פרסי דג הזהב 2013: חלק ראשון

סיכום השנה של האקדמיה למבקרי קולנוע שהם דגים אדומים, עם פרסים למפיצים, לשמות, לפוסטרים ולסרטונים הויראליים של השנה

תקשיבו, 2013 היתה אדירה. בעיקר בקצוות. נכון שבאמצע היתה בטן די ארוכה, הקיץ היה מלא בסרטים בסדר שעברו ונעלמו ולא היה מה להזכיר בסיכומים, אבל סרטי תחילת השנה (או סוף 2012, תלוי איך מסתכלים על זה) וסוף השנה (או תחילת 2014, אם אתם רוצים), וכמה סרטים טובים שבכל זאת הגיעו באמצע, סיפקו כל כך הרבה דברים מגניבים שרשימות הסיכום מתפוצצות. וזה עוד בלי לספור את הסרטים המצוינים שיצאו על הגבול, וייכללו בסיכומי השנה הבאה.

אז, באיחור אופנתי ובכיף, התכנסה שוב האקדמיה למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים על כל חבריה כדי לעשות בחירות. זאת הפעם ה-13 שאנחנו עושים את זה (את ההיסטוריה של כל בחירות האקדמיה – וגם את בחירות הקהל באתר לסרטי והופעות השנה – אפשר לראות כאן). למען מי שחדש לתהליך, נבהיר שוב: פרסי דג הזהב והדג המלוח נבחרים על פי דעתה האישית של האקדמיה בלבד – כלומר, דעתי שלי. אני לא מתיימר לייצג אף אחד אחר מלבדי, ואם אתם לא מסכימים איתי – אחלה. קהל הגולשים באתר מוזמן להביע את דעתו בבחירת סרט השנה של עין הדג, שהוא פרס נפרד, שבדרך כלל לא תואם לדעתי. וטעם הקהל בטח טוב יותר משלי.

ועכשיו:

דג הזהב להפצה: סרטי אורלנדו

האם יש הצדקה כלכלית להקרין בארץ את "אפסטרים קולור", סרט מוזר כל כך שגם אנשים שאוהבים אותו מאוד לא לגמרי בטוחים מה בדיוק העלילה שלו? או את "זרים על שפת האגם", סרט שאין בו סצינה שהיא לא סצינת עירום גברי מלא? סביר שלא. אבל סרטי אורלנדו, חברת הפצה קטנה וחצופה, הוציאה את הסרטים האלה בכל זאת. הם הוציאו גם את "פרנסס הא", "סיפור משפחתי", "אור לאחר החשיכה" ו"הלקחנים". אולי לא כל הסרטים הם בדיוק כוס התה שלי, אבל אני מעדיף בהרבה לחיות במקום שבו סרטים כאלה, שנמצאים מהמיינסטרים שמאלה ושם תשאל, עשויים להגיע להקרנות סדירות על מסך גדול במקום להיות בטוח שאפשר להשיג אותם בפורמט ביתי בלבד. אז מגיע לסרטי אורלנדו כבוד על האומץ. אם כי לא בטוח שמגיע להם פרס על שפיות פיננסית.

צל"ש נוסף בתחום ההפצה: למי שהצליח ליזום ולהפעיל את היום שבו כל הסרטים, בכל הרשתות, עלו עשרה שקלים.

הדג המלוח להפצה: רק עברית

"הקרודים" היה סרט חמוד וכיפי נורא. ראיתם? אם אין לכם ילדים, אני מנחש שהתשובה היא לא. כי הסרט הוקרן באנגלית במשך משהו כמו חמש דקות. אותו הדבר נכון לגבי "לשבור את הקרח". תראו, רוב הקהל של סרטי אנימציה הם ילדים. ברור. רוב הסרטים האלה לא מוקרנים בגירסה האנגלית בכלל, ולא חסרה לי האפשרות לראות את "לעוף על הזמן" בשפת המקור. אבל זה באמת רעיון כל כך מופרך שגם אנשים שכבר יכולים לקרוא תרגום ירצו לראות את הסרט החדש והמעולה של דיסני, שהכניס 250 מיליון דולר בארה"ב? אם בעבר סרטי אנימציה הוקרנו באנגלית באופן מצומצם יחסית, השנה נדמה שהמפיצים הפסיקו אפילו לנסות. ועל הסיכוי למצוא סרט אנימציה בשפת המקור וגם בדו-מימד אני אפילו לא מדבר.

(כמובן, אתם מוזמנים לראות את "לשבור את הקרח" בגירסה האנגלית בסינמטק חולון ב-9.1. עד כאן פרסומת עצמית).

דג מלוח לסרט הטוב ביותר שלא הופץ בארץ: סוף העולם

לא, כאילו ברצינות, מי הדביל שהחליט על זה? אני באמת רוצה לדעת, מה ההגיון? "אפסטרים פאקינג קולור" מוקרן בארץ, ו"סוף העולם" לא? המחשבה היא שאנשים בארץ לא אוהבים קומדיות? לא אוהבים דברים בריטיים? (כן, כי אף אחד לא צופה ב"דוקטור הו"). או אולי הם פשוט לא אוהבים דברים טובים מדי? אולי זה פשוט עניין של מסורת: אחרי ששני הסרטים הראשונים בטרילוגית הקורנטו לא הופצו בארץ, אולי המפיצים חששו שאנשים לא יבינו את העלילה. זה, כמובן, הסבר מטומטם לחלוטין, אבל גם ההחלטה לא להפיץ את זה בארץ מטומטמת באותה המידה.

דג הזהב לנושא הדיון של השנה: ייצוג נשי בקולנוע

אולי זה רק אני, אבל נדמה לי שב-2012 יכולת לעבור 11 חודשים בלי לשמוע אפילו פעם אחת את צירוף המילים "מבחן בכדל". ופתאום, ב-2013 – לא רק שכולם יודעים על זה, אף אחד לא מדבר על שום דבר אחר. נדמה שהשנה נכנס לתוקף "חוק בכדל": כל דיון, על כל סרט מכל ז'אנר ומכל תקופה, אם הוא יימשך מספיק זמן, יגיע בסופו של דבר לשאלת הייצוג הנשי בסרט. כולם יודעים מה זה, כולם מתווכחים על זה, כולם דנים האם "כח משיכה" עובר את המבחן (לא) ואז מתווכחים על השאלה האם זה בכלל משנה (לא) והאם עצם העובדה שהם דנים על השאלה האם זה משנה היא משמעותית (כן). מבחן בכדל הוא לא חדש. נושא הייצוג הנשי (המועט מדי) בקולנוע הוא לגמרי לא חדש – בעצם, הוא היה קיים מאז שהיה קולנוע. אבל פתאום השנה הוא היה בכל מקום. זאת, כמובן, התפתחות חיובית לחלוטין – הנושא הוא חשוב והדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות בנושא הוא לדבר על זה – אם כי בנקודות מסוימות השנה הוא עבר את הגבול אל חשיפת היתר. אם הדבר היחיד שמעניין אותך ב"כח משיכה" הוא האם הוא עובר את מבחן בכדל – זה הזמן להחליף גישה.

דג הזהב לדבר שאשכרה משנה את האופן שבו סרטים נעשים השנה: מימון המון

הסרט "ורוניקה מארס" ייצא במרץ 2014, אחרי שגייס מיליוני דולרים בקיקסאטרטר. גם הסרט הבא של זאק בראף. גם הסרט הבא של ספייק לי, למרות שאחרי שאנשים צפו ב"שבעה צעדים" יש מצב שרבים מהם יבטלו את התרומה. זה לא יפסיק כאן. אם אתם אופטימיים, אפשר להכריז שמעכשיו, יוצר שיש לו מספיק מעריצים יכול לגייס כסף גם בלי להתחנף לאולפנים – וזאת חתיכת מהפכה.

דג הזהב לשם הטוב ביותר לסרט

"ג'ון מת בסוף". (זהירות, ספוילר).

הדג המלוח לשם העברי הגרוע ביותר

הכי פשוט היה לתת את הפרס הזה ל"אקס-פטריוט", אבל זה טרולינג. השם הזה הוא הרי הסיבה היחידה לכך שמישהו היה מודע לקיומו של הסרט. יותר מעצבנים אותי מקרים שבהם סרטים עם שמות טובים קיבלו בארץ שמות בלתי זכירים לחלוטין, שאי אפשר להבדיל בינם לבין עשרות סרטים זהים: "The Way Way Back" שהפך ל"העולם על פי דנקן" (שם בעל תוכן אפסי לחלוטין, שאומר לנו רק שבסרט יש מישהו שקוראים לו דנקן), או גרוע מזה, האופן שבו סרט ששמו המקורי היה "אמריקן בולשיט" הפך בקולנוע בארץ ל"חלום אמריקאי" (דרך "American Hustle"). גועל נפש.

אבל אם בוחרים שם אחד השנה שהתבלט בביזאריותו, זה חייב להיות הפיאסקו "האויב בתוכנו סטארטרק". שם שמצליח בתוך שלוש מילים להיות לא נכון מכל כך הרבה סיבות. הבנתי שג'יי. ג'יי. אברמס עצמו אישר את השם הזה. נו, טוב, זאת לא בדיוק ההחלטה השגויה היחידה שהוא קיבל בקשר לסרט הזה.

דג הזהב לשם העברי הטוב ביותר

הסרט הזה היה אמור לצאת בארץ ונדחה, או בוטל, או ייצא בשנה הבאה או משהו, אבל לא משנה: בפעם הראשונה שבה שמעתי את השם העברי "חרא סבא" צחקתי בקול רם. מהסיבות הנכונות. זהו, נסגרה התחרות, אפשר ללכת הביתה.

עוד שם אחד שצריך לקבל מין דג זהב במי מלח או משהו כזה הוא "הנגאובר 3: חוזרים לוגאס". משעשע אותי שאחרי התעקשות לאורך שני סרטים על אחד השמות הגרועים ביותר אי פעם, המפיצים פשוט נכנעו ובאמצע הסדרה החליפו בחזרה לשם שבו היא היתה צריכה להיקרא מלכתחילה, כאילו לא היה "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס" מעולם. אולי יש תקווה: עדיין לא מאוחר מדי לקרוא לסרט הבא בסדרת "סטאר טרק" פשוט "סטאר טרק".

דג הזהב לפוסטר הטוב ביותר

כמה מהפוסטרים הכי טובים שנתלו על קירות מולטיפלקסים השנה: ל"איש הפלדה" היו כמה פוסטרים מצוינים, פשוטים אבל חזקים, שכמעט והצליחו לשכנע אותי שזה יהיה משהו מיוחד; הטיזר-פוסטר של "גודזילה" עדיין משכנע אותי, ומקווה שאני לא אתאכזב; ואני לא יודע מה בדיוק הולך ב-"Enemy", אבל לג'ייק ג'ילנהול יש עכביש בראש.

goodposters

אבל הזוכה הוא "משחקי הרעב: התלקחות". סרט ההמשך של "משחקי הרעב" לא היה צריך להתאמץ. הוא היה מרסק קופות בכל מקרה, גם אם אף אחד מהפוסטרים לא היה מציג שום דבר מלבד ג'ניפר לורנס עם קשת. או בלי קשת. ווטאבר. ואולי דווקא בגלל שצוות השיווק של "משחקי הרעב" ידע שהסרט הוא הצלחה בטוחה בכל מקרה, הם הרשו לעצמם לעשות דברים לא מובנים מאליהם בכלל: לפרסם פוסטרים שמושפעים מפרופגנדה פאשיסטית וגם מאמני הרנסנס. אבל השיא היה היצירה המטורפת הזאת. אם הם ימשיכו ככה, אני מצפה לראות את הפוסטרים של הסרט הבא בסדרה. (הקליקו כאן כדי לשוטט בפוסטר בגודל המלא על כל מאות פרטיו).

poster_hunger_games

הדג המלוח לפוסטר הגרוע ביותר

מעניין, למה הקומדיה השנונה והנהדרת והכנה "דון ג'ון" לא הצליחה בארץ? אני לא יודע, אבל אולי זה קשור לכך שהפוסטר שלה נראה כאילו הורכב באמצעות חיפוש בגוגל תמונות? שהוא לא אומר שום דבר – אפס, כלום, גורנישט – על תוכן הסרט? שכל רמז לשנינות שאי פעם היה בטאגליין אבד בתרגום? שאם איכשהו יקרה המקרה שמישהו ישתכנע ללכת לסרט על סמך הפוסטר הזה, הוא יצפה לקומדיה רומנטית גנרית ולכן מובטח לו שישנא את הסרט? שיעור בשיווק: כך תהרוס את סיכויי הסרט שלך, בתוך חצי דקה בפוטושופ.

donjon

דג הזהב לסרטון הויראלי של השנה: כריס סטארק מראיין את מילה קוניס

וזה לא היה קל. בין המתחרים החזקים האחרים היה הסרט של ספילברג על אובמה, וכל משפט שג'ניפר לורנס אמרה השנה. אבל הראיון המופלא של מילה קוניס עם המראיין הנרגש והבלתי מאופס היה הקומדיה הרומנטית של השנה. ובלי שום ספק הדבר הטוב ביותר שיצא מ"ארץ אוז".

דג הזהב לסרט הקצר של השנה: Cargo

טוב יותר מ"מלחמת העולם Z", וקצר יותר.

דג הזהב לשיר השנה: "?Do you want to build a snowman"

"Let it Go" מתוך "לשבור את הקרח" יהיה השיר שיזכה באוסקר השנה, ולא תהיה לי שום תלונה על כך, אבל לטעמי הזוכה הוא דווקא שיר אחר מאותו סרט – זה שמגיע ממש בדקות הראשונות של הסרט ובדיוק שנכנס לי משהו לעין, אוף המשקפי תלת-מימד המעצבנים האלה.

ואנחנו רק מתחממים. טקס חלוקת פרסי דג הזהב ימשיך מחר – הפעם עם פרסים לסרטים.


סיכום 2013 בעין הדג:
סקר סרט השנה
סקר הופעת השנה
דג הזהב, חלק ראשון
דג הזהב, חלק שני
דג הזהב, חלק שלישי
20 הדקות הגדולות של השנה
פישקאסט: 2013 עם אהרון קשלס
ההיסטוריה של סיכומי השנה באתר