ובכן, זאת בהחלט הייתה חצי השנה הקולנועית הכי לא-שגרתית שהייתה לנו כבר הרבה מאוד זמן. בהתחלה יצאו סרטים, ואז הם הפסיקו לצאת ואז מה שלא נדחה לשנה הבאה יצא ישר למדיה ביתית. אבל מסורת זאת מסורת, ועכשיו כשחצי מהשנה מאחורינו – בתקווה גדולה שהחצי הגרוע שלה – זמן לסיכום קצר של הסרטים שהיו לנו עד כה.
סרט האימה שהוא העיבוד הכי גרוע לקליפ של ניקלבק: "הספירה לאחור". היינו צריכים לחשוד שזאת תהיה שנה לא משהו כשהיא התחילה עם סרט על אפליקציה שמגלה מתי תמותו.
סרט האימה הכי טוב: "בלתי נראה". שעתיים של אצבעות תקועות בתוך משענות הידיים.
סרט האימה הכי גרוע: כנראה שלאף אחד מהאנשים שהגיעו ל"אי האשליות" לא הייתה פנטזיה שהוא יהיה סרט טוב.
הצילום הכי טוב: "1917". האם רוג'ר דיקינס יכול לחשוב על וואן-שוט שהוא לא יכול לצלם?
הסרט שהתמקד בדמות הלא נכונה: עם כל הכבוד לגברים המסוגננים של "הג'נטלמנים", היה שם פחות מדי מ"המאמן", הלא הוא קולין פארל. תנו לו סרט משלו, פחדנים!
סרטים ששכחתי ברגע שהתחילו הקרדיטים: "יום יפה בשכונה" ו-"ריצ'ארד ג'ול". הם לא היו גרועים או משהו, אבל אני גם לא זוכר מהם שום דבר.
הפסקול הכי מוצלח: בניגוד ל"יחידת המתאבדים", הפסקול של "ציפורי הטרף" הרגיש מתאים לסרט ולא כאילו העורך השאיר את הפלייליסט שלו פתוח על שאפל. כל סרט שהפסקול שלו כולל את "Barracuda" של להקת Heart כבר מקבל אצלי נקודת בונוס.
הנבל הכי מוגזם: חשבתי ש"בלאק מאסק" לועס-התפאורה של יואן מקרגור ב"ציפורי הטרף" הוא נבל מוגזם ומוחצן. ואז הגיע ג'ים קארי ב"סוניק", שגרם למקרגור להיראות מעודן כמו לורד אנגלי. בנוסף, סוניק עצמו מקבל את פרס המייקאובר הכי מוצלח, כי השנה הזאת גם ככה מספקת לנו מספיק חומר לסיוטים בלי מה-שזה-לא-היה.
הסרט שיגרום לכם לרצות להתקשר לסבתא, בלי קשר לקורונה: "הפרידה". אוף, למה יש פה נינג'ות שחותכים בצלים? אני גם ככה כבר בוכה.
השחקן שהכי משקיע: כמו לסרטים האחרים שלו פוסט-פוטר, גם ל "Guns Akimbo" של דניאל רדקליף יש פגמים בולטים. אבל אי אפשר שלא להעריך את רדקליף, שמתחייב ב-200% לכל אחד מהתפקידים האלה ותמיד כיף לצפות בו.
סרטים שיצאו באיחור של 20 שנה: גם "מיסי מסתבכת" וגם "בלאדשוט" נראים כאילו נכתבו בתחילת המאה ומישהו מצא פתאום את התסריטים שלהם באיזה חדר אחורי והחליט להפיק אותם.
המבטא הכי מוזר: נראה לי שגם בלשנים מדופלמים יתקשו להבין איזה מבטא בדיוק רוברט דאוני ג'וניור ניסה לעשות ב"דוליטל". אזכור של כבוד: טום הארדי ב"קפונה", שנשמע כמו גולום עם סרטן בגרון.
ההתחלה הכי גרועה של יקום קולנועי: "סקובי-דו!". בתור מישהו שאוהב את הסדרה המצוירת מגיל צעיר, תסלחו לי, אבל זה לא "סקובי-דו". זה כמו שתנסו להציג לדור חדש את "כשף האוויר האחרון" באמצעות הסרט של שאמלאן. ונראה לי שאפילו בו יש יותר קשר לחומר המקור.
סצינת הסיום הכי טובה: "ג'וג'ו ראביט". קשה לפספס עם דייוויד בואי, אפילו אם זה בגרמנית. ספוילרים למלחמת העולם השנייה (וגם לסרט).
סרט האנימציה הכי טוב: "מרגלים לא רגילים". אני יודע, גם אותי זה הפתיע, אבל הוא באמת מצחיק! ועם מסרים מוצלחים! ואיכשהו, נראה לי שיש בו אפילו יותר נצנצים מאשר ב"טרולים מסביב לעולם".
סרטים מפוספסים: אני לא חושב שהיו סרטים בולטים שרציתי לראות ולא הגעתי אליהם עדיין. כן אגיד שלא ראיתי שום סרט מקורי של נטפליקס בחצי השנה הזאת. הם פשוט נראו לא מעניינים, במקרה הטוב. מזל שיש דברים כמו "הרצפה היא לבה" שמצדיקים את התשלום החודשי שלי לשירות.
מהומה רבה על לא מאומה: "משחקי ציד". אם לעשות פרפרזה על טייווין לאניסטר, כל סרט שמכריז על עצמו כ"הכי מדובר של השנה" הוא ממש לא הסרט הכי מדובר של השנה, הקודמת או הנוכחית. עוד סרט מקושקש מבית היוצר של לינדלוף.
הסרט הכי אוברייטד: "יהלום לא מלוטש" לא הכניס אותי לחרדות, אלא בעיקר תקף ללא הפסקה את עור התוף המסכן שלי. במקום ציפרקלס, עדיף לצפות בסרט הזה עם אטמי אזניים.
סרטים שפחות מדי אנשים שמעו עליהם: מאוד חיבבתי מאוד את "Villains" ואת "Sweetheart". הראשון הוא סרט פלישה-לבתים עם תצוגות משחק מוצלחות. אל האחרון כדאי לבוא בלי לדעת הרבה מראש, ורק אגיד שיש בו את אחד השוטים האפקטיבים והמצמררים של החצי-שנה.
הסרט שאני הכי מצפה לו בחצי השני של השנה: עד לא מזמן התשובה שלי הייתה ברורה: "אמש בסוהו", החדש של אדגר רייט. אבל אז הוא נלקח מאיתנו ונדחה אי שם ל-2021. למרות כל הדחיות, עדיין יש כמה וכמה סרטים מסקרנים בעתיד הקרוב (בינתיים): "טנט", "מקום שקט 2", "וונדר וומן 1984". אבל הסרט הבא שאני הכי רוצה לראות זה "לא זמן למות". סרטי הבונד של דניאל קרייג הביאו לנו גם חלק משיאיה של הסדרה, אך גם שפלים מאוד נמוכים. שירת הברבור של קרייג – בבימוי של קארי פאקונגה, האיש מאחורי העונה הראשונה הנהדרת של "בלש אמיתי" – גורמת לי לקוות שהוא יפרוש בסגנון, אבל נצטרך לחכות ולראות.
ההופעות הכי מוצלחות: יו ג'קמן ב"חינוך רע", מרגו רובי ויואן מקרגור ב"ציפורי הטרף", קולין פארל ב"ג'נטלמנים", סירשה רונאן ב"נשים קטנות", תומסין מקנזי ב"ג'וג'ו ראביט" ואליזבת' מוס ב"בלתי נראה".
הסרטים הכי הגרועים של 2020 עד כה:
5. "דוליטל" – אומרים שכל המוסיף גורע. אני לא יודע איך הסרט הזה נראה לפני כל ההשלמות והשינויים שעשו לו, אבל משהו אומר לי שהם לא שיפרו אותו.
4. "אי האשליות" – סרט שלא החליט אם הוא רוצה להיות נטו אימה או קומדיה שחורה, ובגלל הוא יצא לא מפחיד ולא מצחיק. פשוט גרוע.
3. "קפונה" – סבבה, ג'וש טראנק, רצית להראות את הגנגסטר המפחיד הזה בימי הדמנציה שלו, אבל באמת היינו צריכים שתי סצינות שלו מחרבן במיטה?
2. "ארטמיס פאול" – מהסרטים שגורמים לו לתהות אם צריך לנזוף בעורך על העבודה הגרועה שעשה או לתת לו צל"ש על שעשה את מיטב יכולתו עם החומרים הגרועים שקיבל.
1. "בלאדשוט" – לא שהציפיות שלי מפרוייקטים של וין דיזל גבוהות מלכתחילה, אבל בערך כל סצינה שניה בסרט הזה גרמה לי לגלגל עיניים או להיאנח מייאוש. פשוט שום דבר לא עובד.
הסרטים הכי טובים של 2020 עד כה:
5. "מרגלים לא רגילים" – לא חשבתי שאדרג ברשימה כזאת סרט שבו וויל סמית' מדבב יונה, אבל זאת 2020 בשבילכם.
4. "1917" – אם יש גן-עדן, ככה הוא מצולם.
3. "הפרידה" – כי למה לתת מועמדויות לאוסקר לסרטים טובים, אנושיים ומרגשים כשאפשר לתת אותם לכדורי שינה כמו "האירי" ו"היו זמנים בהוליווד".
2. "ציפורי הטרף והארלי קווין המהממת" – סרט הקומיקס הטוב של חצי-השנה, ולא רק בגלל שיצא רק אחד נוסף. כיף חיים. כמו כן, זה הסרט היחיד שהלכתי לראות פעמיים בקולנוע בחצי השנה הזאת.
1. "בלתי-נראה" – פעם בכמה זמן, בין כל סרטי הג'אמפ-סקיירס וכאלו עם פוטנציאל מבוזבז, מגיע סרט אימה טוב באמת. ומבחינתי זאת סיבה למסיבה.
זהו לבינתיים, מוזמנים לכתוב בתגובות את ההתרשמויות שלכם מחצי השנה הקולנועית שהייתה לנו. נקווה שהחצי השני שלה יהיה נורמלי יותר ונפגש שוב בסיכומי השנה!
בקרוב אגיב בהרחבה על חצי השנה (המעט עמוסה שיצאה לי)
אבל לפני כן: "סקובי דו" לחלוטין מכבד את המותג, אלא אם יש לך הגדרה מצומצמת מאוד מאוד בנוגע למהו המותג.
ואו מתן מדהים כמה אני לא מסכים איתך חחח
(ל"ת)
קראתי את כל הכתבה
ובסוף אמרתי לעצמי "זה מתן כתב, נכון?"
נחמד לראות שאפשר להבדיל בין סגנונות הכותבים השונים באתר. תודה רבה לכולם, אם כבר מסכמים חצי שנה
מתן הוא הטרנטינו של האתר וצוריה הוא הסקורסזה שלנו.
תודה!
עוד לא ביימתי פיצ'ר וכבר משווים אותי לטרנטינו. שולח לינק לאמא שלי.
ופישלר הוא ד.וו גריפית'
(ל"ת)
בציר 2020 - מהגרוע עד הטוב (כולל הסופ"ש האחרון של 2019)
הסרט הכי גרוע של החצי שנה: מאמי. את מה שאמרתי על "מאמי" כבר אמרתי אבל אולי שווה להגיד עוד פעם – איזה זוועה של סרט, בחיי.
הסרט הכי מכוער: קאטס. סרט שנעשה על ידי צוות שלם של אנשים שכולם חסרי עיניים.
הסרט הכי מבוזבז: פרויקט 88. אני בעיקרון בעד רימייקים של מעריצים – "הרימייק שלנו לרובוקופ" הוא אומנם לא אחיד ברמתו, אבל יש שם כמה שיאים אומנותיים שלוקחים יצירה ומפרשים מחדש בכל מיני דרכים. "פרויקט 88" לא עושה את זה, ובמקום זה הוא פשוט.. עובר. אני מאשים את הדדליין הלא ברור שיוצרי הסרט הציבו לצוותים (שבוע).
הסרט הכי מוערך יתר על המידה: עלובי החיים. שמעתם ואולי עוד תשמעו הרבה מאוד תשבוחות על הסרט הזה. על זה יש להגיד: וואטאבר.
האקשן הכי מוערך יתר על המידה: חילוץ. חברים, גם אני רוצה שבתי הקולנוע יחזרו, אבל החיקוי של חיקוי הזה לא עומד בסטנדרטים מספיק בשביל שאסתפק בו.
דף הויקיפדיה הכי מושקע: הארייט : הדרך לחופש. הדבר הכי מעצבן בסרט הזה הוא שהוא בעצם מונע מאיתנו סרט אחר, מעניין יותר, על הארייט טאבמן.
הפרסום הכי חסר בושה שלך: סוניק: הסרט. ביפ בופ ביפ תקנו אוליב גארדן ביפ באפ בופ.
הסרט ששבר לי את הלב: המלך של סטטן איילנד. לא משהו שקרה בסרט עצמו, כן? אלא ההבנה שזהו, ג'אד אפאטו לעולם לא יעשה סרט גדול יותר, וכנראה שגם סרט טוב לא ייצא עוד פעם ממנו.
הסרט הכי פרוותי: טרולים מסביב לעולם. הסרט הזה הוא קשקוש מטומטם שלא היה צריך להתקיים, אבל לעזאזל אם לא בא לי לחבק כל דבר ודבר בו.
מפה והלאה סרטים סבבה
זה לא היה צריך לקבל אוסקר: ג'ודי. רנה זלווגר בקושי צריכה אוסקר אחד (אם כי ייאמר שלא ראיתי את "קולד מאונטן") אז שניים? מה זה הטירוף הזה. ולעזאזל, סקרלט ג'והנסון הייתה ממש שם.
סרט גיבורי העל הטוב של השנה: סופרמן: Red Son. היי, זה לא אשמתי שלא הייתה לו תחרות, אממ… בכלל.
סרט ה"בסדר" של השנה: אין לי שום דבר נגד "הפרידה", באמת, אבל גם אין לי באמת משהו בעדו.
מעבר הקריירה שאני הכי תומך בו: אניה טיילור ג'וי, "אמה". כל הכבוד לך, אניה טיילור ג'וי, על סרט אחד שבו אף אחד לא מתעלל בך. כן ירבו.
הסרט הכי מכחיש אימהות אי פעם "קדימה". כמו כן, פיקסאר, ההצעה לחיבוק אבהי עדיין תקפה.
הסרט הכי מושמץ שלא היה כזה טוב אבל גם לא ממש גרוע: יש שני דברים טובים ב"ריצ'ארד ג'ול", וזהו. אבל כששני הדברים הטובים האלה הם סם רוקוול ופול האוזר וולטר, זה קצת מספיק.
הפתיחה הכי טובה: "סקובי דו!", תגידו מה שתגידו על המשך הסרט (ויש לא מעט), הפתיחה שלו היא זהב.
הליהוק הכי שגוי: "נשים קטנות". תקשיבו, חברים, יש שחקנים ושחקניות שיכולים להיראות מאוד צעירים ומאוד מבוגרים כאחד. באמת שיש. פלורנס פיו, למען השם, לא נראית כמו ילדה בת 13. תפסיקו לחסוך כסף על ללהק שחקנים צעירים.
הקאמבק הכי מפוספס: גאי ריצ'י חוזר לסרטי גנגסטרים, "הג'נטלמנים". ככל שהזמן עובר, הקאמבק של מתיו מקונוהי מתגלה יותר ויותר כטעות.
הסרט הישראלי הכי טוב: "עיניים שלי". טוב, לא הייתה מלא תחרות, אני מודה.
הסיום הכי טוב: "יהלום לא מלוטש". "יהלום" הוא סרט שארוך בכמעט שעה יותר מדי, אבל הוא מפצה על זה ברגעים החשובים – הסיום. הוא לא סיום שהגיוני מאוד עבור הדמויות, וקצת נכפה – אבל איזה קתרזיס רגשי זה.
מפה והלאה סרטים אחלה
המחזמר הכי טוב: "נערת העמק"/ Valley Girl. שוב, אין מלא מתחרים על הכתר. ובכל זאת – נערת העמק חמוד מאוד וחביב וחמוד ונחמד ומתוק, ונהדר לראות את ג'סיקה רות' בעוד תפקידים ראשיים.
התזכורת הכי מדויקת לכך שאגדות ילדים הן קריפיות ודפוקות: "פינוקיו". אף אחד לא היה צריך עוד גרסה של פינוקיו, אבל אם כבר יש אחת, טוב שהיא מזכירה כמה האגדה המקורית דפוקה. ורוברטו בניני… טוב.. פה?
הסרט החמוד ביותר: לא בלי תחרות, אבל יש משהו פשוט משובב לב בצפייה בסרט התיעודי "קריפ קאמפ" (או איך שלא החליטו לשחוט את השם שלו בנטפליקס). המשהו הזה מפנה דרך לסרט תיעודי מאוד קונבנציונלי לאחר מכן, אבל תחושת החמידות נשארת זמן רב.
ריצוי המעריצים המבלבל ביותר: הסיפור של הביסטי בויז. כן, בואו לשמוע את הסיפור האמיתי של הביסטי בויז! בלי חצי מהלהיטים שלהם! רגע, מה?
ההופעה הכי אינטנסיבית של השנה: דלרוי לינדו, "הזהב של נורמן". הסיבה למה הסרט המאוד מבולגן ולא אחיד הזה עובד.
סרט הקומיקס הטוב של השנה: "ציפורי הטרף". שוב, אין ממש תחרות עד כה. ובכל זאת – למשך שעה זה סרט גנגסטרים נהדרים, ובסיום שלו הוא גם אחלה, גם אם פחות.
מנת ה"למה את ככה, אמריקה הלטינית" היומית: משפחת חצות/ Midnight Family. לא, אבל באמת, ומה אפשר לעשות לגבי זה.
השריקה הכי טובה: "השורקים". כלומר, תקשיבו, אלה באמת שריקות מאוד מרשימות.
הסצנה של השנה: אהיה לא מקורי, אבל נו, "לעולם לא כמעט ולא לפעמים תמיד" מהסרט שנושא את אותו שם.
השנמוך הכי פחות משמעותי: "בלתי נראה" הוא פחות טוב מ"משודרג". עוד סרטים שפחות טובים מ"משודרג": 90 אחוזים מהסרטים שיוצאים כל שנה.
המסגור הכי מיותר: איכשהו, נראה לי שהייתי מבין שאתה מחווה לתסכיתי רדיו וסדרות של שנות החמישים גם בלי הפתיחה, "חלל הליל". אולי כי כל פריים ופריים בך צועק את זה.
הסרט התיעודי הטוב ביותר: "און דה רקורד" מציג מבט מורכב ומרתק על סוגיות ש-MeToo מעלה, ומצליח לכלול גם את סצנת ההומור השחור הכי מצחיקה שראיתי השנה.
20 הסרטים הטובים של החצי שנה עד כה – בתגובה הבאה.
בציר 2020 - 20 הסרטים הטובים
מפה כל הסרטים טובים
הסצנה הכי קשה: ג'ירפה. האגרוף הרגשי שמרסק לך את הלב מופיע בתחילת הסרט, ושאר הדברים שם לא ממש משתווים אליו, אבל וואו אאוץ' אאוץ' אאוץ'.
הפארודיה הכי טובה: מרגלים לא רגילים. מי ידע שהפארודיה שהזכיון הזה היה כה נחוץ לה היא בכלל סרט ילדים על בחור שהופך ליונה.
ההפתעה הכי גדולה: בן אפלק, "הדרך חזרה". האם בן אפלק הוא השחקן הכי טוב של 2020? נראה לי שבעצם לא. אבל עצם זה שהוא בכלל ברשימה אומרת מספיק.
עוד, בבקשה: "הטיול ליוון" הוא לא החלק הכי טוב בסדרת "הטיול", אבל מה זה משנה? הוא עוד חלק בסדרת "הטיול".
ההמשך הכי טוב: ג'יי ובוב השקט: הריבוט. לא היה שום סיבה לחזור לג'יי ובוב השקט. שום. אפס. נאדה. למה? מה התועלת? איזה כיף שחזרו בכל זאת. וגם פה בן אפלק נפלא? מה נהיה.
הליהוק הכי טוב: משחקי ציד. למשחקי ציד יש שלל דמויות, שצריך לזהות מי הן ומה הן באופן מיידי ולאפיין אותן כאשר לשחקנים יש בערך מינוס דקות על המסך. ובכל דמות ודמות, קטנה כמשמעותית – הליהוק פוגע.
מכונת הציטוטים הגדולה של השנה: חטפנים/ snatchers. "כדאי מאוד שזאת תהיה הפעם האחרונה שאני אראה את חור התחת הזה", "זה לא למה משתמשים בקונדום", ועוד.
את מי יו ג'קמן צריך לרצוח כדי לקבל אוסקר: חינוך רע. כי תקשיבו, הוא יעשה את זה. תזהרו ממנו.
הסרט הטוב ביותר שבו כולם הומוסקסואלים בלי שאף אחד יגיד את זה במפורש: ההיסטוריה האמיתית של כנופיית קלי. כמו כן, השימוש הטוב ביותר בתינוק זה זמן מה.
הסרט הכי טוב שבו אנשים עשירים צדים אנשים עניים: באקארו. למרות שחלק מהתחרות לא ראיתי, אציין.
הסרט הבריטי ביותר לטובה: ההיסטוריה האישית של דייוויד קופרפילד. כולם פה חמודים, אפילו פדינגטון שמגלם נבל (משום מה).
סרט האנימציה הטוב ביותר: משפחת וילובי. ובלי ריקי ג'רוויס הוא אפילו יכול להיות יצירת מופת.
מפה כל הסרטים נהדרים
הסרט שהכי דופק לך את תחושת הזמן: העוזרת. רגע, אתם רוצים להגיד לי שכל זה קרה ביום אחד??
הסרט הכי טוב עם המסר הכי גרוע: ג'וג'ו ראביט. נאצים הם עדיין חארית, טאיקה. וההיטלר שלך אפילו לא ההיטלר השלישי הכי טוב בקולנוע!
סרט הטירוף של השנה: מוגזם קצת? מטורף? לא מאוזן? בדיוק כמו שצריך. אין לי מושג מה אנשים צריכים יותר מ"אקדחים לכל עבר" (Guns Akimbo), וכנראה שלעולם לא אבין.
"הסרט האוברייטד" הכי אנדרייטד של השנה: "1917" חטף מכות, ובצדק, בגלל שהעז ללכת מול "פרזיטים" אבל האמת צריכה להיאמר – בכל שנה אחרת הוא היה הרבה יותר מזוכה מוצדק בפרס האוסקר, והרבה יותר מ"נו, זה סתם משחק מחשב" או כל ביקורת אחרת שאמרו עליו.
תגלית השנה: אליזבת מוס. כן, אם הייתי רואה את "סיפורה של שפחה" כנראה הייתי מגלה אותה כבר, וכן – היא בסרטים כבר יותר מ-20 שנה ובכל זאת: השנה ראיתי את "שירלי", "בלתי נראה" ו"הריח שלה" (שלא מבציר 2020, אבל תתחשבו) וכאילו, כן, אוקיי, היא יכולה את כל המחמאות שהיא רק רוצה, באמת.
הופעת השנה: זואי דויטש, "הבלוף מבאפלו". אבל דיברתי עליה בהרחבה כבר בביקורת, אז זה לא חדש.
סרט האימה הטוב של השנה: צבע מחוץ לחלל/ Color Out of Space. פאק, איזה סרט. כשניקולס קייג' הוא אפילו לא הדבר הכי מטורף בו, אתה יודע שאתה בדרך הנכונה.
הסרט הטוב של השנה (טכנית, שנה שעברה, נא לזרום) : האני בוי. יש משפט אחד ב"האני בוי" שאני אקח איתי זמן רב. אני לא בטוח שהוא מתמצת את הסרט, אבל הוא קרוב לזה – "כל מה שאבא שלי הביא לי זה כאב. ועכשיו את רוצה לקחת את זה ממני?". כמות הכשרון שיש בסרט הזה, מכל כיוון, פשוט מעוררת קנאה.
אחלה שווה יותר מסבבה?
יש לזה דירוג?
כאמור, זה מהגרוע לטוב
ובראש שלי אחלה שווה יותר מסבבה. זה נזיל.
דירוג המחמאות מושאלות מערבית האולטימטיבי
1. סבבה
2. סחתיין / סחתישה / סחתיק
3. מברוק
4. אחלה
5. שאפו (לא סגור שבערבית)
(צרפתית)
(ל"ת)
שאפו אכן
לא מערבית אלא מצרפתית.
לפי וויקי:
סחתישה זו לא מילה בערבית
וסחתיין זה לא באמת מחמאה אלא לבריאות (אומרים את זה במקום בתאבון). סחתק/סחתיק זה לבריאותך (זכר/נקבה).
גם מברוק (להתחדש) זו לא מחמאה, אלא ברכה על קנייה חדשה או אירוע משמח כמו חתונה.
סבבה, אחלה, בג'נין (אישי בג'נין = משהו משגע), יא וואלאדי (לא ברור למה יהודים מתעקשים להגיד וואראדי, מצד שני לא תמיד נועד להגיד משהו חיובי), והכי חשוב והכי גבוה במדרג יא אסם אללה (בשם אלוהים). כשלא רוצים לעשות עין הרע אומרים על משהו ממש ממש יפה יא אסם אללה.
לפי רוביק רוזנטל "וארדי" זו נגזרת של המילה האיטלקית guardia, משטרה.
למה? לא יודע.
לצערי (אולי בגלל הקורונה)
שתי הרשימות שהוזכרו פה מראות כמה הסרטים עד עכשיו היו לא מוצלחים לדעתי
רגע... קאפון יצא?!
הספיק לצאת לפני המגפה?
לא יוקרן בישראל אני מניח?
טוב, נמתין שיצא למסך הקטן… :(
לא חושב שאי פעם היה בתכנון שיוקרן פה בארץ
אבל כן, יצא ישירות לסטרימינג. לא נראה לי שכרגע יש באופן לא-VPN-י בישראל.
מוזר.שם של מאפיונר מוכר, שחקן מוכר
יש לזה פוטנציאל סביר למשוך צופים.
בכל מקרה תודה שהזכרת לי, אצפה.
"הרצפה היא לבה" נקרא בעברית בנטפליקס "המסלול הבוער"
(ל"ת)
ובכן, למה.
(ל"ת)
כי זה נשמע פי 56 יותר טוב,כאילו דה.
כי זה לא השם של המשחק בישראל
כשילדים משחקים בישראל את המשחק שאסור לגעת ברצפה הם לא קוראים לו "הרצפה היא לבה". הם קוראים לו "לא לגעת ברצפה" או "איים" או בכל מיני שמות אחרים, בטח משתנים מעיר לעיר או ממשפחה למשפחה.
קצת כמו שלא נראה לי שיש שם באנגלית ל"ים יבשה", כי זה לא משחק נפוץ בצורה הזו. (אולי כן, ואני לא מכיר.)
זה עדיין לא אומר שזה שם טוב. יש מצב שאפילו "ים יבשה" היה שם טוב יותר.
לפי הבנות שלי זה "תופסת גובה"
(ל"ת)
מה? שיחקתי תופסת גובה
אלה שני משחקים שונים (עם אלמנטים משותפים ביניהם, ובכל זאת).
מה זה תופסת גובה?
אנא עזור לדודים הבורים שבינינו (זה אני) להתחבר עם אחיינים.
ממה שאני זוכר (ואולי המשחק עבר מאז שינוי)
זה כמו תופסת רגילה, אבל הקאץ' הוא ש"לא ניתן" לתפוס אנשים כשהם נמצאים על גובה כלשהו. אז בעצם יש איזה אלמנט של "מתח" – התופס ואתה יכולים להיות פנים אל פנים בעוד הוא מחכה שתרד מהגובה.
יש כמובן כל מיני תת חוקים מקומיים כדי לא פשוט לתת לתופס להיות מתוסכל בעוד כולם על גובה כלשהו, אבל זה הבסיס שאני מכיר. אז כלומר, גם פה הרצפה היא "רעה" אבל זה לא כמו "הרצפה היא לבה" שבו אסור בתכלית האיסור לדרוך עליה ודריכה עליה פוסלת אותך.
אוף טופיק לגמרי
אני פשוט לא בטוח איפה לשאול את זה. נזכרתי בהאני בוי של שיה לה-באף, שקיבל ביקורות מצוינות בזמנו, והכנסתי לרשימת הצפייה שלי. ואז תוך כדי בירור גיליתי שלמרות הביקורות הוא הכניס סכום כמעט אפסי במונחים קולנועיים שלא כיסה אפילו את התקציב הקטן שלו. מה קרה שם? ולמה הוא די נעלם ולא היה עליו שיח?
כי זוהי דרכם של רוב סרטי האינדי הקטנים בלי גיבוי של פרסים
לצערנו הרב
אממממ…לא מדוייק. הסרט הכניס 3.3 מיליון דולר שזה סכום לא קטן בכלל, למעשה סכום כזה כנראה היה מסדר אותי לכל החיים.
בהתחשב בכך שתקציב הסרט היה 3.5
נראה לי שזה בעיקר היה מסדר אותך לחובות של 200 אלף דולר לכל החיים.
מעניין אותי לדעת
כמה סרטים ראיתם השנה? הכוונה לאו דווקא לסרטים שיצאו השנה, אלא כל סרט באורך מלא שראיתם מההתחלה ועד הסוף מאז הראשון לינואר.
מסקרן אותי לדעת אם כמות הסרטים שראיתי היא גדולה, קטנה, ממוצעת.
אני כרגע על 217, אגב.
מאז הראשון לינואר היו 183 ימים
לכן נראה לי שאפשר לומר במידה לא קטנה של בטחון שלראות בערך 1.2 סרטים ליום זה לא ממוצע.
אצלי הרבה פחות מהממוצע
מתחילת השנה הספקתי לראות בקולנוע 20 סרטים (הספק לא רע בהתחשב בזה שלא נכנסתי לקולנוע מתחילת מרץ, אז זה 20 סרטים בחודשיים).
בבית מאז? כמעט כלום. אולי עוד 5-6?
רוב מה שאני צורכת מאז מרץ בבית זה סדרות טלוויזיה. קודם כל יש לי הרבה יותר סדרות ״להשלים״ מסרטים (בדרך כלל אני רואה כל סרט שאני רוצה לראות כבר כשהוא בקולנוע), ובנוסף סדרות המשיכו לצאת באופן יחסית רציף בעוד שהפצת סרטים נפסקה כמעט לגמרי.
רק הרגע שמתי לב
שהשאלה לא הייתה לגביי איך עומדת כמות הסרטים בה אנחנו צפינו לעומת שנים קודמות, אלא כמות הסרטים שלך לעומתנו.
אז כן חד משמעית גדולה. נראה לי שהתשובה די ברורה אבל?
כן, אני הולך ללכת גם על גדולה
וזה למרות שאני לא רחוק משם.
אני עומד כרגע על 472
כך שאני חושב שהכמות שלך די קטנה.
סתם.אני בערך על 45 כרגע,שזה די הקצב הרגיל שלי.217 סרטים בחצי שנה? כאילו, אני יודע שקורונה והכל, אבל זה ממש המון(ולדעתי גם יותר מדי, אבל כל אחד והבחירות שלו)
זה סרט וקצת ליום
השאלה היא האם זה, נגיד, במקום טלוויזיה או בנוסף להכל. כי רוב האנשים נמצאים מול מסכים כמות דומה לסרט ביום, פשוט לרוב לא רואים סרט.
טוב, ברור שיש פה הרבה משתנים שצריך להתחשב בהם
ושזה יכול להיות מטעה.
אני למשל צופה בדי הרבה משחקי כדורסל,חדשים וישנים,וברור שעל אף שהאורך שלהם די דומה לסרט אני לא מכליל אותם במספר הסרטים שראיתי.ובכל זאת,מתוך הנחה שגם בימים שאנשים רואים סרט הם מתכתבים בווטסאפ, גולשים באינטרנט, מחפשים מוזיקה בספוטיפיי ומגיבים בעין הדג, אז אני עדיין חושב שזה המון.
בכל מקרה,כשאמרתי יותר מדי זה לא רק בגלל השעות מסך.
אם כי, כאמור,זו רק דעתי האישית ולא מקומי להעביר ביקורת.שכל אחד יעשה מה שהוא רואה לנכון
אני רואה כ 20 בחודש
ומנצל את הזמן לראות בעיקר קלאסיקות אזוטריות יחסית
אוקיי, מניח שקיבלתי תשובה
ידעתי שזאת כמות די גדולה אבל חשבתי שאולי יש פה אנשים שאולי ראו אפילו יותר סרטים.
ואני לא ממש רואה סדרות, למרות שלא חסרות סדרות שאני צריך להשלים.
אגב, מאז תחילת יוני התחלתי עבודה חדשה וגם הספורט חזר, אז הממוצע לפני היה עוד יותר גדול.
טוב, מספר הסרטים נשמע גבוה מדי,
אבל התחלת עבודה חדשה ביוני!? פה חשדתי!
אז החלטתי לעשות קצת סטטיסטיקות
ראיתי 218 סרטים (כן, ראיתי עוד אחד), מתוכם 157 בפעם הראשונה ו-61 בפעם השנייה או יותר, באורך כולל של 25,116 דקות או 418.6 שעות. מה שאומר שממוצע של 115 דקות לסרט.
הסרט הכי ארוך הוא עשרת הדברות עם 220 דקות.
הסרט הכי קצר הוא מבצע סבתא עם 54 דקות.
הבמאים שראיתי הכי הרבה הם האחים כהן (ביג לבובסקי, פארגו, האיש שלא היה שם, הקפיצה הגדולה), וודי אלן (בעלים ונשים, ישנוני, ברודווי דני רוז, חצות בפריז) גאי ריצ'י (הג'נטלמנים, רוקנרולה, שם קוד מ.ל.א.ך., שרלוק הולמס 2) ובריאן סינגר (כל האקס-מנים למיניהם).
הסרט הכי טוב שראיתי בפעם הראשונה – אני מניח שזה הפרפר עם מקווין והופמן.
הסרט הכי טוב שראיתי לא בפעם הראשונה – הנוקמים: סוף המשחק.
הסרט שראיתי לא בפעם הראשונה אבל הכי השתפר מאז הצפייה הקודמת – 2001: אודיסאה בחלל.
הסרט הכי גרוע שראיתי השנה – אקס-מן: אפוקליפסה, חד וחלק.
הסרט עם דירוג הימדב הכי גבוה – חרקירי, 8.7.
הסרט עם הדירוג הכי נמוך – מסווג חריג, 5.1 (ממש נמוך בשביל סרט כזה טוב).
המממממ
אם סופרים את הסרטים שהילדה שלי רואה בסלון ואני חצי רואה איתה כי אני קיים באותו מרחב, יש מצב שאני עוקף אותך בפער ניכר.
אם סופרים את הסרטים שאחי הקטן רואה בסלון
ואני חצי רואה איתו כי אני קיים באותו מרחב, אז אולי אתה כבר לא עוקף אותי. בכל מקרה, התכוונתי רק לסרטים שראיתי מההתחלה ועד הסוף, לא בחלקים.
טוב, אם 217 סרטים בחצי שנה זה מרשים,
היכולת לעשות עליהם סטטיסטיקה כל כך בקלות היא משהו אחר לגמרי.
לא אם יש לך חשבונות באתרי סרטים
או יותר נכון, חשבון פרו בלטרבוקס פותר את כל הבעיות האלה.
(לצערי אני לא מקבלת אחוזים, אבל זו אחת הסיבות הגבוהות ביותר ללמה אני משלמת להם)
צריך בשביל זה שני דברים:
IMDb וזמן פנוי. יש לי את שניהם.