייל החורף עצמו. הדמות שלו הייתה עשויה כל כך טוב ובצורה יוצאת דופן יחסית לעלילה הקלישאתית שלו (נניח, הוא לא התחרפן וברח מהרעים ברגע שהוא גילה שהוא באקי. והסצנה בה הוא אומר באומללות but I knew him ואז נותן להם להעביר אותו טיפול חשמלי מענה פשוט שברה את לבי הקטן). ועכשיו אני מסלישה את קפטן אמריקה/חייל החורף בטירוף. היהי.
חוץ מזה כל הכבוד למארבל על החיבור הנהדר של כל הסרטים. כל פעם שמישהו נכנס לחדר יש שם תמונה של מישהו מהסרטים הקודמים, או של אבא של טוני סטארק, או משהו בסגנון.
וכל הכבוד להם על האומץ והתעוזה לשנות דברים בעולם שלהם. באמת, אני מורידה בפניהם את הכובע.
לא הכל היה מושלם, פגי הייתה מיותרת לגמרי, החצי הראשון של הסרטים של מארבל תמיד פחות טוב מהחצי השני, האקשן בהתחלה היה מיותר לגמרי, הטוויסטים צפויים והעלילה מחוררת. אבל מנגד הדמויות נשארו אמינות והדינאמיקה ביניהן באמת הייתה מעניינת, וזה בעיקר מה שחשוב לי.
וכמובן, הסצנה (הראשונה) שאחרי הכתוביות. וואו. אני רוצה את הנוקמים 2. עכשיו. בשניות אלה. תודה.
ואחרי שהאלמנה שחורה אכן קיבלה סרט משלה
האם הוא ענה על הציפיות?
ראית את רכבת הקרח?
(ל"ת)
לצערי עדיין לא
(ל"ת)
פשוט, המשפט האחרון שכתבת
ממש דורש שתראה את הסרט הזה.
אם אתה רוצה לראות חברת מועצת הבטחון שמרביצה לכולם,
קנה כרטיס טיסה למזרח אוקראינה.
בטח שיש לו אמירה פוליטית עכשווית.
הבעיה היא שהיא צפויה כמו רוב הסרט.
זה קפטן אמריקה. אמריקה. על חירות משלמים מחיר, בלה בלה בלה.
כל דיאלוג שהוא חלק ממנו מראה את אותו האידיאל, אך הפעם זה אידיאל גם כשהוא לא במיינסטרים.
המחצתי את כל הסצינות של אחרי הכתוביות כי נאלצתי למהר הלאה – היכן אני יכול לראות אותן ?
תגידו, רק אני הרגשתי שיש כאן סצינת ארוחת בוקר שירדה בעריכה?
היו בסרט שתי התייחסויות לארוחת הבוקר שהפלקון מכין לקפטן אמריקה ובלאק ווידו – אחת לפני ("אני לא יודע אם אתם אוכלים דברים כאלה") ואחת אחרי ("אכלתי ארוחת בוקר גדולה"). ממש הרגשתי שהיתה כאן איזושהי סצינת-בדיחה באמצע שנעלמה בדרך.
אחד הסרטים הטובים של הז'אנר
קפטן אמריקה חייל החורף אולי לא עוקף את האביר האפל (למרות שזו לא בושה כזאת גדולה) אך לדעתי הוא הסרט הכי טוב של מארוול ואחד הסרטים הטובים של הז'אנר.
קטע הזוי שלא הזכירו את זה באף תגובה עדיין,
אבל איך אף אחד לא כתב על מה שהיה כתוב על המצבה?! אני הייתי על הרצפה דקה שלמה מרוב צחוק!![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
"את "הנוקמים 2" לא אראה",כן? אני בספק.
(ל"ת)
ששש, אל תספר :)
(ל"ת)
הערה קטנה אחרי צפייה נוספת
עם כל הכבוד לאפקטיאדה של "הנוקמים" ו"שומרי הגלקסיה", לדעתי בסרט הזה יש את האקשן הכי טוב עד כה ב MCU. גם סצינת המעלית וגם הסצינה של סטיב נגד באקי באמצע הסרט ממש טובות. מה שמפריע להן להפוך לנהדרות זה שהאקשן הזה כל-כך, אבל כל-כך ערוך וחתוך. זה כאילו העורך פחד להישאר באותו השוט יותר מ 3 שניות ברצף. למה אני צריך לראות את סטיב נותן לבאקי בעיטה של שנייה אחת מ 3 זוויות שונות? אני מבין שזה פעלולים ושצריך לשחק קצת עם הזוויות כדי ליצור איזו אשליה, ואני לא מבקש שכל קרב יהיה וואן-שוט, אבל רבאק, קרב של שלוש דקות לא אמור להיות מורכב מ 100 שוטים.
זו בעיה עם כל סרטי האקשן של הוליווד.
אף פעם המכה והתוצאה שלה לא נמצאים באותו שוט לדוגמה, תמיד חייב להיות קאט מיותר באמצע. ומכל העריכה המבלבלת בסוף לא מבינים כלום חוץ מזה שיש שני אנשים שמרביצים אחד לשני. גארת' אוונס עושה את זה נכון בפשיטה, אפשר להבין באופן מושלם מי מרביץ למי, מתי, איך, כמה ובנוסף לזה המצלמה לא נשארת סטטית במהלך הקרב אלא היא דינמית ונעה עם הקרב (אך לא רועדת, שזו בעיה נוספת ב"קפטן אמריקה" ואקשן הוליוודי בכלל) ומדי כמה שניות יש קאט שמשנה זווית צילום. אם רוצים ללמוד איך עושים אקשן טוב אז צריך להתעלם מכל קטעי קרבות המגע בהוליווד ולחפש בסרטים אסייתים. רק המחשבה על הקרובות החתוכים להחריד שיהיו ברימייק האמריקני של "הפשיטה" עושות לי חלחלה.
מסכים ולא מסכים
לגבי הסופרלטיבים לגארת' אוונס וסרטי הפשיטה – כל מילה זהב. לגבי ההכללה של סרטים הוליוודיים – לא כל כך.
לדוגמה, קפטן אמריקה חייל החורף. האקשן ברור. מובן מי נגד מי, להיכן הוא שלח בעיטה ומה קרה כתוצאה מכך. נכון, יש קאטים וזה מעצבן, אבל הבנתי היטב מה מתרחש על המסך. זו אולי אומנות יצירתית ומורכבת יותר ליצור סצינת אקשן ללא קאטים, אבל הרבה יאמרו כנראה שעדיף אקשן לא רציף אך מובן מאשר מצלמה שנעה בתזזיתיות בשדה הקרב וכל מה שמצליחים להבין זה בליל צבעים חסרי פשר, שהמוח מתרגם בדרך כלל ל"אז כעת הם רבים". ושוב: הפשיטה היא דוגמה מעולה לסרט עם אקשן רציף וברור, אך לגבי חווית הצפיה נראה לי שגם לבמאים הוליוודיים יש מה לספק.
ודוגמה טריה נוספת היא משימה בלתי אפשרית 5. רד פיש כתב בביקורת שלו על סצינות המכות ש"עריכה מבלבלת מקשה להבחין בכוריאוגרפיה המצויינת". יש בזה יותר ממשהו, אבל עדיין – הבנתי היטב מי חבט במי ואיפה וכיצד, גם בסצינות חשוכות (בהתחלה, באופרה ולקראת הסוף במקום ההוא עם העמודים).
בקיצור, לטעמי הנאה מאקשן אינה תלויה ברציפותה של הסצינה, אלא בהבנה מלאה של המסך. אך עדיין, אקשן רציף הוא אומנותי יותר, מרשים יותר, ולכן גם מהנה יותר. בזה אין ספק.
השאלה של "מי חבט במי ואיפה וכיצד" היא לרוב לא הבעיה המרכזית, לפחות לא בסרטים ה"מקצועיים" יותר דוגמאת אלו של מארוול.
הבעיה היא ששום דבר לא נראה אמיתי או כואב. עריכה שמנתקת מכה מתוצאה (או יותר גרוע, מראה את אותה מכה משמונה זויות שונות ואת התגובה ב"Money shot" עם הילוך איטי) גורמת לי כצופה להתנתק מהאירועים. התחושה האולטימטיבית היא להרגיש כמו צופה מהצד באירוע אמיתי, וכל חיתוך דורש עוד שניה או שתיים כדי להחזיר את ההרגשה הזו. דווקא מצלמה רועדת יכולה לפעמים לעבוד (למשל בסרטי בורן של גרינגראס, שבו המצלמה קופצת מצד לצד, אבל עדיין משמרת את התחושה של אדם שמסתכל מהצד על האירועים, גם אם קצת בהיסטריה). או בסצינת המכות הקטנה והיעילה להפליא ב"מקס הזועם", שהרגישה הרבה יותר אמיתית וחיה מכל סצינת מארוול שאני יכול להיזכר בה. כמובן שגם המימד הפנטסטי של סרטי סופר-הירוז מוריד מתחושת האמיתות של האקשן – אגרוף לבטן תמיד יראה כואב ואמיתי יותר ממכה מפטיש האלים שמעיפה את הגיבור למרחק של 20 מטר לתוך הקיר. הדוגמא הראשונה גורמת לי להתכווצות לא רצונית, השניה גורמת לי למשוך בכתפיים. לכן יש כמה סרטי סופר-הירוז שגרמו לי להתפעל מהעלילה ("אקס מן – ההתחלה" הוא אולי הבולט מביניהם), אבל כמעט אף אחד שבאמת גרם לי להתפעל מהאקשן.
אז דווקא חייל החורף
אמור כן לספק אותך מבחינת האקשן. זאת אומרת, זה נכון שקפטן אמריקה יכול לקפוץ מבניין של 5 קומות ובכל זאת לצאת ללא שריטה, אבל האקשן עצמו בסרט היה כמעט נטול כל מעשה סופר כזה או אחר… סצנות האקשן בסרט כללו בעיקר קרבות איגרוף או יריות. הדבר הכי קרוב ל"גיבור על" שהיה בסרט הזה היה הפלקון (והקפטן כמובן). הבעיה היחידה שמנעה מהאקשן פה להיות ריאלסטי לחלוטין זה שוב העובדה שלא חשוב כמה חזק יכו מישהו או מאיזה גובה הוא יקפוץ סביר להניח שהוא יצא מזה בשלום.
כן, הגדרת בדיוק את מה שהפריע לי.
עכשיו שאני צופה בכל מיני קרבות מגע מ"קפטן אמריקה" אני כן פחות או יותר מבין מי בעט איפה, אבל מה שמפריע זה האובר תזזיתיות והעריכה הזו שגורמת לי להרגיש כאילו אני מציץ בהבזקי קטעים מהקרב אבל אני לא באמת נוכח. ואני חושב שבכל הנוגע לכוריאוגרפית הקרב בסרט אז היא נחמדה אבל לא מרשימה כמו בסרטים כמו "הפשיטה", "נמר דרקון" או "מקס הזועם" (סצינת השלשלאות). כלומר המכות מבוצעות באופן מקצועי אבל אין בהם משהו ממש יצירתי: אין שימוש באלמנטים מהסביבה, טכניקות מיוחדות או אנדרנלין מטורף כמו שיש בסרטים שהזכרתי מעל. לפעמים המגן של קאפ מתבל מעט את סצנות הקרב אבל חוץ מזה אין בהם משהו ממש מלהיב. הגעתי למסקנה שסרטים הוליוודים (וכמובן זו הכללה גסה) מצטיינים פחות בקרבות מגע ויותר במרדפים, פיצוצים, יריות וכו'. יכול להיות שבגלל זה סרטי גיבורי על כל כך מצליחים, כבר אין מכות בין שני יריבים אנושיים (או יותר) אלא ענקים שמוחצים אנשים, עצים שמשפדים אותם, איירונמנים שמשמידים אותם בטילים וכו'. קפטן אמריקה והאלמנה השחורה הם בין גיבורי העל הבודדים שבאמת צריכים להיות במגע עם היריבים שלהם כדי לגבור עליהם.
אני לא הבנתי למה התכוונת באקשן רציף?
כי ההגדרה שלך:
בכלל לא מתקרבת למה שהתכוונתי אליו. קודם כל לא התכוונתי לאיזה וואן שוט שיסתובב סביב הלוחמים ויתזז ביניהם (למרות שהבמאי המתאים יכול לעשות מזה משהו מעניין) אלא שוטים מספיק ארוכים בסביבות החמש שניות כדי להתפעל מהקרב עצמו. אתה בעצמך אמרת ש"הפשיטה" היא דוגמה מעולה אז למה סתרת את עצמך משפט לפני זה?
ואכן הגזמתי עם ההכללה (הייתי צריך להוריד את המילה 'כל' מהכותרת) אבל הטענה שלי נשארה זהה. ואני מסכים שלבמאים הוליוודים בהחלט יש מה לספק, כפי שכתבתי בתגובה בהמשך השרשור לדעתי הם יכולים ליצור סצינות אקשן בקנה מידה גדול מעולות, לדוגמה סצינת החביות ב"הוביט: מפלתו של סמאוג" שמרגישה כמו רכבת הרים מטורפת, הבריחה מהכלא ב"שומרי הגלקסיה" או קוויקסילבר ב"אקס מן: העתיד שהיה". וזה עוד בלי לדבר על "מקס הזועם" שבאופן הכי מאופק שלי אני יגיד שזה סרט האקשן הכי טוב שיצא מהוליווד בחצי עשור האחרון.
רגע, אני לא מבין אותך
לא סתרתי את עצמי. כתבתי במפורש שניתן לעשות אקשן רציף איכותי, ובתור דוגמא לזה הבאתי את 'הפשיטה'. הטענה שלי היא שאני מעדיף אקשן חתוך ומובן מאשר אקשן רציף (לא רציף במובן של וואן-שוט, אלא הרציפות שאתה דיברת עליה) אך לא ברור. לא טענתי שאקשן רציף הוא תמיד גרוע.
ועוד משהו שחשבתי לכתוב בעצמי, אבל כבר העלית את הנקודה: 'אקשן' זה שם כולל מדי. בתגובה האחרונה שלך לשרשור (כאן מעליך, נכון לשעת כתיבתי) צמצמת את זה לקרבות מגע. הרבה יותר מדוייק ואני שמח שהעלית את ההבחנה הזו.
וכעת לטענה של נמרוד שאתו הסכמת: הנקודה של אקשן גיבורי על אליו קשה להתחבר אישית היא נכונה, אבל מוזר לטעון את זה על ז'אנר של סרטים שכלל לא מכוון לריאליסטיות בשום צורה. הנידון, כאמור בפיסקה הקודמת, היה על קרבות מגע, לא על אקשן שלא יכול להיות במציאות (פטיש אלים או פרץ אנרגיה מחליפה מעופפת). סצינות המכוניות בחייל החורף, שהם כן אקשן ריאלי, היו מעולות, ונראה לי שאין הרבה אנשים שיחלקו עלי בזה. (וכשאני חושב על זה: נמרוד, איזו סצינת מרדף מכוניות היתה מרשימה יותר – זו של ניק פיורי מול המתנקשים בחייל החורף או זו החביבה למדי ב'הפשיטה 2'? ואני לא מדבר על האופן בו הן צולמו, כמובן…)
גם ההגדרה של נמרוד לחויית הצפיה האולטימטיבית קצת לא מדוייקת לפי זה, כי לא נראה לי שמישהו באמת משוכנע שאיירון מן באמת עף, ובכל אופן סצינות האקשן שלו מספקות אותי לחלוטין (בדרך כלל). אבל הגדרת חויית צפיה היא כנראה משהו אינדיבידואלי, אז אוותר על הויכוח.
(כשקראתי לפני האישור את התצוגה המקדימה היה נראה לי שהחלוקה שהזכרתי מקודם בין קרבות מגע לאקשן רחב יותר בעצם די מסכמת את רוב מה שכתבתי, אז תסלחו לי אם ישנה הרגשת כפילות קלה).
אני מניחה שזה קשור לאמינות של הסצינות, לא?
אני לא בטוחה, אבל נראה לי שזה נובע מהצורך שהמכות יראו אמיתיות, גם כשהן לא כל כך אמיתיות…
באיירון מן 2 יש את הקטע שמציגים את הדמות של נטלי (עדיין לא נטשה, לא זוכרת איך קוראים לה בהתחלה) בזירה עם האפי הוגאן, והיא עושה לו תרגיל, ומגלגלת אותו על הרצפה. (זה באמת הספויילר הכי מינורי בעולם, אבל ליתר בטחון…) בדיוידי יש מאחורי הקלעים שמראים איך צילמו את התרגיל הזה – כשבעצם לימדו את סקארלט את ההתחלה של התרגיל ואת הסוף של התרגיל אבל את האמצע עושה פעלולנית, כך שזה יראה אמין ככל האפשר שסקארלט היא בעצם זו שעשתה את זה. אז זה תרגיל של שנייה שבעצם מחובר משלושה שוטים – תחילת התרגיל של סקארלט, האמצע של הפעלולנית והסוף שוב של סקארלט.
בנוסף, כשזה באמת השחקנים מצלמים את המכות (ולא פעלולנים), אז לוקחים יותר טווח בטחון כך שלא יפגעו אחד בשני, כך שצריך מאוד להקפיד על זויות צילום כך שלא ישימו לב שהמכה בעצם לא באמת "הולכת עד הסוף".
ברור שסרט אקשן טוב צריך ללמוד לצלם את הסצינות שלו תוך התחשבות במגבלות האלה, אבל זה מה שהופך את זה לכל כך קשה.
כריס סטאקמן
עשה סרטון מאוד מעניין שבו הוא מונה את כל הדברים שעושים סצנת אקשן לטובה. הוא נוגע ברוב הנקודות שהעלתם ובאופן כללי הוא סרטון מעניין שכדאי לראות לדעתי
https://www.youtube.com/watch?v=eac0lXfMs9c&index=9&list=PLB6N1J-D-TR6TO8Puhn9zqmtYZJaUOjuB
נהרסה היא לא, זה בטוח
סטיב רוג׳רס מופיע שוב עם החליפה הזאת בתחילת אנדגיים כשהם מגיעים לכוכב בו נמצא ת׳אנוס (רואים את זה גם בטריילר ב-01:37).
אין שום הסבר למה הוא חזר לחליפה הזאת פתאום, ואחר כך בהמשך הסרט הוא כבר לא לובש שוב את החליפה, כך שזה נשאר תמוה מאוד ונראה שזה יותר היה בסגנון רפרנס של ״זוכרים את החליפה של קפ מחייל החורף?״ בלי שיש לזה הסבר עלילתי.
אני חייב להגיד שזה כיוון מחשבה מאוד מעניין ומקורי
אמנם קשה לי להאמין שזה מה שהיוצרים חשבו, אבל זאת בהחלט פרשנות מעניינת ומקורית שלא חשבתי עליה אף פעם.