אז משחק "הכה את האוסקר" שלנו רץ כבר שבוע, ובעוד שבוע יגיע הטקס עצמו (הלילה שבין ה-24 וה-25 בפברואר, שלוש לפנות בוקר לפי שעוננו, מה לעשות) ובתקופה הזאת חידוני ושאלוני אוסקר מתחילים לצוץ ברשת בהמוניהם. אם אתם עוקבים אחרי עונת הפרסים מתחילתה, אתם מן הסתם כבר יודעים מה קורה, מי זוכה מובן מאליו ומי חסר סיכוי, אבל אם אתם מצטרפים רק עכשיו – ניחושי האוסקר, בעיקר בשנה המבלבלת הזאת, עשויים להיראות כמו ניסיון למלא טוטו בנוגע למשחקי ליגה ב' של בוצוואנה. למענכם, מדריך קצר: מה צפוי לקרות, ומה לא צפוי – אבל אולי יקרה בכל זאת.
הסרט הטוב ביותר
אז מה הסיפור הגדול עם האוסקר השנה, ולמה הוא כל כך חריג?
ניחוש האוסקר מבוסס על תקדימים וסטטיסטיקות. על פי ניסיון העבר, אם בוחנים דברים כמו מספר המועמדויות השונות והפרסים האחרים שקיבל כל סרט, אפשר כמעט בוודאות לדעת מראש איזה סרט יזכה ב"הסרט הטוב ביותר" בכל שנה.
למשל, אחת הסטטיסטיקות הידועות והאמינות ביותר היא: הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בדרך כלל זוכה גם בפרס הבימוי, או לפחות מועמד לו. סרט לא יכול לזכות בפרס האוסקר בלי להיות מועמד בקטגורית הבמאי הטוב ביותר. אם מדלגים על השנים המוקדמות מאוד של האוסקר, שבהם החוקים והמוסכמות היו שונים, היה רק מקרה אחד ב-80 השנה האחרונות של סרט שזכה בלי שהבמאי שלו יהיה מועמד: "הנהג של מיס דייזי".
מצד שני, נתון שקשה להתווכח איתו טוען שאם סרט אחד זוכה בפרסי גילדת השחקנים, גילדת הבמאים, גילדת המפיקים והאקדמיה הבריטית, הבפט"א – כולם אירגונים שרבים מחבריהם מצביעים גם באקדמיה – יהיה מפליא עד מדהים אם אותו סרט לא יזכה גם באוסקר.
"ארגו" זכה בכל הפרסים החשובים כולם. אבל הבמאי שלו, בן אפלק, לא מועמד לפרס הבימוי. איך מיישבים את הסתירה הזאת? הרוב הגדול של חזאי האוסקר כבר מסכימים שלמרות ההשמטה המאוד מוזרה של אפלק מרשימת המועמדים לפרס הבמאי (שנראה כאילו ההסבר ההגיוני ביותר לה הוא שמישהו באקדמיה התבלבל בספירה), "ארגו" עומד לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר, ואנחנו פשוט נצטרך להתרגל לכך שזכיה של סרט בלי מועמדות של הבמאי היא כבר לא דבר שקרה רק פעם אחת ב-80 שנה, אלא משהו שקרה פעמיים ב-81 שנה.
מנגד, יש עוד בודדים שמתעקשים ש"לינקולן" הוא זה שיזכה. יש להם נימוקים משכנעים למדי, על הנייר; זה הסרט המצליח ביותר מסחרית מבין המועמדים; יש לו הכי הרבה מועמדויות (12, לעומת 7 בלבד ל"ארגו"); הוא "חשוב" היסטורית, והוא מתרחש בעבר הרחוק כל כך שהוא חסר רלוונטיות לימינו ואף אחד לא יכול לכעוס עליו פוליטית. הכל נכון, ובכל זאת, הרוח נושבת לכיוון "ארגו".
ואם זה לא יהיה אף אחד משניהם? זה כבר ניחוש של אמיצים מאוד; הסיכוי של אחד משבעת המועמדים האחרים בקטגוריה הזאת לזכות קלוש ביותר. ובכל זאת, ניתן אולי לצייר תסריט לא לחלוטין מופרע שבו הקולות של תומכי "ארגו" ומעריצי "לינקולן" יחלישו זה את זה, וסרט שלישי ישתחל בינהם. במקרה כזה, "אופטימיות היא שם המשחק" נראה כמו האפשרות ההגיונית היחידה. שימו לב שאמרתי "הגיונית", לא "סבירה".
הבימוי הטוב ביותר
ניתן לומר בביטחון שהזוכה בקטגוריה הזאת לא יהיה בן אפלק, משום שכאמור הוא איכשהו לא קיבל מועמדות. בהיעדרו, החשוד המיידי הוא סטיבן ספילברג, שביים את "לינקולן". אבל המצב המוזר של "ארגו", וחוסר ההתלהבות מסביב ל"לינקולן" שברו כאן את הכלים, והזכיה הזאת לא מובנת מאליה. ספילברג, אחרי הכל, זכה כבר פעמיים. צריך גם קצת גיוון בחיים.
אז אם לא ספילברג, מי? אפשר להוציא מכלל אפשרות את בן צייטלין, הילדון בן ה-27 שביים את "חיות הדרום הפראי". שיחזור כשיגדל. אבל כל המועמדים האחריים אינם בלתי אפשריים: דייויד או. ראסל מועמד בפעם השלישית, הפעם על "אופטימיות היא שם המשחק" – זאת המועמדות השלישית שלו והגיע הזמן; מיכאל האנקה, יוצר אירופי סופר-מוערך שסוף סוף עשה סרט מספיק ידידותי לציבור ("אהבה") כדי לקבל אוסקר של כבוד ולתת לפרס הילה של איכות, ולאנג לי ("חיי פיי") מגיע אוסקר של התנצלות על כך ש"התרסקות" גנב לו את הפרס הגדול ב-2005. כמעט הכל יכול לקרות. בטח בסוף זה בכל זאת יהיה ספילברג.
השחקן הטוב ביותר
דניאל דיי-לואיס על "לינקולן". לשאלה הבאה.
השחקנית הטובה ביותר
היי, אתם יודעים מי מגניבה לגמרי? ג'ניפר לורנס. גם אם נעזוב את הנסיקה המטאורית שלה השנה, עם "משחקי הרעב" ו"אופטימיות היא שם המשחק", והעובדה שהאוסקר הגיע לה כבר על "קר עד העצם", לורנס מצטיינת בעיקר בהיותה המרואיינת הכי כיפית, ונאום התודה שלה צפוי להיות הכי חינני.
אבל ג'ניפר לורנס לא לבד שם. בתחילת המירוץ היה נראה שהתחרות הגדולה שלה היא ג'סיקה צ'אסטיין על "כוננות עם שחר", אבל ההמולה הפוליטית סביבו הפילה את "כוננות" לגמרי, ונראה כאילו צ'אסטיין נפלה ביחד איתו. נראה שאם תהיה הפתעה בקטגוריה הזאת, היא עשויה להגיע דווקא מכיוון עמנואל ריבה מ"אהבה", המועמדת המבוגרת ביותר בקטגוריה הזאת אי פעם, שכבר זכתה בקטגוריה הזאת בפרס באפט"א. זאת כנראה הפעם האחרונה אי פעם שבה יהיה מועמד זקן יותר מהאוסקר עצמו. לג'ניפר לורנס יש עוד הרבה מאוד שנים שבהם היא תוכל להופיע בסרטים ולקבל אוסקרים; לריבה לא.
שחקנית המשנה הטובה ביותר
אן האתוויי. "עלובי החיים". נקסט.
שחקן המשנה הטוב ביותר
אה… אולי דה נירו?
כל המועמדים בקטגוריה הזאת הם זוכי עבר. אף אחד מהם לא ירגיש מקופח מדי אם לא יזכה. אלן ארקין ופיליפ סימור הופמן מוערכים ואהובים אבל לא יעשירו את אוסף האוסקרים שלהם השנה, אבל זה משאיר את טומי לי ג'ונס על "לינקולן", רוברט דה נירו על "אופטימיות היא שם המשחק", ואולי גם כריסטוף וואלץ על "ג'אנגו ללא מעצורים". וואלץ קיבל את פרס באפט"א, אבל "ג'אנגו" הוא סרט כזה לא רציני, וחוץ מזה, האוסקר הקודם שלו, על "ממזרים חסרי כבוד" כל כך טרי שציפוי הזהב עוד לא התייבש. טומי לי ג'ונס קיבל את פרס גילדת השחקנים, אבל זה לא כל כך נראה כמו הערב של "לינקולן". רוברט דה נירו לא זכה באף פרס חשוב על "אופטימיות", אבל הוא אחד השחקנים האהודים אי פעם, שהסרט הזה מהווה עבורו מעין קאמבק (את המועמדות הקודמת שלו הוא קיבל ב-1992) אחרי שנים ארוכות של דישדוש באשפתות. אישית, אני נוטה להמר על דה נירו, אבל בטוח זה לא.
התסריט
התחרות על פרס הסרט הטוב ביותר משוחזרת גם בקטגורית התסריט המעובד הטוב ביותר: "ארגו" נגד "לינקולן", עם "אופטימיות" במקום השלישי המרוחק, במקרה ששניהם יהרגו זה את זה. ב"לינקולן" יש הרבה יותר דיאלוגים מפולפלים ונאומים חוצבי להבות מב"ארגו", והוא מבוסס על עבודת תחקיר של שנים ארוכות; טוני קושנר עשוי לקבל את הפרס בזכות ההשקעה. מצד שני, אם האקדמיה באמת חושבת ש"ארגו" הוא הסרט הטוב יותר – כפי שמסתמן – יהיה טפשי לא להכיר בכך שהסיבה מספר אחת לכך היא התסריט שלו.
בקטגורית התסריט המקורי המצב מסובך עוד יותר: התסריט הכי כבד ועגום ("אהבה") מתמודד מול התסריט הכי מהנה ושטחי ("ג'אנגו") והתסריט הכי ריאליסטי ומרשים מבחינת עבודת העיתונאות הכרוכה בו ("כוננות עם שחר"). גילדת התסריטאים נתנה את הפרס ל"כוננות"; בבאפט"א בחרו בג'אנגו.
צילום
אם מדברים על צילום נטו, הפרס כנראה צריך להגיע ל"סקייפול". לא רק שהוא היה יפהפה באופן שלעולם לא הייתם מצפים מסרט ג'יימס בונד, הוא צולם על ידי רוג'ר דיקינס, צלם אדיר ואחד האנשים הכי מקופחים בתולדות האוסקר: זאת המועמדות העשירית שלו, והוא עדיין לא זכה אף פעם. יום אחד יהיה צריך לתקן את העוול הזה.
אבל ייתכן מאוד שזה בכל זאת לא יקרה השנה, כי בין המועמדים נמצא גם "חיי פיי". אפשר בהחלט לטעון שזה לא הוגן – הרי חלקו הגדול של "חיי פיי" לא באמת צולם, אלא נעשה במחשב. אלא שהאקדמיה כבר הוכיחה, עם פרסי הצילום שקיבלו "אווטאר" ו"הוגו", שזה לא ממש אכפת לה: היא רואה צילום וירטואלי כראוי להערכה בדיוק כמו צילום אמיתי, או שהיא פשוט לא מצליחה להבחין בהבדל. לכן "חיי פיי", עם שלל המראות המדהימים והלא ריאליסטיים שלו, נראה כמו המועמד המוביל.
הסרט התיעודי הטוב ביותר
הקטגוריה התורנית שבה יש לנו עניין פרובינציאלי, משום שלא אחד אלא שני סרטים ישראליים – "שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות" – מועמדים כאן, אם כי קריאות "הם משלנו! הם משלנו! אל אל ישראל!" לא יהיו הולמות במיוחד במקרה הזה. מבין שניהם, "שומרי הסף" מקבל תשומת לב רבה יותר בארה"ב, והוא נמצא בשורה אחת עם סרטי הנושא החשובים האחרים המועמדים – "איך לשרוד מגיפה" על המלחמה באיידס, ו"המלחמה הבלתי נראית" על אונס בצבא האמריקאי. בסרטים תיעודיים, חשוב להיות חשוב. ובכל זאת, הסרט שללא עוררין צובר תאוצה בפרסים המוקדמים הוא דווקא הפחות הרה-גורל מבין החמישה – "מחפשים את שוגר מן". הוא קיבל מספיק פרסים כדי לקבוע שהוא הזוכה הסביר ביותר, אבל קשה לדעת אם באקדמיה כולה לא יחשבו שיותר חשוב לעורר תשומת לב לאחד הנושאים החשובים שעל הפרק, בין אם איידס או הסמאטוחה המזרח תיכונית.
אנימציה
השנה יזכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר סרט של דיסני. השאלה היא איזה סרט של דיסני. "ראלף ההורס", "אמיצה" או "פרנקנוויני"? כל סרט של פיקסאר הוא ברירת המחדל לזכיה בקטגוריה הזאת, אבל "אמיצה", כידוע, נחשב לאחד הסרטים הפחות מבריקים שלהם. "ראלף ההורס" קיבל תגובות טובות יותר ואת פרס ה"אנני", בעוד רוב פרסי המבקרים הלכו משום מה דווקא ל"פרנקנוויני". ראלף נראה כמו הזוכה הסביר יותר, ובצדק.
גם בקטגורית סרט האנימציה הקצר יש לדיסני נציגות – הסרטון המקסים "Paperman" שהוקרן בצמוד ל"ראלף ההורס". אבל בקטגוריה הזאת האוסקר דווקא נוטה לכיוון סרטים מוכרים פחות, של אולפנים קטנים ועצמאיים. כמעט בכל שנה מועמד לפרס לפחות סרטון אחד של דיסני או פיקסאר, אבל הפעם האחרונה שבה אחד מהם זכה היתה בשנת 2001. סרטונים מפורסמים ומהוללים כמו "יום ולילה" או "פרסטו" של פיקסאר הפסידו לסרטונים שלפני עידן יוטיוב, לא היו מוכרים לאף אחד שלא מבלה זמן בפסטיבלים לאנימציה, כמו "הירח והבן" או "הארווי קראמפט". נראה שלאקדמיה גם יש העדפה לסרטים שלא נעשו באנימציה ממוחשבת, אלא בטכניקות מסורתיות יותר. כך שבהחלט אפשר לראות את "אדם וכלב" המצויר ביד, או את "Head over Heels" שנעשה באנימצית סטופ-מושן, מקבלים את הפרס.
למשחק הכה את האוסקר
אני צריך שמישהו יסביר לי למה סרט כמו "הנוקמים"
לעולם לא יזכה באוסקר. לא יזכה? כלל לא יהיה מועמד…
כי הגיל הממוצע של בוחר אקדמיה הוא 60+
וכמעט כולם גברים לבנים?
בניגוד לכל הדמויות באוונג'רס.
בו כמעט כולן נשים תימניות.
אומרים שהחילבה של קפטן אמריקה מפוצץ.
(ל"ת)
זה עונה על למה הוא לא יזכה עכשיו
אני לא מסכים שסרט כזה לעולם לא יזכה באוסקר. הדור הנוכחי של חברי האקדמיה מורכב ברובו מאנשים שגדלו על קולנוע שונה ורואים בגיבורי על, אקשן, מדע בדיוני ופנטזיה ז'אנרים פחות רציניים. זה לא אומר שבעתיד, שוברי קופות על מצילי עולם מעופפים לא יזכו, אבל די מבטיח שזה יקרה רק כשאנשים יתלוננו על כך שמדובר בבחירה מיושנת וצפויה.
כי הוא לא הסרט הכי טוב שיצא השנה,
מאיזה כיוון שלא תסתכל על זה.
Be that as it may,
הוא לא דיבר ספציפית על הנוקמים אלא על סרט כמו. אני יכולה רק להניח שהוא מדבר על סרט בלוקבאסטר, נגיד ספציפית על אקשן. אתה לא יכול לטעון שכל הסרטים האלו הם לא סרטים טובים מספיק בשביל להיות סרט השנה של קבוצה כזו או אחרת.
הסיבה שהם לא מועמדים או זוכים לאוסקר היא לא (רק) הסיבה הזו.
ואווטר הוא מה?
דרמה היסטורית רגישה?
זה בדיוק מה שאמרתי, מילה במילה.
(ל"ת)
הוא מנסה
אווטאר ניסה להיות אלגוריה ולהעביר מסר (לא חדשני או מיוחד אבל פחות שטחי מהנוקמים). כמו כן הוא היה פריצת דרך בתחום האפקטים והשימוש בתלת מימד. אני לא אומר שזה שווה זכיה, אבל זה יותר מהנוקמים.
אווטאר הועמד לפרס הסרט והבמאי, אבל זכה רק בשלושה פרסים:
צילום, אפקטים ופסקול: אלו פרסים שלא זרים לטריטוריית סרטי הקיץ או המדע בדיוני, בניגוד לפרס הסרט או הבמאי. האקדמיה לא מרחיקה מהמועמדים לסרט הטוב ביותר סרטי מדע בדיוני ופנטזיה בשנים האחרונות, במיוחד אחרי שמספר המועמדים לסרט הטוב ביותר התרחב. בשנתיים האחרונות סרטי פנטזיה ומד"ב לא זכו להכרה משמעותית מצד האוסקרים (גם אם אפשר להתייחס ל"הוגו" כאל סרט די פנטסטי), אבל בשנתיים שלפני דווקא כן – "התחלה", "צעצוע של סיפור 3", "מחוז 9", "UP"… מה גם ש"ברבור שחור" ו"ממזרים חסרי כבוד" נראים פחות נטועים במציאות, וגם יכולים ליפול להגדרות של ז'אנרים שפונים לקהל הרחב ("ברבור שחור" בתור סרט אימה, "ממזרים חסרי כבוד" הוא סרט די בידורי ביחס לשאר סרטי האקדמיה – ואני לא מרחיב כדי להימנע מספוילרים).
מועמדות של סרטים בידוריים או של סרטי מדע בדיוני ופנטזיה לפרס הסרט הטוב ביותר היא עניין מתקבל על הדעת, כמו במקרה של "אווטאר", אבל זכייה בו עדיין רחוקה מאיתנו.
רחוקה מאיתנו 9 שנים
אל 2004 ושיבת המלך.
זה עונש מאלוהים
כי לא התפללת מספיק!
כי סרט שזוכה באוסקר צריך...מה המילה? אה, איכות
"הנוקמים" הוא סרט פופקורן קיצי וכיפי, אבל לא יותר. גם אין בו תצוגת משחק כזאת מרשימה. וכפי שנאמר, הוא לא הסרט הכי טוב שיצא השנה. בקיצור, ביום בו 'הנוקמים' יזכה באוסקר, קופים יעופו.
זה באמת יהיה חסר תקדים,
אם סרט שלא יצא בשנה לפני הטקס יזכה בו.
לא, זה לא
קזבלנקה יצא בנובמבר 1942 וזכה באוסקר כסרט הטוב ביותר של 1943. הכללים לגבי תאריך היציאה נוגעים רק להפצתו של סרט באיזור לוס אנג'לס, שם קזבלנקה הופץ רק החל מינואר. הוא יכול להיות בן יותר משנה ועדיין לזכות באוסקר, אם עמד בתקנון. מקרה קיצוני היה כש"אורות הבמה" של צ'רלי צ'פלין זכה באוסקר לפסקול עשרים שנה אחרי יציאתו המקורית, משום שהוחרם בקליפורניה עד לאמצע שנות השבעים. עדכנו מאז את התקנון כך שסרט חייב להיות בן לא יותר משנתיים כדי להיות מועמד לאוסקר, אבל זה עדיין מאפשר מצב כמו קזבלנקה.
ג'אנגו, כוננות עם שחר ואהבה
מועמדים לפרס התסריט המקורי, ולא המעובד.
סליחה על השאלה הטיפשית
אבל למה הם מועמדים לתסריט המקורי? את "אהבה" אני לא מכיר, אבל הבנתי ש"ג'אנגו" מבוסס על קומיקס ישן ו"כוננות" מבוסס על מקרים ודמויות אמיתיות.
מה "מעובד" ב"כוננות" לעומת "לינקולן"?
"מעובד" אומר שזה מבוסס על חומרים שיצאו במדיום אחר
ג'אנגו בעיקר לקח השראה מסרטים ישנים ולכן הוא נכנס תחת "מקורי".
כוננות עם שחר התבסס על תחקיר של התסריטאי שהוא לא פרסם בשום מקום אחר ולכן הוא מקורי.
לינקולן לעומתו מבוסס על ספר.
לינקולן מבוסס על ספר על לינקולן
כוננות מבוסס על המציאות.
(מה זה בדיוק אומר שלינקולן מבוסס על הספר הזה, אין לי מושג. ממה שקראתי, התזה של הספר היא התמקדות בבריתות שלינקולן כרת עם אויבים אידאולוגים על מנת להשיג את מטרותיו לפני ובזמן מלחמת האזרחים, אבל העובדה שפוליטיקאים לפעמים חוברים זה לזה אפילו אם הם לא מסכימים היא לא בדיוק רעיון מהפכני, ובכל מקרה הארועים שלינקולן מתאר מכוסים בכמה עמודים בספר.)
גם הרשת החברתית מבוסס על המציאות והוא תסריט מעובד
(ל"ת)
טעות
הרשת החברתית מבוסס על הספר "מיליונרים במקרה" של בן מזריק
וואלה, לא ידעתי.
(ל"ת)
לינקולן יקח את הפרס, ולו בגלל שהאקדמיה כזאת עבשה לפעמים
(ל"ת)
ל"ממלכת אור ירח" אין סיכוי בתסריט?
הסרט שהכי אהבתי השנה, יהיה חבל אם הוא לא יזכה בפרס.
פרס הבימוי
אבל אנג לי זכה בפרס ב-2005…
הוא זכה בפרס הבימוי,
אבל הסרט לא זכה בפרס הסרט, מה שנחשב בעיני רבים לטעות אוסקרית היסטורית.
אכן טעות היסטורית
אבל לא כמו השוד הגדול ביותר בתולדות הטקס – ההפסד של טוראי ריאן לשייקספיר מאוהב.
ככה שגם אנג לי וגם ספילברג צריכים לקבל פיצוי.
אולי זה
, אבל אם הזכרת את זה, אפשר לשאול
מאיפה באה המוסכמה שהזכייה הזו היתה טעות?
כי בסדר, לא ראיתי את להציל את טוראי ריאן, אבל שייקספיר מאוהב הוא סרט מעולה. יש לו תסריט חכם ומצחיק. כל דמות קטנה בו היתה יכולה למלא סרט שלם אצל תסריטאי אחר, וכל שורה בו מושחזת עד כדי שלמות. בימוי השחקנים שלו אדיר (בל נשכח, זה סרט שגרם לבן אפלק להיראות כמו שחקן שייקספירי, ולג'וזף פיינס להראות כמו גיבור רומנטי). הוא רומנטי אבל לא דביק. הוא לוקח את עצמו בדיוק ברמת הרצינות הדרושה כדי להפוך רעיון מגוחך לבעל תהודה רגשית, אבל לא טיפה יותר מזה. והוא מלא באהבה לתאטרון ולמחזותיו של שייקספיר שהופכת את שניהם לדבר חי ונושם.
לעומת זאת, כל פעם שאני שומעת אנשים מדברים על להציל את טוראי ריאן, הדבר היחיד שהם מדברים עליו זה הסצינה הראשונה של הפלישה לנורמנדי. ב-18 השנים מאז שהיה מועמד לאוסקר, שמעתי אנשים מדברים על יתר הסרט פעמים ספורות מאוד, ואף פעם לא בהערצה. אני יודעת לדקלם על הגדולה של הסצינה הראשונה, אבל אני לא יכולה להגיד לכם כלום על הדמויות, על שורות זכירות, על רעיונות מעניינים (להיפך, כשאנשים מזכירים את אלה, זה לרוב כדי להודות שהסיפור ודמויותיו רוויים בקלישאות). הרושם שלי הוא שהגישה הרווחת היא שלספילברג הגיע אוסקר בגלל עשרים הדקות הראשונות. ואני מוכנה לקבל שאלה עשרים דקות מפעימות, אבל אתם יודעים מה, הפרס הוא על הסרט הטוב ביותר, לא על עשרים הדקות הראשונות הטובות ביותר.
אני מקבלת את התלונות האחרות על הפרסים באותה שנה, כמו זה שקייט בלנשט היתה צריכה לזכות בפרס השחקנית ולא גווינת פלטרו (ולו רק בגלל שבלנשט המשיכה לקריירה מזהירה, בעוד שלפלטרו נמאס מהוליווד די מהר וכיום היא יותר עסוקה בלנסות להפוך למרתה סטוארט מס' 2). אבל אני ממש אוהבת את הזכייה בפרס הסרט הטוב ביותר, ואני חושבת שיותר אנשים כאן צריכים להעריך אותה. כמה פעמים אנחנו מתלוננים שהאקדמיה מעדיפה סרטים רציניים ו"חשובים" על אלה שהקהל נהנה מהם? זה די מרענן לראות קומדיה רומנטית זוכה באוסקר (וברמה הפמיניסטית, מאוד משמח אותי שסרט בז'אנר "נשי", עם דמות נשית מרכזית, ניצח סרט על נושא "גברי" שבו, ככל הידוע לי, לא היתה אשה אחת לרפואה), ובמיוחד כזו שהיא גם סרט טוב.
אני דווקא זוכר את הדמויות לא רע.
ובכלל, מה שנשאר לי מהסרט הזה זה הסצנות ה"קטנות", של חייל-נגד-חייל, לא הסצנות ה"גדולות", של עשרות אלפי חיילים. זה סרט מלחמה מרענן, כי הוא מצליח לא להפוך את המלחמה לנאדרת מדי, ולא להפוך אותה לבזויה מדי. זה שיווי משקל נדיר. וחוץ מזה, הוא פשוט עשוי מצוין.
אני מסכים איתך שזה מגניב ש"שייקספיר" ניצח
את "טוראי ראיין" אבל אוסקר 98 די דפוק מלכתחילה אז דווקא העובדה הזאת לא משנה משהו.
כלומר, המופע של טרומן לא מועמד לשחקן ראשי או סרט? ג'ודי דנץ' זוכה על משחק של 5 דקות?
אישית, גם אמריקה X, גם המופע של טרומן וגם אלים ומפלצות כולם סרטים יותר טובים מבחינתי מאשר שייקספיר מאוהב או טוראי ראיין ( שדווקא הסצנה הראשונה שלו הרדימה אותי. פעמיים ).
98! למה זכרתי 95?
אבל כן, מהסתכלות בימד"ב, זו היתה שנת מועמדויות ממש מוזרה. לא הזכרת אפילו שב-98 העולם עדיין היה שבוי בהתאהבות קולקטיבית ברוברטו בניני והחיים יפים.
אני מסכימה שחוסר מועמדות למופע של טרומן זה אי-צדק משווע (אם כי נדמה לי שהוא נראה אחרת מאוד, ואולי פחות חד, בצד השני של עידן הראליטי), וגם אלים ומפלצות ודאי יותר ראוי מאליזבת או החיים יפים. אמריקה X, לעומת זאת, נראה לי כמו מקרה מובהק של הופעה מרכזית אדירה שמכסה על פגמיו של סרט מגמתי ואולי אפילו שבלוני, אבל אם אליזבת קיבל מועמדות עם בדיוק אותם הנתונים, אין סיבה שהוא לא היה יכול להיות מועמד. לא יודעת אם הייתי בוחרת אותם מעל לשייקספיר מאוהב, אבל הם בהחלט היו יוצרים קטגורית מועמדים מעניינת יותר.
לעומת זאת, האוסקר של ג'ודי דנץ' הפך לכזו בדיחה שאני חושבת שאנשים שוכחים עד כמה רשימת המועמדיות היתה דלה. ברנדה בלת'ין בקול קטן? קת'י בייטס בעיבוד זניח לרומן מפתח על הנשיא קלינטון? אני אפילו לא זוכרת מה לין רדגרייב עשתה באלים ומפלצות, ורייצ'ל גריפית'ס אולי היתה ראויה בהילרי וג'קי, אבל זה לא כאילו שהקריירה שלה מאז גורמת להפסד הזה להראות כמו גזילה. דנץ' זכתה מן ההפקר באותה מידה שזכתה בגלל אהדה לסרט ובושה על ההפסד להלן האנט שנה לפני.
לורה ליני ב"מופע של טרומן"
היא אולי לא מושלמת, אבל בשנה חלשה כמו זו היא בטח יותר טובה משאר המועמדיות.
נכון, היא בהחלט היתה ראויה למועמדות
מצד שני, זה היתה הופעת הפריצה שלה, ונדמה לי שלפני 15 שנה היה פחות נפוץ ששחקנית עלומה תקבל מועמדות לאוסקר עם ההופעה המדוברת הראשונה שלה.
",I know something of a woman in a men's proffession
"Yes, by God, I do know about that
http://www.youtube.com/watch?v=o_KXbKa2crI
היו אוסקרים שניתנו על סצנה אחת. השנה זאת תהיה הפעם השנייה שיינתן אוסקר על הופעה שעיקרה בשוט אחד. אבל אם יש אוסקר אחד שניתן על שורה בודדת זה על ההופעה של ג'ודי דנץ' ב"שייקספיר מאוהב". אני דווקא חושב שהאוסקר הגיע ל"טוראי ריאן" (כאילו, בחמישייה עצמה "החיים יפים" היה הכי ראוי, אבל בין השניים ריאן לוקח), אבל ההופעה העצורה, העוצמתית והמשעשעת של דנץ' בסרט הזה הייתה ראויה לאוסקר, גם ובמיוחד אם היא ארכה רק 5 דקות.
ג'ניפר האדסון על "נערות החלומות"
התפקיד שלה אמנם לא כל כך קטן, אבל לדעתי את האוסקר היא קיבלה בזכות שיר אחד, ובעצם על פחות מזה – על רגע אחד ספציפי שבו היא נחנקת מבכי בשיר אחד.
אני מניח שזה כנראה רק אצל האנשים שאת מכירה.
כי אני מצד שני מכיר אנשים שמצטטים את הסרט ואת הדמויות שלו בלי הרף. שלא לדבר על אנשים שמתנחים את סצינות הקרבות הקטנים שבאמצע ואת מה שביניהם.
בנוסף, מש"א על מה שאדם אמר.
סיוג קטן:
הבנתי שלא הייתי צריך לכתוב את המילה "רק" בכותרת, ברור לי שלא *רק* האנשים שאת מכירה מדברים ככה על הסרט הזה, ושיש עוד הרבה אנשים אחרים שמחזיקים בדעה דומה. כוונתי הייתה להגיד שקיימות גם קבוצות גדולות שמדברות על הסרט בגישה הפוכה מזאת שתיארת.
לא מדובר במוסכמה מן הסתם, אלא רק בדעה אישית שלי
"שייקספיר מאוהב" הוא אכן סרט מוצלח מאוד ואין לי שום טענות כלפיו. יש לו תסריט אינטיליגנטי ושנון להפליא שזכה בצדק בפרס התסריט המקורי הטוב ביותר. ועדיין, בין הסרט הזה לבין "טוראי ריאן" פרוסה תהום קולנועית. אלו שני סרטים שלא נמצאים בכלל באותה סקאלה. סרטו של ספילברג בעיני הוא יצירת מופת חד פעמית, מרגשת עד דמעות ומזהירה ברמה הטכנית, שעשויה בוירטואוזיות מעוררת קנאה ונחרטת בזכרון לנצח. "שייקספיר" הוא קומדיה רומנטית חמודה שנשכחת כעבור שעתיים. ההחלטה להעניק לו את פרס הסרט נשגבת מבינתי.
האמת, נראה לי שזו כן מוסכמה
כי אתה רחוק מלהיות האדם הראשון שהביע את הדעה הזו, והרבה אנשים מקטלגים את הנצחון של שייקספיר מאוהב על טוראי ריאן באותה הקטגוריה כמו קראש/הר ברוקבק.
כלומר, סרט מעולה שהיה גם זכייה מפתיעה ומרעננת
שנתיים לפני שהאוסקר הפך לאחד מהפרסים הכי צפויים שניתן למצוא? אני יודע שככל הנראה אני בדעת מיעוט, אבל התרסקות, למרות הטון המטיפני והצווחות בפרסית שפול האגיס הרגיש צורך עז לשים בפסקול כל הסרט, הוא אחד מהסרטים האהובים עלי משנות האלפיים. ומעבר לכך – אם תשאלי אותי, כל סרט עם סצנה כמו סצנת ה"זאת גלימה ממש טובה" ראוי לזכות באוסקר, לא משנה כמה הוא גרוע לפני או אחרי (ולעניות דעתי, הוא סרט מהמם לפני ואחרי). כמוך, לא ראיתי את "הר ברוקבק" (טעות שאני מתכוון לתקן, דרך אגב) אבל "התרסקות" סרט ענק, והזכייה הזאת היא אולי הזכייה האחרונה בסרט הטוב ביותר שאני ממש יכול להסכים איתה. באופן כללי, "התרסקות" סרט אהוב יותר מ"שייקספיר מאוהב", ו"הר ברוקבק" הרבה פחות אהוב מ"טוראי ריאן", ככה שאני לא חושב שאפשר להכניס אותו תחת קטגוריית הזוכים המושמצים, כמו רוקי.
אתה אומר ש"ארץ קשוחה" זאת זכייה צפויה?
התרסקות הוא סרט מתנשא שה"מסר" הברור שמוביל אותו נורא מעיק על חווית הצפייה, בלי שום הופעות מיוחדות. בזמנו שראיתי אותו הוא היה טרחני ומעיק. לאחרונה ראיתי כמה סצנות ממנו והוא היה רק סתם לא מלהיב.
הר ברוקבק, לעומתו, סרט משעמם ולא מאוד מעניין.
מה שאני מנסה להגיד זה שמבחינתי זה לא שהתרסקות דפק את הר ברוקבק, אלא שהתרסקות והר ברוקבק דפקו את קפוטה, לילה טוב , מינכן, נקודת מפגש והסרט הטוב ביותר של 2005 לדעתי: היסטוריה של אלימות.
קבל ישיק
שזה חצי מפישליק, בגלל שכשאמרת ש'הר ברוקבק' משעמם כעסתי, אבל כששיבחת את 'היסטוריה של אלימות' הנהנתי בהתלהבות.
אני, לעומת זאת
אהנהן רק על ההצבעה על ארץ קשוחה, אחד מזוכי האוסקר המעניינים והשלמים ביותר שאני זוכרת.
הר ברוקבק, לעומת זאת, הוא סרט אדיר, והיסטוריה של אלימות אוברייטד ברמות – מורטנסן מעולה, אבל הסרט עצמו לא מצליח להחליט אם הוא סרט קומיקס או דרמה רצינית.
אי אפשר לרצות את כולם
לגבי הר ברוקבק – ראיתי אותו מזמן, והוא לא השאיר עליי רושם. אולי בביקור שני הוא יהיה יותר טוב.
באמת אי אפשר לרצות את כולם.
בכל הסרטים שיצאו ב-98 לא ראיתי מועמד אחד ראוי כמו 'להציל את טוראי ראיין' לקבל את האוסקר. כן, זה סרט אוסקרים בכל מובן המילה, אבל כשהוא עשוי כל כך טוב, אין סיבה שהוא לא יזכה בהערכה לה הוא ראוי. מעדיף סרט "נדוש" וטוב מאשר סרט מרענן ופחות טוב.
ב-2005 כמובן 'הר ברוקבק' היה לא פחות מיצירת מופת. בעוד ש'התרסקות' כמו שהזכירו לפני היה טרחני, מבולגן ומשעמם, הסרט הכל-כך איטי של אנג לי מצליח להשאיר אותי מרותק לכסא גם בצפייה 5.
והקטע הזה עם 'ארץ קשוחה'? נרדמתי בו. יותר מפעם אחת. לא אוהב ולא מתחבר לאחים כהן. יותר אוברייטד מנולאן. 'זה ייגמר בדם', היה אמור לטחון אותו עד עפר מר.
מי בכלל רוצה לרצות את כולם?
אני חושב שכאשר הדילמה היא בין זה ייגמר בדם לארץ קשוחה – אנחנו במצב ממש ממש טוב.
( קצת כמו השנה עם לינקולן וארגו [ למרות שאני לא התלהבתי מלינקולן בכלל])
ולחשוב שהסרטים האחרים המועמדים היו מייקל קלייטון וג'ונו.
2007 הייתה שנה טובה.
אני חושב שהפתיחה האיטית של הר ברוקבק הייתה מה שהתיש אותי. זה ,העובדה שהרומן שלהם, חוץ מהעובדה שהוא הומוסקסואלי, לא מאוד מיוחד או יוצא דופן, ושהית' לדג'ר דיבר כאילו תקועים לו כדורי צמר בפה וזה אף פעם לא טוב. אבל אני בכלליות מהאנשים שאוהבים רק חצי הסרטים הנחשבים של אנג לי ( גם נמר דרקון מבחינתי הוא די משעמם [ אבל ראיתי אותו אחרי גיבור ומחול הפיגיונות, אז נראה לי שהאפקט הראשוני של "סינים עפים" אבד מבחינתי] וחיי פיי היה "מה". תשוקה זהירות, תבונה ורגישות וסופת קרח סרטים אדירים.)
אמ... כן, ממש.
כמו שנכתב אז בקדם אוסקר, זאת הייתה שנה משונה (ונפלאה) לאוסקרים – שני המועמדים המרכזיים לזכייה היו סרטים מאוד, מאוד לא אוסקריים. זאת הייתה שנה שבה בקרב המועמדים הייתה קומדיית נעורים היפסטרית שלא נראית שונה במיוחד מ"מועדון ארוחת הבוקר" או כל סרט ג'ון-יוז אחר, אפוס ארוך, מבלבל שמתפלש ברוע ובשנאת אדם ומותחן סמי-משפטי אפרורי. המועמד הכי אוסקרי, שמתרחש במלחמת העולם השנייה ועוקב אחרי סיפור אהבה טרגי ויפהפה, היה הסרט עם הסיכוי הכי נמוך לזכות, ללא מועמדות על הבימוי (וגם הוא לא בדיוק סרט אוסקרים מן המניין, עם הסיום המשונה והטון הארס-פואטי החכם שלו. אם תשאלו אותי, טוב בדיוק כמו "ארץ קשוחה"). באותה שנה "ארץ קשוחה" היה, יחד עם "זה ייגמר בדם", הסרט עם מספר המועמדויות הגבוה ביותר (8 – מספר לא אופייני של מועמדויות, בדרך כלל לסרט הזוכה או לסרט עם מס' המועמדויות הגבוה ביותר יש לפחות 10 או 9), והוא גרף את כל פרסי הגילדות – המפיקים, הבמאים, השחקנים והתסריטאים, ולא היה שום דבר לא הגיוני מבחינה סטטיסטית בזכייה שלו (מועמד בקטגוריות המשחק, בימוי, עריכה וכו'). זאת הייתה שנה מדהימה בעיקר בגלל שהסרט עם הסיכוי הכי גבוה לזכייה היה הסרט הכי משונה ברשימה, וסרט שעד לפני כמה שנים לא היה לו סיכוי להיות מועמד לאוסקר.
ארץ קשוחה עשה עוד משהו
הוא העלה את האחים כהן לרמת אגדות קולנוע. אמנם היו להם אוהדים רבים והם נחשבו לבמאים/תסריטאים מבריקים עוד לפני כן, אבל הזכיה של ארץ קשוחה הראתה שהקולנוע שלהם כבר לא נישתי. הייתה להם הזכיה של "פארגו" על תסריט מקורי ועוד כמה סרטים שקבלו מועמדויות יצוגיות, אבל ארץ קשוחה היה לראשון שהביא אותם למרכז הבמה והפך זכיות של סרטים נוספים שלהם לתרחיש סביר. שניים משלושת הסרטים הבאים שלהם היו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, כולל מועמדות מפתיעה על הבימוי ל"אומץ אמיתי". אם לפני עשור, אנשים עוד היו מרימים גבה כשהיית אומר שסרט של האחים כהן יכול לזכות בפרס הגדול של הוליווד, המצב בהחלט השתנה. הם הפכו לשם שהגיוני למצוא באוסקר, למרות שלא עברו לעשות קולנוע מיינסטרימי או נוח יותר לעיכול.
דבר דומה קרה עם קתרין ביגלו ודני בויל. הזכיות של שניהם נראו כמו הצלחה חריגה אחרי שנים של התעלמות מצד האקדמיה. לשניהם יש סרט אחד מוערך במיוחד מתחילת הקריירה (נקודת פריצה, טריינספוטינג), אבל בינו לבין הזכיה באוסקר, הם לא התבלטו בשום צורה. עם זאת, נראה ששניהם ידעו למנף את הזכיה כדי לשפר את המוצר המוגמר שמתאפשר להם להציע. "127 שעות" הוא משהו שבויל היה מנסה לביים גם לפני הזכיה, אבל היה זוכה לפחות תמיכה מצד האולפן והמפיצים בלעדיה. לפי הטריילר של "טראנס", הוא ממשיך את המומנטום ולוקח סיכונים שבמאים במעמד דומה, נוטים לא לקחת מכיוון שיש להם הרבה יותר מה להפסיד. ביגלו כבר לקחה סיכון עם "מטען הכאב", בלי לחשוד לרגע שהסרט עתיד להביא לה אוסקר. היא הייתה בשלב בקריירה בו אין לה מוניטין להגן עליו, או שורה של יצירות גדולות שכל סרט חדש יחוויר בהשוואה אליהן והיא עשתה סרט בצורה משוחררת ועצמאית. הזכיה באוסקר אפשרה לה לקחת עוד יותר סיכון ולעסוק בצורה סופר מציאותית במצוד אחר בן לאדן. במקום להיזהר, כי עכשיו יש לה הרבה להפסיד, היא עשתה כמו דני בויל והאחים כהן והשקיעה עוד יותר בלא לשים לב לדרישות השוק ולעשות סרט כמו שהיא מאמינה שהוא צריך להראות.
אני במצב ההפוך ממך
כי לא ראיתי את התרסקות ואת הר ברוקבק כן. אבל אני חושבת שאתה האדם הראשון שאומר לי על התרסקות משהו יותר חיובי מ"בסדר". הר ברוקבק, לעומת זאת, הוא סרט פשוט יפהפה, ואני בהחלט חושבת שהוא אהוב מאוד ושיש קונצנזוס שההפסד שלו לא היה מוצדק.
הריני מתכבד להיות האדם השני:
"התרסקות" זה סרט מצויין, שראיתי פעמים רבות והתרגשתי ממנו כל פעם מחדש.
גם "שלושת הימים הבאים" מאוד אנדרייטד (פה באתר) שלא בצדק בעיני.
"דייויד או. ראסל מועמד בפעם השלישית"
זה כולל את המועמדות הכפולה שלו השנה כבמאי וכתסריטאי? על בימוי הוא מועמד השנה רק בפעם השניה.
אכן.
(ל"ת)
ניטפוק לגבי קטגורית הסרט הטוב ביותר
אין שום סיכוי שהקולות של ארגו ולינקולן יבטלו זה את זה ויאפשרו לסרט שלישי לגרוף את הפרס, כי שיטת ההצבעה של האוסקרים לא עובדת ככה.
המצביעים לאוסקרים לא מצביעים לסרט אחד, אלא מדרגים את הסרטים המועמדים. ספירת הקולות נעשית בשלבים ונעצרת רק כשמועמד מסוים עובר את אחוז הקולות שנקבע לנצחון (כנראה 50%, אבל לא בהכרח). בכל שלב, מורידים את הסרט שקיבל הכי פחות קולות ומחלקים את הקולות הללו לסרטים האחרים לפי מי שמופיע במקום הבא בדירוג שלהם.
לדוגמה, אם בשלב הנוכחי יש מאה מצביעים, מתוכם 40 הצביעו בהעדפה ראשונה לארגו, 40 ללינקולן, ו-20 לאופטימיות, אז אופטימיות יורד והקולות שלו מחולקים בין ארגו ולינקולן. מי שדירג מקום ראשון אופטימיות, מקום שני ארגו, מקום שלישי לינקולן מעביר את הקול שלו לארגו, ומי שדירג מקום ראשון אופטימיות,מקום שני לינקולן, מקום שלישי ארגו מעביר את הקול שלו ללינקולן. (למיטיבי לכת, יש גם אפשרות להפסיק לדרג לפני שסימנת את כל המועמדים, או מה שנקרא No Award. במקרה כזה, אם הפסקתי לדרג אחרי אופטימיות, הקול שלי לא ילך לאף אחד ולמעשה יעלם מהספירה הסופית.)
חלק ממה שכתבתי כאן הוא הנחות שמסתמכות על כך שבשיטה הזו משתמשים כבר שנים בפרסי ההוגו, ולכן יכול להיות שחלק מהדקויות שונות במקרה האוסקר, אבל הרעיון המרכזי זהה. השגיאה הזו, של "הקולות של X ו-Y יבטלו זה את זה" מופיעה כל הזמן בדיונים על ההוגו. ג' מייקל סטרז'ינסקי, היוצר של בבילון 5, פשוט לא הצליח לקלוט את הרעיון וסירב לאפשר ליותר מפרק אחד של הסדרה להיות מועמד בקטגורית הטלוויזיה בכל שנה, מה שכנראה עלה לו בפרס. דוקטור הו, לעומת זאת, כבר שנים מרוויחה מהשיטה הזו. כל שנה יש משהו כמו שלושה פרקים מועמדים שיוצרים בלוק שאל מולו לאף מועמד אחר אין סיכוי.
(ל"ת)
צודק
ועם זאת, זכור לי שסטרז'ינסקי ויתר על מועמדויות נוספות באותה הקטגוריה וטען שהוא עושה זאת על מנת שלא לפצל את הקולות לסדרה.
הסיבה מספר אחת לכך שארגו הוא הסרט הטוב יותר
(בהנחה שהוא יזכה) היא לא התסריט שלו (שהוא בסדר אבל לא מדהים) אלא הבימוי שלו, שהוא פשוט מבריק. זה רק הופך את עניין חוסר המועמדות לאפלק לדבר ההזוי ביותר שזכור לי באוסקר מאז ומעולם (כלומר, במעט השנים האחרונות שבהן אני עוקב טיפה).
חואקין פיניקס ב"מאסטר" - אין סיכוי?
אולי אני טועה בחישובים אבל בכל זאת:
נכון להיום רק שחקן אחד בהיסטוריה זכה ב3 אוסקרים וזה ג'ק ניקולסון. דיי לואיס עם כל האהבה אליו אינו נתפס כאגדת קולנוע בסטנדרט הנ"ל ואני לא בטוח שיזכה לכבוד הזה. לא סביר שהאקדמיה תחשוב, "אם בראנדו ודה נירו מסתפקים ב2 אוסקרים, ופאצ'ינו רק באחד, למה דיי לואיס 3?", בעיקר שהאחרון מביניהם ניתן לפני שנים מועטות מאוד. יש לו כבר 2 אוסקרים מגה מוצדקים בארון, והקונצנזוס הכללי הוא שעבודתו (המצוינת) בלינקולן לא משתווה להופעות הכל-כך-פנטסטיות-שזה-מגוחך ב"כף רגלי השמאלית" ו"זה ייגמר בדם".
לעומת זאת, תאהבו את המאסטר או לא אבל קשה להתכחש לכך שההופעה של פיניקס שם היא פנטסטית, מדהימה, משוגעת ולחלוטין ראויה לאוסקר. בנוסף תוסיפו לזה קריירה די מפוארת ומועמדות שלישית (אם כבר חיקויים היסטוריים – הגירסה של פיניקס לג'וני קאש, כולל לבצע את השירים שלו בצורה כמעט זהה למקור, מרשימה הרבה יותר מהגירסה של דיי לואיס ללינקולן), זה יכול להיות אוסקר ראוי ביותר.
נכון שה'מאסטר' לא ממש נספר, אבל גם crazy heart, קאפוטה, ממזרים חסרי כבוד, המלך האחרון של סקוטלנד, הלוחם, האביר האפל, מילק ועוד לא נתפסו כמועמדים רציניים לאוסקר, ועדיין שחקנים מהם זכו בכבוד. ובכל זאת, פיניקס שחקן נשמה מוערך, אחרי כמה מועמדויות עם סיפור חיים מרגש… אין סיכוי שיקבל אוסקר?
ניטפוקים הכרחיים
ג'ק ניקולסון הוא לא השחקן היחיד שקיבל 3 אוסקרים: וולטר ברנן (כן, אני יודע, מי זה?) חולק איתו את השיא. ואם אתה מתייחס לשחקניות – למריל סטריפ ולאינגריד ברגמן יש שלושה אוסקרים, ולקתרין הפבורן יש ארבעה.
אגב, בהנחה שדניאל דיי-לואיס באמת יזכה, הוא יהיה השחקן הגבר הראשון שקיבל שלושה פרסים בקטגורית השחקן הטוב ביותר, ולא כשחקן המשנה.
אישית הייתי נותן את הפרס לחואקין פניקס, אבל אם יש עוד שחקן אחד בימינו שהוא אגדה באותה המידה כמו ג'ק ניקולסון, זה חייב להיות דיי-לואיס, לא?
למה צילום וירטואלי לא נחשב מבחינתך כצילום ראוי להערכה?
אז מה אם לא היה צלם שהחזיק מצלמה ועשה את השוט במו ידיו. גם שוטים ממוחשבים דורשים צלם שידריך את אנשי האפקטים (שמתפקדים כצלמים) בכל הקשור לזוויות הצילום ולתנועות המצלמה (והרי זה מה שנחשב). אני לא רואה מה הבעיה אם סרט כזה ייקבל מועמדות ואף ייזכה בפרס הצילום. אני גם לא רואה בעיה אם סרט אנימציה (וגם לסרטי אנימציה הרי יש 'במאי צילום') יהיה מועמד בקטגוריה הזאת.
מי אמר שהוא לא ראוי?
צילום וירטואלי ראוי בהחלט להערכה, אבל אני לא בטוח שלהערכה הזאת צריך לקרוא "פרס האוסקר לצילום הטוב ביותר". "חיי פיי" יקבל כנראה, ובצדק, את פרס האפקטים הויזואליים הטובים ביותר. למה צריך לתת לו עוד פרס על אותו הדבר?
צילום וצילום וירטואלי הם שני תחומים שאולי קרובים באופנים מסוימים, אבל גם שונים זה מזה לחלוטין. יש הבדל עצום בין הצבת מצלמות ומשחק עם האור במציאות, לבין עשיית אותו הדבר בסביבה וירטואלית שבו אפשר לשים את השמש איפה שרוצים. אולי פשוט הגיע הזמן להפריד את זה לשתי קטגוריות שונות, זה בהחלט יהיה מוצדק יותר מההפרדה בין התסריט המקורי והתסריט המעובד או השחקן והשחקנית הטובים ביותר.
במידה ופותחים קטגוריה לצילום וירטואלי
היא הופכת לקטגוריה טכנית הנלווית ל"סרט האנימציה הטוב ביותר".
אתה לא יכול לשים סרט כמו חיי פיי בקטגוריה של רק צילום וירטואלי, כי מן הסתם היו שם גם מצלמות אמיתיות בשלבים מסוימים.
אני חושב שהבעיה תהיה בהגדרת הקטגוריה
כל חבר אקדמיה יודע מה הצלם עושה. גם מי שלא בקי בפרטים הטכניים, יודע שבלי האיש עם המצלמה, אין סרט ושיש לרוב אדם אחד שמנהל את כל הצילומים בהתאם להוראות הבימוי. לעומת זאת, אפילו בקרב קהל צעיר ותוסס כמו בעין הדג, מעטים האנשים שיכולים להבדיל באופן חותך בין עבודתו של צלם לבין עבודת פוסט פרודקשן. מה גם ששניהם כפופים לזוויות והטכניקות שהבמאי בוחר להשתמש בהן, כך שנוסף הבלבול של מי עושה מה. צלם הוא מקצוע ותיק ומוכר, עם איגוד חזק והיכולת לומר "לא רוצה לשלם לי על הסרט? אין בעיה, תעשה סרט אנימציה". צילום וירטואלי הוא סוג של אפקט מיוחד, למרות שבעל מקצוע בטח יכול לעמוד על ההבדלים בצורה מעמיקה בהרבה. בהתחשב בחוסר הרצון של האקדמיה להפוך את הטקס ליותר ארוך ובקושי לקבוע כללים ברורים לגבי מה נחשב צילום רגיל ומה וירטואלי (הם פעמים רבות משולבים זה בזה), לפחות מחוץ לסרטי אנימציה, אני לא רואה קטגוריה כזו מתגבשת בעתיד הקרוב.
עוד מחשבה
זה פותח את שאלת הגבולות גם לגבי תחומים נוספים. כבר היו מקרים בהם התקיים ויכוח האם סרט מתאים להיות מועמד בקטגוריית האיפור, אם חלק משמעותי מהאיפור בו נעשה בעזרת מחשב. האמת היא שבכל סרט עם תקציב מספיק גבוה, אפטר אפקטס מעורבים חזק ביצירת המראה של השחקנים. תיקון/הוספת פגמים בעור, שינויים בצבע וצורת השיער, העלמת פריטים לא רצויים, הצללת איזורים מסויימים בפנים. יש מי שאחראי על זה על הסט, אבל חלק לא מבוטל מהעבודה נעשה אחרי הצילומים. כמו במקרה של הצילום, יש מצבים בהם ידוע בברור מה נעשה בידי מאפר מקצועי ומה בידי איש אפקטים ויש מקרים בהם שתי העבודות משלימות אחת את השניה ולא ניתן להפריד ביניהן מבלי לרדת לפרטי פרטים.
מעניין שלגבי תחום אחד בו חלק מהעבודה נעשית במהלך הצילומים וחלק אחרי, אין בעיה ליצור הפרדה לשתי קטגוריות. יש פרסים נפרדים למיקס סאונד ולעריכת סאונד ואיגודים מקצועיים מספיק חזקים בכדי לדאוג שידעו לתת את הקרדיט לאדם הנכון. לצופה ההדיוט, אין הבדל ברור בין עבודתו של איש הסאונד הנמצא על הסט, לבין זו של עורך סאונד העובד מול מחשב. למרות זאת, האקדמיה מקדישה קטגוריה נפרדת לכל אחד מהם. זה כנראה גם קשור לכך שמדובר בתחום ותיק ומעוגן היטב. גם פה, אגב, ההפרדה היא דבר חדש יחסית. אוסקר בקטגוריית הסאונד הטוב ביותר קיים עוד מאז הטקס השלישי, ב-1930. פרס מוסדר לעריכת סאונד ניתן לראשונה רק בשנות השישים והופסק למשך יותר מעשור, במהלכו הוענק מדי פעם כפרס מיוחד, ללא רשימת מועמדים. רק ב-1982, נוצרה קטגוריה נפרדת קבועה לעריכת סאונד ועד 2005, מספר המועמדים בה היה מוגבל ללא יותר משלושה.
אני עדיין לא מצליח לראות הבדל משמעותי בין השניים.
ההבדל העיקרי הוא שצילום וירטואלי נותן ליוצרים יותר חופש. אז במציאות הצלם יהיה חייב להמתין לשעה המתאימה בכדי שהשמש תהיה בנקודה הרצויה בעוד בוירטאלי ניתן לצלם את הסצינה מתי שרוצים ובפוסט פרודקשן יוסיפו את השמש. עדיין, עבור במאי הצילם לא היה שינוי משמעותי בתפקידו. בשני המקרים הוא נאלץ להחליט ולבחור איפה הוא רוצה שהשמש תהיה. ועל בחירות כאלה האוסקר מוענק ולא על הביצוע.
אנשי האפקטים במקרה של "חיי פיי" הם כמו המצלמים, נכון. הם אלה שיוצרים את השוט, הקומפוזיציה, תאורה וכו' אבל הפרס לא מוענק לצלמים אלא לבמאי הצילום. בשני המקרים הוא עושה פחות או יותר אותו דבר. הוא מחליט איך הוא רוצה שהשוט ייראה ואז הצלמים\אנשי האפקטים עושים כמבוקשו. מה זה משנה אם באמת יש בסט נמר אמיתי או שאין נמר והוא צריך לדמיין אותו עד להוספה במחשב אחר כך?
נגיד התמונה
" rel="nofollow">הזאת. אז הים וההשתקפות של העננים נעשתה במחשב, ונגיד שגם הילד והסירה הם ממוחשבים, עדיין היה במאי צילום שהחליט מאיזו זווית לצלם את התמונה הזו, איפה למקם את הסירה ואת הילד בתוך התמונה ואיך להאיר אותם (גם אם האור מלאכותי).
אני אשמח אם תנסה בבקשה להסביר לי שוב למה אתה חושב שהם שונים זה מזה לחלוטין.
נקודה מעולה
רד, זכור לי שאתה היית מהראשונים שציינו את ההופעה של אנדי סירקיס כגולום בשיבת המלך כאחת ההופעות המוצלחות של 2002 (גולום היה מועמד בסקר הופעת השנה ואפילו זכה בדג הזהב של אותה שנה). לא מעט גולשים ראו בזה ביטוי לשמרנות של האקדמיה כאשר היא התעלמה מתצוגת המשחק הזו רק בגלל שהיא הייתה תוצר של אנשי אפקטים ואנימטורים ולא (רק) של שחקן בשר ודם. אז הנה, מסתבר שיש תחומים בהם האקדמיה בכל זאת מפגינה פתיחות (כנראה מתוך בורות, אבל בכל זאת).
כפי שאנימציית דמויות דורשת מהאנימטורים לקבל החלטות שקשורות במשחק, כך במאי צילום דיגיטאלי נדרש לכל ההחלטות שמקבל צלם רגיל: עיצוב הפריים, רוחב העדשה, מיקוד הפוקוס, זויות הצילום, כמות האור, תנועת המצלמה וכו'. עצם זה שההחלטות האלה מתקבלות בחלל וירטואלי ולא בחלל ממשי אמנם מאפשר חירויות מסוימות שלא עומדות בפני צלם רגיל (יחד עם שלילת חירויות אחרות) וכמובן שהוא דורש סט אחר של יכולות (כפי שאנימטור צריך יכולות אחרות משחקן), אבל העקרונות המעשיים של שני התחומים הם זהים וההישגים שלהם בעיני הם ברי השוואה לחלוטין.
"אן האת'ווי" מסבירה למה היא הולכת לזכות באוסקר
מומלץ ומצחיק, בעיקר אם ראיתם כבר את "עלובי החיים" (אבל גם אם לא).
http://www.youtube.com/watch?v=y4yxsRRnvkE
:-D גדול
אם כי זו כמובן לא אן האת'וויי עצמה.