קאנון במארוול: לאכול את העוגה?

אולפני מארוול מצמצמים את מה הקאנון ובו זמנית מרחיבים אותו. מה אומר הקאנון בימינו והאם זה משנה?

שנת 2012 והעולם הוכה בתדהמה: קליפ פופ קוריאני מוזר הפך לסרטון הכי נצפה ביוטיוב, וחברת דיסני רכשה את לוקאספילם תמורת סכום שאותו החשבנו, בזמנו, לאסטרונומי (עד שהגיעה עסקת פוקס וצחקה לה בפרצוף). כדי לגרום להמונים לא להוציא קלשונים בגלל עוד מיזוג תעשייתי שמקטין את התחרות, הודיע בית העכבר על אור ירוק לטרילוגיית סרטים חדשה – וההמונים, כמובן, הריעו (מסכנים, לא ידעו מה מחכה להם).

אבל לא כולם הריעו, וזאת כי באותה נשימה הודיעו החבר'ה בחליפות שכל הממבו ג'מבו הזה שאינו הסרטים (או הסדרה המצוירת) – כלומר סדרות ספרים, קומיקס ומשחקים שהחזיקו את המותג חי גם בזמנים שג'ורג' לוקאס לא ניסה להוציא לו את הנשמה – יוצאים מהקאנון הרשמי. שנים של הרפתקאות, דמויות ומקומות שירדו לטמיון. אלפי קולות צועקים בבת אחת וכו'.

אם להיות רגע פרקליט השטן, אפשר להבין מדוע דיסני רצו להפוך את "מלחמת הכוכבים" לטאבולה ראסה, בלי שאיזו חוברת קומיקס אזוטרית או ספר ישן יתנגשו עם ההרפתקאות שמיקי מאוס מתכנן – הרי איש לא צריך איזה מעריץ זב חוטם שיצעק איך בעצם לא הגיוני שריי תוכל להשתמש בכוח כי מצוין במפורש בחוברת הקומיקס הידועה "הרפתקאות הביט-בוקסינג של האן סולו והאיווק המזמר" שאנשים בשם ריי הם חסינים למידיכלוריאונים. סיבה נוספת היא למנוע ממעריצים חדשים לעשות טוֹנה של שיעורי-בית: אף אחד לא אוהב את התחושה של צפייה בסרט הגדול החדש רק כדי לגלות שאין לו מושג מה קורה ומי נגד מי.

אבל זה לא הפיס את דעתם של מי שהיו נאמניה הגדולים של "מלחמת הכוכבים" בתקופת הבצורת; אלה שרכשו את כל הספרים הישנים ולא החמיצו אף חוברת קומיקס אזוטרית מהיקום המורחב; אותם אלה שהשקיעו מאות שעות ולא מעט כסף כדי לחוות עוד סיפורים מהגלקסיה הרחוקה-רחוקה. לכן מאיפה החוצפה הזו של תאגיד, כזה שעד לפני רגע היה נטול זיקה ל"מלחמת הכוכבים", להחליט ביום בהיר שכל מה שאותם מעריצים השקיעו שווה לתחת?

כמעט עשור חלף, ולמדנו לחיות ביחסי אהבה-שנאה עם מה שדיסני עשו למותג. אומנם יצאו כמה סרטים די מחורבנים תחת דיסני (בלשון המעטה. אני מסתכל עליך, פרק 9), אך מצד שני שוחררו גם סרטים טובים, סדרות קומיקס לא רעות, אחלה משחקי וידאו והסדרה "המנדלורי" שהפכה לתופעה – ומגיע לה. אני לא זוכר מתי לאחרונה היקום המורחב של "מלחמת הכוכבים" הונגש ופרח בצורה כמו זו בקרב קהל הצופים המזדמן, ואומנם סדרות הקומיקס והספרים הישנים עדיין מחוץ לקאנון, אבל לוקאספילם מיזגו מאז, בהדרגה, דמויות וסיפורים אהובים שחשבנו שנמחקו (אדמירל ת'ראון!), וכולם חיים כעת בסימביוזה עם הכוח. אז מי יודע, ייתכן שתאגיד הבידור המצליח שמשקיע מיליונים בחקר שוק כן יודע מה הוא עושה?

אני לא מספר לכם את כל זה רק כדי להתפנגרל איתכם על מארה ג'ייד ולספר לכם על ההד קאנון המאוד מסובך אבל לחלוטין הגיוני שבו דארת' מול הוא בעצם האבא של כל הדמויות ביקום הזה, כפי שאפשר לדעת אם שיחקתם ב"טטריס מלחמת הכוכבים". אני מספר לכם את זה כי ה-MCU עומד בפני סיטואציה דומה.

בואו נחזור שוב אחורה בזמן, הפעם ל-2009. זמן לא רב אחרי שהותנעה סדרת סרטים חדשה, זו שתהיה המצליחה ביותר אי פעם, נרכשה מארוול על ידי דיסני. דיסני, בהיותם דיסני, ידעו להכות בברזל בעודו חם ובדיעבד לא נראה שהם עשו טעויות הרות גורל בגזרה הקולנועית, כשגם הסרטים הפחות אהובים בסדרה, דוגמת "ת'ור: העולם האפל", זוכים (במקרה הגרוע) למשיכת כתפיים ופיהוק – בניגוד לחלק מהסרטים בגלקסיה הרחוקה-רחוקה שיכולים לזכות (לעיתים בצדק) לקיתונות של בוז.

אולם בעוד שבמסך הגדול מארוול/דיסני יודעים מה הם עושים, במשך תקופה לא קצרה גזרת הטלוויזיה הייתה מערב פרוע, מספיק פרוע כדי שאפילו ג'יימס גאן לא יחשיב את הסדרות טרום וונדה-ויז'ן לחלק מה-MCU – אם כי האמירה הזו של גאן לא הפתיעה רבים, והיא מהווה מסמר נוסף בארון הקאנוני של סדרות דוגמת "הסוכנת קרטר" שעברה בתוך דיסני פלוס (בחלק מהמדינות, עדיין לא בארה"ב) לקטגוריה נפרדת בשם "Marvel Legacy", וזאת כדי לוודא שהבוצדמים לא יתערבבו עם טהורות דם כמו "הפלקון וחייל החורף". אך בניגוד ל"מלחמת הכוכבים", הבוצדמים הללו לא הופקו בתקופה אחרת שבה דיסני לא היו בסביבה, אלא תחת המטרייה של בית העכבר עצמו. החוצפה! מעריצי MCU השקיעו מזמנם ומרצם כדי לתפוס כל עצם שמארוול ודיסני בעצמן זרקו לעברם, ועכשיו הן לוקחות הכול בחזרה? סליחה, אבל באיזה קטע?

שמעו, אני לא תמים וכולנו יודעים שהמחיצה בין מחלקת הטלוויזיה של מארוול למחלקה הקולנועית חילקה את היקום של מארוול כמו חומת ברלין, ובעוד שסדרות הטלוויזיה הזכירו והתייחסו לאירועים שהתרחשו בקולנוע, זה מעולם לא קרה הפוך; אפילו ג'וס ווידון – האיש שיצר את "הנוקמים" ועזר להרים את "סוכני ש.י.ל.ד" – אמר בראיון שככל שזה נוגע לסרטי הקולנוע, הסוכן קולסון מת. כך למעשה הוא הבהיר (בתקופה שבה אנשים עוד הקשיבו לג'וס ווידון) שאומנם סדרות הטלוויזיה מתקיימות ביקום של הסרטים, אבל הסרטים לאו דווקא מתקיימים ביקום של הסדרות.

וככל שחלף הזמן אפילו "סוכני ש.י.ל.ד", סדרה שהקטע שלה היה התכתבות עם הסרטים, הפסיקה להתייחס לאירועים שקרו בקולנוע, כמו, למשל, הבליפ. זוכרים? מקרה קטן כזה ובו מחצית מהחיים ביקום נמחקו. גם ליכולות הסיספונד שלי יש גבול (ואני עוד חיבבתי את עונה 8 של "משחקי הכס").

וזו רק הדוגמה הקיצונית, כי עוד הרבה קודם לכן מרבית סדרות מארוול כלל לא טרחו לעשות מחקר בסיסי או שפשוט לא היה להן אכפת. סדרות נטפליקס אמנם יצאו ידי חובה והזכירו, לפחות בהתחלה, את פלישת החייזרים לניו-יורק, וגם מגדל סטארק נדחף ברקע (אבל בפוסטרים בלבד, CGI זה יקר), אבל "לוק קייג'" למשל, שבה שכונת הארלם היא סוג-של דמות (מתנצל על הקלישאה), מעולם לא טרחה להזכיר את הפעם ההיא שבה שתי מפלצות הלכו מכות ברחובותיה וכמעט החריבו את השכונה. מאידך, מצידו השני של המטבע, לא סביר שבניין שלם ייהפך לאבקת ביסלי בצל ("המגינים") והאירוע לא יזיז את הנחיר של טוני סטארק או יעורר איזשהו עניין אצל הגיבור השכונתי ספיידרמן. מי יודע, אולי ג'יי ג'ונה ג'יימסון צדק לגביו?

לכן אם נדמה היה לרגע שהקולנוע והטלוויזיה הם כל אחד כנף שמטיסה את אותה הציפור, והנה ממש כל רגע המגינים והנוקמים ישלבו כוחות – השלמתי מהר עם העובדה שאלה שתי ציפורים שונות שלא אוהבות אחת את השנייה.

ומעבר לכך, ברור לכולם מי הציפור המוצלחת, משום שעל כל "דרדוויל" זכינו ל"גלימה ופגיון", "הבלתי אנושיים" ו"איירון פיסט" – סדרות שהן פיהוק אחד מתמשך, וגרוע מכך – פיהוק שהערים עלינו שיעורי-בית נוספים שצריך לעשות. כיוון שאני איש טוב, חרוץ וצנוע עשיתי את הבירור בעצמי, וחישבתי שקיימות בסך הכול 12 סדרות בעידן טרום וונדה-ויז'ן שמרכיבות 29 עונות (!) שהן, בפועל, 386 פרקים. בהנחה שהממוצע הוא 50 דקות לפרק, אלה 321 שעות ו-40 דקות שצופים יכולים היו לנתב לתחביב אחר (ניסיתם סריגה?).

עם חוסר סנכרון שהולך וגדל, כמות רבה של סדרות שמפוזרות על פני מספר פלטפורמות (שחלקן לא זמינות בכל העולם), אהיה שוב פרקליט השטן ואגיד שאני מבין מדוע דיסני מראים אותות של דה-קנוניזציה לאותן סדרות; היקום הקולנועי של מארוול הרבה פחות מפחיד עכשיו כשהוא כולל רק את הסרטים וההפקות של דיסני פלוס.

טוב, אולי המילה "רק" אכזרית מדי. אף אחד לא יודע מה התכניות של דיסני, ובעוד שאת העשבים השוטים אפשר להבין מדוע חותכים החוצה (מחילה ממעריצי "סוכני ש.י.ל.ד"), הסדרות של נטפליקס הן סיפור אחר: רובן, ובעיקר "דרדוויל", אהובות באופן אוניברסלי: הן פונות לקהל בוגר, הדמויות נערצות והעלילות – בעונות הטובות – מרכיבות את הסיפורים המוצלחים ביותר של ה-MCU כולו (וגם "איירון פיסט" קיימת).

לכן מהרגע שבו ג'סיקה ג'ונס וחבריה "לא הרגישו טוב" והפכו לאפר, אפשר היה לחוש את זעקת המעריצים; אך אם יש דבר אחד שדיסני טובים בו זה לקחת הייפ ולנתב אותו לאנרגיה. כבר עלו למעשה שמועות וחצאי-שמועות אודות דרדוויל ב"ספיידרמן" החדש (ועל דרדוויל בסדרה של הוקאיי כבר שמעתם?), וכשמרוב שמועות לא רואים יער, סביר שמאט מורדוק, לכל הפחות, צפוי לחזור בדרך זו או אחרת. למעשה יש לי תחושה שהיקום של נטפליקס אהוב מספיק (ולא מבולגן דיו) כדי למנוע ממנו להישלח לגולאג.

ותראו מה זה, אלף ומאתיים מילים ועדיין לא העליתי את השאלה שעשויה לשנות את התמונה: מה בכלל אומרת המילה "קאנון" בפרנ'צייז שבו יש מולטיוורס? הרי איך ייתכן שאוטוטו ספיידרמן של טובי מגווייר יהיה קאנוני ב-MCU אבל מלינדה מיי לא? זה אבסורד… וזה כנראה גם לא המצב.

מהרגע בו "לוקי" פתחה את האפשרות לאינספור צירי זמן, הקאנון של מארוול עשוי להיות, בעת ובעונה אחת, כל מה שבא לו וגם מינימליסטי באופן מופתי: "סוכני ש.י.ל.ד? אה, היא ביקום שבו לא היה בליפ. הסוכנת קרטר? אכן עברה את ההרפתקאות הללו, אבל בציר זמן אחר. איירון פיסט? טוב הוא עדיין ילד קקה בכיין בכל יקום". לעומת זאת, מי שאין לו כוח או רצון להשקיע 321 שעות, מוזמן להישאר בציר הזמן הקדוש, היכן שהסוכן קולסון בר מינן ומגדל סטארק לא נעלם בגלל שיקולי תקציב. שאפו למארוול ודיסני, הממזרים היחידים בתעשייה שהצליחו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

"המולטיוורס" הוא למעשה יותר מהשטיק העלילתי הבא שעליו מארוול נשענים, אלא עמוד תווך שעשוי לשנות את לוח המשחק – לא בשונה מהילד ההוא שבאמצע אבן-נייר-ומספריים מחליט ש"אלוהים" זה מהלך לגיטימי, ובדיוק כמו שזה מבאס באבן-נייר-ומספריים, אני מקווה שמארוול לא ינצלו לרעה את המולטיוורס באופן כזה שיהפוך כל סרט וסדרה למהנים פחות. מותו של טוני סטארק למשל הוא משמעותי וחשוב, ומוכיח שגם מארוול יכולים להרוג דמויות חשובות (בעיקר כשהשחקנים לא מעוניינים לחדש חוזה), אבל מה תעזור הדמעה שהזלנו אם עוד 5-10 שנים הוא יחזור כאילו כלום לא קרה, רק כי יש מלא טוני סטארק בצירי זמן אחרים?

ומספיק להציץ במקבילה מ-DC כדי להבין איך זה עשוי להשתבש. הסדרות והסרטים של DC הבהירו כי שניהם ממש לא אותה ציפור: יש את סופרמן של DC בקולנוע ויש סופרמן אחר לחלוטין בסדרות של CW ("יקום החץ" בשמו הרשמי). אלא שאז שודר אירוע "המשבר בעולמות האינסופיים" ב-2019 והכללים נשברו.

גולת הכותרת מהאירוע הייתה הופעתו הקצרה של בארי אלן ("הפלאש") מודל עזרא מילר, מה שמעיד על אפשרות לשיתוף פעולה של סדרות וסרטי DC. אני לא נגד, כן? מה אכפת לי. אבל אני כן נגד האופן שבו האירוע עצמו התנהל, עם הופעות אורח על גבי הופעות אורח של דמויות משלל הפקות DC לאורך עשרות שנים, והלכה למעשה הצטרפו לקאנון של DC סדרות וסרטים כמו "סמולוויל", "באטמן" של אדם ווסט, "באטמן" של ברטון, "גרין לנטרן" של ריאן ריינולדס ואפילו פאקינג "לוציפר" – מה שמעלה כל כך הרבה שאלות, הרי אלוהים שם דמות. לא? זה אותו אלוהים אצל כולם? אני לא צריך תשובה מפורטת, לא באמת אכפת לי מלוציפר.

DC לא עשו חושבים, אלא זרקו כל מה שאפשר לתוך הקדירה וקיוו שאיש לא ישאל שאלות. התקווה הייתה שהופעות האורח יתעלו על סימני השאלה, מה שהגיוני כי הסדרות של "יקום החץ" הן לא שיא התחכום. מוקדם כרגע לדעת האם ל"המשבר בעולמות האינסופיים" תהיה השפעה בעתיד על הסדרות או הסרטים (נגלה בסרט של "הפלאש"), אבל לא מוקדם לקבוע שזו דרך ממש גרועה להציג את המולטיוורס; דמויות שהיו חלק משמעותי מחיינו הגיעו כדי לומר כמה שורות ולהיעלם, בלי אימפקט רגשי או, חלילה, היגיון – ואם מארוול רוצים מולטיוורס משלהם, אני מקווה שתישמר הפרדה בין העולמות השונים, כדי שנדע שכל מה שקורה בהם יישאר משמעותי ושהסיפורים לא יוּזלו לטובת הופעות אורח זולות וחסרות משמעות. הסדרה "מה אם…" – שהיא ככל הנראה זכוכית מגדלת לְמה שקורה במולטיוורס של מארוול – היא דוגמה נהדרת לאופן בו אפשר לשחק עם ארגז החול הענקי ועדיין לשמור על הפרדה.

לא שכל זה באמת משנה, כן? זה השלב שבו אני מוריד את המקטרת ומשלב ידיים בעודי יושב על כורסה מול האח הבוערת במבט מתנשא. כי ילדים, מה זה בכלל קאנון? מי מחליט איזה סיפור שייך ואיזה לא? אלה דמויות פיקטיביות בשם One-Above-All! לוק סקייווקר, חנן, גרוט ולוקי, מצטער לאכזב, לא באמת קיימים, ואם אין שום דבר שסותר זאת בעלילה – מה אכפת לי תכלס להחשיב את "סקס והעיר הגדולה" וסרטי "הפשיטה" כחלק מאותו יקום?

"דרדוויל" מבחינתי היא אחת מסדרות גיבורי-העל הטובות ביותר אי פעם, אז מדוע לחכות שכמה חבר'ה בחליפות יאשרו באיזה מועדון היא נמצאת? ואם דרדוויל יגיח לרגע לתקוע פלוץ בסרט הבא של ת'ור וייעלם מיד – זה יפחית מהמשמעות של הסדרה שלו? השתייכותה של הסדרה או אי-השתייכותה ליקום פיקטיבי כלשהו לא גורעת מההנאה שלי ממנה, ועדיף שנפסיק לכסוס ציפורניים ושכל אחד יחליט מה מבחינתו הקאנון, במקום לתת לעכברים בחליפות להחליט עבורנו.

(אבל כמה שבא לי לראות את דרדוויל תוקע פלוץ בת'ור. אני מוכן ללקק את סוליית הנעליים של פייגי כדי שזה יקרה)