2022: סיכום חצי שנה בקולנוע

נוגעים בקיר הקולנועי של 2022.

איכשהו עברה לה כבר חצי שנה, ואתם יודעים מה זה אומר: מבט לאחור על הסרטים שיצאו פה בששת החודשים האחרונים.


הסרטים המדוברים שלא ראיתי:

"סמטת הסיוטים" – אני מאוד אוהב את דל טורו אבל איכשהו לא יצא לי לבקר בסמטה עדיין. מחילה גם מווילם דפו.

"הנהגת של מר יוסוקה" – גם הוא אחד הסרטים המדוברים של עונת הפרסים האחרונה ברשימת הצפייה שלי, פשוט אחרי "באטמן" לא היה לי כוח לעוד סרט של 3 שעות. אבל אגיע אליו בקרוב (גם אליך, "RRR").

"צ'ה צ'ה ממש חלק" – רציתי להספיק לראות את הסרט שכולם מסכימים שהוא מקסים לפני הפוסט הזה, אבל גם הוא יאלץ לחכות לסיכום השנה.

הסרט הכי טוב שראיתי משנה שעברה: הסרט הראשון שראיתי ב-2022 הוא "Mass", שיצא בארה"ב לקראת סוף השנה שעברה. יש בו רק ארבעה אנשים שיושבים בחדר וטרגדיה שמרחפת מעל הראשים של כולם. מבחינתי כל אחד מהשחקנים כאן היה ראוי למועמדות לאוסקר.

סרט האימה הטוב ביותר: זה לא ש"רדופה" הוא סרט מושלם, ופירטתי בביקורת על כך, אבל בתור סרט אימה הוא האפקטיבי ביותר שראיתי השנה עד כה, והסיום שלו הוא משהו ייחודי שקשה לשכוח ממנו.

סרטי האימה הגרועים ביותר: העיבודים החדשים של "המנסרים מטקסס" ו"משחקת באש" לא רעים בשום צורה מיוחדת. לא, המצב הוא גרוע מזה – הם משעממים רצח.

השחקן המשני שגנב את ההצגה: לא ממש היה לי אכפת מהאביר האפל גרסת רוברט פטינסון, שכותב יומנים ומכריז על עצמו בתור "הצללים". גם קאטוומן של זואי קרביץ לא ממש השאירה רושם, וגם "איש החידות" גרסת דאנו לא היה מעניין ביוחד. לא, החלקים הטובים ביותר של "באטמן" הם אלו שבהם קולין פארל נמצא על המסך בתור "הפינגווין".

הביקורת המוזרה ביותר: ליוטיובר המכונה "מר אנטר המסתורי" ממש הפריע ש"אדומה אש" מתרחש ב-2002 אבל אין בו שום התייחסות לאסון התאומים וההשלכות שלו. בטח אם הסרט היה מתרחש ב-96' הייתה לו את אותה תלונה לגבי רצח רבין.

הוואן-שוט המוצלח ביותר: לקראת הסוף של "דרומית לגן עדן" ג'ייסון סודייקיס צריך להסתנן לתוך בית, והמצלמה עוקבת אחריו במשך כמה דקות אינטנסיביות: לנגד עינינו נפרשת סצנת אקשן עוצרת נשימה שדורשת תיאום מדויק בין הפעלולנים, מפעילי המצלמה, והשחקן הראשי. אחרי ההקרנה שאלתי את הבמאי אהרון קשלס על השוט, והוא אמר שהם היו מאוד קרובים לוותר ולחתוך את הסצינה בעריכה אבל הצליחו בניסיון האחרון. וטוב שכך.

הסרט עם המזל הגרוע ביותר: קצת מדהים שאחרי מספר דחיות בגלל הקורונה, סרטון שירה של גל גדות שנקטל על ידי כל העולם ואחותו והאשמות נגד ארמי האמר (בקניבליזם, בין היתר), "מוות על הנילוס" יצא בסוף כמו שהוא. אולי יש עוד תקווה ל "פלאש".

השחקן הצעיר הטוב ביותר: הרבה פעמים שחקנים צעירים הם סיכון, במיוחד אם עושים אותם חכמים או מתחכמים מדי. כשאתה צריך לגלם גרסה צעירה של ריאן ריינולדס התחכום כבר מגיע בילט-אין, אבל ווקר סקובל הפתיע לטובה ב"פרויקט אדם". בקרוב נראה אם הוא גם יכול להיות פרסי ג'קסון מוצלח בדיסני+.

ההמשכון הכי מיותר: אני לא מחסידי סרטי "צעקה", אבל לפחות לכל אחד מהסרטים הקודמים היה משהו להגיד על ז'אנר האימה שהוא פועל בו. הסרט החדש בעיקר רצה לטפוח לעצמו על השכם על כמה מתוחכם הוא.

הצילום הכאוטי ביותר: הסרטים של מייקל ביי תמיד כללו את מה שנקרא "בייהם" (Bayhem), ולכן זה לא מפתיע שמייקל ביי רצה להשתמש ברחפנים כדי להשיג צילום אפילו יותר היפראקטיבי ב"אמבולנס". מה שכן מפתיע זה שזה עובד ממש טוב.

הטוויסט המופרך ביותר: "הספירה לאחור" של רולנד אמריך היה יכול להסתפק בלהיות סרט אסונות על כך שהירח סוטה ממסלולו ועומד להתנגש בכדור הארץ. אבל בסוף הסרט מתחיל לתת הסברים ו… דברים נהיים מוזרים.

הברומאנס הכי מוצלח: "משקלו הבלתי נסבל של כשרון ענק" לא היה הסרט שחשבתי שהוא יהיה, אבל הוא עדיין היה קומדיית אקשן מוצלחת, בעיקר בזכות הצמד ניק קייג' ופדרו פסקל, שמגלמים אייקון קולנוע ומעריץ שהאהבה שלהם למסך הכסף מקרבת ביניהם.

די, תפסיקו, די: סדרת "חיות הפלא". הסרט הקודם היה גרוע, שזה עוד מילא. "חיות הפלא: הסודות של דמבלדור" – מעבר להיותו משעמם – פשוט חסר כיוון ולא מצליח להצדיק את קיומו. אם למישהו היה ספק עד עכשיו שלא הייתה תכנית לחמשת הסרטים שהוכרזו בתחילת הדרך, הסרט הזה לא משאיר ספק. ג'וד לאו חמוד, ניוט סקמנדר לא מזיק, אבל באמת שאנחנו לא צריכים.

הסרטים שהכי נראו כמו פרקים דחויים של "מראה שחורה": גם "לבחור או למות" וגם "ראש העכביש" מתחילים עם קונספט שהיה יכול להיות מעניין, ואז זורקים אותו לפח. מ"לבחור או למות" לא היה לי ציפיות, אבל לעזאזל קוסינקי, רק לפני רגע ביימת את "מאווריק", מה נסגר?

סרט המולטיוורס הפחות מוצלח: "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף". כלומר, מעבר לכך שהוא לא כזה טוב, הוא אפילו לא מקיים את שמו. יש פה איזה שלושה יקומים והדבר הכי פרוע באחד מהם זה שחוצים באדום.

האנסמבל הגרוע ביותר: אני יודע שהשחקנים של "הקפסולה" – שכוללים את קארן גילן, פדרו פסקל, קיגן-מייקל קי ועוד – יכולים להיות מוצלחים כשהם רוצים. אבל כאן? כאן אפאטו מבזבז אותם אחד אחד ללא יוצא מן הכלל. אזכור של כבוד גם ל"יחידה 355" שמצליח לבזבז את ג'סיקה צ'סטיין, פנלופה קרוז, סבסטיאן סטן ולופיטה ניונגו. זה כמעט סוג של הישג.

הסרט הכי מאכזב: מאוד אהבתי את "המכשפה" ו"המגדלור", כך שהיו לי ציפיות מ"מלך הצפון" של רוברט אגרס, ובטח עם אלכסנדר סקארסגארד בתור ויקינג ואניה טיילור-ג'וי בתור חיזוק. תוסיפו לזה את איתן הוק ווילם דפו, ואיך אפשר לטעות? ובכן, מסתבר שאפשר. הסרט הזה ארוך מדי, איטי מדי ולא מעניין מדי. לא נורא, רוברט, עדיין אוהב אותך.

הסרט הכי מפתיע: אחרי צפייה בטריילר של "X" חשבתי שאני יודע בערך למה לצפות: סלאשר טיפוסי על כמה חבר'ה שנוסעים לצלם סרט פורנו ומוצאים את מותם; אבל הסרט הולך גם למחוזות שלא ראיתי לפני כן בז'אנר.

הפרס להתחמקות הפוליטית היפה ביותר: המשימה במערכה השלישית של "אהבה בשחקים: מאווריק" מתרחשת במדינת אויב ששמה אף פעם לא מצוין. כמובן שזה בסדר אם זה לא מפריע לכם, אותי זה בעיקר הצחיק. עד שתתקבל תגובה כלשהי מההפקה, אני מכנה אותה "אויב-יסטאן".

סצנת הפוסט-קרדיטס הגרועה ביותר: אני לא בקיא במשחקי "סוניק", אז הדמות שמופיעה בסצנה בסוף הסרט השני לא אומרת לי כלום. גם את הדמות החדשה שמוצגת בסוף של "דוקטור סטריינג'" אני לא מכיר ואין לי כוח לבדוק בוויקיפדיה מה הסיפור שלה. אבל סצנת הפוסט-קרדיטס של "מורביוס" מוזרה, עצלנית וגוררת דמות סבבה בסך הכול לתוך היקום המטופש הזה. כתבתי עליה כאן בהרחבה (ספוילרים וכו').

ההופעות המוצלחות ביותר:

ר. ג'. סיילר, "מקרה חירום" – שחקן שעלה על הראדר שלי בזכות הופעה מוצלחת ב"אני וארל והנערה שעומדת למות" ומראה כאן למה כדאי להשאיר אותו על הרדאר.

פדרו פסקל, "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" – כשניק קייג' קרא את התסריט של הסרט, הוא ביקש להיות חאבי, "המעריץ מספר אחת של ניק קייג'", כי הוא טען שזה התפקיד היותר טוב. תכלס? צודק – בסרט שכולו שיר הלל לניק קייג', הכוכב שלצידו מצליח להתעלות עליו.

מישל יאו, "הכל בכל מקום בבת אחת" – תפקיד שלוקח את כל הכשרונות של יאו: יכולות המשחק, הכריזמה, והיכולת שלה לכסח תחתים – ומשלב אותם בתפקיד אחד מושלם. חסר לאקדמיה שהם מתעלמים ממנה בעונת הפרסים הקרובה.

ג'ייק ג'ילנהול, "אמבולנס" – לא כל הופעה מופרעת של ג'ילנהול עובדת (אני עדיין לא בטוח שאני סולח לו על "אוקג'ה"), אבל "אמבולנס" היה נהיה סרט הרבה פחות מבדר לולא ההופעה המשוחררת והכאוטית שלו.

סבסטיאן סטן, "טרי" – כריזמטי, אפל, בודד, מתעתע: אחרי שנים שבהן ראיתי אותו בעיקר סרטי מארוול, מרענן לראות אותו עושה משהו שונה לחלוטין. תנו לו עוד כאלה!

הסרטים הטובים ביותר:

"אמבולנס" – כן, גם אני לא מאמין שאני שם פה סרט של מייקל ביי. וזה לא שהיו רק ארבעה סרטים טובים עד כה – זה באמת סרט טוב!

"אדומה אש" – סרט מצחיק ומרגש על יחסי אם ובת (תכף יגיע עוד אחד) שמתאר במדויק את ההתבגרות שלי ב-2002 (חוץ מזה שלא הפכתי לפנדה אדומה ולא הייתי אובססיבי ללהקת בנים).

"טרי" – אפילו אם אתם יכולים לנחש לאן סרט המתח הזה הולך, תצוגות המשחק המוצלחות והבימוי הססגוני הופכים אותו לצפייה כיפית ביותר.

"מקרה חירום" – סרט על סטודנטים שמוצאים נערה חסרת הכרה בדירה שלהם לא נשמע כמו קומדיה, אבל זה אחד הסרטים המצחיקים של השנה, שברגעיו הרציניים דן גם ביחסים בין-גזעיים, בין-מגדריים ובין חברים.

"הכול בכל מקום בבת אחת" – תסמכו על הדניאלס שמתחת לכל שכבות המוזרות של "הכול בכל מקום בבת אחת" ישימו סיפור אפקטיבי ומרגש על אמא ובת שמנסות להתחבר. ראיתי ביקורת בלטרבוקסד שזה מסוג הסרטים שיגרמו לאנשים לרצות לעשות סרטים בעצמם. זה מקסים וכנראה גם נכון.

 

הסרטים הכי מסקרנים של חצי השנה הקרובה:

"אין מצב" – כבר הבעתי פה כמה התאכזבתי מ"אנחנו" אחרי "תברח" הנהדר, ויש לי אופטימיות זהירה שג'ורדן פיל יצליח לחזור למסלול.

"They\Them" ו-"גופות גופות גופות" – שני סלאשרים, אחד מתרחש במחנה המרה ללהט"בים בכיכוב קווין בייקון והשני של A24. אחרי חצי שנה ככה-ככה לז'אנר האימה, כולי תקווה ששלושת הסרטים האלה ירימו אותו מעלה.

"אל תדאגי יקירתי" – כבר שבועיים אני מתפלל שהסרט החדש של אוליביה וויילד יגיע לפסטיבל ירושלים הבא עלינו לטובה. תחזיקו אצבעות.

"שלושת אלפים שנות כמיהה" – הסרט החדש של הבמאי שעשה את אחד מסרטי האקשן הטובים של המאה הנוכחית בהחלט נראה לי כמו משהו לצפות לו.

"בצל הזכוכית: תעלומה כתובה היטב" (לא השם הרשמי) – בשנים האחרונות קיבלנו מריאן ג'ונסון גם סרט נהדר של "מלחמת הכוכבים" וגם סרט תעלומת רצח כמעט-מופתי. הרכישה של סרט ההמשך שלו על ידי נטפליקס קצת מדאיגה, אבל נראה לי שכל מי שאהב את הסרט הראשון לפחות קצת סקרן לראות מה ג'ונסון מכין לנו הפעם.