-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
המשחק של אנדר
Ender's Game
עיבוד לספרו של אורסון סקוט קארד. בעתיד הרחוק, ילד גאון נשלח למרכז אימונים שאמור להפוך אותו למנהיג בני האדם במלחמה מול החייזרים.
עמוד הסרט בחסות אוהד ר
תאריך הפצה בארה"ב: 01/11/2013
תאריך הפצה בישראל: 31/10/2013
עיבוד רדוד ומרופרף. לא רע בתור הרפתקה לנוער בחלל, אבל רחוק מלעשות צדק לספר.
זה רשמי, מצטרפים חדשים לקאסט
האריסון פורד ישחק את קולונל גראף, היילי סטיינפלד תהיה פטרה ואביגייל ברסלין תהיה ולנטיין.
והילד הזה:
http://www.imdb.com/name/nm2026536/
יהיה ביין.
בין*
וקישור לכתבה ששכחתי לשים:
http://www.variety.com/article/VR1118047827.html?cmpid=RSS|News|FilmNews
טוב. אני לא יודע מה לחשוב
מצד אחד רשימת שחקנים ממש טובה, אין לי בעיה לראות את הריסון פורד כגראף, אפילו אחרי קאובוייז נגד חייזרים.
מצד שני זה במאי של וולברין ובמילא זה ספר שקשה להעביר למסך.
נדחה ב 8 חודשים
יצא ב 1/11/13
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=89000
שיט.
חשבתי שנראה את הסרט סוף סוף בעוד פחות משנה ועכשיו צריך לחכות אפילו יותר!
לא יודע אם זה טוב או רע.
ה-1 בנובמבר הוא תאריך די מוזר בשביל סרט כזה. זה לא נופל לשום משבצת מסורתית של סרט מד"ב/הרפתקאות, ובכל זאת, באותו תאריך בדיוק אמור לצאת גם "סינגולריטי" של רולנד אמריך (ומאוד לא סביר ששני הסרטים באמת ייצאו באותו זמן. אחד מהם יצטרך לזוז).
There can be only one
אכן תאריך משונה. אבל הבנתי שזה מבוסס על סדרת ספרים, ובאותו חודש יוצא גם "התלקחות". אולי הם רוצים לעשות לסרט טבילת אש כדי שאולי יירש את "משחקי הרעב" כשהטרילוגיה תיגמר שנה(?) לאחר מכן…? אבל זה באמת לא נשמע כמו סרט חורף.
נ.ב. לא רק שיש עכשיו "משחקי הרעב" ו"משחקי הכס", שנה הבאה גם זה מגיע? אם רק ג'יגסו היה פה כדי לראות את זה…
אחח, איך אתה משווה בכלל?
עכשיו אני מורידה את הכתבה הזו מהמתמשכים שלי כי זה פשוט התקף לב קטן כל פעם. So long.
אני יכול להסביר?
א. לא קראתי אף ספר של "אנדר", אם זה עוזר במשהו.
ב. ממה שאני מבין, זה *די* דומה. מבוסס על ספרים, "משחק" בשם, עתיד רחוק, ילד נשלח לאימונים, הופך למנהיג…רואה לאן אני חותר? ברור שזה שני ז'אנרים שונים כי פה יש חייזרים והכל, אבל אולי מבחינת בלוקבאסטרים-מבוססים-על-ספרים זה אמור לירוש את HG.
ואם זה כל-כך מפריע לך, אני מאשר להסיר את התגובה הקודמת. אם יום אחד תכנסי לפה בטעות ותקבלי התקף לב, חס וחלילה? אני אצטרך לחיות עם זה על המצפון…
בפעם הבאה שלא תסמני ספוילר תגובתך תמחק
אנחנו מאוד לא אוהבים למחוק תגובות מושקעות, אבל נעשה זאת מתוך אחריות לקוראנו.
איפה הספוילר?
דווקא מאד נזהרתי. פרט העלילה הספציפי היחיד שאני מתייחסת אליו קורה בפרק הראשון של המשחק של אנדר.
אני מקווה שאני לא מעצבנת,
אני לא רוצה להיות מהסוג של האנשים שתמיד חייבים לענות ולהתווכח.
פשוט כתבתי את זה בשביל מי שלא קרא את המשחק של אנדר, אז אזהרת ספוילר קצת מייתרת את ההודעה. מי שכבר קרא את שניהם יודע מה ההבדלים.
אז מצטערת אם יצאתי קצת חצופה, כמובן שאם לפי שיקול דעתך זה בכל זאת ספויילר אז… כן, פשוט רציתי להסביר למה אני טורחת בכלל לחלוק על דעתך.
קודם כל, יש ספוילר למשחקי הרעב
וחשוב במיוחד לסמן בברור ספוילרים ליצירה שאינה נושא הדף.
אנדר עדיין לא הגיע לקולנוע (אפילו לא לשלב הטיזר), כך שהספוילר הוא לספר. את מספקת מידע/דעה על דמויות שלאו דווקא מסתמך על הספר הראשון – דבר שעלול להשפיע על מי שקורא/רואה את היצירה לראשונה, כך שיחווה את היצירה בצורה אחרת. ולמרות שהאירוע שתארת מתרחש בפרק הראשון, את צריכה לתת את הבחירה לקורא – ניתן לעשות זאת בקלות ע"י אזהרת ספוילר כזו: "המשחק של אנדר (רק לפרק הראשון)". [מעבר לזה, יש אנשים שהבינו את תוצאות האירוע בצורה אחרת]
אז אוקיי. תודה.
(ל"ת)
להבדיל אלפי הבדלות – אבל גם אני שמתי לב למגמה הזו של "משחקים" בשם של יותר מדי סרטים/ סדרות. והאמת – זה לא מפריע לי, אולי כי בתוך הראש שלי לכל אחת מהיצירות יש מקום נפרד לגמרי כבר המון זמן. את "אנדר", יצירת מופת אפילו לא של מד"ב אלא של מדעי החינוך ואת "הכס", יצירת מופת כל כך שונה אבל כל כך טובה, קראתי לראשונה לפני שנים, את "הרעב" רק לא מזמן, אבל מכיוון שהם עוסקים בנושאים שונים לחלוטין אין לי בעיה לשחק בשלושתם במקביל![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
ההבדל הוא
המשחק של אנדר – יצירת מופת.
משחקי הכס – יצירת מופת.
משחקי הרעב – נחמד.
או, לחילופין (ובאהבה והזדהות גדולה לכל הקהילות להלן):
המשחק של אנדר – חנוני מד"ב.
משחקי הכס – חנוני פנטזיה+אנשי HBO שאוהבים לראות ציצים
משחקי הרעב – פקאצות.
אז החיבה לשלושתם הופכת אותי לפקאצת מד"ב+פנטזיה חובבת HBO וציצים?
תגובה חצי רצינית לשאלה מתבדחת:
כן, אבל את לא חייבת לאהוב ציצים.
דווקא הציצים הם לא הבעיה – צריך לבדוק האם בגילי המופלג אני עדיין נכנסת להגדרה של "פקאצה"![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
ובכן, אני בן ואין לי בעיה להגדיר את עצמי בתור פקאצה
(ל"ת)
רק בחפירה באינטרנט (נו, גוגל של הכינוי בעין הדג)
נזכרתי שאת בעצם "זינה, הנסיכה הלוחמת" לשעבר, אז כן, פקאצה את בהחלט לא, אבל הייתי השבוע בכנס "עולמות", אז היה לי אימג' מסוים בראש לפני שידעתי את זה.
כיף שזכרת אותי, ועוד לטובה![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
אבל לא לגמרי הבנתי את הרפרנס לכנס – היו שם פקאצות בנות 30 פלוס? פשוט תמיד חשבתי שפקאצות הן נערות מתלהבות, אבל אולי אני טועה וההגדרה רחבה הרבה יותר (במיוחד אם היא מכילה בנים, כדברי העט המרקד למעלה)?
לא לא לא
בכנס היו פקאצות מד"ב פנטסיה מכל מיני סוגים, אז כששאלת על הגדרתך ככזו ולא זכרתי מי את "באמת", הנחתי פשוט שיכול להיות שאת אחת כזו.![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
). אם "העט המרקד" לא מתנגד להגדרתו כפקאצה יתכן שהוא פשוט מתכוון שבהשאלה, הוא לפעמים מתנהג כאחת, והיי, לפחות הוא בגיל הנכון.
המונח פקאצה בהחלט מיוחס לצעירות יותר ממין נקבה (אם כי, נראה לי שהרבה נערות לא מפסיקות להיות פקאצות בתום גיל ההתבגרות, אם כי מעל גיל מסוים זה לגמרי פאתט
(וואו, כמה מילים שפכתי בשביל הערה דבילית אחת קטנה, או בפקאצתית: יו חחח חפרתי)
תמונות ראשונות מהסט
http://endersgameblog.tumblr.com/
לפי אותו בלוג,
(א.) הם כבר סיימו principal photography. זה לא מאוד מוקדם בשביל סרט שיוצא עוד שנה וחצי כמעט?
ב. בכל מקרה, הגעתי שוב לבלוג הזה אחרי שקראתי אזכור לצמד החמד אורסי-קורצמן שהוזכרו כמפיקים של הסרט. אז קצת נבהלתי. ואז הצצתי פה למעלה וראיתי שהם לא כתבו אותו ונרגעתי, והצצתי בימד"ב וגיליתי שהם שניים מ-15(!) אנשים שרשומים כמפיקים. עכשיו, אני לא מבין גדול, אבל זה לא הרבה מאוד אנשים יחסית לבד"כ? מה קורה שם? ג'ובים למקורבים?
ג. ועוד גילוי, משעשע, מימד"ב – לדמות שהיא העוזר של הדמות של הריסון פורד קוראים "האן סוטו". לא זוכר אם הוא מופיע בספר המקורי, אבל זה משעשע.
זה מוקדם,
אבל עיקר העבודה עוד לפניהם – בסרט כזה יש המון עבודה על האפקטים, ואלא אם כן יש לך תקציב של 250 מיליון דולר ואתה יכול לשכור עשרה אולפני אנימציה במקביל, זה לוקח הרבה זמן.
"מפיק", ובעיקר Executive Producer, הוא לעתים קרובות תואר של כבוד שאין לו משמעות אמיתית. יש הרבה סרטים שיש להם רשימה ענקית של מפיקים, שמעטים מאוד מהם היו באמת מעורבים בהפקה.
אאז"ן האן סוטו אכן קיים בספר
[אם לא, כנראה אני חושבת על פליי מולו, גזענית שכמוני. השם אפילו לא דומה חוץ מהתנועות.]
אבל נראה לי שכן.
הייתה דמות עם שם דומה
אבל היא לא הייתה העוזר של הריסון פורד, אלא אחד מהתלמידים בבית הספר ללחימה: האן-טסו aka "הוט סופ".
אני עוקבת אחרי הבלוג הזה
תכל'ס, התחלתי להתלהב בטירוף. מקווה שהציפיות שלי יתגשמו.
זה כל כך קשה.
אם הסרט הזה יהיה גרוע, הלב שלי פשוט ישבר. :(
חשבתי על לשים לעצמי תזכורת לקרוא את הספר שוב ממש לפני שהסרט יוצא, אבל אני מפחדת שזה יגרור אכזבה גדולה עוד יותר ממה שהיא עלולה להיות.
אני מאוד מאוד מקווה
שלא יעשו לספר המד"ב השני האהוב עליי את מה שעשו לראשון.
את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הפסקתי לראות אחרי 15 דקות, כי הרגשתי שכל דקת צפייה מכרסמת בזיכרונותיי הנפלאים מהספר הגאוני (אם רק היה uppercase בעברית…) הזה. מעבר לכך שהוא לא היה נאמן לספר, הוא היה נוראי בבינוניותו.
מצד שני, את "גברים בחלל" נורא אהבתי, למרות שלא היה נאמן לספר.
אבל אם יש ספר בעולם שהייתי רוצה לראות עיבוד קולנועי מוצלח שלו, זה "המשחק של אנדר".
בבקשה ממכם, אלי המד"ב והפנטזיה, ברכו את גווין הוד כפי שבירכתם את פיטר ג'קסון.
אמן.
תמונה.
תמונה רשמית ראשונה מהסרט התפרסמה, והיא פה למעלה.
והיא מלמדת אותנו מעט מאוד, אם בכלל. מוזר לי לראות את אנדר והריסון פורד כמעט באותו גובה, הרי בספר הוא היה ילדון זעיר – אבל את זה שכל הילדים הוקפצו כמה שנים קדימה בגיל בשביל הסרט כבר ידענו.
הולכים לעשות מזה משחקי הרעב,
התמונה הזאת מחקה כל ספק שעוד היה לי בעניין.
החשש בהחלט מוצדק,
אבל מה יש בתמונה הזאת שאושש אותו?
הם פשוט עומדים ככה
בבית הספר ההו-כה מגניב שלהם, באמצע נאום התוכחה של גראף "פה זה לא הבית אין לכם אמא לבכות לה וכו וכו", כל הקיטש עולה, כל הפשטנות עולה. אני מרגיש כאילו אני יכול לעבור סצנה סצנה ולדעת בדיוק עד כמה עלובה בהשוואה למקור היא תהיה.
כל כך הרבה דברים בתמונה הזו לא בסדר...
(ל"ת)
תמונה חדשה.
http://www.endersansible.com/2013/02/20/exclusive-enders-game-movie-still-featuring-ender-and-petra/
יש בה הרבה דברים שמבשרים רעות לדעתי, ואני עדיין לא רואה את באטרפילד כאנדר. זה פשוט לא זה.
גם זה פורסם
למקרה שמישהו פספס…
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=100574
"יש בה הרבה דברים שמבשרים רעות לדעתי"
כמו?
הסימן הכי רע לדעתי-
הלוח שמציג את הדירוג של התלמידים. עושה רושם שהוא מציג מהלך קרב של שני צבאות [עכברוש ו…?] שזה מאד משונה כי הוא בעצם חושף את האסטרטגיות שלהם לכל שאר התלמידים בבית הספר! ואפילו גרוע מכך- ליד כל סמל מופיעות שמונה צלליות של ילדים שאחת מהן מסומנת בכתום. מפקד ושבעה חיילים? זהו? זה צבא? למבנה של הצבאות יש תפקיד משמעותי בספר והרבה מזה יילך לאיבוד אם הצבאות כל כך קטנים.
דברים נוספים:
-דינק מיקר בצבא סלמנדרה?????
-בונזו. המראה שלו לא ספרדי ואפילו לא נאה כמו שהוא אמור להיות. הוא דווקא נראה בדיוק כמו שהייתי מדמיינת את רוז.
-הבחורה בצהוב, שהופיעה גם בתמונה הקודמת, היא דמות שלא קיימת בכלל בספר וזה מדאיג אותי.
-מפקדים אוכלים בחדר האוכל של החיילים? אני יודעת שזה עניין שולי ולא כזה קריטי, בסגנון "נתנו את השורה של רון להרמיוני" אם זו הייתה הבעיה היחידה לא הייתי אומרת כלום, אבל כשזה מתווסף לדברים אחרים זה מציק לי.
[בדקתי שבע פעמים שאין ספוילרים. מקווה שלא פספסתי משהו.]
כן, יש בזה משהו...
המשחק של אנדר הוא ספר המדע בדיוני האהוב עלי ולא בא לא שיחרבשו אותו, אבל שם הבמאי לבדו כבר מביא לי חשש.
אגב, הבנתי שהסרט לא צולם בתלת-מימד, שזה פשוט טמטום. אם יש סרט שהיה מושלם לתלת-מימד זה זה, אם כל הקרבות באפס כוח משיכה, הסצינה היחידה ב"אווטאר" עם כוח משיכה אפסי מתחילת הסרט היתה אחת הטובות בסרט מבחינת התלת-מימד בא.
שאלה
גם לפני יציאת הסרט הזה תעביר סדנא להנמכת ציפיות כמו שעשית לפני עלייתו של האביר האפל?
העניין פה הוא
שאני חושב שלאנשים כבר מלכתחילה יש ציפיות נמוכות.
בין אם זה בגלל הבמאי, שכריסטופר נולן הוא לא. או בגלל הליהוק השנוי במחלוקת. או בגלל שלאנשים מלכתחילה כבר ברור שהסרט לא יצליח לעמוד בציפיות.
ואם כבר, הייתי משווה את הציפייה לסרט יותר לזו שהיתה לאנשים עם "ווצ'מן", והאכזבה העצומה שהיתה לי מהסרט ההוא עוד יותר עזרה לי להוריד ציפיות עם המשחק של אנדר כי ברור לי שלרמה של הספר הוא לא יתקרב.
אם אתה זקוק, אני אעביר לך כזו בהתנדבות.
לא מבטיחה שעדיין תרצה לראות את הסרט אחר כך.
תודה
אבל אני חושב שלא תצליחי להנמיך את הציפיות שלי.
היו רק שני סרטים שהגעתי אליהם עם ציפיות אחד היההיה פו הדב וזה כשהייתי בן ארבע.
השני היה וי פור ונדטה (או נ לנקמת דם על פי המתרגם) ומאז כבר לא היו לי ציפיות לכלום.
איזה טרגדיה.
יש תאריך בישראל: 7.11
(מופץ ע"י קולנוע לב)
גם קודם היה תאריך בישראל,
רק שהוא היה תאריך לא נכון, מתברר.
"מופץ על ידי קולנוע לב"...
רגע, מה?
אני לא הכי מעורה בתחום הזה אבל הם לא מפיצים בדרך כלל סרטי אינדי איכותיים? מה פתאום להפיץ סרט אקשן גדול?
ואת הסרטים של Lionsgate מפיצים יונייטד קינג בדרך כלל.
באמת, מה קרה?
למרות כל החששות והספקות
לדעתי זה הולך להיות אחלה סרט (בעיקר לאנשים שלא קראו את הספר).
באטלפילד בהוגו היה בסדר, אני מקווה שזה ימשיך.
וכולי תקווה שהריסון יבליח מדי פעם.
כבר לפי הטריילר זה הולך להיות ממש לא כפי שדמיינתי, ולפי הסוף של הטריילר זה נראה שהם בונים על הקוראים הנאמנים של הספרים.
בכל מקרה, אני משתדלת להתייחס לסרט כאל סרט בלי לחשוב על העובדה שיש סיכוי גדול שהולכים להרוס את אחד הספרים הכי אהובים עליי…
הלוואי.
הצטרפו לצי
טיזר חדש בפייסבוק.
כצפוי, ביקורות מעורבות לכיוון השלילי
בינתיים יש שש ביקורות, שלושה מהן קוטלות ושתיים מהן נותנות לסרט 3 מתוך 5, שזה גם לא מדהים. רק ביקורת אחת נתנה לסרט 4 מתוך 5. בקיצור, לא סימן טוב. ידעתי שאסור לתת את זה לגאווין הוד.
ההחלטה שלך לשפוט את הסרט על סמך 6 ביקורות מאוד תמוהה בעיניי
סביר להניח שגם ככה הביקורות לא הכי יהיו בעד הסרט, אבל על סמך 6 ביקורות?
כצפוי, מאכזב.
כמו "ווצ'מן" (הסרט), סרט סביר סך הכל אבל עיבוד גרוע ליצירת מופת שהיה לו פוטנציאל להיות הרבה יותר בידיים של במאי\ת ותסריטאי\ת מוכשרים יותר. הויזואליה יפה אבל כל השאר מרגיש די ריקני. אסה באטרפילד אנמי וקר לכל אורך הסרט, ובן קינגסלי מבוזבז. הריסון פורד דווקא מפתיע לטובה, וכל שאר הדמויות לא ממש מעניינות כי הורידו את רוב עלילות המשנה שלהן.
למדתי את הלקח שלי, אין לי יותר תקוות מהוליווד כשזה נוגע לעיבודים של יצירות שאני אוהב.
באופן כללי
אם אתה מעריץ של היצירה המקורית רוב הסיכויים שתתאכזב מעיבוד כלשהו – פשוט כי מבחינתך המקור הוא כל כך טוב כך שאין לך לאיפה להתקדם מלבד כלפי מטה.
סטטיסטית (אצלי לפחות) – העיבודים הכי טובים הם כאלו בהם לא אהבתי את המקור או לא הכרתי אותו לפני הצפיה.
המשחק של אנדר ליפנים
דיסני, שמפיצים את "המשחק של אנדר" ביפן, החליטו לקדם אותו בקומיקט – כנס הקומיקס השנתי הגדול ביותר ביפן (אירוע ענק שמושך מדי שנה קרוב ל-600 אלף איש). החלק המעניין של כל הסיפור: קומיקט הוא בכלל אירוע שבו יוצרים עמצאיים מוכרים את הקומיקס שלהם (מה שנקרא ביפנית Dojinshi). בשנה שעברה, אחד האמנים שהציגו בכנס מכר איורים בסגנון מנגה שמבוססים על הסרט – ככל הנראה בהסכמת האולפן שהפיק אותו:
http://www.animenewsnetwork.com/interest/2013-10-28/disney-to-exhibit-at-comiket-for-the-first-time-with-ender-game
אהבתי את הספר- לכן אולי לא אראה את הסרט
יש כל כך הרבה סרטים שביישו את הספרים עליהם הם מבוססים, ואני מקווה שזה לא אחד מאלו.
בכל מקרה אני כנראה לא אראה את הסרט כי קשה לי להאמין שהוא יהיה טוב כמו הספר. מלבד זאת הטוויסט המפתיע שבספר כבר ידוע לי ולכן לא נראה לי שאני אהנה מזה במיוחד.
אמרו את זה קודם לפניי: זה לא ספר טוויסט!
מה שטוב בספר זה לא הסוף השלו, אלא הדרך לשם. כשאס"ק היה בארץ הוא דיבר באחת מהרצאותיו של מוות של דמות (ידוע מראש) בספר שהוא עומד לכתוב (או כתב באותו זמן; הספר יצא מאז אבל לא קראתי אותו בסופו של דבר). רחשי מרמור נשמעו מכיוון הקהל ובתגובה הוא אמר "נו, בחייאת, אתם הרי יודעים שזה מה שעומד להיות" (הוא דיבר באנגלית כמובן, זו הייתה רוח הדברים). ואז הוא שאל "כמה מכם קראו את המשחק של אנדר?" ו-99% הרימו ידיים. והוא הוסיף "וכמה קראו אותו יותר מפעם אחת?" ומעט מאוד ידיים הורדו. "ידעתם את הסוף כשקראתם אותו בפעם השנייה ואילך, נכון?" אמר הסופר ורמז שספר טוב לא נמדד ביכולת ההפתעה שלו ולא נהרס קליל רק על סמך ידע מקדים על העלילה.
זה מזכיר לי אמרה (לא יודעת של מי) שמלווה אותי מילדותי: "ספר שאינו ראוי לקריאה שנייה, לא ראוי לקריאה ראשונה". זה נכון; נדירים הם הספרים שאהבתי ולא קראתי לפחות פעם נוספת. זה לרוב נכון גם לגבי סרטים. אם "אנדר" הוא סרט טוב, ידיעת הסוף כנראה לא תפתיע אבל גם לא תהפוך אותו לסרט לא טוב. אם הוא לא טוב… אז גם אי ידיעתו לא בהכרח תשפר משהו.
וואו, אס"ק כזה אידיוט.
כאילו שהיו חסרות לי סיבות לחשוב כך קודם. מילא זכויות אדם, אבל אם הוא מתחיל עם זכויות הספוילרים הוא מסתבך איתי. אז מתברר שהוא גם מחסידי הטענה המטומטמת ש"זה לא נורא לספיילר כי סיפורים מהנים גם בפעם השניה"? דביל.
כן, אפשר לקרוא ספר פעם שניה ושלישית ורביעית, אבל לקרוא ספר או לראות סרט בפעם הראשונה אפשר רק פעם אחת. החוויה של הקריאה הראשונה שונה מכל חווית קריאה אחרת. אי-הידיעה מה יקרה בהמשך היא לא הכל, אבל היא הרבה.
ולא, "המשחק של אנדר" הוא לא ספר-טוויסט שתלוי רק בטוויסט שלו ובלעדיו אין לו ערך. זה לא אומר שאפשר להרוס את חווית הקריאה הראשונה בו לאנשים בלי חשבון.
אני לא חושב שהוא היה עושה את התרגיל הזה אם הוא היה מדבר בפני פורום שרוב המשתתפים בו *לא* הכירו את הספרים שלו
ואני בספק אם יוצא לו לדבר יותר מדי בפורומים כאלה (על נושא הספרים שלו, בכל מקרה). נכון, הוא הפר את זכויות הספוילרים, אבל עשה את זה בפני קהל שיכול לסלוח לו על הנושא. הוא לא *כזה* אידיוט.
תנוח דעתך, הוא לא ספיילר את "המשחק של אנדר"
אם כי זה לא משנה לו היה עושה זאת; אנשים לא הולכים לשמוע סופר מדבר על עצמו ועל כתיבתו בלי לקרוא את ספר הדגל שלו (ואם כן, עם כל הכבוד, זבש"ם). בפרט, באייקון מקובל שבהרצאות שעוסקות בנושא מסוים (ספר, סדרה, סרט וכו') יש ספוילרים לחומר הרלוונטי (אחרת אי אפשר לדבר עליו ולנתח אותו) אז אין בזה שום דבר יוצא דופן.
אס"ק דיבר על מוות ידוע מראש לכל מי שכבר קרא את הספרים עד אז, שזה היה הקהל, מן הסתם. אנשים שהתמרמרו על עובדה שהסופר הצהיר עליה בריש גלי חיו באיזושהי הכחשה…
אס"ק ספיילר, לפי מה שאמרת, ספר שעוד לא נכתב.
וכדי לתרץ את זה הוא רמז שגם את אנדר אפשר היה לספיילר, ועשה את זה בתירוץ המטומטם של "נו, אז זה יהיה כאילו אתם קוראים אותו בפעם השניה, מה הביג דיל".
ואני לא יודע באיזו סדרה או איזו דמות מדובר, אולי הסגרת הפרט הזה היא לא באמת משמעותית, אבל גם "ככה זה באייקון" זה לא תירוץ: ברור שבהרצאה שעוסקת, נאמר, בניתוח פסיכולוגי של אנדר, יהיו ספוילרים לאנדר, אבל אני די משוכנע שגם באייקון לא נהוג לספיילר ספרים שעדיין לא נכתבו.
שוב, הוא התייחס להתרחשות עתידית *ידועה* מראש
אתה רוצה לקרוא לזה ספוילר, קרא לזה ספוילר; אבל להזכירך גם בביקורות כאן באתר שנועדו למי שעוד לא צפה בסרט אתה מתייחס לפרטי עלילה מסוימים מתוך הסרט, כך שלא כל גילוי של פרט עלילה הוא בחזקת "ספוילר", וכך חושב גם אס"ק. לא כל גילוי של פרט בעלילה, אפילו ידיעת הסוף (ב"שיבת המלך" המלך שב! הארי פוטר מצליח להתגבר על וולדמורט ולשרוד לספר/סרט הבא!), הורס את חוויית הקריאה/הצפייה, נקודה.
אס"ק לא אמר מה הולך להיות בספר, הוא התייחס לעצם קיומו של פרט עלילה מסוים [ספוילר לסדרת הצללים של אנדר: המוות של בין] שהיה ידוע מראש לכל מי שכבר קרא את הספרים עד כה. הוא אפילו לא אמר איך זה הולך לקרות (סליחה, הוא אמר משהו כמו "וכולכם תבכו" ולזה אני מאמינה לו, הוא כותב מיומן מאוד… את הספר המדובר לא קראתי כי נשברתי לפני, אבל כבר בכיתי כשהוא הרג דמות שלא היה לי ממש אכפת ממנה, אבל עשה זאת בצורה אפקטיבית להפליא, לא היה לי סיכוי). אולי יש קוראים שלא רצו לדעת בוודאות או לא האמינו שזה באמת יקרה; אבל זה לגמרי היה בחזקת oh please כי הכתובת הייתה על הקיר, המידע היה בספרים והוא התייחס לכך כאל עובדה נתונה. זו לא הייתה הפתעה, יותר אישור למשהו שחלק מהקוראים קיוו שלא באמת יקרה, כנראה.
וואו, כל כך הרבה מילים שלא קשורות למה שכתבתי.
אמרתי כבר, אני לא מכיר את המקרה הספציפי הזה והאם גילוי הפרט הזה נחשב לספוילר או לא (קצת קשה לי לתאר מצב שבו הוא לא, אבל נניח). הנקודה היא שקארד בכלל לא משתמש בהצדקה שלך. התירוץ שלו לא היה "זה לא ספוילר, כי זה קורה בעמוד הראשון של הספר" אלא "נו, אז זה ספוילר, אז מה?" ולכן: דביל.
למה לא קשורות? אני מנסה להבהיר לך נקודה
כי החלטת לשפוט אותו בנחרצות כ"דביל" על סמך חלקי דברים מאירוע שכלל לא נכחת בו. העלילה הרלוונטית לא קרתה בעמוד הראשון של הספר והוא לא אמר "נו, אז זה ספוילר, אז מה?" אלא זו הייתה דרכו להבהיר שלא כל פרט ידוע מראש מספיילר או הורס את החוויה. זה לפחות מה שאני הבנתי ממנו. אני לא חושבת שהוא דביל, אני לא חושבת שהוא מזלזל בקוראיו, אני לא חושבת שהפרט הזה הוא בחזקת ספוילר ולא יעלה על הדעת… ואני מתחילה לחזור על עצמי. הוויכוח הזה מיותר, כי השיפוט שלנו לא יכול להיות אותו הדבר; הייתי שם, אתה לא. מלכתחילה זו אפילו לא הייתה הנקודה שלי, אלא רק כדי לומר שאנדר אינו ספר שכל תכליתו מבוססת על טוויסט כזה או אחר. אני לא בעד לגלות את הסוף לאף אחד (וגם אס"ק לא, למיטב ידיעתי) אבל הנקודה היא שגם ידיעת הסוף לא אומרת שלא נהנים מהדרך (אחרת גם אין טעם לצפות ב"טיטניק", למשל).
סיפרת סיפור,
אני אמרתי מה דעתי עליו על סמך הפרטים ש*את* סיפקת *בלבד*, ואת מצהירה שאסור לי להביע על זה דעה כי לא הייתי שם, ומשנה את הנושא.
אבל לא סיפרתי סיפור, הבאתי אנקדוטה כדי לתמוך בטענה שלי
אתה התעלמת מהנקודה והחלטת לשפוט סיטואציה שלא נכחת בה ע"ס אנקדוטה אחת מתוכה. זו החלטה שלך, לא שלי. אני מצטערת אם קיבלת רושם שגוי, אבל לא ניסיתי לספר סיפור שלם, המטרה שלי לא הייתה לתאר כאן הרצאה שלמה ולא התחייבתי לספק דיווח מפורט.
את הסוף של הסרט 'טיטאניק'
את לא ידעת כשנכנסת אליו. זה שהספינה טובעת זה לא הסוף, בערך אמצע הסרט, והסוף עוסק בדמויות ספציפיות ובשאלת הישרדותן (כולל איזה שרשרת מקגאפין שהיא), מה שנענה רק בסיום.
לא שזה נורא משנה אמנם, טיטאניק לא מתקרב אפילו לסרט טוויסט. ועדיין.
זו דוגמה טובה.
מישהי שאיתה ראיתי את הסרט בפעם הראשונה (והיא ראתה אותו כבר), גילתה לי פרט על אחת הדמויות שמתגלה לקראת הסוף- וזה בהחלט הרס לי משהו מהחוויה של הסרט. וזה לא משנה שזה לא היה טוויסט (ממתי "טוויסט" זה הדבר היחיד שאסור לספלייר?).
העניין שהספינה טובעת הוא לא *לא* ספוילר בגלל שזה מבוסס על סיפור אמיתי וידוע- אלא בגלל שהסרט חושף את העובדה הזאת בתחילתו אפילו (סיפור המסגרת בחלק הראשון של הסרט בו המדענים חוקרים את הרס הטיטאניק כולל המחשה ממוחשבת של כל השלבים שבהם היא טבעה. הסרט למעשה מתחיל מנק' המוצא- שהטיטאניק טבעה).
לא עקרוני, לא חסרות דוגמאות אחרות
של סרטים שנעשו לפי סיפורים אמיתיים (אחד אפילו זכה באוסקר האחרון) או של כאלה שבהם מתחילים מהסוף והוא ידוע, או כאלה שבהם הסוף ברור גם למי שלא קרא את הספר (הארי פוטר יגבר על וולדמורט!).
רגע, ה"מוות העתידי" שהוא דיבר
עליו אירוע בספר שבשעה שהוא דיבר עליו עוד לא יצא?
איך את לא יכולה להגיד שזה לא דושי ברמות? מיילא לספלייר באמת את הספרים המפורסמים שלו שסביר מאוד להניח שמי שבא לשמוע הרצעה *שלו* על ספריו כבר קרא- אבל לספלייר ספר עתידי שעוד לא יצא- ושלאף אחד מהנוכחים לא הייתה הזדמנות לקרוא בטענה ש"ספר טוב ישאר טוב גם אם תדע את הסוף". מה?!
אני לגמרי עם דורון במה שהוא אמר. ולא הבנתי למה המוות העתידי של אותה דמות היה ידוע מראש לקוראי הסדרה? גם אם היה מדובר באיזה שמועה לא מאוששת- ברגע שאס"ק הצהיר על זה- זה ספויילר. אפילו אם הדמות גססה בספרים הקודמים, אותם הנוכחים היו אמורים לקרוא- זה עדיין ספויילר שהיא תמות בספר הבא. איך אפשר לתרץ את זה למען השם?
זאת לא הייתה שמועה
וכן, אם את קוראת ספר שבו דמות גוססת ממחלה קשה ונאמר מפורשות שאין לה שום סיכוי ריאלי להחלים ממנה, אז להתייחס למוות שלה בספר הבא, איך לומר? לא ממש ספוילר. כלומר, אלא אם את מאמינה בנסים או משהו.
או אם את צופה אדוקה של האנטומיה של גריי,
או אפילו אבודים לצורך הענין.
מסכימה- זה לא ספר טוויסט
נהניתי ביותר מהספר גם לפני הטוויסט המפתיע, אבל הקטע שהשאיר אותי פעורת פה וחסרת נשימה- היה הקטע הזה.
כל הספר הוא מתכונן לקראת משהו ואני "צופה" בו ובלבטים שלו ואז מתחוור לי שמה שחשבתי אינו מה שחשבתי.
בקשר לקריאה שניה של ספרים- אני לא יכולה להסכים
אם קראתי את הספר לפני שנים רבות ואני לא זוכרת את העלילה- אני אקרא את הספר שוב. אך אם קראתי את הספר לא מזמן אני פשוט לא מסוגלת לקרוא את זה שנית, לאחרונה קראתי את הספר "ההפלגה לסרנטיום" וההמשך "אדון הקיסרים" (מומלץ ביותר לאוהבי פנטסיה) ובקלות אני מכתירה את הספרים האלו לספרים הטובים ביותר שקראתי השנה. אך אני יודעת שאני לא אקרא אותם בקרוב, כל מהלך העינינים עדיין טרי בזכרוני, ודבר לא יפתיע אותי.
כמובן יש יוצאי דופן- כמו אליס בארץ הפלאות, ואליס מבעד למראה- שבכלל לא מעניין אותי איך הסוף (ואני בכלל לא זוכרת איך אליס מבעד למראה נגמר) אך מהלך העינינים מאוד מעניין ומשעשע (זה אחד הספרים הבודדים שקראתי בעברית ואז באנגלית ואז בעברית שוב, והיד עוד נטויה)
או "טוב ויפה ג'יבס" וכדומה- שהסוף הוא בכלל לא עיקר הסיפור, ולמעשה חלק מאוד שולי בספר.
ועוד משהו- אני לא אוהבת את אסא בתור אנדר
פשוט לא מסתדר לי, נקודה.
לא זוכרת שנשארתי פעורת פה או חסרת נשימה, כי בדיעבד
זה לא היה כזה מפתיע, אפילו די הגיוני. הופתעתי, בהחלט, אבל עד כמה שאני מצליחה לזכור זו הייתה הפתעה מסוג ה"ואללה" ופחות "הו לא, לא ייאמן!".![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
לגבי ספרים, אנחנו כנראה שונות מאוד; אני אוהבת לחזור לחוויות מענגות. אין תחליף לחוויה הראשונית, אבל יש משהו נוח וחמים בהתרפקות על הנעים המוכּר והידוע. פעמים רבות אני מעדיפה לראות או לקרוא משהו סרט/ספר שאני כבר מכירה דווקא כי אני כבר יודעת איך הוא ושאהבתי אותו ונהנתי ממנו, ואין לי כוח להתמודד עם משהו חדש. זה אפקטיבי יותר כשהזיכרון דועך, אבל לא חובה; יש סרטים שטרחתי לראות שוב בקולנוע (כלומר בפרק הזמן הלא ארוך שבו הם הציגו). אני זוכרת ש"אלדין" (של דיסני) היה הראשון מביניהם, וממש לא האחרון… בשיא מחזיק "ארמגדון", שלוש צפיות (במחיר מלא, באותו קיץ).
יש סרטים שאני חוזרת בהם שוב ושוב לרגעים אהובים – ריקוד הסיום ב"ריקוד מושחת" (קלטת הווידאו שלי התחילה לזייף מרוב שחיקה, לא צוחקת); שירים מוצלחים במחזמרים, או למשל Be a man ב"מולאן" (בגלל הסצינה, לא רק בגלל השיר). אפשר לומר שסצינה מוצלחת (עם או בלי שר) לא שונה עבורי בהרבה ממוזיקה מוצלחת. אם אני יכולה ליהנות משיר אין ספור פעמים בחיים, מה בעצם ההבדל הגדול? רק כי יש מדובר במלל ללא מוזיקה ועם ממד חזותי? אפשר להתענג על דיאלוג משובח לא פחות מעל רצף מלודי שעושה נעים באוזן.
באופן דומה יש ספרים שאני פשוט חוזרת בהם שוב ושוב לרגעים אהובים – "חולית" הוא אחד מהם. כמעט לא קראתי אותו שוב מההתחלה ועד הסוף, אבל לקטעים שאהבתי במיוחד חזרתי בלי סוף. כמו כן יש ספרים (בודדים, אבל יש) שברגע שהגעתי לכריכה האחורית הפכתי את הספר והתחלתי לקרוא מההתחלה… לא זוכרת דוגמאות, אבל יש מצב ש"אנדר" היה אחד מהם.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
מש"א
(ל"ת)
עקב הכרות מוקדמת ומעמיקה עם הספר,
בכיתי ברוב החלק האחרון של הסרט. היה תענוג לראות את השורות של אוס"ק קורמות עור וגידים, מדוברות על ידי אנשים אמיתיים מחוץ לראש שלי.
על כן אני לא יכולה שלא להמליץ על הסרט באהבה לכל אדם שקרא את הספר.