שובו של יום הקולנוע הישראלי 2021

שוב יום קולנוע ישראלי, מסתבר.

פיצוי על כך שלא קיבלנו יום קולנוע בשנה שעברה? מצוקה של הקולנוע הישראלי וניסיון להשיב לו דם ללחיים? הצלחה מסחררת בפעם הקודמת ונסיון לעשות שוב? אנא עארף. אבל אם בפעם הקודמת עברו שנתיים מיום קולנוע ישראלי אחד למשנהו, הפעם עברו פחות מחודשיים.

אבל הנה זה שוב: ביום רביעי הבא, 8.12, 30 סרטים ישראליים יוקרנו, ואתם תוכלו לראות אותם ב-10 שקלים (איפה שלא תמצאו אותם: חלק מהסרטים יוקרנו כנראה רק בבתי קולנוע ספציפיים). הפעם אין את עניין "אות ההוקרה", אולי כי אין לו משמעות מלכתחילה, ואולי כי יום קולנוע ישראלי בשנה זה קצת יותר מדי.

בכל מקרה, הנה רשימת הסרטים. אם היא מעט העתק-הדבק-ית מזאת שרשמתי בפעם הקודמת, איתכם הסליחה.

סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ וכתבנו עליהם

"אגדת חורבן" – בבקשה תראו את זה, אם עוד לא ראיתם. סרט השנה, בחיי.

"אחד בלב" – הקומדיה הרומנטית הנהדרת של טליה לביא.

"הברך" – קולנוע אומנותי סמי-סאטירי שבו דמות שמייצגת את הבמאי מתמודדת עם מות ההורה שלה, #1.

"לשחרר את שולי" – לכל מי ששואל, "רגע, הביקורת עליו רצינית?" התשובה היא ברור, מה זאת אומרת, ברור, איך אפשר לחשוב אחרת לנוכח הביקורות האחרות באתר וביקורות אחרות שכתבתי, ברור שזאת ביקורת מאוד מאוד רצינית.

"נתראה בשמחות" – בבקשה תראו את זה. לא סרט השנה, אבל באמת שסרט נפלא.

סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ ולא כתבנו עליהם

"עוד סיפור אחד" – קומדיה רומנטית סבבה לגמרי ולא יותר מזה.

"ענת גוב, על החיים ועל המוות" – סרט תיעודי נפלא ומגניב על ענת גוב, שמדבר בקצרה על חייה אבל בעיקר על מותה.

"זרים מושלמים" – רימייק ללהיט האיטלקי שזכה כבר למלא רימייקים בשלל שפות, שמעבד בהצלחה את הסיפור בגרסה מקומית וגם סוגר כמה "חורי עלילה" שהיו בסרט המקורי, אבל בסופו של דבר מסתכם ב"אם ראית את המקור אין ממש סיבה שתראה את החדש, אלא אם בא לך לראות אותו שוב".

ובנוסף סרטי הילדים "הרפסודה", "שמלת השבת של חנה'לה" ו"פול ספיד", ו"כנרת – ים של חיים".

סרטים שעוד לא הוקרנו אבל כתבנו עליהם

"מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" – קולנוע אומנותי סמי-סאטירי שבו דמות שמייצגת את הבמאי מתמודדת עם מות ההורה שלה, #2.

"יותר ממה שמגיע לי" – ילד רוצה ללמוד לקרוא תורה לכבוד הבר מצווה שלו, אבל אמא שלו פחות בקטע. (טריילר)

סרטים שעוד לא הוקרנו אבל ראינו אז הנה בקצרה עליהם

"אפריקה" – הסרט היחיד שלא היה ביום הקולנוע הקודם ועכשיו יוקרן הוא גם אחד מהטובים ביותר שמוקרנים בו. יצירה על אבא/סבא שמנסה למצוא את מקומו בעולם שטוען שעבר זמנו, ופשוט יצירה נפלאה. (טריילר)

"הנה אנחנו" – סרטו החדש של ניר ברגמן, שזכה ב-4 פרסי אופיר בשנה שעברה (שחקן ראשי לשי אביבי, שחקן משני, תסריט ובימוי) עוסק באב שמטפל בבנו האוטיסט ונאלץ להתמודד עם מצב שבו רוצים להעביר את הבן למוסד מיוחד עבורו. מדובר בסרט מומלץ ביותר, מצחיק, חכם, ונוגע ללב.

"ויהי בוקר" – הזוכה הגדול בפרסי אופיר האחרונים. סרטו החדש של ערן קולירין ("ביקור התזמורת") על פי ספר של סייד קשוע. סרט שלטעמי הוא די מפוספס: במקום סאטירה מושחזת (מה שהוא מצליח להיות לרגעים), זה עוד סרט על משבר אמצע החיים של גיבור שאין לי סיבה אחת להיות בעדו. הסיום נהדר, אבל בעיקר משמש תזכורת כמה הסרט היה יכול להיות יותר טוב אם הוא היה ברמה הזאת מלכתחילה.

"מחברות שחורות – ויויאן" – החלק הראשון של הסרט התיעודי על רונית אלקבץ שבוים על ידי אחיה, שלומי אלקבץ. אולי הבעיה היא בי, אבל אני מודה שלא מצאתי בחלק הראשון של "מחברות שחורות" יותר מדי: קצת זמן עם רונית, קצת דיון של אמא של האחים אלקבץ בנוגע לאיך שהם ייצגו אותה ב"ולקחת לך אישה", אבל לא ממש מספיק בשביל סרט. החלק השני הוא איפה שנמצא הבשר בפרויקט הזה.

"מישהו יאהב מישהו" – סרטה החדש של הדס בן ארויה ("אנשים שהם לא אני"), 3 סיפורים על אהבה מסוגים שונים. הסיפורים קשורים דרך הדמויות, אך מנותקים אחד מהשני. קסם ראה בפסטיבל ירושלים ואמר ש"ביחד מתלכדים ליצירה קטנה שמצליחה לנגוע ולרגש".

"שאיפה לחיים" – קומדיה שבה מפה לשם, שלמה בראבא מגלם זקן בבית אבות שמתחיל לסחור סמים. חביב, אבל אף פעם לא ממש הופך למבריק או נוגע ללב.

"קולות רקע" – זוג מבוגר עולה מברית המועצות בשנות ה-90, שהיו מפורסמים שם כמדבבי סרטים, מגלה שקשה למצוא עבודה ונקלע למשבר. אחד הסרטים המקסימים והנפלאים שיצאו כאן בשנים האחרונות, שקיבל את אחד הזובורים הכי לא נעימים אי פעם מהמפיצים פה (הוא כבר הוקרן ביום הקולנוע של 2019).

"תמונת הנצחון" – סרטו החדש של אבי נשר, הוא מאוד "אבי-נשר-י", לטובה ולרעה. סרט שקל להיסחף בתוכו, אבל הוא גם לוקה בלא מעט בעיות. שלוש השניות האחרונות שלו היו צריכות להיגנז.

סרטים שעוד לא הוקרנו ולא ראינו, עם כל המידע הרלוונטי שהצלחנו למצוא

"אל תחכי לי" – "סיפורו של נער בן 16 (עומר חזן) אשר חייו מתהפכים כאשר משפחתו נאלצת לעבור לגור בשכונת עוני". הידיעה היחידה שמצאתי על הסרט זה שטיילור מלכוב מככבת בו, שזה, אני מניח, עניין גדול לכל מי שיודע מיהי. (טריילר)

"בוטיק פריז" – שתי נשים (אחת מהן היא נלי תגר) רוצות להקים מלון בירושלים ואז מתחילות לעקוב אחרי נוצרי ויהודיה שמתכתבים בפתקים מוחבאים בכותל המערבי. סרטו של מרקו כרמל ("פרא אציל"). (טריילר)

"הבית ברחוב פין" – סרטו של עמיר מנור ("חיותה וברל") על אישה המתדרדרת לזנות. (קטע מהסרט)

"הסירו דאגה מליבכם" – סרטו החדש של תום שובל ("הנוער") על אלמנה עשירה (ברניס בז'ו, "הארטיסט") אשר מחליטה לפתוח את ביתה לעניי עירה. (טריילר)

"לילה בחיפה" – סרטו החדש של עמוס גיתאי שמתרחש, ככל הנראה, במהלך לילה בחיפה.  (טריילר)

"מתחתנת" – רווקה נצחית מחליטה לוותר על החלום להתחתן עם גבר החלומות – ובוחרת להתחתן עם עצמה. (טריילר)

"ארץ השלג" (היח"צ קראו לו "סנולנד", אבל הם התבלבלו בעוד שמות אז אני חושב שזה שם הסרט) – "על רקע עוד מלחמה בישראל, החברות של אמיר (שלומי קוריאט) וג'וני (אורי פפר) עומדת למבחן כשהם יוצאים למסע של גילוי עצמי לקראת יום ההולדת ה-40 שלהם". (טריילר)

"שעתו האחרונה של מר קול" – מבוסס על מחזה של יהושע סובול: לעורך הדין מיקי קול נותרה שעה בטרם יכנס לבית הכלא כשהוא מקבל שיחת טלפון שטורפת את הקלפים ומגלה כי לא הכל אבוד.

אגב, למי שתוהה איזה סרטים ירדו מיום הקולנוע הקודם ולא חוזרים בסיבוב הזה: מדובר ב"אבו עומאר", "הארוחה" ו"תל אביב".