החופש הגדול התחיל. בהצלחה לכולנו (אבל בעיקר להורים).
את הדפים הקודמים אפשר למצוא בתגית סיכום דפים.
סרטים
אבטחה צמודה (בקרוב. הקורונה לא הייתה טובה עבור אנטוניו בנדרס, שהידרדר לתפקידים של מאבטח בקניון)
אחרי שנפלנו (בקרוב. אל תדאגו אם תהיו במתח בסוף של האחד הזה, מסתבר שההמשך שלו יוצא כאן חודש אחריו)
אל מטורף (לא בארץ. לא להתבלבל עם "תור: אהבה ורעם")
ברייקדאנס: שוברים ת'רשת (בקרוב. כנראה נשברה כ"כ חזק שהסרט היה תקוע בה למשך שבע שנים)
בתנועה (בקרוב. רקדנית בלט נפצעת ועושה הסבת מקצוע)
גברת האריס נוסעת לפריז (בעתיד. אין סיכוי שתנחשו מי הגיבורה ומה היא עושה)
גודזילה נגד קונג 2 (בעתיד. בסוף הסרט הקודם הם נפרדו ואז גילו שהם הולכים לאותו הכיוון)
דוב הקוקאין (בעתיד. יש דובים שעושים פרסומות לקולה, יש כאלה שעושים קוק)
דפיקה בדלת הבקתה (בעתיד. אל תפתחו, זה שמלאן)
הארוחה שלי עם אנדרה (בעבר. אישה מגלה שהדייט שלה הוא המתאבק אנדרה הענק)
הוקוס פוקוס 2 (בעתיד. המכשפות חוזרות)
התקפה עצמית (ב-VOD. קארן גילן נגד קארן גילן)
טרף (בעתיד. אריה מסכן נלכד בשמורת טבע עם אידריס אלבה)
ככה את אוהבת (היה בסינמטק תל אביב לאיזה תקופה. ככה זה אצלנו)
מרחק הליכה (מתישהו? שתי אחיות אמריקאיות מנוכרות נפגשות לראשונה מאז מות אמן)
משולש העצבות (בעתיד. רובן אוסטלנד חוזר עם צורה חדשה)
משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר (בעתיד. הסרט שבא להסביר שהנשיא סנואו לא היה נבל, פשוט אמא שלו לא אהבה אותו או משהו)
נערי העיתונים (לא מזמן. צילום של המחזמר שמבוסס על הסרט)
נראתה לאחרונה בחיים (בקרוב. ג'רארד באטלר שוב לוקח את החוק לידיים)
סמייל (בעתיד. חייכו, אכלתם אותה)
עת למות (בקרוב. סרט עם ברוס וויליס ושם קרוב מספיק ל"מת לחיות" כדי אולי להצליח להערים על אבא שלכם לצפות)
פייר איילנד (בדיסני+. גאווה ודעה קדומה והומואים)
צ'ה צ'ה ממש חלק (באפל טי.וי. החלקה שמאלה, החלקה ימינה, הצלבה!)
ציפור לבנה: סיפור פלא (בעתיד. בכנות, לא ציפיתי שהספין-אוף של "פלא" יכלול נאצים)
קץ כלזמן (בעבר. עיבוד של אסימוב בלי חוקי הרובוטיקה)
קרוקודיל לייל (בעתיד. אם זה נראה כמו קרוקודיל ושר כמו קרוקודיל…)
תזכו לשנים רבות (בקולנוע. עד הגירושין זה יעבור)
תראו איך הם רצים (בעתיד. סאם רוקוול וסירשה רונאן פותרים תעלומה)
סדרות
אשתו של הנוסע בזמן (בעבר. הפעם כולל הסצנה שבה הנוסע בזמן מענג את עצמו בעזרת מסע בזמן)
מנאייכ (משודרת כעת. 100% מנייאכ 0% דיסקו)
סנדמן (בקרוב. הנבל של ספיידרמן מקבל את הזרקור)
כתבות שאולי פספסתם
יהונתן כתב על "חומוס FULL טריילר", "כאסח" ו"אלביס". תום חזר לעבר וכתב על "השיחה". מאיה כתבה על חביב פסטיבל קאן אשתקד "האדם הגרוע בעולם". יצחק התאכזב מ"עולם היורה – עולם חדש", נעמה המריאה מעבר לאינסוף ב"שנות-אור" ומתן לא בדיוק רעד מפחד ב"בלאק-פון". במסך הקטן, רם סיים לגלגל ביקורת על "אובי וואן קנובי", גבי כתב על העונה הראשונה של "מנאייכ" ויהונתן ורם רבו על האם "ארקיין" סדרה טובה.
בנוסף, סיכמנו חצי שנה בקולנוע ובטלוויזיה, כותבי האתר בחרו את העיבודים הספרותיים האהובים עליהם והתחלנו את אתגר הצפייה המסורתי של האתר. אנחנו רק בשבוע השני, עדיין אפשר להצטרף!
תהיה ביקורת ל״המפלצת מהים״ שעלה היום בנטפליקס?
מכיוון שעוד אין דף סרט, אני שואל פה.
לא הייתה מתוכננת אבל לך תדע
(ל"ת)
אפשר אולי לפתוח דף על ״נגיד שזה עיר״
אמנם זה חצי דוקו כזה אבל אני חושב שהסדרה משעשעת ומעניינת .
מי מכיר טלויזיה בריטית?
אמל"ק- מה הסיפור של השחקנית הבריטית ניקולה ווקר?
אני קצת חובבת סדרות 'זרות', כלומר סדרות לא אמריקאיות (באופן אירוני גם סדרות ישראליות של השנים האחרונות עונות לקטגוריה בערך)
יש בהוליווד משהו מאוד מאוד טרחני, דרך מאוד מסויימת להציג את המציאות ואת הסיפורים שלהם, ומערכת ערכית מאוד אמריקאית, תמיד חשבתי שזה 'הזיוף ההוליוודי' עד שהגעתי לארה"ב וגיליתי שהרבה דברים באמת מוטמעים פה תרבותית.
בכל מקרה אני אוהבת שפיתוח הסיפור הוא קצת אחר, זה מרגיש מורכב גם כשזה לא, והבריטים מייצרים תכנים כאלו שאפילו לא דורשים כתוביות, אז זה נח.
כך מצאתי את עצמי צופה באמזון פריים בunforgotten שזו אחלה סדרת משטרה, עומק סביר ועלילה מעניינת כשכל אחת מ-4 העונות מתחילה במציאת גופה ישנה מאוד ונמשכת דרך זיהוי הקרבן ועד לפתרון הרצח, ובמקביל נחשפים במידה כלשהי לסיפור המסגרת של שני הבלשים שמנהלים את החקירות, במיוחד של הבלשית הראשית והגיבורה הראשית של הסדרה.
לאחרונה מצאתי בהולו את the split שגם היא אחלה סדרה בעומק סביר (אולי אצלכם בדיסני פלוס?). הפעם יותר דרמה משפחתית בכיכובה של אותה שחקנית שהיא אחת מ3 בנות במשפחה מאוד מטריאכלית. היא, בנות משפחתה, בעלה ורוב הכוכבים על המסך עורכי דין שעוסקים בדיני משפחה (נישואים וגירושים, הידד) ועל הדרך נחשפים לסיפורי משפחה מורכבים שלהן וסביבן.
בשתי הסדרות הדמות הראשית מגולמת על ידי ניקולה ווקר- באופן כללי מבחינת הפילמוגרפיה שלה, ראיתי אותה בהמון סדרות בריטיות. אבל ככל שאני צופה בה יותר, אני שמה לב שיש לה כמה מניירות מאוד מאוד קבועות שהופכות למן 'איפיון עומק' הדמות ומתחילות קצת להציק לי. אין לאשה הזו יכולת לסיים משפט בלי איזה גמגום הססני שמצביע על 'שיקול דעת' או קושי נפשי מול המצב הקשה או מן משהו שלא ברור לי.
בכל מקרה, כל זה בשביל השאלה איך היא נתפסת באנגליה?
לא בטוחה שאני מנסחת את זה נכון, הרי בשחקנים עבריים לכולנו יש מסגרת ציפיות מסויימת והכרות עם מניירות משחק, אני יודעת מי יהיו זיקיות שנטמעות בתוך הדמות, מי ישחקו טייפקאסט ספציפי וכו'. אז פתאום אני תוהה האם ניקולה הזאת נחשבת לשחקנית אופרת סבון שפשוט תופרים לה תפקידים שמתאימים ליכולת, או שאולי היא ממש טובה וסתם נפלתי בשני התפקידים "הדרמטיים" שקיבלו איפיון דמות דומה. ואלו דברים שאף אחד אף פעם לא אומר בקול רם (אולי קצת בבלוגים ואתרים של חובבי קולנוע, אבל לא בראיונות או כתבות לסוגיהן) וזה קצת מסקרן אותי.
מאד מחבב טלוויזיה בריטית אם כי לא יוצא לי לתפוס מספיק סדרות..
(שבוע שעבר סיימתי את להרוג את איב, ולמרות סנדרה או והלוקיישנים חובקי העולם היא עדיין מרגישה לי בריטית למדי). יצא שלא נתקלתי בניקולה ווקר, לא יודע אם הבעיה בי או בה. מזכיר לי איך הרגשתי לגבי ההופעה של סלינה גומז, חיפשתי אקטיבית בשלל ביקורות מה חושבים עליה וברובם מציינים שהיא charming,witty וכו' ובמעטים בלבד שהיא הצלע החלשה (ולא פירטו מעבר). לעניינו, לרוב דעות רעות על שחקנים לא תמצאי במגזיני קולנוע אלא יותר בשרשורי רדיט. עשיתי מחקרון לגבי ניקולה ומצאתי שרשור רדיט עם הכותרת "Does anyone else find Nicola Walker really annoying?. בעוד שהכותב אומר שהיא נראית כאילו היא משחקת את אותה דמות מעצבנת, רוב הגולשים דווקא טוענים שהיא שחקנית מעולה. לא יודע אם זה עוזר.
ובקשר עקיף, לאחרונה גיליתי קומדיה שחורה בריטית ומגניבה בנטפליקס בשם FLOWERS. אני מניח שהיא די ידועה ורק אני לא גיליתי אותה (הבמאי שלה ביים לא מזמן סרט חביב עם בנדיקט כצייר חתולים). ויש שם את אוליביה קולמן לפני שממש פרצה למיינסטרים, אז זו כבר סיבה לצפות בה (בניגוד לניקולה לא נתקלתי באדם שאמר מילה רעה על כישורי המשחק של קולמן).
יווווו תודה :)
קודם כל זה מאוד עוזר, זה בדיוק סוג הדיון שחיפשתי (נוט טו סלף, להתחיל להסתכל ברדיט כי בסוף הכל שם. איכשהו הפלטפורמה, קצת כמו ניקולה ווקר, טיפה מטרחנת עבורי)
לצערי אני מסכימה עם החיובי והשלילי, יש משהו די טבעי בדמות שהיא משחקת, אבל זו גם קצת אותה דמות בכל סדרה. היתרון שיש משהו אמין מאוד ולכן נעים בצפיה על המסך. כניראה שפשוט קל לי להגיע למנת יתר של הטבעיות הבורדרליין נוירוטית שלה, לא בטוחה שנוירוטית זו המילה הנכונה.
בכל מקרה אנפורגטן אחלה סדרה לחובבי כל הז'אנרים (מתח, משטרה/בלשית, דרמות בריטיות), לגבי השניה אני עדיין באמצע מידי כדי להחליט. יש בה משהו פחות אחיד על סף הקצת מעצבן. אבל היא מאוד סבבה כהעברת זמן קלילה. כרגע מסתבר שרוב הזמן עבר בלעדי כי זה רץ על עונה שלמה בזמן שישנתי (ראיתי אולי 10 דקות ראשונות).
אין סיכוי שלא נתקלת בה- היא שיחקה בקולטרל/4 ימים (מיני סדרה בנטפליקס בכיכובה של קארי מאליגן, היא היתה אשת הקמורה הלסבית), היא שיחקה בריוור, היא מופיעה די הרבה בסדרות בריטיות.
בקילינג איב יש משהו שמרתיע אותי, לא ברור לי מה אבל אין לי כח לזה. את flowers אנסה
אפשר דוגמאות לערכים?
(ל"ת)
אמריקאים?
לתחושתי יש משהו מאוד שמרני בתפיסה האמריקאית, אפילו בסדרות "פרוצות גבולות" שבהן רואים יותר סקס וסמים על המרקע, יש איזו תפיסת על שמדובר בגבולות פרוצים. יש איזו אוירה נרטיבית מעל הכל, שמאוד מכוונת לאמונה באל כמשהו גואל, בזוגיות, בשמרנות בכל הקשור לזוגיות (חוקי דייטים, לינה משותפת, נישואים)
בשיחות שהיו לי פה עם אנשים (ואני מסתובבת במקומות מאוד משכילים/ליברליים) מאוד הופתעתי כמה השמרנות הזו מוטמעת בהם. למשל זוג שהסתירו במשך שנה מהמשפחה שהם חיים באותו בית (והם כבר מתכננים את החתונה שלהם). בארץ זה מתקבל באופן מאוד אחר בסוג אוכלוסיה דומה. אי אפשר להאשים דת ספציפית בזה, כי הם לא מאותה דת וזה התקבל בסדר אצל רוב קרובי המשפחה של שניהם.
אני שומעת
הרבה דיבורים כלליים נגד הערכים האמריקאיים בתרבות הפופולרית, ולא ברור למה בדיוק כל אחת מתכוונת.
נסי לחשוב על דברים שעוברים דרמטיזציה קיצונית בטלויזיה/קולנוע אמריקאי
ואיך הם נתפסים כאן.
אני חושבת שהתפיסה שלנו כקהל זר שצופים בקולנוע וטלויזיה אמריקאים, ביחוד כל זמן שלא היתה הנגשה של טלויזיה טובה ממקורות אחרים- שזה פשוט שטיק טלוויזיוני. שבשביל עלילה טובה צריך להפוך אירועים רגילים ל"אירוע". למשל, סקס.
ואז הגיע טלויזיה ממקורות אחרים והסתבר שסקס לא מוצג באותו אופן קיצוני כמו הטלויזיה האמריקאית. אני טוענת שלא מדובר בטלויזיפיקציה של האירוע, אלא בתפיסה מאוד שמרנית תרבותית ואכן כאן זה "האירוע".
LOL עשיתי את הבלתי יאמן
ובהודעה קצרה השתמשתי פעמיים במילה כאן, בפעם הראשונה כרפרנס לישראל ובפעם השניה כרפרנס לארה"ב.
דברים שרואים מכאן לא רואים מכאן
(ל"ת)
ברוח פרשת השבוע
כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה
כן, זה די מטורף
כל מיני דברים שחשבתי שהם הגזמה טלוויזיונית/קולנועית ואנשים כאן באמת לוקחים ברצינות, גם בפרטים וגם בתפישות. ואני בנ"י, מקום עתיר מהגרים ותרבויות, ככה שההבנה שאצל מי שנולד וגדל כאן זה לא נתפש כהשטחה אלא כיצוג ריאליסטי הגיעה בשלבים.
(נגיד כשצפינו בbooksmart עם חברים מכאן והם דיברו על האפיון של הדמות הראשית כעניה שאין לה רכב משלה וגרה בדירה ולא בבית, משהו שעבר לי מעל הראש כי בארץ לאיזו תיכוניסטית יש רכב חדש ומי גר בעיר שלא בבנין דירות?)
חוזרת רק כדי למנוע
עוגמת נפש בעקבות הפוסט שלי
הבעיה ב-The split היא לא השחקנית הראשית עם המניירות שלה, ולא שאר הקאסט חסר הכריזמה. פתאום זה הכה בי שהבעיה האמיתית בסדרה הזו, שהיא עוסקת בגירושים בעיקר, כלומר כמעט כל גיבורי הסדרה הם עו"ד לדיני משפחה, ובכל עונה יש שילוב של סיפורי הזוגיות המורכבת שלהם, תיק גירושים גדול אחד ועוד כמה תיקים קטנים שעוסקים גם בדיני משפחה אחרים, כמו הסכמי ממון.
אבל בכל הסדרה הזו אין זוג אחד שמתגרש כמו אנשים נורמלים, וזה ממש דפוק.
כלומר, כבת להורים גרושים וגם חברה של אנשים גרושים ושל ילדים להורים גרושים וכו' אולי השימוש במילה 'נורמלי' היא קצת לא במקום, אבל זוגות מתגרשים אחרי שסחבו לקצה, בדרך כלל שני הצדדים צופים את הגירושים (בארץ זה קצת מירוץ בין הרבנות לבית משפט), בדרך כלל יש שנאה תהומית ומריבות קטנוניות שנולדים מכל הסחיבה הזו אל הקצה. ואיכשהו בסדרה הזו בכל המקרים יש צד אחד מופתע, כל פעם מחדש. וכולם כל כך תרבותיים, אפילו כשהם לא תרבותיים זה בקטע מתוחכם ולא בקטע מכוער וקטנוני ודפוק כמו זוגות שמתגרשים על אמת. שמישהו יראה לי בחיים האמיתיים זוג של 30 שנה שנפגשים אחרי יום עבודה, מתנשקים, ואז פתאום האישה נותנת לבעלה נשיקה על הלחי ומודיעה שהיא החליטה להתגרש, אז ביי היא תהיה במלון. באיזה יקום זה קורה?! בקיצור, זו אופרת סבון עם זוגיות, שעוסקת בכאילו בדיני גירושים אבל לא מעזה להראות שום דבר אמיתי. אגב, כדי להרוס את הריאליזם אפילו יותר, במציאות כשאנשים מפרקים נישואים בגלל בגידה, עד כמה שאני יודעת ברוב המקרים הזוגיות המפרקת לא באמת נשארת אחרי הפרידה. בסדרה כמעט בכל הזוגות היא מחזיקה, אפילו מחזיקה יפה.
הכרתי כמה זוגות שהתגרשו יפה
אבל לא ככה.
באחד היו כמה בעיות והבעל רצה לפרק, האשה לא רצתה אבל הסכימה לפרידה זמנית כדי לבדוק איך זה, הוא החליט שאכן רוצה והיא נשארה שבורת לב, אבל נתנה לו ללכת כי הבינה שלא יצא שום דבר טוב מלגרור.
בזוג השני פשוט מתה התשוקה אחרי כמה שנים, הם החליטו לחכות עם הגירושין עד שהילדים יצאו מהבית וכשהצעיר מביניהם התחיל צבא או לימודים, עשו את זה, אבל הם נשארו חברים לפני הגירושין וגם אחרי, לא היתה שם שום דרמה גדולה, הם הגיעו להחלטות האלו יחד.
אבל בשני המקרים לא היתה בגידה וזו לא היתה הפתעה מוחלטת (או בכלל, בזוג השני). ומאידך, נראה לי שזה קשור גם לציפיות של זוגיות וציפיות מהסביבה, ויכול להיות שיש הבדלים תרבותיים. נניח, הזוג השני, אילו היה חלק מהמילייה שאני בו, כנראה פשוט היו הופכים למערכת יחסים פוליאמורית, יציבות בבית ותשוקה בחוץ. אבל זה תלוי גם באקלים תרבותי, להביא הביתה את החבר/ה ולהציג להורים, לילדים ולחברים זה לא פשוט כשהסביבה לא מכירה או מקבלת את זה, אפילו אם בבירור הבעל/רעיה בסבבה עם זה.
גם אני הכרתי, אבל הם לא הרוב
(ל"ת)
אשמח לדף סרט עבור "Boiling Point" מ-2021.
נזכרתי בו כי אני צופה עכשיו בסדרה "The Bear", שגם היא מצוינת בפני עצמה.