הסרט משלב שמאלץ ואלימות קשה בצורה ממש כייפית. לא הרגשתי שהוא מנסה להיות יותר מדי פארודי או ציני כלפי החג. זה סרט כריסמס של אנשים שאוהבים סרטי כריסמס, לאנשים שאוהבים סרטי כריסמס.
חשבתי על הסרט כשנתקלתי בכתבה הזאת. לגבי הסרט עצמו, דווקא נהניתי מהעובדה שנראה שחשבו לעומק על כל הפרטים הקטנים ואפילו זכרו שחג המולד אמור לחגוג לידה מחדש (פעם השמש, כיום ישו הנוצרי.) הקטע הכי מבדר היה שהם אומרים דרך קטע מסוים שילדים טובים לא מבקשים מסנטה קלאוס כלי נשק לחג המולד.
אני חושב שצודקים כולם כשהם אומרים שהסרט זורח בשילוב של אלימות מרבית וצ'יזיות רגשית – כלומר, במפגש בין סנטה וטרודי, בעצם. אלא שבניסיון להצדיק את המפגש הזה, הסרט מתברבר עמוקות עם נבל לא משכנע, סאגה מלאת טוויסטים לא נחוצים ויותר דמויות משכתבו להן אפיון (ובעיקר קצת מריח כמו גרסה פחות טובה של "רצח כתוב היטב"). גם סצנות האקשן מסתפקות ב"חביב" ולא ממש עוברות ל"הו-הו-הולי שיט", כמו שהן מדמיינות את עצמן.
אבל אין ספק שזה סרט צפי להחריד ואלא אם באת במצב רוח מזופת ועם הנטפקן הפנימי מופעל בשיא הקצב, אין יותר מדי מה לשנוא בסרט הזה – אחרי שהוא נוטש את הציניות הדדפוליות די מוקדם, זה סרט עם לב מסוים שמעביר את הצפייה בנעימים.
כרגע זה בעיקר מצטייר כמו סוג הסרטים שאם יעשו להם המשך, ההמשך יהיה האחד שאנשים יזכרו. אבל נראה.
המם "die hard is christmas film" קם לתחיה
(ל"ת)
*a
(ל"ת)
מטומטם מדי, לא מטומטם מספיק
חבל, אני ממש אוהב קונספטים כאלו (ויעיד fat man בשנה שעברה) אבל זה מרגיש הרבה יותר סרט דיסני מאשר הפארודיה שהוא מתיימר להיות.
אני דווקא אהבתי.
הסרט משלב שמאלץ ואלימות קשה בצורה ממש כייפית. לא הרגשתי שהוא מנסה להיות יותר מדי פארודי או ציני כלפי החג. זה סרט כריסמס של אנשים שאוהבים סרטי כריסמס, לאנשים שאוהבים סרטי כריסמס.
חמוד, אבל רחוק ממימוש הפוטנציאל שלו
אני חושב שצודקים כולם כשהם אומרים שהסרט זורח בשילוב של אלימות מרבית וצ'יזיות רגשית – כלומר, במפגש בין סנטה וטרודי, בעצם. אלא שבניסיון להצדיק את המפגש הזה, הסרט מתברבר עמוקות עם נבל לא משכנע, סאגה מלאת טוויסטים לא נחוצים ויותר דמויות משכתבו להן אפיון (ובעיקר קצת מריח כמו גרסה פחות טובה של "רצח כתוב היטב"). גם סצנות האקשן מסתפקות ב"חביב" ולא ממש עוברות ל"הו-הו-הולי שיט", כמו שהן מדמיינות את עצמן.
אבל אין ספק שזה סרט צפי להחריד ואלא אם באת במצב רוח מזופת ועם הנטפקן הפנימי מופעל בשיא הקצב, אין יותר מדי מה לשנוא בסרט הזה – אחרי שהוא נוטש את הציניות הדדפוליות די מוקדם, זה סרט עם לב מסוים שמעביר את הצפייה בנעימים.
כרגע זה בעיקר מצטייר כמו סוג הסרטים שאם יעשו להם המשך, ההמשך יהיה האחד שאנשים יזכרו. אבל נראה.