מצאנו באינטרנט 27: קצת פחות מאז שהיא "הפכה למיינסטרים"

דיסני+ בישראל, ישראל בפסטיבל קאן, לין מנואל מירנדה מתנצל, טריילרים ושאר ירקות.

1. הבטחתי לעצמי לא לפתוח את הפינה עם דיסני כי כמות תשומת הלב שהחברה הזו מקבלת לא הגיונית, אבל אבל אבל אבל… דיסני+ מגיעים לישראל!

המהלך צפוי לקרות בתקופת חגי תשרי, ולפי "כלכליסט" כבר העבירו בבית העכבר לתרגום ודיבוב עברי כ-5,000 שעות תוכן. אני רק מקווה שבניגוד לשטויות שעושה אמזון, סדרות לייב אקשן דוגמת "המנדלורי" או "וונדה-ויז'ן" יתורגמו ולא ידובבו, כי אני לא רוצה לשמוע את פול בטאני אומר "בכיף שלך, וונדה".

פרט מעניין נוסף שעולה מהדיווח הוא שדיסני+ הוא לא היחיד שיקבל סל קליטה: שירות הסטרימינג פרמאונט+ (לשעבר CBS All Access) יגיע גם הוא למחוזותינו, כנראה ברבעון הראשון או השני של 2022 (זה אומר שאצטרך לעדכן את מדריך הסטרימינג שלי?). קחו בחשבון שממילא תכנים של פרמאונט+ משודרים בישראל, כמו "מסע בין כוכבים: פיקארד" (פריים וידאו), "סטאר טרק: דיסקברי" (נטפליקס) ו"למה נשים רוצחות" (HOT, yes וסלקום), אבל היי – זה אומר שסדרת הדרמה המשובחת "ילוסטון" של טיילור שרידן תעשה סוף סוף עלייה, וזה גם מבטיח לנו את שידור הריבוט של "פרייז'ר" פה במחוזותינו (ובחדשות אחרות: מסתבר שעושים ריבוט ל"פרייז'ר". איך לא ידעתי את זה?).

יום חג לחובבי טלוויזיה, יום עצוב לארנק. עם זאת, לפי עידו ישעיהו מ-"קפה + טלוויזיה", דיסני ישראל מסרו שאין כרגע הודעה רשמית בנושא ולא ידוע מתי ההשקה עתידה לקרות. נחכה ונראה.


2. טיזר קצר לשהאזאם: זעם האלים.

רגע, זה טיזר לשהאזאם 2 או "כיבוי אורות"? סטגדיש! (משפטית אני מחויב לציין שבדיחה זו נגנבה ממתן בכר).

בכל אופן, נראה שהטיזר נועד פחות לפרסם את הסרט עצמו ויותר להזכיר את קיומו של שהאזאם, כי סרט ההמשך עתיד לצאת לאקרנים רק ביוני 2023. עד אז הילדים האלה ישתחררו מקבע.


3. זוכרים את הכתבה שלי על חצי שנת האנימציה שעוד לפנינו? אז כמובן ש-The Film Experience העלו בסמוך כתבה בנושא זהה, כזו שמכילה יותר סרטים (להגנתי ייאמר שהרבה מהסרטים שהם כתבו עליהם יצאו ב-2022, ואחרים כבר הוקרנו מזמן. בשכונה שבה גדלתי זה נקרא רמאות).

אולם סרט אנימציה שלא הוזכר באף אחת מהכתבות הוא "איפה אנה פרנק" של ארי פולמן, סרט שכתבנו עליו כבר ב-2013! לכן כולנו הופתענו לגלות שלא רק שהסרט ייצא סוף סוף השנה – הוא יוקרן בפסטיבל קאן שייפתח (בודק בגוגל…) ב-6 ביולי? וואו, זה ממש אוטוטו. רגע, זה אומר שאני צריך לכתוב גם על פסטיבל קאן? אוווווף.

בכל אופן, סרט האנימציה של ארי פולמן הוא לא עיבוד קולנועי של "אנה פרנק: היומן הגרפי" שאותו כתב פולמן לפני מספר שנים, אלא משהו קצת אחר: הסרט יעקב אחר קיטי, חברתה הדמיונית של אנה פרנק (שלה הקדישה את היומן) שמתעוררת בעתיד בבית המפורסם באמסטרדם, ויוצאת לתור אחר חברתה הטובה אנה שקיטי מאמינה שעודנה בחיים. לא יודע מה איתכם, אבל אני לא חושב שיהיה פה סוף טוב.

הפוסטר של הסרט נראה.. אממ… ובכן… לא משנה. נתעלם ממנו לעת עתה.


4. וכעת לסרטון נהדר של יקיר יוטיוב ריאן ג'ורג' (ההוא מ-Pitch Meeting) שבו הוא מעביר סדנה לכתיבת גיבורי מארוול, ועל הדרך יורד על הלוזר ההוא פרודו.


5. אם כבר פרודו, היקום הקולנועי של פיטר ג'קסון עדיין בועט!

אולפני וורנר הכריזו על סרט קולנוע חדש של "שר הטבעות", אבל באנימה. הסרט, "מלחמת הרוהירים" שמו, ירחיב את הסיפור מאחורי מבצר נקרת הלם ויתאר את חייה העקובים מדם של אחת הדמויות הידועות בארץ התיכונה: מלך רוהאן האגדי הלם האמרהנד.

זוכת האוסקר פיליפה בוינס, מי שהייתה אחת התסריטאיות של סרטי פיטר ג'קסון, תשמש כיועצת בפרויקט שאותו יכתבו וויל מת'יוז וג'פרי אדיס ("הקריסטל האפל: עידן המרד"), אבל השם המעניין ביותר פה הוא דווקא הבמאי – קנג'י קמיימה, במאי "הרוח במעטפת". לא, לא הסרט המיתולוגי מ-1995, אלא סדרת האנימה "Stand Alone Complex" מ-2002 שנחשבת לדי טובה. קמיימה ביים מאז כמה סדרות מד"ב חביבות וסרט אחד בשם "נסיכה נמה" (Napping Princess) שאני דוחה את הצפייה בו כבר שלוש שנים (אבל אומרים שהוא סבבה).

עוד אין תאריך יציאה, אבל אני מקווה שהסרט לא יהיה ארוך כי מרתון הארץ התיכונה שלי כבר נהיה מורכב מדי.


6. טריילר? טריילר. הפעם של "מסע בזיכרון":

גם אם לא היו אומרים לי מראש שזה סרט של אחת מיוצרות "ווסטוורלד" (ליסה ג'וי) כנראה הייתי מנחש זאת לבד. ההתעסקות עם זיכרון בסביבה מד"בית ואפילו האסתטיקה בו זועקות "היי זה כמו ווסטוורלד" (וגם הליהוק של טנדי ניוטון די מסגיר את העובדה). לא שאני מתלונן חלילה, אני מחבב את "ווסטוורלד"… נדמה לי… תזכירו לי מה קרה בעונה 3?

"מסע בזיכרון" ייצא לאקרנים (וגם ב-HBO Max) ב-20 באוגוסט.


7. וטריילר נוסף מבית וורנר, הפעם לְמה שצפוי להיות להיט קופתי לא קטן ביפן.

הסיפור, למי שמבולבל, עוסק בטאקמיצ'י – צעיר בודד שהבוס מתעמר בו, השכנה צועקת עליו כל יום, ואפילו ילדים בשכונה מציקים לו. אם זה לא מספיק מדכא, טאקמיצ'י מגלה שמי שהייתה זוגתו היחידה אי פעם מימים ימימה נהרגה במלחמת כנופיות. באסוש.

בוקר אחד נופל טאקמיצ'י אל פסי הרכבת (זה לא ניסוח עדין להתאבדות, הוא אשכרה נופל) וגיבורנו הצעיר מוצא את עצמו… צעיר יותר, כי הוא נסע בזמן אל ימיו כנער. כעת טאקאמיצ'י מוכרח להסתנן לכנופיה ולטפס בסולם הדרגות כדי למנוע את העתיד העגום של אהבת חייו. הבעיה? לטקאמיצ'י אישיות של שק חבטות.

ייתכן שבוורנר (האולפן היחיד מהוליווד, מסתבר, שמפיק סרטים גם ביפן) בונים על הסרט כלהיט היפני הקופתי הגדול ביותר שלהם השנה, אפילו יותר מסרטי "קנשין" שעושים בימים אלה שמח בקופות. המנגה עליה Tokyo Revengers מבוסס נמצאת נכון להיום במקום השלישי במדד המכירות של 2021, כשבמקום הראשון המנגה של "Demon Slayer" (וכולנו שמענו כמה הסרט שלה עשה בקופות). יש גם סדרת אנימה שמשודרת בימים אלה, ואני מודה שהיא הגילטי פלז'ר התורן שלי – העלילה מטומטמת אבל כיף לצפות בה, ואם הסרט ימשיך את הקו הזה (ולפי הטריילר, מסתמן שכן) אני לגמרי בעניין.


8. "קאובוי ביבופ" גרסת נטפליקס (שהוכרז שתשודר בסתיו הקרוב) הפכה השבוע למעניינת פי כמה כשנטפליקס חשפו שמי שתלחין אותה היא יוקו קאנו, המלחינה של סדרת האנימה המקורית (ובאופן כללי, אחת המלחינות הטובות בעולם). גם אם העיבוד המערבי יהיה נוראי (והטריילר שחושף את פרט המידע הזה מאשר את הכיוון הנ"ל. הם רוצים שנראה את הסדרה? כי לראות שלושה אנשים יושבים מול מסך ירוק ומנענעים בראש זה לא ממריץ במיוחד), לפחות הוא יישמע נהדר.

אגב, פרט טריוויה מעניין שלא קשור לכלום אבל זה סיפור ששווה לספר: יוקו קאנו עבדה במשך שנים תחת השם הבדוי "גבריאלה רובין". מאיפה, אתם שואלים, היא בחרה את השם? ובכן, זה החלק המעניין: קאנו סיפרה בראיון שהתזמורת הראשונה שהיא האזינה להקלטה שלה הייתה של הפילהרמונית הישראלית, בתקופה שבה יצחק רבין היה ראש ממשלה – ומכאן הרובין. זהו, זה כל הסיפור, תודה רבה שבאתם לשיחת הטד שלי על איך שיש גשר על שמו של רבין, בתי ספר וגם מלחינה יפנית.


9. טריילר לסרט "אגדת חורבן".

גידי דר ("האושפיזין") מביים את הסרט השאפתני הזה שמכיל למעלה מ-1,500 ציורים של האמנים דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט ("ואלס עם באשיר"). שולי רנד, זאב רווח, מוני מושונוב, עמוס תמם, יעל אבקסיס ויגאל נאור מדבבים את הפרויקט שיגולל את סיפור המרד היהודי ברומאים וחורבן בית שני וזה נראה נהדר.

15 ביולי בבתי הקולנוע, אבל בסינמטק תל-אביב תיערך הקרנת טרום בכורה כבר בסוף יוני.


10. במגזין Variety העלו מאמר אודות האקלים הנוכחי של סדרות גיבורי על, אקלים שמשתנה לטובה בזכות תוצרים לא שגרתיים דוגמת "וונדה-ויז'ן", "אקדמיית המטרייה" ואחרות, אבל הטייק העיקרי שלי הוא החשיפה שלפיה בעונה הבאה של סדרת האנימציה הנהדרת למבוגרים "הארלי קווין" יש סצנה ובה באטמן מקיים מין אוראלי באשת החתול. כלומר, הייתה סצנה כזו עד ש-DC באו ואמרו "לאאאא…. לא לא לא לא לא. לא. לא… לא", והסבירו שקשה למכור צעצועים של באטמן אם הוא יורד למישהי. אוקיי, אבל לגדל נערים תמימים בתלבושת טייץ ולגור איתם לבד באחוזה זה סביר?


11. "שכונה על הגובה" הוא אחד הסרטים הכי טובים שראיתי השנה, ולכן הופתעתי לגלות את לין מנואל מירנדה מתנצל בגללו, והסתקרנתי לשמוע מה הוא כבר עשה: הרביץ לילדים על הסט? שרף יערות בקליפורניה? קרא לטאיוואן מדינה?

ובכן, הסיבה לאותה התנצלות נעוצה בחוסר הייצוג בסרט של אנשי קהילת האפרו-לטינים. במכתב התנצלות פומבי מביע מירנדה צער על חוסר הייצוג של הקהילה בסרט שמורכב, רובו ככולו, מבני מיעוטים. מירנדה הבטיח שבפרויקטים הבאים הוא יעשה מאמצים גדולים יותר להיות מכיל.

שמעו, מתבקש ללגלג על כך שאת לין מנואל מירנדה מאשימים בחוסר ייצוג כלפי מיעוטים. הרי באותה קלות אפשר להפנות אצבע כלפי "גודזילה נגד קונג" שאין בו מספיק יהודים. עם זאת, שכונת וושינגטון הייטס שבה הסרט מתרחש על כל שעתיים ו-20 הדקות שבו, ועל שמה הוא נקרא, לא מכיל ייצוג לפלח הדמוגרפי הזה שנראה שהוא משמעותי דיו כדי להרים קול; זה כמו להפיק מחזמר עתיר תקציב על דרום תל-אביב ולשכוח את כל ההיפסטרים חובבי תערובת פצ'ולי וטובי 60 שפוקדים את הספוטניק ושומעים נגה ארז אבל קצת פחות מאז שהיא "הפכה למיינסטרים", בזמן שהם פותחים קססונית שמצאו בשוק קח-תן.

אבל זהו, קרתה טעות, אחד האחראים עליה הבטיח להשתפר, אפשר להמשיך הלאה. לא נראה לי שזה סוף העולם לכאן או לכאן.


12. ועכשיו, לסיבה ה(לא) אמיתית מדוע "המגדלור" צולם בשחור-לבן:


13. טוב, דחיתי את זה מספיק. יאללה, פסטיבל קאן. בואו נראה מה יש בו.

נתחיל מהישראלים. על "איפה אנה פרנק" כבר כתבתי קודם, אך מלבדו ישתתפו מספר לא מבוטל של סרטים נוספים דוברי עברית.

הברך של נדב לפיד תשתתף בתחרות על דקל הז… רגע, זה לא נשמע נכון. אה אוקיי, "הברך" של נדב לפיד ישתתף בתחרות על דקל הזהב, ואחרי ש"מילים נרדפות" שביים היה הסרט הישראלי הראשון שזכה בפסטיבל ברלין אפשר רק להניח שיש ציפיות לא מעטות מהברך של נדב לפיד. סליחה, מ"הברך" של נדב לפיד. הסרט עצמו עוסק בקולנוען שמגיע לנגב ורב עם משרד התרבות על מות החופש האמנותי או משהו כזה. אני משוכנע ב-100% שהקרנת הסרט בישראל תעבור בשקט ובשלווה!

"ויהי בוקר" של ערן קולירין ("ביקור התזמורת") יוקרן גם הוא בפסטיבל. הסרט, על פי ספר של סייד קשוע, עוסק באזרח ישראלי ממוצא פלסטיני שמבקר עם אשתו בכפר הולדתו, ומגלה למחרת שהוקם מחסום שמונע ממנו לחזור לארץ על אף היותו אזרח ישראלי. אני משוכנע ב-100% שהקרנת הסרט בישראל תעבור בשקט ובשלווה!

"מחברות שחורות" של שלומי אלקבץ מביא קטעי וידאו שצולמו לאורך קרוב ל-30 שנה, ומתעדים את חייה של השחקנית והיוצרת רונית אלקבץ ז"ל (אחותו של הבמאי). אני משוכנע ב-100% שהקרנת הסרט בישראל תעבור בשקט ובשלווה! לא בציניות, כן? זה סרט על רונית אלקבץ וכולנו אוהבים את רונית אלקבץ.

נוסף על כך יוקרנו שני סרטים ישראליים קצרים – "הכוכב" של נדב לפיד (שוב הוא?) שצולם בעת מגיפת הקורונה (ובהשראתה) ועוסק באישה שרוצה לנשק את גבר חלומותיה, ו"מה שלא נשבר" של אלינור נחמיה אודות שתי חברות מחיפה וההתמודדויות הקשות בחייהן.

יש המון סרטים נוספים שמוקרנים במסגרת הפסטיבל, הן בתוך התחרות והן מחוצה לה, ולעבור על כולם זה חתיכת פרויקט. נו, מזל שב"סריטה" עשו בדיוק את זה.

ובכל זאת, הנה כמה סרטים שמעניינים אותי וכדאי לשים עליהם עין. הבולט שבהם הוא "לנהוג במכונית שלי" (כמו השיר של חיפושית הקצב, נו) של ריוסוקה האמגוצ׳י, ולא בחרתי בו כי אני יפנופיל מסריח אלא כי הוא מבוסס על סיפור של הרוקי מורקמי שאת רוב הספרים שלו קראתי פעמיים, והוא במקרה הסופר האהוב עליי. הסרט עוסק בבמאי תיאטרון שנוסע לעבוד בהירושימה ונזכר באשתו שנעלמה (הרוקי, כפרה, מה הקטע שלך עם נשים שנעלמות?).

על "השלוחה הצרפתית" (The French Dispatch) לא צריך להרחיב, נכון? הסרט הבא של ווס אנדרסון יתחרה בתחרות הרשמית והוא יהיה מדהים, סימטרי ומרהיב, ועם הקאסט הכי מרשים בפסטיבל: בניסיו דל טורו, אדריאן ברודי, טילדה סווינטון, פרנסס מקדורמנד, טימותי שאלאמה, ג'פרי רייט, ביל מארי וכוכב "לוקי" אוון ווילסון.

אני לא חסיד גדול של פול ורהובן. אני אומנם אוהב את "רובוקופ" אבל אף אחד מהסרטים שיצר מאז לא הותירו עלי חותם. גם לא "אינסטינקט בסיסי" או "זיכרון גורלי" (את "גברים בחלל" עוד לא ראיתי). בכל זאת, אציין את "בנדטה" (Benedetta) רק כי אם תכתבו בחיפוש התמונות של גוגל "Benedetta Poster" תבינו שוורהובן בונה פה על פרובוקציות – ואני בן אדם רדוד שאוהב פרובוקציות.

"טיטאן" (Titane) של ג'וליה דוקורנו (שביימה את "נא") לא נשמע כמו סרט פסטיבל קאן טיפוסי, אם כי אנחנו לא יודעים עליו הרבה. אומרים שיש בו אלמנטים של אימה, פנטזיה ומד"ב, אבל התקציר הרשמי שלו הוא בכלל ההגדרה המילונית של "טיטניום" (באמת, קראו  בימד"ב). סוקרנתי.

"ניטרם" (Nitram) של הבמאי ג'סטין קורזל ("אמונת המתנקש". זה סרט טוב, תהיו בשקט) עוסק בטבח פורט ארתור – אירוע מזעזע בשנות התשעים שבו אדם אחד ירה למוות ב-35 בני אדם בטזמניה.

ולסיום, "יום הדגל" (Flag Day) הוא סרט של שון פן, מה שאומר שהוא אולי יהיה גרוע, אולי יהיה טוב, אבל בטח ובטח לא יעבור מתחת לרדאר. הסרט עוסק באב נוכל ובבתו שמתמודדת עם היותה הבת של שון פן. את האב יגלם, איך לא, שון פן ואילו הבת שלו תגולם על ידי בתו במציאות דילן פן. גם ג'וש ברולין פה משום מה.

יהונתן מבקש שאגיד שיש גם סרטים חדשים לאפיצ'אפונג וירסתאקול (במאי שהוא מסרב בתוקף להודות שהוא המציא ושביים, לטענתו, סרטים כמו "גלגוליו הקודמים של הדוד בונמה"), אסגר פרהאדי ("פרידה"), לאוס קראקס ("מנועים קדושים"), ז'אק אודיאר ("האחים סיסטרז", "חלודה ועצם"), שון בייקר ("פרויקט פלורידה"), ועוד.

פסטיבל הקולנוע בקאן ייערך בין 6 ל-17 ביולי. אם מישהו מכם רוצה לממן לי כרטיס הלוך ושוב לריביירה הצרפתית כדי שאסקר את כל הסרטים בזמן אמת (ולא אשתזף בכלל בטן-גב ואשכח שהפסטיבל קיים, מה פתאום) פנו אליי בפרטי.