אז, קורונה, הא?
להלן כמה המלצות צפייה, בשלל פלטפורמות, לכל השוהים בבידוד, המפוטרים הטריים (או הותיקים), החולים בקורונה, החולים סתם, וסתם האנשים שרוצים משהו לראות בימים הקרובים.
מדובר בהרחבה לרשימה שהתפרסמה פה בשבוע שעבר. נכון לעכשיו יש ברשימה 30 סרטים מנטפליקס (ישראל), יס, וסלקום, 5 סרטים מוואלה!VOD וקרן הקולנוע הישראלי ועוד 7 סרטים שניתן למצוא באופן חוקי חינם ברשת. שימו לב שחלק מהסרטים חוזרים על עצמם וניתן למצוא בשלל פלטפורמות. אם נפלה טעות בידי, אנא תתקנו אותי. ואם מישהו רוצה המלצות ספציפיות – על שירות שלא פה (ויש גישה למאגר שלו), סרטים מסוג מסויים או כל דבר כזה או אחר – אנא תבקשו בתגובות, וכמובן – תמליצו על דברים בעצמכם.
התמונה היא מההפצה המחודשת של "משהו טוטאלי" שקצת התחרבשה בגלל הקורונה. המעצב הוא יונתן פופר.
נטפליקס (בישראל. מצטער, צופים מחו"ל)
1. לילדים: כל מיאזאקי. אוקיי, אולי לא כל מיאזאקי, אבל להורים שמחפשים לצפות במשהו עם הילדים שלהם שהוא לא דיסני-דרימוורקס, "פוניו" ו"השכן הקסום שלי טוטורו" הם כנראה הבולטים מביניהם (ובטח כאלה שמתאימים לכל גיל). ותכלס, כן קצת כל מיאזאקי.
2. לילדים 2: קפטן תחתונים: הסרט – אחד הסרטים היותר חביבים, מצחיקים ונחמדים שיצאו בשנים האחרונות ושקצת נעלמו מתחת לראדר, וחבל. חובה לחובבי הסדרה, ומומלץ לכל מי שרוצה משהו מטומטם עם הרבה משחקי מילים, הומור פיפי קקי חביב שכזה.
3. הברור מאליו: התפשטות – הסרט שלפתע נהפך לרלוונטי בשנית עקב הימים האחרונים. האם כל הנגיף הוא קונספירציה של סודרברג בשביל שאנשים יצפו בסרט שלו? כנראה שלא
4. האחד שבו באטמן בא לעזרת האנושות: האביר האפל – לא שיש לו הרבה מה לעשות נגד נגיף, בינינו, אבל אם כבר כלואים בבית, למה לא לראות את סרט העשור 2000-2009 (על פי בחירתכם)?
5. האחד שבו טום הנקס בבידוד: להתחיל מחדש – כי לצפות בסרטים בלי הקשר אירוני זה לחלשים.
6. האחד שבו אל פאצ'ינו עושה את כל הקוק שבעולם: פני צלקת – אני לא בטוח מה גזר הדין בימינו בנוגע ל"פני צלקת". פעם הוא היה מגניב, ואז הוא נהיה קלישאה, ואז הוא.. עדיין סרט ממש טוב? כלומר, מטומטם וצ'יזי, אבל המסע של אל פאצי'נו כגנגסטר קובני שמנסה להצליח בעולם הסמים הוא מרתק ושווה צפייה.
7. האחד שאמרתם לעצמכם מתישהו לראות ועכשיו הוא הזמן הזה: האירי – זוכה פרס "הסרט שהכי הרבה אנשים אמרו לעצמם לראות" לסקר העשור של עין הדג מחכה לכם. צפו בו. הוא שווה את זה.
8. הסרט שאני נשבע לכם שהוא ממש טוב למרות שהוא הודי: קרב היאבקות – אני לא יודע כמה הצלחתי לשכנע אנשים עם התחנונים שלי שיראו את הסרטים ההודים המוצלחים שאנשים נוטים להתעלם מהם, אבל אם עוד לא השתכנעתם – בבקשה תתנו צ'אנס לקרב היאבקות, אחד הסרטים המוצלחים ביותר בעשור, באופן חד משמעי.
9. כי אי אפשר לראות רק סרטים טובים: בהיר – בהיר היה שק האגרוף של סוף 2017, ובצדק. זה סרט מטופש בצורה מרהיבה, עם עולם מבלבל ולא ברור, ועם מטאפורה נוראית ליחסי גזע בדמות מערכת היחסים של וויל סמית' והאורק חבר שלו. וזה למה הוא בדיוק מתאים לצפייה שיכורה שמגחכת על כל דבר שקורה במסך. בעדיפות, כדאי לפתוח את הסרט עם נעימת הפתיחה הלא רשמית שלו – Orc Cop.
10. תזכורת לדאוג לבריאות הנפש בזמן הבידוד: הניצוץ – All Corona and no Play makes everyone a dull boy.
11. כי עבר יותר מדי זמן מאז הסרט האחרון של פארקר וסטון: טים אמריקה – כולל הקלאסיקה "פרל הארבור סרט מחורבן, ואני מתגעגע אלייך".
12. לכל מי שאהב את "פרזיטים" ועדיין לא השלים את הסרטים הקודמים של בונג: אוקג'ה, המארח – כשהוא לא זוכה באוסקרים, בונג אוהב לשחק עם יצורים גדולים.
13. בחייאת, אני לא צריך להסביר למה לראות סרטים של מונטי פייטון, נכון? בריאן כוכב עליון, הגביע הקדוש – כאילו, אבות הקומדיה המודרנית. בחייאת.
14. למי שרוצה לטבוע בסטייל באחד מהסרטים הטובים ביותר של שנות האלפיים: אושן 11 – "ריק ומורטי" יכולים ללכת לעזאזל, סרטי שוד הם אדירים.
15. סרט הספיידרמן הלייב-אקשן הטוב ביותר: ספיידרמן: השיבה הביתה – ועוד אחת מההופעות הנהדרות של מייקל קיטון בסבב הקאמבק שלו בעשור הקודם.
16. אם אתם חושבים שאצלכם דברים יוצאים משליטה: אני לא מרגישה בבית בעולם הזה יותר – כשנטפליקס עוד רק התחילו עם הסרטים והיה אפשר לשלוט בקצב, הם הוציאו את הקומדיה האחים-כהן-ג'רמי-סולנייה הזאתי, שזכתה לקצת באזז ואז נעלמה. בואו לגלות אותה מחדש.
17. למי שרוצה לראות איך נראית מערכת בריאות לא מתפקדת: מותו של מר לזרסקו – מופיע רק באנגלית, משום מה? אין לי מושג. סאטירה קשוחה מאוד ושווה צפייה.
18. …ולמי שרוצה לראות איך נראית מערכת הכלכלה העולמית הרק בקושי מתפקדת: מכונת הכסף – למי שרוצה לשמוח שלפחות המיתון הבא שנכנס אליו לא יהיה (רק) באשמת תאוות בצע.
19. יצירות מופת שנטפליקס אחראית עליהן ויש להן כבר ביקורות באתר: הבלדה על באסטר סקראגס, קוראים לי דולמייט, מחווה טיפשית וחסרת טעם וסיפור נישואים – אוקיי, אין שום דבר דומה בין הסרטים האלה אבל כולם שווים צפייה אם לא ראיתם. בהתאמה, מדובר באנתלוגית מערבונים, ביופיק כיפי, ביופיק מטורף וכיפי וסרט לשבור איתו את הלב שלכם.
20. לכל מי שרוצה לראות את הפריקוול ל"דראג רייס": פריז בוערת – הרבה, אבל כאילו הרבהההה לפני שאומנות הדראג נהייתה כל כך פופולרית, במאית תיעודית יצאה לרחובות וצילמה את התופעה.
21. שני הסרטים הטובים ביותר של טים ברטון, כשלשם "טים ברטון" עדיין הייתה משמעות חיובית: סיפורי דגים וביטלג'וס – געגועיי לטים ברטון הטוב. אחד מהאבדות הקשות של העשור הקודם.
22. סרטו השני של פול תומס אנדרסון, רחוק שנות אור מהיצירות שהוא עושה בימינו: לילות בוגי – מה זה, סיפור ליניארי בלי שתיקות ארוכות שאם לא אוהבים אף אחד לא בא וצועק עלייך "זה כי לא הבנתתתת"? אנחנו בטוחים שזה אותו פול תומאס אנדרסון?
23. סרטו הראשון של ספייק לי, די קרוב עדיין ליצירות שהוא עושה בימינו: לא יכולה בלי זה – בסופו של דבר, ספייק לי פשוט ימשיך לעשות סרטים של ספייק לי עוד סוף ימיו, ואני סבבה עם זה. קומדיה נהדרת ולא מאוד פוליטית ומאוד חריגה בנוף של שנות השמונים, ותכלס, גם בנוף של ימינו.
24. סרטו הראשון של מתיו ווהן, והאחד שבזכותו דניאל קרייג נהפך לג'יימס בונד: לאייר קייק – היי, ווהן, אפשר עוד כאלה ופחות עוד "קינגסמן"? תודה מראש.
25. סרט ה"זעם הגברי הלבן" האולטמטיבי, וזאת לחלוטין מחמאה: בדרך למטה – רק בדרך נס לא כל הסרט מלווה בשירים של לימפ ביזקיט. כמו כן: מסתבר שג'ואל שומכר כן יודע לעשות סרטים טובים! מי היה יכול לנחש.
26. יצירת המופת הקומית של האלף החדש: קיץ אמריקאי חם ורטוב – לא, ברצינות, כל דבר שאתם אוהבים (או שונאים) בנוגע לקומדיות ב-20 שנה האחרונות בא, פלוס מינוס, מפה. פארודיה קורעת מצחוק על ז'אנר סרטים שלא באמת קיים, חוסר הגיון, אבסורד ונון סנס ובקיצור – קורע מצחוק.
27. כשצריך אינדי קטן שיצחיק וירגש אותך עד לדמעות: אנשים אחרים – התפקיד הכי טוב של ג'סי פלמונס (המוכר יותר כ-Meth Damon) ואולי גם של מולי שאנון, אבל אם זה לא אומר לכם הרבה אז פשוט קומדיה-דרמה אינדי כזאת קורעת מצחוק וקורעת את הלב.
28. האחים כהן פוגשים את בוליווד: Andhadhun – שוב, נראה שאין את זה בעברית אז למי שרוצה תעלומת רצח מסוג אחר (מאוד) מהודו, חפשו את "חשוד ברצח".
29. לזכרו של קירק דאגלאס, או סתם כי זה סרט נפלא: ספרטקוס – וגם בשביל שתוכלו להגיד לעד "אני ספרטקוס".
30. הכל חוץ משלוש דקות האחרונות: קריפ – אחד מסרטי האימה המלחיצים והכיפיים של העשור האחרון, ואז השלוש דקות האחרונות קצת הורסות, אבל לא מספיק בשביל לא להמליץ עליו בחום.
yesVOD (הסרטים שבחינם)
1. כי את הרימייק כבר לא תראו בזמן הקרוב: מולאן – וגם כי זה הסרט הכי טוב של דיסני.
2. האם גם ביקומים מקבילים יש קורונה? ספיידרמן: ממד העכביש – כלומר, ביקום עכבישים הזה של ספיידרהאם, נגיד. מה המצב שם בימינו?
3. גם אדם אחד בחדר עם טלפון יכול לעשות הרבה: האשמים – סרט השנה של רז ל-2018 מציג את היתרונות והאפשרויות, גם אם אתם תקועים. אחד המותחנים המוצלחים של השנים האחרונות.
4. האחד המאוד קצר: הבלון האדום – סרט שהוא לא רק מושלם, אלא גם הסרט הקצר (כחצי שעה) היחיד שזכה באוסקר בפרס התסריט הטוב ביותר. ולחלוטין הגיע לו.
5. האחד שבו נזכרים באיטליה בהקשרים יותר יפים: יפה לנצח – אחד הסרטים היפים ביותר של העשור האחרון, מאת במאי שקצת הלך לאיבוד בתוכו.
6. אני אדם פשוט, אני רואה שאפשר להמליץ על "הטוב, הרע והמכוער", אז אני ממליץ על "הטוב, הרע והמכוער: הטוב, הרע והמכוער – כי, נו, כן.
7. יש מגיפות גרועות יותר: פלישת חוטפי הגופות (שנות השבעים) – כי לפחות אנחנו מודעים לכך שיש מגיפה.
8. לכל ההורים שתקועים בבית עם ילדים ורוצים להתחרפן: בקשה מסתורית – אומנם הסרט הוא סוג של טייק קומי ל"נעלמת", אבל הסוגיות ההוריות שהוא כן מטפל בהן ידברו לליבו של כל מי שצריך לשרוד את המשימה הבלתי אפשרית שהיא הורות.
9. אבל למי שרוצה משימה בלתי אפשרית מסוג אחר: סדרת משימה בלתי אפשרית – אחד מסדרות האקשן העקביות באיכותן, אפילו אם לא כל פרק קולע לטעם של כולם. ידוע גם בשמה השני שהוא "טום קרוז בסדרת התאבדויות כושלות ומרשימות".
10. כדי לגלות האם התרופה הכי טובה לקורונה היא צחוק: דודג'בול – או כל קומדיה אחרת שאתם אוהבים, אבל אם לא ראיתם "דודג'בול" מסיבה כזאת או אחרת – אתם מפספסים את אחד מהסרטים היותר מצחיקים שיצאו בתחילת העשור הקודם. אבל אפשר גם "סודי ביותר!", "לקום אתמול בבוקר", "מבצע סבתא", "טיסה נעימה", "סוף העולם" או "ארבעה אריות".
11. סיפור מטורף באמצע סיפור מטורף עוד יותר, והכל אמיתי: אבקוס: מספיק קטן כדי לכלוא – לכל מי שצריך תזכורת שארה"ב היא מקום ממש דפוק.
12. לפני הלייב אקשן הבומבסטי, היה סרט קליל, מגניב, ונהדר: ספר הג'ונג'ל (1967) – כולל הפסקול הכי טוב של דיסני לפני תקופת הרנסנס, ככל הנראה.
13.המחווה ההיצ'קוקיאנית של זמקיס להיצ'קוק: האמת מתחת לפני השטח – אחד הסרטים הלא מוערכים דיו של זמקיס, אחד הבמאים הלא מוערכים דיו בתבל.
14. למה לראות את רנה זלווגר עושה ג'ודי גארלנד כשאפשר פשוט לראות את ג'ודי גארלנד? כוכב נולד (1954) – כי כאילו, באמת שפשוט כדאי לראות את ג'ודי גארלנד. זה הרבה יותר טוב.
15. אפילו אם נמאס לכם מאתגר קרת בעשור האחרון, הדוקו עליו הוא בגדר צפיית חובה: אתגר קרת: שקרן דובר אמת – כולל סצנת הפתיחה הכי טובה לסרט דוקו שראיתי זה זמן רב.
16. למי שצריך אימה ישראלית צה"לית: מקוללים, מסווג חריג – לא שיש משהו מפחיד יותר מהאוכל בבסיס, אה, מה לא ככה?
17. ולמי שצריך מעשייה אפלה ודפוקה שממש קשה להסביר במשפט: גבול – זה מערב את משמר הגבול, טרולים, ותינוקות. זה מוזר מאוד, ולחלוטין שווה את תשומת הלב שלכם.
18. אחד מהסרטים הכי טובים אי פעם. נקודה: סיפורים פרועים – ואפילו אם אתם לא מסכימים שכמכלול כל ששת הסיפורים הם לא אחד מהסרטים הכי טובים אי פעם, לכל הפחות ניתן להסכים שלפחות אחד מהסיפורים הקצרים הוא אחד מהסרטים הכי טובים אי פעם.
19. ואחד מהסרטים הכי יפים אי פעם. נקודה: מעבר לכל חלום – כלומר, גם מבחינת הסיפור, אבל בעיקר מבחינה ויזואלית.
20. ואחד מהסרטים האחרונים ביותר של אנייס ורדה אי פעם. נקודה: אנשים ומקומות – וכלומר, גם סרט נהדר שכדאי לראות, כן? אני לא שם פה סתם סרטים אחרונים של אנשים, זה קריטריון מוזר להמלצות של סרטים.
21. למעריצים בטח, אבל אפילו יותר מכך הייתי אומר דווקא לאנשים שלא בטוחים מי זאת האיימי ויינהאוס הזאת ולמה אנשים מתלהבים ממנה: איימי – לפחות היא לא הייתה צריכה להישאר ולראות את הבלגן המתמשך שהמדינה שלה נכנסה לתוך.
22. כי יש עוד סכנות בהתקהלות חוץ ממחלות: אלפנט – לכל מי שצריך תזכורת שארה"ב היא מקום ממש דפוק, #2.
23. לכל מי שצועק על מות הדמוקרטיה וצריך רענון איך נראית דמוקרטיה מתה: סטאלין מת! – או סתם רוצה לראות סאטירה קורעת מצחוק. אחד מהשניים.
24. סתם סרט אקשן מדהים, לא צריך סיבה מיוחדת: יחידה עילית: האויב שבפנים – טכנית הוא המשך לסרט אחר, אבל הסרט הראשון מעפן, והסרט השני מדהים ואם אני לא טועה, יש מעט קשר בין השניים.
25. גיליאם השקיע את הנשמה שלו בזה עשרים שנה, לא תשקיעו שעתיים? האיש שהרג את דון קיחוטה – ולו רק כדי לחזות בדיסוננס הקוגניטיבי של סרט שהוא כל כך שנות התשעים במהותו אבל איכשהו עדיין נעשה באווירה של שנות העשרה.
26. ההופעה הכי טובה של סם רוקוול (כנראה), במה שהוא הסרט הטוב ביותר של דאנקן ג'ונס (בוודאות): ירח – מטורף שהוא לא זכה על זה אפילו במועמדות לאוסקר, אבל על החמש שניות שלו כג'ורג' בוש הוא כן.
27. זמן טוב להשלים פערים בהשכלה קולנועית עם פליני: לה סטרדה, 8 וחצי, לה דולצ'ה ויטה – משהו שלא מספרים לכם על פליני מספיק – מבין כל הבמאים האירופאיים שאומרים לכם להשלים כי הם אומנים גדולים? הוא אחד הכיפיים. בייחוד שהוא לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות (דבר שדווקא בשלישיית הסרטים הזאת הוא חוטא בו כמה פעמים).
28. אחד מסרטי הפיל גוד הטובים והמפוספסים של העשור האחרון: גאווה – סרטי להט"ב התרחקו ממאבקים והתמקדו ברומנטיקה בעשור האחרון, וזה אחלה בגדול, אבל קצת חבל כי "גאווה" הוא בין הסרטים הטובים של העשור האחרון ולא הגיע לו להיעלם מהתודעה ככה.
29. לפני שקיאנו נהיה קיאנו, כשעוד קיאנו היה רק קיאנו: נקודת פריצה – Woah. אחד מסיפורי האהבה הלהט"בים הכי נוגעים ללב שהם בעצם לא ממש סיפור אהב להט"בי (אבל גם קצת כן).
30. ולפני שדיקפריו נהיה דיקפריו, כשהוא עוד היה סתם "פשוש חתיך שובר לבבות": רומיאו וג'ולייט (1996) – ילדים יקרים, כשמדברים איתכם על אסתטיקת MTV ואתם לא מבינים על מה מדברים כי מה זה MTV, סבא? אז מדברים על זה.
סלקום tv (הסרטים שבחינם)
1. כי ביטלו את האירויזיון אבל היוניברסונג עדיין בתכנון, נכון? בננות – קומדית האירויזיון של איתן פוקס עם אחת מההופעות הטובות ביותר של עופר שכטר.
2. לכל המפנטזים על נסיעה בזמן כדי לעצור את הנגיף: טרילוגית בחזרה לעתיד – או כזה, סתם למי שרוצה לראות את אחת מהטרילוגיות הכיפיות ביותר שיצאו.
3. לכל מי שרקד אי פעם עם השטן באור ירח: באטמן – אבל האם עשיתם את זה במרחק שני מטר אחד מהשני כמתבקש?
4. צמד הסרטים הטובים ביותר של אבי נשר: הלהקה/ פעם הייתי – אחד מהם הוא הסרט הראשון שהוא עשה, אחד הוא מהאחרונים – שניהם מבין פסגת היצירות של הקולנוע הישראלי.
5. וכל הסרטים הטובים ביותר של אפרים קישון: השוטר אזולאי/ תעלת בלאומליך/ סאלח שבתי – בגדול, כלל האצבע הוא שאם זה סרט של קישון, כנראה שזה טוב.
6. לכל מי שאומרים "טוב, לפחות זה לא נגיף של זומבים נאצים!": אוברלורד – הסרט בעל הקונספט הקצת יותר מגניב מהביצוע (למרות שעדיין יש לו ביצוע טוב מאוד), של חיילים אמריקאיים תקועים בעיירה צרפתית תחת שלטון נאצי, ואז זומבים.
7. מהסרטים שהקדימו את זמנם: אנשי המסתורין – תמיד מדהים להיזכר שלאנשים נמאס מגיבורי על כבר בשנות התשעים. חכו, חברים, עוד לא התחלנו בכלל! אנשי המסתורין, בכיכובו של בן סטילר ועל בסיס קומיקס נשכח, היה קומדיה נהדרת וגם פארודיה על הז'אנר בתקופתו. כמו כל סרט של סוף שנות התשעים, כן, גם בו היה את "All Star".
8. ומהסרטים שלא חשבתי שאמצא בישראל עם תרגום: בתולת ים – אחד משוברי הקופות הגדולים ביותר של 2016 (..בסין) הוא קומדיה קורעת מצחוק שלא ממש קשורה לסיפור "בת ים הקטנה", אבל כוללת כמה מסצנות הקומדיה הטובות ביותר שנעשו בעשור האחרון.
9. כי יש קומדיות רומנטיות חמודות גם לא בנטפליקס בשנים האחרונות: ג'ולייט, הגרסה העירומה – ספציפית לכל מי שתמיד רצה או רצתה לראות את איתן הוק ככוכב רוק מזדקן.
10. למי שחרש על כל שאר סרטי השוד: הג'וב הבריטי – סרט שוד שהוא גם חצי כוח פארודיה על סרטי שוד וגם מבוסס (בחופשיות, אני מניח) על סיפור אמיתי. מתקופת הזהב של ג'ייסון סטיית'האם, כשהוא עוד השקיע.
11. כי אורסון וולס הוא הרבה יותר מ"האזרח קיין": הזר – אבל כאילו, ממש הרבה יותר מ"האזרח קיין". ברמה ש"האזרח קיין" כנראה לא אפילו הסרט השלישי הכי טוב שלו.
12. כי זה לא שאין לכם שלוש שעות עכשיו לשרוף בבית: הזאב מוול סטריט – בואו לגלות את הסרט מאחורי הגיפים באינטרנט שנמצאים בכל מקום.
13. הסרט שאולי בעצם הוא בכלל הסרט הכי טוב של היצ'קוק: החבל – עם הרבה כבוד (באמת!) ל"פסיכו" ו"מזימות בינלאומיות" ועם קצת פחות כבוד (מצטער) ל"ורטיגו", "החבל" הוא פשוט אדיר.
14. יצירת המופת של קרוננברג. אתם יודעים, בין כל שאר יצירות המופת שלו: היסטוריה של אלימות – הסרט שמשמש כניסה נוחה לעולמו המטורף של קרוננברג, ושווה צפייה גם בלי ההקשר הבימאי שלו.
15. איך איתן הוק לא היה מועמד לאוסקר ב-2018, מה זה השטויות האלה: הכנסייה החדשה – "מה עם נהג מונית, אבל בכנסייה ועם דגש סביבתי?" הוא לא בדיוק איך שהייתי מוכר את הסרט הזה, אבל זה גם לא רחוק מאוד.
16. כמעט סרט העשור שלנו: הנוקמים: סוף המשחק – אבל לכל מי שרוצה לצפות בשנית בסיום הסאגה המארבלית, אין סרט טוב מזה.
17. לכבוד העונה החדשה של הסדרה: עולם המערב (1973) – אותו עולם רובוטי חסר מוסר, קצת פחות טוויסטים ומיינדפאק.
18. למי שתקוע במסכים כל היום גם ככה: חיפוש – הופעת המופת של ג'ון צ'ו על סמך אין ספור מסכים (שעבדו עליהם באנימציה) ועם סוד מטורף שקורה ברקע.
19. הטוב מטרילוגית "ג'ניפר לורנס ודייוויד או. ראסל", גם אם יש בתוכו את ההופעה הכי גרועה של ג'ניפר לורנס מבין השלושה: חלום אמריקאי – עזבו אתכם מהליהוק הלא קשור של לורנס – הסרט הזה הוא כולו בייל, אדאמס, ורנר, והם מדהימים. גם קופר חמוד.
20. למי ששכח שמבטאים מזעזעים אמריקאיים של דניאל קרייג זה לא דבר חדש: לוגאן לאקי – סרט השוד המוזר באופן מבדר של סודרברג נתן לנו הצצה חדשה למה שוודאי יהפוך ביום מן הימים ליקום "קרייג, פשוט.. פשוט תפסיק לדבר ככה".
21. יצירת המופת שלא מספיק אנשים נחשפו אליה מסוף 2018: לזרו השמח – לחלופין: מדריך לא ישים במיוחד על איך לשמור על אופטימיות גם בימים קשים.
22. אולי הסרט הכי טוב של איסטווד באלף החדש: מכתבים מאיוו ג'ימה – בטח בהשוואה לסרט התאום והממש מעפן שלו, "גיבורי הדגל".
23. לכל מי שצריך סרט רומנטי לתקופה הקשה הזאת, אבל לא שמח מדי: סיפורו של רחוב ביל – לתזכורת שאהבה יכולה לשרוד הכל, אבל או דווקא לנצח הכל.
24. כי שום דבר לא מתעלה על: פורסט גאמפ – אולי חוץ מ"פורסט גאמפ 2: הזה עם הקורונה".
25. כשטום קרוז עדיין עשה סרטים טובים שלא היו משימה בלתי אפשרית: קצה המחר – נוסטלגיה.
26. כשטום קרוז עדיין עשה סרטים טובים שלא היו משימה בלתי אפשרית או אפילו סרטי אקשן: ראיון עם הערפד – הרבה לפני דמדומים, בראד פיט היה הערפד המתבכיין האולטמטיבי.
27. אלמדובאר טוב הוא אלמדובאר קיצוני: קשור אותי! אהוב אותי!, העור בו אני חי – שני סרטים משתי תקופות שונות שמראות שישמשהו דפוק בראש של הבמאי הספרדי, וטוב שכך.
28. אחד מסרטי מסע בזמן הטובים ביותר, וודאי אחד שהמצחיקים ביניהם: שאלות נפוצות על מסע בזמן – עם הכריס הטוב ביותר: כריס או'דאוד.
29. זה היה מאוד חמוד, באמת: שהאזאם! – והסרטונים של הבמאי ביוטיוב רק עשו את זה ליותר חמוד איכשהו.
30. הסרט שהביא לג'ורדן פיל, הידוע גם בכינויו "שיני חמור", אוסקר: תברח – אנו חיים בזמנים מוזרים.
קרן הקולנוע הישראלי (בתשלום פר סרט, ואני לא בטוח על האיכות של הסרטים כאן, לצערי)
1. גם קולנוע איכותי לילדים עושים בארץ: אבוללה – האי.טי הישראלי.
2. שלום, כבר ראיתם את הסרט הישראלי הכי טוב? אוונטי פופולו – טוב, הפעם זה דווקא רק לדעתי, כי אתם בחרתם בואלס עם באשיר.
3. כי גם סרטים פולניים הם בעצם ישראליים: הדיבוק – עוד אחד מהסרטים שנראה לי שהמלצתי פה בעבר, אבל לא מזיק להמליץ שוב
4. המותחן הפסיכולוגי לתקופה שכולה מותחן פסיכולוגי אחד גדול: ימים קפואים – ד"ש מתקופה שכולה הייתה בהלה מדבר אחר לחלוטין.
5. מי אמר שבשנות התשעים לא עשו פה קולנוע טוב? כרוניקה של היעלמות – קצת אבסורד לעולם שכולו כזה.
1. אחד הסיומים הטובים של העשור האחרון: אסירים – מסוג הסרטים שקשה להאמין שאין להם אפילו אוסקר אחד.
2. התפקיד הכי טוב של ג'יימס מקאבוי, כנראה: טינופת – לעוד מידע, פנו לשנאוצר.
3. להשלים קלאסיקות קולנועיות: כל סרטי צ'אפלין – רשום עליהם "הזדמנות אחרונה", אז כנראה שזאת הזדמנות אחונה
4. הסרט הכי היצ'קוק שהיצ'קוק לא עשה: חידון בחרוזים – וכבונוס, הסרט הכי היצ'קוק שהיצ'קוק כן עשה – 39 המדרגות.
5. הסרט הכי טוב על ארנבי חג הפסחא מובטלים: האנק ומייק – וכלומר, גם סרט מאוד טוב מעבר לעניין ארנבי חג הפסחא המובטלים.
סרטים בחינם באינטרנט (באופן חוקי, ככל הידוע לי. הקישורים לצפייה בשם הסרט)
1. לכל מי שמודאג ממה יהיה בעולם הבא, הבריטים באים להרגיע ולהגיד שתהיה ביורקרטיה: עניין של חיים ומוות – אחד הסרטים היפים ביותר שראיתי ושאני מרגיש שלא זוכה להמון הערכה מחוץ לבריטניה, ואין לי מושג למה.
2. זמן טוב להשלים פערים בהשכלה הקולנוע של הקולנוע האילם: נוספרטו, זריחה – או בערך כל סרט אילם אי פעם. אני לא מאה אחוז בטוח בזה, ואם מישהו יודע שדווקא כן יש זכויות יוצרים על הסרטים אני אוריד (אני יודע שיש מדי פעם זכויות יוצרים על שחזורים מסוימים, אבל זה לא אותו דבר).
3. או לחלופין, קלאסיקות גרמניות מתחילת שנות השלושים: M, המלאך הכחול – שוב, ממה שאני מבין זה לחלוטין חוקי, ובכל מקרה שווה צפייה, אבל אם מישהו יודע אחרת – אשמח לתיקון.
4. או לחלופין, סרט הזומבים (כפי שאנחנו רגילים אליהם) הראשון: ליל המתים החיים – הסיפור מאחורי אובדן זכויות היוצרים של הסרט מדהים כמעט כמו ההשפעה של הסרט על העולם. אגב, אני אישית חושב שזה בין סרטי הזומבים החלשים שיש, אבל זה מסוג הסרטים שהדעה האישית של אדם עליו פחות משמעותית.
5. או לחלו-אה, לא, לא פער. סתם קלאסיקת אנימציה מודרנית שעוד אנשים צריכים לראות שהיוצרת שמה חינם באינטרנט: סיטה שרה את הבלוז – בבקשה תראו את זה, תודה.
6. והיא לא היחידה – גם יוצרים ישראליים עושים את זה מדי פעם: משהו טוטאלי/ שש פעמים – שני סרטים מאוד שונים, ומאוד מוצלחים, ומאוד ישראליים, ומאוד בחינם בזכות הבמאים שלהם. תודה!
7. וינסנט פרייס מזמין אנשים לבית רדוף הרוחות שלו, אבל יש יותר ממה שנראה על פני השטח: הבית בגבעה הרדופה (House on Haunted Hill) – אחד הסרטים הכיפיים ביותר של שנות החמישים הקצת קאמפיות מדי, וסרט מומלץ לכל מי שרוצה לסמן וי על "לצפות בסרט עם וינסנט פרייס הזה שכולם חופרים עליו".
ואם אפשר בבקשה להוסיף:
זמין בנטפליקס:
Kingdom – סדרה קוריאנית מרהיבה. למי שאוהב זומבים, צילום מהמם, שחזור תקופתי יפה מאד ואפילו צחוקים. ( 6 פרקים כ50 דקות כל פרק. עונה 2 אמורה לעלות היום לנטפליקס)
Final space – למי שאוהב את פיוצ'רמה וריק מורטי. אנימציה קורעת עם דמויות מעולות ודיבוב איכותי. (2 עונות 20 דקות כל פרק)
בריאות לכולנו♡
רגע, שאני אבין,
פוסט-אפוקליפסה עם זומבים זה מה שירגיע אותנו כשכולנו סגורים בבית ובחרדות ממגפה?
Seriously?
מה ההבדל בין "התפרצות" לסדרת זומבים?
לא ראיתי תרעומת על ההמלצה לצפות בסרט "התפרצות". אבל לא משנה.שכל אחד יצפה במה שבא לו :)
רק הבהרה לגבי Kingdom. זו סדרה שמתארת יותר את הפוליטיקה בחצר המלכות הקוראנית. הדגש הוא על האנשים ולא על הזומבים. זו לא סדרה גרפית במיוחד והיא לא עוכרת שלווה כמו "המתים המהלכים".
דמיינו לכם סדרה כמו הכתר – רק עם זומבים. וכן, אני משווה אותה לכתר בגלל ההשקעה והשחזור התקופתי.
בסלקום יש כמה סרטים לא רעים
הסנדק
חומות של תקווה
פסיכו
הנוקמים 3+4
כל סרטי צעצוע של סיפור
שאטר איילנד
האחים בלוז
המפגש
אפס ביחסי אנוש
מי מפחד מהזאב הרע
ובערך כל סרט שאלמודובר אי פעם עשה
סלקום Tv! ידעתי ששכחתי מישהו חשוב
(אמזון פריים גם לא פה, אבל אין לי דרך לגשת למאגר שלהם)
אנסה לעדכן במוצאי שבת עם מבחר סרטים משם (חוץ ממה שרשמת).
אל תדאג, לא נספר למשיח
(ל"ת)
קבלו אתגר- מה לראות עם אמא?
מנצלת את הפלטפורמה לעזרה
צריכה המלצות לסרטים/ סדרות לראות עם אמא
להגדרתה אוהבת "סרטים נעימים" ועד היום לא הצלחתי להבין מה זה אומר
צריך להיות נקי
בלי הרבה אלימות
מומלץ מצחיק אבל לא בדיחות פיפי קקי
מהרשימה למעלה, אני חושב שאלה עונים על הקריטריון:
קרב היאבקות (נקי מאוד, ללא אלימות, אווירה של סרט ספורט מרומם נפש)
הבלון האדום (אחד הסרטים החמודים שיש)
חידון בחרוזים + סרטי צ'אפלין (שאינם מסייה ורדו).
כאמור, מקווה להרחיב את הכתבה בקרוב. אנסה לחשוב על קהל הסרטים הנעימים בזמן ההרחבה.
מחוברים לחיים?
מחוברים לחיים כהמלצה לראות עם אמא כלומר
לא יודעת איפה זה נמצא
אבל 'חיים משוגעים' הוא סרט נפלא, בלי הרבה אלימות ועם הרבה מסר כולל רגעים מצחיקים
סרטים שאמא אוהבת
בנטפליקס:
Intouchables (מחוברים לחיים, כמו שטל אמר) – דרמה קומית צרפתית משובחת
Crazy, Stupid, Love (טיפש, מטורף, מאוהב) – קומדיה רומנטית שלא מבזה את האינטלגנציה
Blood Diamond (לגעת ביהלום) – מותחן המתרחש באפריקה סביב שוק היהלומים
קפטן פיליפס – הספינה של טום הנקס נחטפת ע"י פיראטים אפריקאים (מבוסס על סיפור אמיתי)
והרשימה עוד ארוכה, אם זה מעניין אותך…
אז לגבי התפשטות
ראיתי אתמול אחרי שבזמן אמת פספסתי אותו. זה מטריד מאוד כמה הסרט הזה מזכיר את מה שקורה עכשיו. זה אמנם סרט קצת אנטי -קליימקטי במכוון אבל לאור אירועי החודשיים האחרונים מומלץ בהחלט.
באמת?
אני לא כל כך זוכר, אבל שם המחלה היא קשה הרבה יותר, לא?
אני רק זוכרת
שכשראיתי אותו בזמן אמת הוא עורר אצלי חרדה לא מבוטלת מסיטואציה של מגיפה.
נראה לי שאני מעדיפה לא לראות אותו כשהמציאות בחוץ נראית כמו שהיא נראית.
הוא סרט מעולה ודווקא המציאות מקלקלת אותו קצת
מבחינת עבודת תחקיר נעשתה שם עבודה מעולה. אישית אני לא חושבת שהוא אנטי קליימטי בכלל, אני חושבת שאנשים פספסו שגיבור הסרט הוא הוירוס, ולא השחקנים, ולכן התאכזבו כשהסיפור של השחקנים לא התפתח המון.
אבל כמה שהסרט תאר סיטואציה מהממת במפחידותה וריאליותה, באה המציאות ולימדה אותנו שארה"ב לא כל כך תפקודית, ושה-CDC כל כך שקוע בביורוקרטיה, שאין לו סיכוי להוביל את המאבק במגיפות ובטח ובטח שארה"ב עם השיקולים הכלכליים הפנימיים שלה לא תהיה זו שתושיע את העולם.
יש סיכוי סביר שהחיסונים לקורונה יפותחו בתוך ארה"ב, אבל לא ע"י מדעני הCDC אלא ע"י מי מהמדענים ששוקדים על פיתוחים במעבדות המחקר שלהם, או באחת החברות המסחריות.
אגב, נכון לכרגע בכל פלטפורמה מחקרית אינטרנטית מגייסים מדענים לעבוד על קורונה. כולם פותחים אופן ריסורסס כדי לשתף ולחלוק מידע כדי לשפר את רמת הממצאים או מהירות הפיתוחים. בכולם, אני מתכוונת לכתבי עת, לביוארכייבס, לסיינטיפיק טוויטר, לכל הפלטפורמות של שמירת מידע מדעי (מחברות מעבדה וירטואליות) ושל העברת מידע (זום, סלאק, סקייפ). כמות הקריאות שקיבלתי בימים האחרונים די מדהימה.
המצב בארה"ב השתנה
הממשל הנוכחי פיטר את הPandemic Response Team ב2018 ולא מינה חדשה, ועד לפני שבוע לפחות, המשיך לנסות ולקצץ עוד בתקציב הCDC, זאת אחרי שקיצץ 80% מתקציב התמיכה הבינ"ל שהCDC סיפק (גם זה קרה ב2018). הממשל גם הגביל את שיתופי הפעולה של הCDC עם רשויות בריאות אחרות (למשל סירב לקבל ערכות בדיקה מאירופה). לכן התגובה כל כך מאוחרת ומצומצמת יחסית למה שהיינו מצפים.
העובדה שהחיסונים באים מהשוק הפרטי היא ממש לא בעיה
ככה זה עם רוב התרופות, ולשוק הפרטי באמת יש פה יתרון. אבל השוק הפרטי לא יכול לחלק הוראות לאוכלוסיה ולסייע בהגבלת התפוצה עד אז. אני מניח שאת יודעת את זה יותר טוב ממני, אבל הבעיה בארה"ב היא כמו הבעיה באירופה – הממשל המרכזי מוגבל מאוד ביכולת שלו לקבל החלטות לגבי האוכלוסייה של המדינות (המשטרה, בתי הספר וכל דבר שאין לו "פדרלי" בשם) הם מקומיים, ולנשיא פשוט אין את הסמכות לקבל החלטות עבור כולם. בעוד שהגבולות בין המדינות פתוחים לחלוטין. אנחנו רואים את ארצות הברית כארץ אחת עם נשיא, אבל במקרה הזה מושל קליפורניה ומושל טקסס משמעותיים מאוד. זה לא באג במערכת, זה פיצ'ר.
בוודאי, אני מאוד שמחה שהם החליטו להיות פרו-אקטיביים
כי המדינה עברה מהפך בין לילה (או אם לדייק, בין 2.5 ימים) מאדישות מוחלטת, להכרה בכך שיש בעיה, להבנה שהבעיה עמוקה מאוד, לביטול של כמעט הכל.
הארוורד נסגרה וכבר רואים אפקט דומינו של פעולות ברמת המדינות או בקבלת החלטות אוניברסיטאית, ככה שכולם מצפים לרגע שבו שאר האוניברסיטאות הגדולות יודיעו שסוגרים את הבאסטה.
**ממש אין לי בעיה שהחיסון יגיע מהשוק הפרטי, אני לא שותפה לתאוריות הקונספירציה האנטי חיסוניות. יש בשוק התרופות המון בעיות ברמת האדם הפרטי, יחד עם זאת הן יעילות כי הן מגלגלות סכומי עתק והן הדגמה למצב שבו כלכלה יציבה גם מועילה לחברה (לא מתוך טוב לב, אלא משום שהאינטרס משותף).
פשוט זה לא בדיוק מה שקורה בסרט, בסרט דווקא האנשים של הארגונים החיוניים/מדיניים הם אלו שמצילים את המצב. בסרט יש התעלמות גמורה משוק הפארמה, והתיחסות מינורית לאקדמיה ביצירת הפתרונות.
תיקון קטן
בהיר יצא ב-2017
תודה, תוקן.
(ל"ת)
תיקון גדול- גם אם ראיתם את כל התכנים בנטפליקס, אל תצפו בבהיר
ואני כוללת כמה סדרות טראש מוחלטות שראיתי. זה ממש אחד הסרטים הכי פחות טובים שראיתי אי פעם. לא בקטע שהוא כל כך רע שיש על מה לצחוק, אלא בקטע שהוא פשוט נורא ומשעמם ובלתי נגמר וחסר פואנטה. ברור מראש איך הוא יגמר, לסרט אפילו יש את הכלים להביא אותו כמו שצריך לסוף, אבל בוחר לזרוק אותם ולעשות הכל גרוע.
עוד תיקון:
האביר האפל נבחר רק כסרט העשור הראשון שבין 2000-2019…
אין את פוניו בנטפליקס-ישראל.
הוא עולה לנטפליקס באפריל
(ל"ת)
הסוף של ״אסירים״
די גנוב מסרט אחר, או ליתר דיוק שני סרטים, כשהאחד הוא רימייק אמריקאי מלפני איזה 25 שנה של סרט אירופאי שנעשה כמה שנים לפניו (מקווה שהייתי מספיק עמום בשביל שרק מי שראה את שני הסרטים המקוריים ואת ״אסירים״ יבין).
מה שכן, אחלה סרט.
מה עם הוט?
(ל"ת)
אין לי גישה נוח למאגר שלהם
באינטרנט זה מראה רק חלק מהדברים שיש לילדים, לא את כל ספריית הסרטים. אם מישהו דווקא יודע איפה אפשר למצוא את זאת, אשמח להוסיף אותה.
חיפשנו דרך לצפות ב"הבלתי רשמיים" כבר כמה זמן
תודה שהזכרת את קרן הקולנוע – גילינו שאפשר לצפות בו שם!
באמזון פריים יש אחלה סרטים
(*כוכבית מציינת שאין תרגום לעברית. לכולם כמובן יש תרגום באנגלית [למעט חריג אחד שאציין])
טרילוגיית הסנדק
ארץ קשוחה
ביג לבובסקי
אומץ אמיתי
היו זמנים באמריקה
*ממזרים חסרי כבוד
*ילד יפה
שוטרים לוהטים
מת על המתים
להציל את טוראי ריאן
מועדון קרב
גלדיאטור
טרילוגיית בחזרה לעתיד (הראשון בלי תרגום לעברית או אנגלית)
שליחות קטלנית 2
השומרים (הגרסה הרגילה)
סטארטרק (2009)
*המרדף אחר אוקטובר האדום
*מחוברים לחיי… אה לא חשוב זה הרימייק האמריקאי
*היט
החוב (הרימייק האמריקאי. אישית חיבבתי את שתי הגרסאות)
טרילוגיית ג'ייסון בורן (+מה שזה לא היה עם ג'רמי רנר)
*שאטר איילנד
*מלך הקומדיה
מלחמתו של צ'ארלי וילסון
*בתול בן 40
*שרק
אמריקן ביוטי
כל סרטי אינדיאנה ג'ונס
*מלתעות
תפוס אותי אם תוכל
*אי.טי
*מלחמת העולמות
*דו"ח מיוחד
אבדון
משימה בלתי אפשרית 1-4 (כוכבית לגבי הסרט השני)
*טופ גאן (טוב, שמתי אותו פה רק כדי להראות כמה טום קרוז יש באמזון)
יורוטריפ (מטומטם, אני יודע. אבל מעביר את הזמן)
עלובי החיים (הזה של טום הופר. אני דווקא אהבתי)
(ומגוון פסיכי של סרטים הודים. לא יכול לעמוד על טיבם)
עוד המלצות
הכנתי רשימה של סרטים מהעשור שהסתיים שלדעתי לא מספיק אנשים ראו. תכננתי להגיב את זה בפוסט של סרטי העשור, אבל כאן נראה יותר רלוונטי.
לפני הרשימה, עוד כמה המלצות בנטפליקס ישראל:
החבר'ה האחרים – כנראה סרט ה buddy-cop האהוב עלי בעשור האחרון.
רובין-הוד: גברים בגטקעס – מהפרודיות המוצלחות שנעשו והסרט האהוב עלי של מל ברוקס.
אחרון גיבורי הפעולה – סרט אקשן מטא משעשע ונחמד.
מקום שקט – גם אם דחו את ההמשך, עדיין אפשר לצפות בראשון המוצלח.
מתחת לצל – סרט חרדתי למדי ואולי לא האופציה הכי טובה למי שרוצה קצת אסקפיזם קליל, אבל גם הוא סרט מתח אפקטיבי.
ועכשיו לאירוע המרכזי:
2010
איפה אליס – סרט חטיפה קטן ומצויין, שישאב אתכם כבר מסיקוונס הפתיחה המעולה.
שטן – קבוצת אנשים שנתקעים במעלית ומתחילים למות אחד אחרי השני, עם סיפור שכתב מ. נייט שאמלאן האחד והיחיד. סרט ה"מתח" הזה הוא למעשה קומדיה נהדרת. אם אתם בבידוד קבוצתי, מומלץ לצפות עם חברים.
סקייליין – בערך כולם שנאו את הסרט הזה אבל עלי הוא לגמרי עבד.
2011
מרדף עצבני – קאמפ בהתגלמותו, ועוד עם ניקולס קייג' בתפקיד הראשי.
קוד מקור – אל תבהלו מהשם שגורם לו להשמע כמו דוקו על תכנות. זה בעצם סרט לולאת-זמן מוצלח.
ליל האימה – עוד קאמפ, הפעם עם קולין פארל בתור ערפד, וגם יש פה את אנטון ילצ'ין ודייויד טננט.
כמו מטורף (Like Crazy) – שוב אנטון ילצ'ין, הפעם בדרמה רומנטית עם פליסיטי ג'ונס וג'ניפר לורנס (זוכרים אותה?)
2012
על אחריותכם בלבד – הסרט הראשון של קולין טרברו הוא היחיד שכדאי לצפות בו (כלומר, לא ראיתי את "הספר של הנרי", אבל אומרים שהוא לא טוב).
סוף המשמרת – גם דייויד אייר התחיל את העשור הקודם ברגל ימין, אבל מאז רק הלך והדרדר.
רובי ספארקס – אחד הסרטים שלא מספיק אנשים שאני מכיר צפו בו וזה צריך להשתנות, שמעתם?
2013
מאמה – מסרטי האימה הטובים של העשור.
מוות רצחני (החדש) – נכון, ברוב המקרים רימייקים של סרטי אימה הם מיותרים ומחווירים לעומת המקור. הפעם זה אחד שמתעלה מכל בחינה על הזוועתון (תרתי-משמע) של סאם ריימי.
תחנת פרוטווייל – הפיצ'ר הראשון של ריאן קוגלר, שמבוסס על מקרה אמיתי נוראי.
2014
ילדה נצחית (Obvious child) – הסרט שהציג לי את ג'ני סלייט הסופר-חמודה. כמו גרסה מבוגרת יותר של "ג'ונו".
פגמים (Faults) – לא אהבתי את "אמנות ההגנה העצמית", אבל הסרט הראשון של הבמאי ריילי סטרנס – בו ההורים של מרי אליזבת' ווינסטד שוכרים מומחה שיעזור להם להוציא אותה מכת – בהחלט שווה צפייה.
הכפיל – מבוסס על אותו חומר מקור כמו "אויב" של וילנב, אבל לדעתי מתעלה עליו.
2015
שם קוד: מ.ל.א.ך – הסרט הכי מוצלח של גיא ריצ'י מאז "סנאץ'". כיפי, כריזמטי ושופע סטייל.
חדר מנוחה – סרט מותח ואכזרי, שבהחלט לא מתאים לקטגוריית "צפייה עם אמא" שהזכירו פה. עוד סרט של אנטון ילצ'ין, ולעזאזל, כמה עצוב זה שלא יהיו יותר סרטים בכיכובו :( אם כבר המלצות, חפשו את סרט הדוקו עליו, "Love, Antosha". אאל'ט, זמין באייטיונס.
הנערות האחרונות – מטא-סלאשר, שהוא פחות מפחיד ויותר מכתב אהבה לז'אנר. כתבתי פה בהרחבה.
2016
מדוגדגים (Tickled) – סרט הדוקו הכי WTF שראיתי אי פעם. מתחיל חמוד וקליל ולאט לאט נכנס למאורת ארנב ביזארית ואפלה.
רכבת לבוסאן – זומבים על רכבת!
גאווה ודעה קדומה וזומבים – עוד זומבים! לא מזמן חברה שלי סיימה להראות לי את המיני-סדרה של ה-BBC, שהיא סבבה והכל, אבל לא היה מזיק לה איזה זומבי או שניים.
לא לנשום – סרט home invasion שמשתבש בדרכים לא צפויות. לבעלי עצבים חזקים.
2017
אינגריד נוסעת מערבה – הפרק הכי טוב של "מראה שחורה" שהוא לא "מראה שחורה". כתבתי עוד פה.
קולוסאל – סרט ביזארי ונהדר ונראה לי שאם אהלל שוב את שוט הסיום מישהו עשוי לזרוק עלי משהו. תראו אותו, בקיצור.
אש חופשית – ברי לארסון, ארמי האמר, קיליאן מרפי ועוד בקרב יריות אחד ארוך. מוי כיף.
ומכיוון שהשנתיים האחרונות יחסית טריות, פשוט אפנה לתגובות שלי בפוסטים של "הסרטים הכי טובים שלא הופצו": 2018, 2019.
רק רוצה להגיד
שראיתי את רוב הסרטים שציינת כאן לאורך השנים אבל רק בזכות המלצות של עין הדג. איזה כיף שיש את האתר הזה!!
הכפיל ואויב
למעשה מבוססים על שני ספרים שיצאו בפער של יותר מ150 שנה זה מזה
טומייטו טומאטו
(ל"ת)
לא ממש
הספרים, חוץ מלחלוק אותו פרמיס של "אדם מגלה שיש לו כפיל שזהה לו לחלוטין" מאוד שונים.
הספר של דוייסטייבסקי (שעליו מבוסס "כפיל") מסתכל על הסיטואציה בצורה יותר אבסורדית וסאטירית. הספר של סארמאגו (שעליו מבוסס "אויב") מציג יותר את האימה והפארנויה שנובעת מהסיטואציה.
אני מניח שההבדל בין הספרים ניכר גם בסרטים שמבוססים עליהם (לא ראיתי "כפיל").
למי שמחפש המלצות קריאה, שני הספרים מומלצים, אם כי אהבתי יותר את הספר של סארמאגו.
ואני אוסיף את
mubi
שהוא שירות סטרימינג שמתמקד בארט-האוס, עם 30 סרטים בכל רגע נתון וסרט אחד שמתחלף כל יום.
אנסה לעדכן את הרשימה בקרוב, ואשמח לדעת:
יש בקשות להמלצות ספציפיות? סוג מסוים של סרטים? כמו "סרטים נעימים"?
בקשה קטנה פרוצדורלית-
אפשר לפתוח דף סרט לכל סרט שהיה מספיק חשוב כדי שתמליץ עליו בפוסט הראשי? אני חושב שזה מהווה סינון אוטומטי מספיק טוב.
כן, אבל מכיוון שלהמליץ על משהו לוקח מעט זמן
ולפתוח דף סרט יותר, ייתכן שייקח לזה רגע או דודלי.
לגבי ההמלצה על כל הסרטים של מיאזקי לילדים
ראיתי את "המסע המופלא" כשהייתי בן שש והסרט הזה גרם לי לפחד היסטרי שצילק אותי ועשה לי סיוטים שלקח לי הרבה זמן להתאושש מהם. לא מאחל לאף ילד דבר כזה.
הילדה שלי ראתה אותו בגיל מוקדם יותר
ואהבה אותו מאוד. לא יודע.
לייט נייט
תגידו, יודעים כבר מה יקרה עם הלייט נייטס?
אני מבינה שסת' מאיירס וג'ון אוליבר מבוטלים כרגע. מה עם קולבר? דיילי שואו? מישהו שמע משהו?
קולבר מבוטל
לא יודעת לגביי הדיילי שואו אבל מניחה שייצטרפו לכולם וייצאו לפגרה.
עכשיו הם מעלים ליוטיוב סרטונים מהבית שלהם
קימל, פאלון וקולבר התחילו לעלות מונולוגים שמצולמים בבית שלהם,
(נראה לי שבהמשך שאר המנחים יצטרפו)
ג'ון אוליבר כבר שידר תוכנית מאולפן סגור על רקע לבן ללא קהל
וזאת חוויה מאד מוזרה, כי כשרואים את התוכנית לגמרי מבינים איפה בא הפאנץ' שהיה צריך להוציא תגובה מהקהל – אבל אין קהל.
אוקיי, אז לכבוד הקורונה, הנה רשימת סרטים מעולים לכל המשפחה (גם למבוגרים),
שלא תתפדחו מרגע לא צנוע או אלים מדי, ומצד שני תיהנו בעצמכם לא פחות מהילדים:
סרטי קומיקס:
באטמן מתחיל
וונדר וומן (גבולי מבחינת צניעות)
אנט-מן
שאזאם
ספיידרמן השיבה הביתה
סרטים מצוירים:
הקול בראש
משפחת סופר על
השכן שלי טוטורו
ספיידרמן מימד העכביש
בולט
סוס פרא
ספר הג'ונגל החדש
סרט לגו
הדרקון הראשון שלי
אסטריקס ואחוזת האלים
סרטי פעולה:
קצה המחר
עולם המחר
לבד על המאדים
כח משיכה
מותק הילדים התכווצו
שחק אותה סמארט
בחזרה לעתיד 1,2,3
הוגו
סרטי פנטזיה:
כל סרטי הארי פוטר
עלילות ספיידרוויק
שודדי הקאריביים 1
הנסיכה הקסומה
קחו 11 דקות.. אפוקליפסה בת"א
המלצה רותחת, במיוחד למי שמתגעגע לימים הפשוטים והשקטים של פעם, שדאגנו רק מזומבים ברחובות..
קופישופ (סדרת רשת): https://www.facebook.com/401641623731423/videos/558990111381244/
50 המלצותיי בנטפליקס!
אלה ההמלצות שלי למי שאין לו כוח לעבור על כל הספרייה. חלקם איכותיים, חלקם פחות אבל מבדרים, וחלקם סתם גילטי פלז'ר:
זומבילנד
טים אמריקה
סרט לגו
ג'ומאנג'י
מונטי פייתון והגביע הקדוש
חיי בריאן
סופרבאד
בירדמן
בייבי דרייבר
ליידי בירד
שמש נצחית בראש צלול
היום החופשי של פריס ביולר
תפוס אותי אם תוכל
מיסטיק ריבר
רובין הוד בטייטז
האחים בלוז
ביטלג'וס
קונג פו האסל
אינטרסטלר
פול מטאל ג'אקט
יסמן
פסיפיק רים
הדיקטטור
Corpse Bride
המופע של טרומן
הניצוץ
פארגו
גוסטבאסטרס
אושן 11
מה שאנחנו עושים בצללים
אל תתעסקו עם הזוהאן
המוסד
Seven
טיפש מטורף מאוהב
גוד וויל האנטינג
המסיכה
הרשת החברתית
צלף אמריקאי
גטסבי הגדול
12 קופים
למעלה
ארגו
ספרטקוס
האיש שנולד מחדש
אנחנו המילרים
Happy feet
אחי הדוב
הלבוי
משימה בלתי אפשרית 5
כוח כבידה
300
האביר הראשון
קארטה קיד
הריינג'ר האחרון
הוגו
סופרמן חוזר
טרון
מאחל לכולם רק בריאות!
וואו ממש התלהבתי כשראיתי
את ״מה שאנחנו עושים בצללים״ כי מזמן רציתי להשלים אותו, אבל לפחות בנטפליקס שלי הוא לא נמצא.
יש סדרה איומה שאל תראי
(ל"ת)
אולי טעיתי? מחילה!
גם את המוסד שמתי, וזה כנראה בטעות, כי אני ממש לא זוכר אותו בנטפליקס… הקורונה לוקחת לנו גם את ההיגיון!
היום החופשי של פריס ביולר
לא חושבת ששמעתי אי פעם מישהו קורא לסרט הזה ככה….
דפקתי ברז לתרגום
(ל"ת)
השלמתי אותו די מאוחר, האמת שרק בגלל התגובה הזאת גיליתי על התרגום המשעשע הזה
(ל"ת)
אגב, זמן טוב לנסות את אמזון פריים למי שלא ניסה את הזמן החינמי שלהם
אפשר דרכם לשכור סרטים ממש בזול
שאלה בהקשר זה
כי חשבתי על זה עוד מלפני כן…
הם נותנים חודש אחד חינם אני מניחה? יודעת (בתיאוריה) כמה פשוט וזריז תהליך הביטול? נתקלתי ביותר מדי מקרים של ״לא נתת התראה מספיק זמן מראש / לא הודעת במקביל בשלוש הדרכים הדרושות״ והמשכי חיוב.
ושאלה נוספת – יש להם מבחר אטרקטיבי מספיק של סדרות וסרטים חינם? קשה לי ממש להבין מה זמין שם לכל מי שמנוי ומה רק בתשלום נוסף.
אה והמלצה למי שגר בחו”ל ומתגעגע לארץ נהדרת ולסדרות ישראליות בימים טרופים אלו – האפליקציה מאקו טיוי נותנת חודש חינם (עולה 2.5 דולר לחודש אחר כך, מה שאין לי כוונה לנצל).
עד כה מתרשמת שנוח למדי ועובד היטב. אני כרגע משלימה שלוש עונות של ארץ נהדרת וזה נותן קצת הפוגה מהלחץ.
לא נראה לי שיש התרעה, ולדעתי צריך כרטיס אשראי כדי להירשם (אבל כנראה שלאמזון כבר יש את האשראי שלך)
אבל הביטול, כמו בכל שירות אמריקאי כזה, הוא סופר פשוט. ובמקרה הכי גרוע יחייבו אותך בדולרים בודדים על החודש הנוסף.
די פשוט לבטל
יכול להיות קצת קשה למצוא את כפתור הביטול אבל גוגל יעזור לך.
אפשר אפילו להירשם ולבטל מיד ועדיין לקבל את החודש בחינם (לפחות כך היה פעם).
קיבלתי חצי שנה חינם מהאוניברסיטה, אז לא יודעת
אני בעיקר השתמשתי בזה כדי לרהט את הבית ולא יצא לי עדיין להשתמש בסטרימינג שלהם כי אין לי זמן באמת לראות שומדבר. זה עכשיו ישתנה כי מיום רביעי אנחנו בהסגר.
הסתכלתי קצת על סרטים ספציפיים שרציתי לראות ויצא שעם הפריים עולה משהו כמו דולר לצפות בהם, אז זה נראה לי מספיק משתלם.
יש כמה סדרות בפריים שקיבלו המלצות, אבל אני עכשיו מסתכלת על המבחר שזמין חינם ובעיקר נורא מבולבלת ממנו. נראה שיש הרבה מאוד סרטים וסדרות חינם למנויים. לא הבנתי אם ווסטוורלד למשל כלול
איך שכחנו את האמריקאים?
לא יודעת איפה אפשר לצפות בסדרה, אבל אם היינו עושים את סקר סדרות העשור, אני חושבת שהיא היתה מקבלת את הקול שלי. אז למי שמחפש בינג' מעניין, צפו באמריקאים!
מילה לגביי מיאזאקי
אחרי המלצות רבות,הסרט הראשון שלו (והאחרון) שראיתי היה המסע המופלא.
התיישבתי אדם מבוגר,מגובה בבן זוג ואחרי לא הרבה זמן סגרנו את המחשב בבעתה בלי להסתכל לאחור.
ויש גם מצב שהיו לי כמה סיוטים אחר כך.
ממה שאני זוכרת הוא בעיקר היה מאוד ביזארי וחסר היגיון. אף פעם לא סיימתי את הסרט.
מה הפסדתי? מה הגאונות שכולם רואים ואני לא?
ואיך אני אמורה להראות סרט שלו לילדים שלי?
סיוטים זה פרטני
ומה שמפחיד אחד לאו דווקא מפחיד אחר. אבל בגדול, אני חושב שיש מיאזאקי טובים יותר (בטח להתחיל איתם, ובטח לילדים)
המסע המופלא פחות לקטנים
נסי את שירות המשלוחים ואת טוטורו. הם בכלל לא מפחידים ומתאימים לכל הגילאים.
המסע המופלא
בעיניי (ובעיניי זוגתע) יצירת מופת אבל ממש ממש לא לילדים
אחלה המלצות, הצעה אחת
החלוקה לאופציות שונות טובה, אבל יש סרטים שנמצאים בכמה פלטפורמות במקביל. לפחות כך הבחנתי לגבי סרטים שנמצאים ביס והוזכרו תחת מקומות אחרים (עובד ביס ומנוי שם, אז קפץ לי. מניח שיש גם מקרים הפוכים).
נראה לי שכדאי להוסיף זאת.
אז הנה סרטים שזמינים גם ב-yes (חינם כמובן) והוזכרו בכתבה כהמלצות תחת פלטפורמות אחרות:
נטפליקס – התפשטות, פני צלקת, מכונת הכסף.
סלקום – בננות, הלהקה, פעם הייתי, השוטר אזולאי, סאלח שבתי, תעלת בלאומליך, אוברלורד , ג'ולייט, הגרסה העירומה, הזאב מוול סטריט, הכנסייה החדשה, הנוקמים: סוף המשחק, חיפוש , חלום אמריקאי, לזרו השמח, סיפורו של רחוב ביל, פורסט גאמפ, קצה המחר, שאלות נפוצות על מסע בזמן, שהאזאם!
קרן הקולנוע הישראלי – אבוללה.
וואלה – אסירים.
מהאינטנט – שש פעמים.
תודה
שמתי את זה במשפט למעלה (שהגיוני שקצת הולך לאיבוד בכתבה הזאת), אבל כן, שווה להדגיש שהרבה מהסרטים פה שותפים לכמה פלטפורומות (ואם למישהו יש כוח לעזור ולהגיד מי ואלה בדיוק, אנסה להוסיף לכתבה).
את 'הזר' של וולס יש גם בנטפליקס
את 'ליל המתים החיים' יש בוואלה.
כאמור, אמרתי מה נמצא גם ביס
בוודאות די גבוהה שהסרטים הבאים, שנמצאים תחת גזרת יס, זמינים גם בסלקום: מולאן, ספר הג'ונגל, ספיידרמן: ממד העכביש, בקשה מסתורית, כנראה שאלפנט.
עוד סרט ששווה להזכיר הוא פרזיטים, שזמין ביס לרגל הסגר ללא תשלום נוסף.
עכשיו גם בלטרבוקסד!
חשבון הלטרבוקסד של האתר קצת נזנח בתקופה האחרונה, אבל עכשיו כשהעניינים קצת נרגעו, הוא יעודכן בקרוב. בינתיים, לנוחיותכם, הנה רשימה לטרבוקסית של כל הסרטים בפוסט הנ"ל (חוץ מכמה אקזוטיים שקצת הסתבכתי למצוא ויעודכנו יותר מאוחר). לחיצה על read notes תראה לכם איפה כל אחד זמין.
https://letterboxd.com/fish_eye/list/filmlist:7443715/
עכשיו ייקח לי יותר זמן לקרוא את הרשימה מאשר נשאר לי אחרי הסידורים לקורונה :)
(ל"ת)
יש אפשרות למצוא לינק לארין ברוקוביץ?
מאז מים אפלים אני בחשק מטורף לראות את הסרט הזה שוב, ניסיתי המון למצוא לינק לצפייה ישירה ואין כלום:(
אעריך את זה ממש!
הסוף של creep
בעיניי הרגע הכי טוב וזכור של הסרט (החביב אחרת) הזה.
שלוש דקות של מצלמה דוממת אדירה (ובגלל השינצקלייניות, מזכיר מאד את מה שאנטוניוני עשה ב the passenger)
יחידה עילית
יחידה עלית מ 2007 הוא לא סרט מעאפן.
הוא פשוט לא סרט שמאלני.
תוכל לפרט על כך?
להתרשמותי, רוב סרטי האקשן הם לא סרטים שמאלניים בתפיסת העולם הכללית שעומדת בבסיסם, אז קצת סקרנת.
you got it all wrong
לא רק שסרטי אקשן הם הכי שמאלנים… סרטי אקשן הם היחידים ש-שמאלנים.
כי רק בסרטי אקשן יש מנצח ומנוצח ברמה הכי יצרית והכי גסה של המובן. רק בסרטי אקשן יש טוב ורע. ויש עימות.
רק בסרטי אקשן יש את הפלטפורמה הנדרשת, במובן הכי מובהק (ללא צורך בתחכום) לפמפום של אג'נדה.
אני מדבר כמובן על הוליווד. ועל סרטי אקשן הוליוודים.
והוליווד כידוע היא לא בדיוק המגרש הביתי של מפלגת הפיל.
בשנים האחרונות גם בכלל זה כבר משתרע מעבר ל"שמאלץ" השמאלני ההוליוודי המצויי, קרי הטוב הוא תמיד "המוסרי". או לכל הפחות המוסרי יותר. הוא מחזיק באידאלים ובקווים אדומים ש"הרע" לא מחזיק בהם.
הוא דמוקרטי הוא מכיר לפחות בחלקן של זכויות אדם.
בשנים האחרונות זה גם משתרע הרבה מעבר לכך. פוליטיקת זהויות בפול גז. שימי לב אף פעם אין כושי רע. תמיד הוא אחד מהטובים.
במקרים הנדירים שיש כושים רעים – אז אלו שרעים הם רעים, אבל הם מהטובים מבין הרעים. או לפחות המגניבים מביניהם.
נדיר למצוא כושי רע מוחלט וטהור.
רק לבן יהיה כזה.
כנ"ל דמויות של נשים. אף פעם לא תמצאי דמות של אישה מרשעת טהורה. וכמו עם כושים: אם יש אישה אחת רעה – אז יש בסרט גם לפחות אישה אחת שהיא טובה מהצד השני של המתרס.
אני כבר לא מדבר על פנטזיות פמניסטיות פרופר עם אישה רזונת במשקל 50 קילו (חדורת צדק ואידאל מוסרי נעלה כמובן) שמפוצצת ממכות 5 גברים בגודל של מקרר כל אחד שמקיפים אותה (גברים מרושעים).
יש גם את הניחוח האנרכיסטי והאנטי ממסדי תמיד בשנים האחרונות בסרטי אקשן.
השלטון, על כל גווניו ותצורותיו (THE MAN) הוא תמיד באור מגוחך או מרושע או טיפש או רוקם מזימות בסתר.
אם זה סרט על מפלצות או אסונות טבע – זה בגלל מה שהאדם והתאגידים והשלטון (הלבן והעשיר והמרושע) עושה לכדור הארץ. סוג של פרופוגנדה שמאלנית אקולוגית.
אם זה סרט מלחמתי זה תמיד יכיל ביקורת על אופייה האלים של המלחמה, ו/או על ניתוקו של הדרג המדיני (אלא אם כן זה נשיא כושי בסרט. או נשיאה אישה).
זה אף פעם לא יהיה שיר הלל לקרב.
פוסט מודרניזם. הבנה והצדקה של "הרע" תוך כדי שימוש אנשים בצבע הנכון לכל צד של הסיפור.
פוליטיקת זהויות.
רק בסרטי אקשן אתה יכול לצבוע בצבעים עזים של שמאל הוליוודי מצויי מבלי להזדקק לתחכום.
שימי לב לכך מעתה והלאה אם את מעוניינת.
זו פלטפורמה מושלמת לשם כך.
בקשר לסרט יחידת עלית 2007 את מוזמנת לראות את הסרט האדיר הזה ולכתוב לי את דעתך.
*טעימה מהסרט שגם מפגינה את הפואנטה בהודעתי המקורית ניתן לראות כאן החל מדקה 8:00 למרות שמי שלא ראה מעולם את הסרט ומתכנן לראות – אני מאוד ממליץ לא לראות את הקטע הזה
https://www.youtube.com/watch?v=DV8VLDjJBmA
אמ;לק:
כושים ונשים רע
שיר הלל לקרב טוב
אין בעד מה.
אני אוהב כשטיפשים עושים בשבילי את העבודה
כושים ונשים טוב
שיר הלל לקרב רע
מם של ספיידרמן מצביע על ספיידרמן.
כושים ונשים
מתחרז עם טיפשים
סרט שמאלני
מתחרז עם סרט ימני
חמשיר זה מרשים
הייקו
"בימים אלה משתקפים רחשי ליבי
בשעת שקיעה של סתו
בקולו של צבי המהדהד
על פני שדות ריקים
שאך אתמול המה בהם השאון."
(הלוואי. אם רק היית יודעת כמה הפסדנו. וכמה עוד יש לנו להפסיד. מהיום שאנשים כמוך. הם האנשים שמנהלים את ההצגה)
הלוואי אמן שפה זה יגמר
(ל"ת)
בידוד לא מזכה בהקלות?
גבר לבן חזק ומשכיל וגם חזק כמוך לא יודע לספור הברות?
בגלל דברים כאלה רואים יותר ויותר כושים ונשים.
כבר אין קשר הדוק בין הייקו טיפוסי שאיננו ביפנית למס' הברות
כושים ונשים רואים כל יום באמריקה:
https://www.youtube.com/watch?v=I7gtoLmHd5w&t=5s
אבל לא רואים אותם בסרטים. בטח לא בסרטי אקשן.
אפילו לא אחת לעשור.
טוב, אזזזזזז
הניתוח שלך מעניין. שגוי (וסותר את עצמו בחלקים מסויימים), אבל מעניין.
הדיון שאחריו פחות. אני אשמח לא למחוק אותו כי אני מאמין שמיצינו, בגדול, ושלמרות שכולנו מחפשים מה לעשות מריבות "אתה טיפש, את מטומטמת" זה לא הדבר הכי יעיל שאפשר לעשות, אבל אם הוא יימשך אני אמחוק אותו (ככל הנראה עד ההודעה הזאת שהגבתי לה).
אני בעיקר משאיר אותו כי נראה שלא באת לפה לזרוק רפש אלא באמת לדבר, וזה דיון שדווקא נראה לי מעניין לעשות ("האם ז'אנר האקשן הוא היחיד ששמאלני, מה זה קולנוע שמאלני, וכו'"), כל עוד עושים אותו בלי להיגרר לכל הדבר הזה שהלך פה אחריו.
אז, בגדול: אני לא מסכים עם הניתוח שלך, אבל אני חושב שאפשר להתדיין עליו באופן מכובד. אם אני אגלה שלא, אני אצטרך למחוק את הדיון, וחבל. תדמיינו שזה כרטיס צהוב.
בניוגד אליך, אני לא חושבת ששום חלק בתגובה גזענית וסקסיסטית יכול להוות התחלה של דיון מכובד.
מסכים
אי אפשר לנהל דיון מנומס כאשר נקודת המוצא היא כזו. לא משנה כמה המילים יפות (והוא לא טרח לשמור על הטו בכל מקרה) – זו נקודת פתיחה סרת טעם.
לא יודע, אני ניהלתי כמה דיונים מנומסים עם נקודות מוצא כאלה
ומצאתי שהרבה פעמים דווקא דיון מנומס נתן לאנשים להוריד את המגננות שלהם ולשמוע ולפתוח את הלב ולתת לדברים לשקוע, ואילו דיון שמתחיל בפסילה, טוב, לא מתקדם לשום מקום.
אפשרי שזה בא ממקום מאוד "פריוולגי" שמאפשר לאנשים עם דעות כאלה (שלרוב דומים לי) להוריד הגנות ולאפשר שיח כן, שאותו הם לא מאפשרים עם אנשים אחרים שהם חושדים בהם מיד בכל מיני דברים אחרים.
אז כאילו – אני מבין את עמדת ה"זה טרול ואין להאכילו" שלכם, בטח בעולם שבו זה לאף אחד כבר לא הסיבוב הראשון באינטרנט, אבל אני דווקא כן מזהה שם פתח לשיח, ואולי זה בגלל עיוורון שלי. כלומר, אגיד זאת כך: גם אם יש אנשים שנקודות המוצא שלהם מזעזעות, כל עוד השיח הוא לא על נקודות המוצא הללו, אני חושב שיש להם זכות להשמיע את הדעות שלהם. עצם היותך חרא עצום לא מונעת ממך להגיב באתר אם אתה יודע לשמור את החרא הרחק מפה. התגובה היא בהחלט "על הגבול" (וכפי שאפשר היה לראות, החרא נזל ממנה בקלות), אבל אני כן חושב שהיה אפשר להוציא ממנה משהו קונסטרקטיבי. אולי אני טועה, מה אני יודע.
מסכים מאוד ומוסיף
אם מישהו חושב שמדובר בטרול ולא ראוי לענות לו שלא יענה. אבל אם כבר עניתם אולי תגיבו לטיעונים במקום לבטל את התגובה
אני לא עונה לו
אני עונה לקרקר כפול.
לענות לטיעונים לא יעזור אם הדיון ינוהל עם אחד שהעלה טיעונים כאלה. אין כאן בסיס מוסכם לדיון ענייני.
זה לא רק הגזענות והסקסיזם, זה גם בורות.
אני מנסה לצאת הכי פחות מתנשא שאפשר, אבל נקודת מוצא שכוללת "רק בסרטי אקשן יש מנצח ומנוצח", "רק בסרטי אקשן יש טוב ורע" (ועוד יצירת הקשר בין זה לבין פוסט-מודרניזם), רמיזה שהמפלגה הדמוקרטית בארה"ב היא "שמאלנית", והכללות שגויות כמו "אף פעם אין כושי/אישה כנבלים טהורים", "סרט מלחמתי תמיד יכלול ביקורת על אופיה השלילי של המלחמה" – זו נקודת מוצא שמתעלמת מיותר מידי מונחים ועובדות בסיסיות בכדי שמשהו יכול לצאת ממנה.
לאו דווקא
יש אנשים שלא יודעים דברים. שלא מודעים, שלא טרחו ללמוד, שאנא ערף. כשמצביעים להם על דברים, כל עוד הם באמת באים לשיח או לכל הפחות מוכנים לגלוש לאחד כזה, הם יפנימו את זה.
כלומר, אתה צודק – זה בורות, אבל בורות זה הנגף שהכי קל לתקן. בניגוד לאטימות, רשעות, או רצון רע.
זה שיש למישהו הנחות מוצא רק אומר שצריך להעלות אותן על פני הקרקע ולפרק אותן. זה ממש לא אומר ששום דבר לא יכול לצאת מזה. זכורים לי דיונים באתר שהתחילו מנקודות מוצא רחוקות בהרבה והצליחו להתקרב.
אל תדביק לי תוויות פוטנציאליות
אל תדביק לי תוויות פוטנציאליות "אולי הוא בור" "אולי הוא לא מודע" "אולי הוא לא טרח ללמוד".
אם אתה רוצה לנהל את הדיון הזה (לדעתי) אתה צריך להגיד ל- Ravid23
שיתמקד בציטוטים המדוייקם שלי ולא בציטוטים שגויים ולא בהכנסה פיקטיבית ומניפולטיבית סלש ניפוח והוצאה מהקשר של דברי.
בערך חצי מהדברים שהוא כתב עלי – עובדתית בכלל לא אמרתי.
וגם מה שמצוטט באופן מדוייק על ידו – פשוט נהדף בהרף מקלדת של כמה מילים מבטלות וסתמיות.
אז אם אתה רוצה לנהל דיון שמאתגר את המוסכמות של רוב שוכני האתר הזה ככל הנראה וגם שלך – תנהל אותו בצורה שמקיימת את מטרת העל הזו ומאפשרת אותה.
אם לא אז בוא נחסוך לעצמנו יום ארוך כבר עכשיו.
אני לא רוצה לנהל אף דיון
אני לא התחלתי את הדיון הזה. אני איפשרתי אותו, כי אני חושב שאתה רוצה לנהל אותו.
ואם אתה רוצה לנהל אותו, אני בהחלט חושב שכדאי לך לעשות חישוב מחדש של איך אתה מתבטא, לא כדי להתאים את עצמך לאיזה קוד תרבותי, אלא כי בבירור ובאופן גורף הרוב המוחלט של האנשים פה פשוט לא שומעים מה יש לך להגיד ככה, ונכון לעכשיו בערך 10% מהתגובות פה היו לאיזשהו טיעון קולנועי ו-90% על דרך ההתנסחות שלך והאם אתה באמת מחפש דיון או שיש טעם לדבר איתך. ובניגוד לדיון הקולנועי, שאולי יש בו עניין, בדיון הזה קצתי.
יכול להיות שאתה צודק
אבל כשמישהו אומר, בתכיפות כל כך גבוהה, דברים שסותרים את אותן הנחות יסוד בתגובה לכל אתגור שלהן, זה אומר לי שהוא לא באמת מעוניין שמישהו ישנה את דעתו.
יכול להיות שזה נצבע ע"י זה שקיימתי מספיק דיונים כאלו ב-2016, ואין לי כח לזה יותר (מצד שני אני בבידוד אז יכול להיות שעוד שעתיים השעמום יגבר עליי ואני אכנס לזה בכל זאת). אם לכם יש כח אז בשיא הרצינות, כל הכבוד לכם.
וואו, בידוד זה קשה!
דפקתי פה בישולים של החיים והייתי ממשיכה אם לא היה נגמר הקמח. ואני לא אוהבת לבשל! כשהדבר הזה יגמר אהיה מסטר בבישול מזרח תיכוני ומזרח אירופאי (כן, שילוב מוזר). הייתי עובדת על ממולאים אם החנות הערבית לא היתה בצד השני של העיר, אין איפה להשיג עלי גפן קרוב.
נראה לי שהמשימה הבאה היא שבקייה, מתה על שבקייה. רק שאין לי חשק לקנות כזו כמות של שמן אחרת זה כבר היה קורה.
אני סידרתי את כל הארונות בבית ומצאתי 3,000 ש"ח שהחבאתי פעם ובייגלה.
אני עברתי מדינה לפני חודשים בודדים
אין לי מה לסדר, את הסדר עשיתי כשקורונה עוד היתה שמועה לא מפורסמת בסין
אני עובד.
(ל"ת)
כיף לך
(אני מקבלת משכורת כרגיל)
יש לי את ההפך מפומו.
כולם מקבלים כל כך הרבה מדיה לראות בעוד שאני לא מצליח להשלים את המדיה השוטפת שלי
גם אני!
עם כל האירועים שעברו לרשת והתיאומים לאירועים חדשים לא נכנסתי לעין הדג שבוע וחצי! ספרים מחכים לי! פודקאסטים מצטברים!
צרת רבים חצי נחמה?
"חוסר בהבנת הנקרא" -> נחשב אצלך "בורות"?
אני רק רוצה לוודא את זה לפני שאני מתעסק בשאלה איך הגעת מהדברים שלי:
"רק בסרטי אקשן יש מנצח ומנוצח ברמה הכי יצרית והכי גסה של המובן".
לדברים שלך: "רק בסרטי אקשן יש מנצח ומנוצח. נקודה".
וזה עוד לפני שאני עובר מילה מילה בשאר הציטוטים השגויים שלך וביכולת הבנת הנקרא שלך בהשוואה לדברים שאני כתבתי.
כל מה שכתבתי זה דברים שאמרת
זה שכל כמה תגובות אתה כותב משהו שסותר משהו שאמרת קודם זה לא בעיה שלי.
אם אתה רוצה לעמוד על ההבדל בין "מנצח ומנוצח" לבין "מנצח ומנוצח ברמה הכי יצרית והכי גסה של המובן" אז בכיף, בעיני זה לא רלוונטי בגלל ש
א. זה מונח מאד סובייקטיבי שאין לי מושג למה אתה מתכוון כשאתה אומר אותו.
ב. זה עדיין לא נכון. יש אינספור סרטים מחוץ לסוגת האקשן (גם אם אתה מותח אותה כך שתכלול סרטים כמו "רצח על האוריינט אקספרס", אבל לא תכלול את "קינגסמן") שיש בהם "מנצח ומנוצח ברמה הכי יצרית והכי גסה של המובן" – לא משנה מה תהיה ההגדרה שלך למונח הזה.
כמה דברים
1. מסקרן אותי מה ציר הזמן שלך לטענות האלה, כי נראה שאתה מנסה להצביע על קשר בין פוליטיקת זהויות/פוסטמודרניזם/ניאומרקסיזם לבין היחס של הוליווד לסרטי אקשן, אבל נראה לי שככל שאתה הולך יותר אחורה בציר אתה תמצא יותר דוגמאות שסותרות את התזה הזו. בכלל עמדות נחרצות כמו כל הסרטים הx הם y הן מאוד בעייתיות.
2. הגדרות זה חשוב. איך אתה מגדיר סרט אקשן ומה נכנס לתוך בקטגוריה הזאת?
3. נראה לי שיש פה קצת ערבוב בין שני דברים שאמנם קשורים אחד לשני אבל לא בהכרח זהים – הנטייה ליצור diversity בסרטים ודחיפה של אג'נדה. אני מניח שכל פעם שיש את השני זה דרך לקדם את הראשון אבל לא בטוח שזה נכון תמיד כשהמצב הפוך
אני מדבר על קולנוע הוליוודי בן המאה ה 21
1-וודאי שבשנות ה 80 וה 70 הקולנוע היה אחר – כי השמאל האמריקאי היה אחר.
שנות ה 90 זה תפר מסויים.
החל משנות האלפיים המטוטלת נמצאת איפה שהיא נמצאת.
אם אתה יכול למצוא לי 3 סרטים הוליוודים מהעשרים שנה האחרונות שנוגדים את הטענות שהעלתי הן ברמת הליהוק והן ברמת הקונספט – אני אשמח לשמוע.
זאהלר כמובן עושה קולות של נון קונפורמיזם בקטע הזה אבל לא עד הסוף.
חובה לציין.
שים לב שגם סרטים (נדירים) שהם כביכול לא שמאלנים או אנטי שמאלניים – חייבים להגחיך או "לוותר על משהו" ברמת הליהוק או ברמת סיפור המעטפת הכללי.
למשל "גברים בחלל", סרט שהניו יורק טיימס הגדיר כ "פאשיסטי עד היסוד" – היה חייב להיות בו מן הפארודיה.
אם לא… הוליווד השמאלנית פשוט לא היתה מקבלת יצירה שכזו.
השמאל המודרני ניכס לעצמו את הצדק וההגיון והחוכמה והמוסר – וזה גרם לא רק לניוון שפושה בו, אלא גם למונוטוניות.
אני יודע שקביעות כל X הוא Y הן בעייתיות אבל אם תבחן לעומק תראה שפלוס מינוס זה אכן המצב בסרטי אקשן… כבר הרבה זמן.
2- אקשן כולל כל מה שאתה קורא לו אקשן. וכולל מתח. וכולל סרטי אסונות. וכולל סרטי מלחמה. ואחרי שראיתי את העיבוד המוגחך של רצח על האוריינט אקספרס החדש (בהתחלה של הסרט חשבתי שזה פארודיה. נשבע לך. הקטע עם הכותל שם בהתחלה אתה זוכר וה"שלטון הבריטי (הריבון) המרושע שרוצה לסכסך ולשלוט) אחחח איפה הסרט של 74 עם אלברט פיני איפה? – אז בקיצור כן גם סרטי בילוש אתה יכול להכניס פה.
בגדול, בכל סרט שיש בו עימות.
3- לא בטוח שהבנתי את הנק' שלך. זה לא רק diversity זה גם התפקידים שנותנים לשחקנים לפי צבע עורם. בהתאם לפוליטיקת הזהויות שהשתלטה לחלוטין על השיח הפוליטי השמאלני כיום.
והדחיפה של האג'נדה כפי שציינתי בהודעתי המקורית. לא הבנתי בדיוק מה הבלבול שאתה מציג.
אלו אומנם 2 מישורים שונים… אבל שמתלכדים בתוך היצירה… שבהם כאמור פועלת הפרופוגנדה ההוליוודית השמאלנית. הן במישור של השחקנים (וליהוקם המכוון) והן במישור של העלילה, המוטיבים שלה, והאג'נדה שהיא באה לפמפם.
רק לגבי ה"3 סרטים":
קינגסמן 1+2, צלף אמריקאי בכל הנוגע לליהוק (נשים ושחורים נבלים בקינגסמן (ובלי שחורים "טובים" בקינגסמן הראשון), גם מבחינת המסרים (צלף אמריקאי מדבר קצתתת על פוסט טראומה אבל מתייחס לזה מאוד בקטע של "כן, אבל זה הכרחי", "קינגסמן" מאוד פרו-דיפ סטייט ועסקים פרטיים כי הממשל כושל, שזה לא בדיוק רעיון שמאלני), וזה לפני שנכנסים לקלחת אלפי הסרטים שברוס ויליס עשה בעשורים האחרונים שלמי יש כוח לזכור מה קרה שם בכלל. כמו כן, נראה לי שגם הובס ושו עם אידריס אלבה כנבל, אבל לא ראיתי.
בנוסף, הרעיון שהממשל הוא רע הוא רעיון ימני כמו שהוא שמאלני, ולא ברורה לי הדבקת האג'נדה עליו דווקא לשמאל. בארץ אולי התחילה קצת היווצרת של הקווים האלה, אבל בארה"ב שיש חילופי שלטון בין מפלגות כל 8 שנים? יש קייס הרבה יותר טוב שאנטי-ממשלתיות זה רעיון ימני (ספק ניצי) מאשר שמאלני.
ככה
אני עייף אני עובד בשבתות ועוד עכשיו עם המצב אפילו יותר. קבל התנצלותי אם ההודעה הזו לא מוצלחת.
קינגסמן כן קצת חריג.
אבל שוב זה סרט על גבול הפארודיה ו/או סרט קומי. הנבל הוא לא נבל קלאסי.
הרע הכושי כאן הוא לא הרע היחיד, ואפילו לא הרע הכי גדול… הרי היה גם את מייקל קיין הזקן הלבן הפריבילגי המעונב המרושע.
ובכלל המסר של הסרט סופר דופר אנטי ממסדי. הממסד המרושע משתף פעולה במזימה להרוג את כולנו. בזמן שהם מתחבאים בבונקר כל העשירים הלבנים הפריבילגים האלה, ומחכים לצאת לאחר הזוועות, להתחלק בשלל.
אבל עזוב את זה. מעבר לכך…
בקינגסמן הרעים ניצחו? אילו שהחלטת לתייג אותם כרעים – הם ניצחו בסוף?
-לא!
וגם לא באף סרט אקשן אחר שאני זוכר.
בנוקמים מלחמת האינסוף זה הפעם היחידה שראיתי דבר כזה (רע עם אג'נדה של אנטי זכויות אדם – הוא המנצח) וגם אותו הרסו (וביטלו!) עם הסיקוול הצמוד לו שבא אחריו.
בסרטי אימה, למען האמת, זה הז'אנר היחיד שבו בהוליווד אתה רואה את הרע מנצח בסוף. אבל זו לא חוכמה כי שם הרע הוא בד"כ על טבעי.
בסרטי אקשן, שבהם 2 הצדדים הם טבעיים ומעשה ידי אדם – הטוב (קרי המהגר הכושי האישה הדמוקרטי האוהב זכויות אדם והמוסרי) – בסוף הסרט תמיד ינצח בעימות ו-יגבר בסוף הסרט על הרשע הלבן והעשיר ושאיננו ג'אנקי של זכויות אדם.
משחקי הכס בחלק גדול מהסדרה היתה פורצת דרך אבל ממילא זה לא קולנוע ובסוף הסדרה גם איבדה את הדרך.
סרטים של ברוס וויליס כבר הרבה זמן לא ראיתי.
אז הוליווד שמאלנית... כי הרעים מפסידים?
וזה רע כי אנחנו… נגד זכויות אדם?
אני.. אני חושב שאתה בהחלט עייף.
ורק לחדד
סרטי האקשן (שבהם הגדרת גם בערך כל ז'אנר אחר, איכשהו) ממש לא מסתכמים ב"נשים/מיעוטים מרביצים ללבנים הידד היאח". רובם, או לפחות חלקם המכריע, עדיין נמצאים ב"גברים לבנים נלחמים לגברים לבנים".
על השאלה איזה אידיאל הוא שמאלני ואיזה ימני בקרב האידיאלים האלה אני לא בטוח שיש באמת טעם לדון כי זה קצת לטעמו של כל אחד. הרבה מהסרטים ה"ליברלים" של העבר נתפסים כשמרנים כיום, וגם בימינו יש לא מעט סרטים שנתפסים במקביל כשמרנים מדי וכליברלים מדי, אז שאלת ה"זה האידיאל והמסר של הסרט והוא X" זה לא פעם בעיני המתבונן.
אבל בחייאת שלא הבנתי מה הקפיצה הלוגית שמניחה שאנחנו נגד אנשים שבעד זכויות אדם.
באמת לא ברור, זה כמעט נראה כאילו גזענות וסקסיזם לא מבוססים על לוגיקה.
ויש גם ביקורת על האופי האלים של המלחמה! זה רע*!
*אלא אם כן זה מתבטא בהכאת אישה, ואז זה פתאום עמוק.
כן
הוליווד היא שמאלנית כי מי שהגדרנו כרעים – תמיד מפסידים.
זו בדיוק ההגדרה של הגמוניה.
(וההגמוניה בהוליווד היא שמאלנית)
מ.ש.ל
אין אופציה אחרת. הרע. הלא שמאלני -> יפסיד.
אין חיה כזו שהוא לא מפסיד בסוף.
בקשר לזכויות אדם ולמוסריות – שוב יש ספקטרום.
הטוב תמיד יהיה זה שיהיה יותר ג'אנקי של זכויות אדם. זה שיש לו יותר קווים אדומים. זה שנושא בקרבו יותר צדקנות מתחסדת.
לפעמים הוא לא נושא כל כך הרבה ממנה – אבל בטח יותר מהרע.
והוא יתעמת עם הרע.
והוא ינצח אותו.
עולה לי בראש ברגעים אלו ממש סרט שאני חושב שנוגד את האקסיומה הזו שציינתי
זה עם בן אפלק שהם שודדים בנקים והוא חוטף את הבנקאית.
אני לא זוכר ממש אני צריך לראות שוב כדי לראות איפה בדיוק התסריט והליהוק מחלצים את הסרט הזה מאימת הקונפורמיזם השמאלני ההוליוודי.
יש פה ושם דוג' לסרטים שאולי נוגדים את התיזה שלי. השאלה היא עד כמה אתה מוכן ללכת רחוק על מנת לבצע "אינדוקציה דווקאית".
מה שהכי בולט זה גם הפער
הפער בין המציאות – לפיקציה ההוליוודית.
פער של 180 מעלות. על הרדיאן.
שים לב, במציאות העובדה שאנחנו ג'אנקים של זכויות אדם ונלחמים עם יד אחת קשורה מאחורי הגב בגלל קווים אחדוימים חדשים שלקחנו על עצמנו – לא מועילה לנו.
אנחנו החלפנו שיטה, שהיתה פחות מוסרית מבחינה אקדמאית תיאורטית (ככל הנראה גם מבחינה פרקטית) – אבל שעבדה.
שעובדתית ניצחה אתגרים וצלחה מכשולים.
הלכנו והחלפנו אותה בשיטה אחרת עם שורשים הרבה יותר אקדמאים ופחות פרקטיים עם הרבה יותר כוונות טובות ומעט מאוד קבלות.
והחלפנו את השיטה הקודמת.
אני מדבר על המציאות שאנחנו חיים בה. עכשיו.
לא על הסרטים.
אנחנו לא מסוגלים לעמוד באתגרים.
לא צולחים מכשולים.
אפילו אתגרים הנדסיים ואקולוגיים לא יכולים לצלוח – כל עוד אנחנו מכורים לג'אנקיות של זכויות אדם (יש לך מושג כמה עוולות נעשו כדי לבנות את האנדרגראונד בלונדון? או תעלות סואץ ופנמה?)
איום הטרור – לא יכולים לו.
נגע הסמים, נגע הפשיעה – לא יכולים להם.
לנצח מלחמות – נגד אוייבים רבע מאלו שבעבר ניצחנו – כיום אנחנו לא יכולים.
אבל בסרטים? -לא רק שאנחנו תמיד מנצחים עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, אנחנו מנצחים בגלל (!!) שיש לנו יד אחת שקשורה מאחורי הגב.
אתה מבין את הנק' שלי?
אני כותב פה תוך כדי עבודה אני מדבר עם קולגות ועובדים תוך כדי כתיבה לא מבצע הגייה לא מבצע סידור טקסט. לא משחיז קולמוסי.
אני לא חושב שאנחנו מסכימים לגבי תיאור המציאות
כי כל מה שתיארת כ"אנחנו לא יכולים מולו" נראה לי כמו, במקרה הסלחני ביותר, נקודת מבט ולא משהו שקשור דווקא לנתונים בשטח.
אני אשמח לסימוכין
אשמח לשמוע על אתגרים ועל מכשולים שחלפו מהעולם, מאז שהחבר'ה שמנהלים את ההצגה – מנהלים אותה כמו שאתה חושב שצריך לנהל אותה.
בכל הקשור ל-להכיל אנחנו מומחים. זאת אני יודע.
אך אשמח לראות רשימה של דברים שנמחקו מהרשימה… ולא רק למדנו להכיל אותם.
אני עוד לא ראיתי ניצחון מימי.
רק בסרטים.
אה, וואו, העולם ממש לא מנוהל כפי שאני חושב שהוא צריך להיות
אבל הנקודה היא כזאת: איומי הטרור, הפשע, והסמים לא "הוכלו" היום (אולי חוץ מחלק מסוים מהסמים, אבל זה דיון אחר מאוד) ולא "נוצחו" (ממש ממש לא נוצחו) בעבר.
ההבדל בשינוי אסטרטגיה נובע בחלקו בגלל שגישת ה"מנצחים" הוכחה כפארסה ושגרמו לחסרונות רבים בנסיון להביא "נצחון" שפשוט לא הגיע.
ספציפית – היום יש פחות פשע אלים ושל רכוש (לפחות בשתי המדינות שאנחנו מדברים עליהם – אנחנו וארה"ב). באופן מספרי, כן? לא כזה שמתחשב ביחס באוכולוסיה. אבל אנחנו לעולם לא "ננצח" את הפשע. כי ככה העולם לא עובד. אתה לא נותן אגרוף למספיק פושעים ואז העיר נקייה מפשע. אפילו לבאטמן זה לא עובד.
אני חושש
שאני צריך שתסביר לי איך אתה מגדיר שמאלני. כי בהרבה מובנים ימין הוא גם אנטי ממסדי (כמה שפחות התערבות ממשלתית אם בכלל בניהול של המדינה), ואני לא חושב שלהיות ימני אומר שאתה נגד זכויות אדם. אולי נגד הגרסא האחרונה של זכויות אדם, שהיא מעין שרשרת מזון מעוותת של קורבנות, אבל ברמת הרעיון, גם הימניים הכי ניציים שאינם אנרכיסטים מקבלים את הבסיס של הדמוקרטיה המודרנית ומה שנגזר ממנה (זכויות אדם, שיוויון הזדמנויות לכל הפחות, איזשהי שמירה על סטטוס קוו)
תקן אותי עם אני טועה/אם אתה מוצא לנכון
אבל מרבית הימין האמריקאי התקדם כבר מעבר לאנטי ממסדיות שאיפיינה אותו בעבר.
"התקדם" זו מילה שאתה מוזמן לשנות את הניסוח שלה.
הטיעון שלי הוא שמרבית מצביעי הימין האמריקאי כיום מחזיקים בהרבה פחות "אנטי" באנטי ממסדיות שאם בכלל קיימת אצלהם.
ראשית אני טוען טיעון כמותי.
השמאל האמריקאי לעומת זאת, תמיד אימץ את האנטי ממסדיות. ובעשורים האחרונים ביתר שאת. זה גם הפך למיינסטרים ולרוב כמותי בקרב קהילת מצביעי השמאל/מצביעי המפלגה הדמוקרטית.
אבל הטענה היא לא רק כמותית.
הטענה היא גם איכותית.
הימין האמריקאי – גם זה שאכן יש בו מאפיינים של אנטי ממסדיות – לקח את זה אולי לכיוון של ליברליזם.
אבל לא כמו השמאל לכיוון של אנרכיזם. לא לכיוון של חתירה תחת הממסד.
האנטי של הימין האמריקאי הוא בנוגע לקביעת הסמכויות של הממסד, אבל הוא לא מטיל ספק בעצם קיומו, או במניעיו, ולא מייחס להם כוונות זדוניות. כרונית.
השמאל האמריקאי והוליווד שהיא סוכן מפיץ של השמאל האמריקאי (ואני לא מבין כיצד ניתן לטעון אחרת) הרבה פעמים מציירים את הממסד כפושע. ממש. רוקם מזימות בסתר.
מזימות אסורות.
רעי לב. נכלוליים.
אנשים לא מוסריים.
טיפשים. קצרי רואי. בד"כ שגם נופלים בפח של עצמם.
בראי הוליווד, בסרטי האקשן, מדובר גם על כל דרגי הממסד. (לא רק אלו בצמרת הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות)… גם דרגי הביניים גם הדרגים המקצועיים. צמרת המשטרה, המשטרה בכלל. עורכי דין. שופטים. (ארגוני הביון וודאי ו-וודאי. תת-זאנר שלם על זה).
נק' מוצא כרונית שהם חורשי רעה. אלא אם כן הליהוק הוא של אישה או מיעוט אתני ואז כאמור, כמובן, THE MAN הוא דווקא בסדר גמור.
זה תיאור שגוי מאוד של הימין האמריקאי
ממליץ לך לחקור על המיליצות הימיניות שצצו ועשו פיגועים בשנות התשעים, תיאוריות הקונספירציה האנטי-ממשלתיות שלהם, ועוד ועוד. הימין האמריקאי הוא לחלוטין לא רק בשאלה של "כמה כוח צריך להיות בממשל".
זה גם תיאור שגוי של השמאל האמריקאי
תן לי שם של פוליטיקאי אמריקאי מיינסטרימי אחד שתומך באנרכיזם.
איך אתה יכול לטעון שהמפלגה הדמוקרטית ומצביעיה אימצו את הכיוון ה"אנטי-ממסדי" כשברגעים אלו הם מנהלים פריימריז שבהם המועמד שמייצג את הגרסא המתונה ביותר של "אנטי-ממסדיות" מוגדר כשמאלני קיצוני שכולם מפחדים ממנו, ועושים כל מה שהם יכולים כדי לעצור אותו (וגם הוא מפסיד, נכון לעכשיו)?
איך אפשר לטעון שהוליווד היא סוכן מפיץ של השמאל האמריקאי כשמדובר בתעשייה תאגידית ועשירה שבנויה על ניצול של כל עובד שלא התמזל מזלו להשתייך לאיגוד שנוצר בשנות ה-30, התקופה היחידה בהיסטוריה שבה אמריקה פלירטטה עם סוציאליזם?
חוששני
חוששני ששנות ה 30 איננה התקופה היחידה בהיסטוריה שבה אמריקה פלירטטה עם סוציאליזם.
הנסיון שלך לקחת את כל הספקטרום של השיח השמאלני העכשווי בארה"ב ואת זה שמתגבר מעבר לפינה – ולכווץ אותו לכדי הפרונט מן המועמד לנשיאות ארה"ב – ולנתק אותו מהוליווד והמסרים הכרוניים שמועברים ביצירות שהיא מנפקת – הוא באמת נסיון שאפתני… בוא נאמר ככה.
סלח לי, אבל אני עדיין לא קונה את עניין ה"הוליווד מנפקת מסרים שמאלניים".
אתה לא יכול לבנות את ההשוואה שלך בין הימין והשמאל האמריקאיים כשאתה מגביל את הדיון בימין למיינסטרים, וכולל את כל תנועות הפרינג' שקיימות בשמאל – שהוא כל כך פרינג' שהוא לא מיוצג ע"י אף אחת משתי המפלגות.
אני מאד רוצה שתתן לי דוגמא לאותו שיח שמאלני קיצוני (מעבר להוליווד) שאתה מדבר עליו, כי כרגע מה שקורה הוא שאני נותן לך דוגמאות הפוכות ואתה אומר "נו, אבל זה לא מכסה את כל הספקטרום", ולא נותן דוגמאות לאותו ספקטרום.
ואגב, כשיש לך מירוץ של 20 איש למועמדות לנשיאות (כמו שהפריימריז האלו היו בהתחלה), ורק אחד מהם העיז להצהיר בריש-גלאי שהוא לא קפיטליסט – זה בעיני עדות מאד רלוונטית למקומו של השמאל בארה"ב היום.
השיח באקדמיה
(ל"ת)
אחלה דוגמא
מאד ספציפית, וקל לראות את השפעותיה על הפוליטיקה האמריקאית.
אני דווקא חושב שיש משהו במה שאתה אומר
השאלה (שאולי ענית עליה ופשוט פספסתי, ואם כן מחילה) שמעניינת אותי היא איך סרט לא שמאלני אמור להיראות? הרי יש בהוליווד יוצרים שהם שמרנים בהגדרה (אני חושב שקלינט איסטווד, לא ראיתי אמנם סרט שלו הרבה שנים אז לא יכול להיות בטוח). אני דווקא חשבתי אחרי שקראתי את כל התגובות שלך על "מכונת הכסף", שכאילו נראה כמו סרט מאוד חינוכי, אבל אם אתה קורא קצת על המשבר אתה מגלה שיש הרבה פרטים שהסרט ממש התעלם מהם באלגנטיות כי הם לא הסתדרו עם התזה המאוד שמאלנית שלו.
ובגדול מסכים לניתוח שלך של השמאל. בארץ זה לא בדיוק ככה, אבל (לפחות באקדמיה ולפחות במכללה בה אני לומד) זה מאוד מאוד דומה.
מה שאני שואל זה, בהנחה ואני נותן לך לכתוב סרט אקשן, מה יהיה שונה באופי של הגיבורים והנבלים, כי נראה לי שהנקודה שלך היא לא שהבעיה היא שהטובים מנצחים בסרטים האלה, אלא שהטובים בסרטים האלה תמיד מחזיקים בערכים מאוד ספציפיים.
... איזה תגובות שלו ב"מכונת הכסף"?
היו לו ונמחקו? כי כרגע אין שם (ודווקא יש תגובות ישנות שלו באתר, פשוט.. לא במכונת הכסף).
אני מדבר על הרעיון הכללי שהוא מציג פה
לא אומר שהוא הזכיר את הסרט, רק שאני נזכרתי בסרט כשקראתי את התגובה שלו.
היי, טל ענה תגובה שנמחקה
זאת הייתה מחיקה די חריגה כי התוכן עצמו היה בסדר, אבל פשוט היו בו מלא קישורים לתכנים ממש ממש לא פאקינג בסדר (זאת הייתה הנקודה של התגובה, להגנתו – שיש דברים רעים בעולם שאם לא ננצח אותם יקרו בסקאלה רחבה יותר) ואני לא רוצה את זה, ומצטער מראש אם זה מפריע למישהו. אנחנו עדיין לא בדרך להפוך לאתר סנאף, ככל הידוע לי.
טל, אתה יותר ממוזמן להגיב שוב ופשוט.. לא לקשר לזוועות האלה. תודה מראש.
מה זה סנאף?
זו המציאות.
והיא פה אצלנו. ומסביבנו. בדור שלנו.
אנחנו צריכים לראות להפנים לקיים דיון ואם צריכים לשנות עמדות אז לשנות עמדות.
להתחבא לא יעזור.
לעצום עיניים לא יעזור.
לסגור את העיניים לאחרים ללא רשותם בטח שלא יעזור.
הדורות הבאים ישפטו אותנו על העולם שאנחנו משאירים להם. אל תשלה את עצמך.
בנימה אישית – בן אדם שבטוח בעמדתו לא מחביא דברים ולא מצנזר.
הוא מציף גם את הדברים הקשים ומתמודד איתם.
אני מאוד בטוח בעמדתי
ובכל זאת לא מאפשר קישורים לדברים כאלה או לפורנו או לסוגות דומות. להציף את הדברים לא אומר לקשר אליהם באתר שגולשים בו אנשים מכל הגילאים ומכל הסוגים שאולי לא רוצים לינקים לדברים האלה (בטח בלי שום אזהרה). זה לא קשור לדיון, זה קשור לנוהלים באתר.
בנוגע לדיון, אבל – אני לא מבין, כן, יש אנשים מאוד רעים בחוץ. ו?
לא ראיתי את התגובה
ואני סקרן. אתה יכול לנסות במסגרת ההגבלות של האתר להסביר את עמדתך בכל זאת?
קלינט איסטווד תמיד היה יוצא דופן
וצלף אמריקאי אכן קיבל ביקורות שהוא "פאשיסטי".
יש היגיון בחלק מהדברים של טל אבל כמובן שאין הצדקה לדרך שבה הוא טורח להתבטא. ואכן עולה ניחוח של גזענות מדבריו.
נראה שהוא מהאנשים שחושבים שאם הם יתלהמו אז יקשיבו להם.
אנשים כאלה קיימים בשני צדדי המתרס הפוליטי והם בהחלט מוציאים את החשק להתווכח.
לא מעט סרטי אקשן זוכים לביקורות על הפאשיזם שבהם
וזה בגלל שפרט למקרים קיצוניים, הרבה דברים הם ימניים או שמאלניים לא לפי עצמם, אלא לפי איפה שאתה ממוקם על המפה הפוליטית – וכבר היו מי שמצאו גם את "ואלס עם באשיר" תעמולה ימנית. לכן השיוך הזה הוא מעניין במידה מסוימת, אבל בסופו של דבר חסר תועלת.
מאחר והעלית את "הנוקמים"
מה תגיד על סדרת סרטים שבה הדמות הראשית הוא מולטי-מיליונר שעשה את הונו ממכירת נשק לצבא ארצות הברית בזמן מלחמת אפגניסטן, ולאחר שהוא נחטף ע"י הטרוריסטים הרעים, הבין מכך לא שהנשק שהוא ייצר הוא מסוכן ועדיף היה לו לא היה מייצר אותו מלחתכילה, אלא רק שהצבא צריך להיות טוב יותר בלשמור שלא יגיע לידיים הלא נכונות.
האם זה ייצוג של שמאלנות אנרכיסטית ואנטי-ממסדית?
(דרך אגב, "איירון מן" ורוב סרטי הייקום הקולנועי של מארוול, וגם הרוב המוחלט של סרטי האקשן האמריקאיים מומנו בחלקם ע"י צבא ארה"ב)
מה תאמר על "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", סרט שמציב שתי תפיסות עולם זו כנגד זו: איירון מן שמאמין שהמטרה מקדשת את האמצעים, גם במחיר של הפרת זכויות אדם, בטענה שהעולם לנצח יחיה על חרבו במלחמה בלתי נמנעת ותפיסת עולמו בנויה סביב השגת מטרה בלי התחשבות במוסריות של הפעולות שיידרש לעשות כדי להשיג אותן; מול קפטן אמריקה, שמאמין שעליהם לפעול מתוך אחריות מוסרית בראש ובראשונה, ושגם "הגנה על הציבור" לא מצדיקה פעולות לא מוסריות.
מה תאמר על כך שכל קו העלילה עם ת'אנוס, כולל הסרט שכביכול "הרס וביטל" את ההישגים שלו, מאשש במדוייק את תפיסת העולם של טוני ומוכיח שהיא הייתה הנכונה?
האם זה נשמע לך כמו משהו ששמאלן היה יוצר במודע? ועוד למטרות תעמולה?
מה לגבי "מלחמת הכוכבים", סדרה שכוללת יכולת מיסטית עתיקה שעוברת ככוח על באופן גנטי, ובכך מחזקת תפיסת עולם שבה יכולותיו של האדם נקבעות לפי ההשתייכות לעץ משפחה כזה או אחר? זוכר שהיה סרט אחד בסדרה שהעיז לרמוז שאולי ה"כח" הוא לא כזה, ומיד נעשה עליו כזה עליהום (כולל ע"י האולפן והשחקנים!) שמיד בסרט הבא מיהרו להבהיר שה"כח" הוא בהחלט כח גנטי, ושהשימוש בו הוא בלעדי למי שנולד לגזע הנכון.
האם זה מתקשר לך לתפיסת עולם ששמאלן היה מחזיק בה?
האופן היחיד שבו הוליווד היא שמאלנית זה אם להיות "שמאלן" בעיניך זה לתמוך בזכויות אדם, ולעודד ייצוג של נשים ומיעוטים. ובעוד הייתי אומר שאלו שני דברים שרוב השמאלנים מאמינים בהם, להאמין בהם לא הופך אדם או תעשייה לשמאלנית.
שלושה דברים כדרך אגב:
1. אל תתייחס ל"האם הטוב או הרע מנצח" בקביעתך האם הסרט הוא שמאלני או לא. זה ש"מלחמת האינסוף" הסתיימה בניצחון של ת'אנוס לא אומר שהסרט מצדד באידיאולוגיה שלו, כנ"ל בכל פעם אחרת שהסוף הוא לא "שמח".
2. זה שמקור הרוע הוא על טבעי לא אומר שהוא לא מייצג אידיאולוגיה אמיתית. בד"כ זה בדיוק מה שקורה, אחרת אין כל כך טעם בפנטזיה כז'אנר.
3. הוליווד לא מעודדת ייצוג של נשים ומיעוטים מכיוון שהיא חושבת שזה דבר טוב ומוסרי, אלא בגלל שזה מה שהשוק מכתיב לה בימים אלו – שזו לא סיבה מאד שמאלנית לעשות משהו.
יש דברים שאתה צריך להבין
שאתה צריך להבין לדעתי. בסדר? -היום אתה כבר לא יכול להתנסח בחופשיות מבלי שקופצים עליך עם רמיזות מכאן ועד היטלר.
הרי אני כבר רואה מעבר לפינה את ה- "מי אתה אתה בכלל שתחליט מי צריך להבין מה, בלה בלה בלה."
בוא אני אגיד לך מה אני חושב ומה אני חושב שאתה צריך לחשוב. ואתה תחליט מה שתחליט כך או אחרת.
אני לא בקיא בסרטי ה WWF של מארוול אבל אני מוכן להיכנס עליהם לדיון כי זה הכל אותו השטאנץ' הרי. וזו עמדתי ממילא ומלכתחילה.
בוא נעבור פסקה פסקה.
דבר ראשון בעולם המטרולל של היום שיד שמאל נלחמת ביד ימין, ואף אחד לא יודע מי הראש ומה סמכויותיו – זה (לצערי) הגיוני שצבא ארה"ב יממן ויתחזק פרוייקט שחותר תחתיו.
צה"ל מתחזק ומזרים דם ומאפשר לבחור שירות לאומי בארגון בצלם – שזה ארגון שכובל את ידי צה"ל, על בסיס יום-יומי, ומונע ממנו לבצע פעולות אופרטיביות בדרגת נחיצות כזו או אחרת – יותר מאשר החזיבאללה וחמאס ביחד.
ארגון בצלם ממש מונע מצה"ל לתפקד. אפילו מצויי בסוג של מלחמה מול צה"ל.
אז צר לי אבל הדוג' הזו בעולם המטורלל שלנו לא אומרת לי הרבה.
בכל הסרטים של מארוול שהבאת, השיח מרודד ומופשט מלכתחילה. גם אם יש כביכול איזה עימות פנימי ו/או דיון או ויכוח פנימי בתסריט – הוא כפוף לכללי העל שהציבה ההגמוניה השמאלנית הג'אנקית של זכויות אדם, ו"מוסר מתחסד אובר אלס" שלה.
ולא מתכתב עם שום תרחיש ריאלי.
דבר איתי ביום שירצו לירות טיל על אשתו של טוני סטארק מתוך מסגד מלא במתפללים שכן יודעים/לא יודעים (לך תדע) שיש טילים במסגד שלהם.
דבר איתי ביום שטוני סטארק נדרש לקבל החלטה בת שניה אם לחסל אותם כולם ולהגן על יקיריו שהוא מחוייב להם?
או אולי טוני סטארק מחוייב לסטנדרטים חדשניים של זכויות אדם אובר אלס?.
דבר איתי ביום שקפטן אמריקה לוכד איזה רשע מרושע – אבל הרשע, אבויי, לא מספר לו הכל. לא מספר לו מודיעין רק בגלל שתפסו אותו בחולצה.
גם אי אפשר להוציא את זה ממנו בטריק של מסיכות.
צריך להוציא את זה ממנו בעינויים. לא מוסריים בעליל.
אולי גם לענות את משפחתו של הרשע.
אם לא – אז הבן של קפטן אמריקה ימות כי יש פצצה באוטובוס שלו.
אלו לא תרחישים שהמצאתי. אלו תרחישים עובדתיים שמערכות ביטחון מתמודדות איתן על בסיס יום יומי. במציאות. שלנו.
החל מאז שזכויות אדם אובר אלס תפס פיקוד – המערכות לא מתמודדות איתן בהצלחה.
רק מכילות אותן או מצליחות לתמרן אותן ולקנות זמן.
בסרטים אבל כן. בסרטים "הטובים המוסריים" יוצאים מנצחים.
2 הערות:
א- לפני שנהיינו ג'אנקים של זכויות אדם היו אתגרים אבל יכלנו להם. וממילא הם נשאר קטנים. לא יכלו לגדול.
כיום האתגרים שלנו גדלים פרא.
ב- הטובים בסרטים תמיד מנצחים. תמיד היא מילת המפתח.
הייתי המום כשתאנוס יצא מנצח בסרט הראשון.
וראיתי מקילומטר את זה שהם יבטלו את הסוף הזה איכשהוא בסרט השני.
כל שהיה דרוש הוא איזה תעלול תסריטאי מצוץ מהאצב.
תבין מה זו הגמוניה.
ההגמוניה לא אומרת לך יש X ויש Y – תבחר בי תבחר ב X.
לא!
ההגמוניה אומרת לך יש רק X
אין בכלל אופציה אחרת. ככה משתילים תודעה. ככה פועלת השליטה.
כשרואים פרסומת של מוצתר ניקיון של מישהו מנקה את הבית – זה תמיד אישה.
ההגמוניה לא אומרת לך תבחר X.
היא אומרת לך יש רק X.
הדברים חמורים מאוד בסרטים ובפרסומות כי כשאנחנו עומדים בפני טקסט פוליטי או תשדיר פוליטי אנחנו נכנסים ל MODE של ביקורתיות.
בסרטים אנחנו מסירים את המגגננות.
אוטו פון ביסמרק אמר פעם "גרמניה אוחדה בבתי הספר היסודיים"
ואני אומר לך הפרופוגנדה השמאלנית שההגמוניה השמאלנית בהוליווד מטביעה במוחות של ילדים: היא גרועה והיא מובהקת.
אם תצא רגע מהפוזיציה הזו שכלאת את עצמך בתוכה, ותנסה להבין, אני משוכנע שתצליח.
החוקיות ודפוסי ההתנהגות בסרטים ובליהוק בכל היצירות שיוצאות מהוליווד כבר 20 שנה בערך זה דפוס מובהק. תחשבו כמה אתה צריך לאמץ את הזיכרון כדי לדלות פה ושם סרט שנוגד ברמת הליהוק או הקונספט שלו – את התזה שאני מציע לך.
השיח, ואני רואה שמכונות התעמולה השמאלנית הגיע אליך – הוא לא:
"כן זכויות אדם" לעומת "לא זכויות אדם".
השיח והשאלה היא "עד איפה" זכויות אדם? מה לפני מה.
הכי קל זה לצייר את המוסרי כמוסרי, ואת זה שמתחיל לפקפק בתור שטן.
לשאלת ה "מי מנצח בסוף" ש חשיבות עצומה. כמו שכתבתי כשהמקור הוא לא על טבעי אז כבר אין טעם לפרופוגנדה.
ועוד משהו שאתה חייב להבין על הגמוניה.
זה לא מצב קונספירטיבי. אולי בהקמתה של הוליווד זה היה מצב כזה.
זה פשוט מצב נתון.
כרגע, מעתה והילך, תתמקד בלנסות בכלל לזהות את הדפוסים החוזרים ונשנים הללו שאני מדבר עליהם… בעתיד ניפגש תגיד לי אם הצלחת לחבר גם את הנק'. ולא רק לזהות אותן.
אני כאן פורש חברים. מספיק הזנחתי את העבודה. ממילא אני לא רואה אחרים שצטרפים לעמדתי, אז אין טעם.
אחד נגד העולם זה לא דיון.
אני גם חוזר על עצמי. כבר נהיה מאוס.
מה שהשגתי השגתי מה שחטפתי חטפתי.
כל טוב.
אני מאד שמח שהבהרת שמדובר בדעתך, אחרת לא הייתי יודע.
אנחנו חוזים כאן בתופעה שנקראת Goal Post Shifting, שמתרחשת כשאדם שמטרתו היא לא לטעון מתוך עמדה אידיאולוגית ברורה אלא לנצח בוויכוח, מבין שהעמדה שהוא תומך בה כרגע עומדת להיות מופרכת, אז הוא משנה את העמדה שלו ומנסה לטעון שהבנו אותו לא נכון/שהנקודה היא אחרת בכלל.
אתה טוען שאני כלאתי את עצמי בפוזיציה, אבל אתה זה שמתחיל מ"מצב מוכח" (הוליווד היא שמאלנית), ומניח שכל ראיה שסותרת אותו היא שולית/לא רלוונטית – כי הרי זה המצב המוכח. אתה חוזר על עצמך ובכל פעם קשה יותר ויותר להבין על מה אתה מדבר.
ביקשת ממני "לחשוב כמה אתה צריך לאמץ את הזיכרון כדי לדלות פה ושם סרט שנוגד ברמת הליהוק או הקונספט שלו – את התזה שאני מציע לך". אז נתתי לך פה שתי דוגמאות משני הפרנצ'ייזים הכי מצליחים ומרוויחים בעולם שבקונספט ובעלילה שלהם מקדמים תפיסת עולם ימנית (ואם בא לך לדבר על ליהוק – אז טוני סטארק, הדמות הראשית בMCU, הוא גבר לבן וכך גם רוב הקאסט ואני רוצה לראות אותך טוען אחרת רק בגלל שהיה סרט אחד שנקרא "הפנתר השחור").
אתה טוען שההמוגניה שאתה מדבר עליה היא לא "מצב קונספירטיבי", אבל 90% מהדברים שאתה כותב פה הם אחושילינג תיאוריית קונספירציה – ואני מאד מקווה שמי שסיפר לך עליה לא יודע שאתה יהודי.
זאת תופעה שמתרחשת הרבה כשמנסים להסוות את הדעות האמיתיות ומציגים במקומן טיעונים שלא באמת מתכוונים אליהם.
למשל התלונה על חוסר האמינות ביכולות הקרב של נשים בסרטי אקשן – על כל אחת כזאת יש כמה עשרות גברים שעושים דברים בלתי אפשריים בלי כוחות-על, איתם אין לו בעיה.
שחקניות מנטרלות את יכולת הסספונד שלו? או שמפריע לו שהכניסו – סליחה, "דחפו" – נשים לטריטוריה שלו, וזה רק תירוץ?
אם כבר הזכרת, הסדרה 24 עוסקת בהמון דילמות מהסוג הנ״ל
אין לי עניין להיכנס לוויכוח שלך אבל אם מה שאתה מחפש הוא סדרת פעולה בסגנון אז צפה ותהנה.
מגיבה רק כי אני זו ששאלתי
יש איזו תקלה שפתית ישראלית, אנשים מסויימים מדברים על "ימני" ו"שמאלני" כאקוויולנטים לטוב/רע אבסולוטי. ועוד הנחה די הזויה, שהישראלי המצוי יכול להקביל בין ימין ושמאל בארצינו, לבין מה שקורה בארה"ב.
אז לא.
חוץ מזה, יצא לי להתווכח פה באתר גם על דעות, גם עם כותבים שבפירוש הביעו תפיסות עולם שמרניות יותר, ניציות יותר, לאומיות יותר מאלו שלי. עדיין הם לא בחרו להשתמש בשפה ירודה כדי להביע איזו עליונות גזעית
עליונות גזעית זה לא ימין, זה סתם נאציזם. לכן, פרשתי מההודעה שלך בפעם השניה שהופיעה המילה "כושי".
אין שום פסול במילה כושי לכשעצמה
עליונות גזעית? נאציזם?
איך אומר הפתגם הידוע? -"כשאתה מדבר עם שמאלני פתח שעון. אם תוך 5 דקות הוא לא משווה אותך לנאצי, הוא לא שמאלני".
אוף כמה מונוטוניות.
נראה לך שאני חושב א-פריורית על אדם משהו בגלל צבע עורו?
-רק בהוליווד חושבים ככה.
לענייננו, המילה כושי היא מילה תנכי"ת יפה ומדוייקת בשפה העברית. שבאה לסמל את ארץ כוש, הלוא היא אפריקה.
מדוייקת! כן. בשבילי זה דבר חשוב דיוק.
אני לא אדם דתי אבל אני חושב שבמקורות היהודיים אישה כושית זה כינויי לאישה יפה. כמדומני.
כך או אחרת, אין לי בעיה עם המילה הזו.
בעיני – היא בוודאי ובוודאי הרבה פחות פוגענית מאשר המילה "שחור"…
לסיני אקראי אני קורא סיני. אני לא קורא לו צהוב.
לכושי אקראי אני קורא כושי. אני לא קורא לו שחור.
גועל נפש בעיני לקרוא לבן אדם שחור.
(לאדם שאני מכיר (לא אקראי) אני קורא בשמו. ולא משנה עם הוא מארץ סין או מארץ כוש).
זה שלפני 20-30 שנה כמה שמאלנים ישראלים משועממים, עניים בטעם לחייהם, ועשירים ביסורי מצפון, החליטו לקחת את המילה הזו ולעוות אותה ולקשור אותה כתרגום למילה "ניגר" (כינויי גנאי אמריקאי לעבדים כושים).. כאילו שאי פעם הביאו עבדים כושים פה לארץ הזו…
נו זו תלישת דפים מההיסטוריה של מקום אחד והוספה מלאכותית שלו למקום אחר (למקום שלי). אני לא מקבל את זה.
אני אומר כושים. לא שחורים.
סה-טו.
צורם לך? -בעיה שלך שהמצאת לעצמך סיפור. זה לא הסיפור שלי.
הויכוח הוא לא אטימולוגי
יש אנשים, כאן בארץ ממש, שהשתמשו (ומשתמשים) במילה הזאת ספציפית כדי להעליב אותם ולכן זאת לא מילה נייטרלית. אפשרי שבשנות התשעים היה אפשר לתקן אותה ולתת לה משמעות חיובית או נייטרלית. היום, בימינו, זאת מילת גנאי, גם בעברית, ושימוש תכוף בה בפורום ציבורי פשוט מוציא אותך רע, בלי קשר לטיעונים וטענות שלך, שאולי באות למקום טוב. לצורך העניין, המשפט "צריך לטפל בגזענות נגד כושים בארץ" הוא אולי בא עם ים של כוונות טובות, אבל הוא פשוט לא ייתפס ככה בימינו.
אפשר להתרעם על חוקי המשחק, אבל כדאי להבין שאתה עדיין משחק בו, ושהתעלמות מהם לא פוטרת אותך מההשלכות שלהם (לעניינו, שאנשים יחשבו שאתה גזען כי אתה משתמש במילה הזאת). אם אתה רוצה שאנשים לא יחשבו שאתה גזען, מבין האופציות "לא להגיד מילה מסוימת" ו"לצאת במונולוג ארוך על למה, בעצם, זה בסדר להשתמש במילה כלשהי" – יש אחד שהוא יעיל ומתחשב. בתוספות ההאשמות האחרות שיש בתגובה למעלה על "הוליווד השמאלנית", אתה מבין למה זה מצייר תמונה עבור אנשים שאני לא חושב שאתה רוצה שתצטייר.
כל הנאום החגיגי הזה היה הרבה יותר משכנע אם התגובה המתקרבנת הייתה משאירה מקום לספק באשר לדעותיך.
זה דיון מרתק בעיני ברמה התיאורטית
גם אני נשפטת על בחירות שפתיות שלי, לדעתי ניהלתי כבר מליון פעמים את הדיון על הבחירה שלי לדבר בלשון אשה, או להשתמש בביטויים שהאקדמיה ללשון לא ממש מקבלת. וגם במקומות אחרים על הבחירה שלי להשתמש בסלנג, גם כשאני מדברת בקבוצות עאלק משכילות מידי לשפה. וזו בחירה פוליטית, לאו דווקא פוליטית ימין-שמאל כפי שהטרול מנסה לטעון, אלא משום ששפה היא פוליטית. ישנם הכללים, ישנה השפה המדוברת-המקובלת במשלבים שונים (עם יותר/פחות שגיאות), ישנו ז'רגון מקצועי שישתנה בין מקצועות, וישנן בחירות מודעות לחלוטין.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
)
הבחירה של טל היא בחירה פוליטית, מוזרה בעיני משום שהוא מתעקש על מילה ארכאית אחת כאילו שהמקור שלה מקדש את השימוש, אך מדלג על המון מילים תנכיות יותר נפוצות ופחות נפיצות שהוא בטח לא ממהר לשבץ בדבריו (מתי בפעם האחרונה מישהי כאן חשה חרון אף, או שאולי ידעה מישהו, ככה בזרימה?!). אז הרציונל שלו שגוי לגמרי בעיני.
מעניין איפה הטעויות ברציונל שלי (ברור שאין, אני תמיד צודקת
אם הוא היה מחליף את המילה "כושי" במילה נייטרלית, זה לא היה משנה את התוכן ועדיין היה ברור מהי תפיסת העולם שלו. העקשנות והקטנוניות הן רק נקודות בונוס.
אכבד אותך בתשובה רצינית
1. כמו שכתבתי למטה, זה לא בדיוק שהשפה שלך מרפררת למקורות היהודיים (מסכימה, השפה התנכית יפייפיה לפרקים). אתה לא מקדש את המילה העברית, אפילו לא מקפיד על דקדוק תקני או כתיבה שהיא עברית בלבד, ומשבץ מילים לועזיות. כלומר, ההתעקשות שלך על מילה אחת מכוערת עם קונוטציה גזענית, היא התעקשות לשם הויכוח ולא מתוך עקרון שפתי אמיתי. מה דחוף לך להתעקש דווקא על מילה שאחוז ניכר מהאוכלוסיה תופס כפוגענית?
2. שים לב מה קרה. היתה לך פואנטה, אני התעניינתי בפואנטה. היה לך כל כך דחוף לשבץ מילים מעוררות מחלוקת, אפילו שזה ברור להחריד שהן יגררו את הדיון אל האוף טופיק, על חשבון הנושא שלשמו התכנסנו (האם יש תפיסה פוליטית בז'אנר מסויים של קולנוע). אז יכול להיות שבמקום זניח כמו אתר בו כל המגיבים אנונימיים והשיחה לא תשנה לאף אחד את החיים זה פחות נורא, אבל
3. אתה שם לב מה זה עושה לך ולתקפות של הדיעות שלך? במקום שיתיחסו למה שיש לך להגיד, שומעים רק את המסביב ולא לוקחים אותך ברצינות. ויש רק אדם אחד שאשם בזה. הרי יכולת לקחת את ההודעה הראשונה שלך ולנסח אותה מחדש בצורה שלא תעורר אנטגוניזם וריב אלא שיחה ודיון, מה אתה יודע, אולי אפילו היית משכנע מישהו.
4. אבל אם תכתוב בצורה רצינית ורהוטה, לא תוכל יותר להתעטף בתחושות הצדקניות שהעולם שמאלני ולכן אתה מותקף. תאלץ להתעמת עם העובדה העגומה שיש אנשים שפשוט לא מסכימים איתך כי אתה טועה.
מרוב עצים לא רואים את היער
טוב הבנתי שאת עוסקת או שיש לך השכלה (למען האמת למדעי הדשא אני לא קורא השכלה, אז בוא נאמר דיפלומה) בתחום שקשור לבלשנות.
הכללים והסכמות, שאת כה בקיאה בהם, כובלים/מונעים ממך לראות את התמונה לאשורה.
שפה זה דבר חי. ומתרוצץ.
אני לא מגביל את עצמי לסכימה מסויימת.
אני לוקח מכאן, אני לוקח משם. יש מילים שאני אוהב יותר אוהב פחות. לא כל ההחלטות שאני מקבל בניסוח הן פוליטיות.
מבחינתך הן פוליטיות כי את בחרת לצבוע אותן בצבע פוליטי. כמה נוח.
בגלל זה אני גם לא אוהב כל כך מילים. במאגר מוסגר. אני יותר טיפוס של מדעי ההנדסה והטבע ממדעי הדשא.
המילה, כשאתה משתמש בה, היא כבר לא שלך. היא גם כבר של המאזין/הקולט הצד השני.
ולך תדע מה הוא קלט.
מספר זה מספר. יותר ברור.
יש עושר, כמובן, במילה. במילים. אבל זה הכל לופטגשאעפט. נכון איך אומרים..?
אני מבצע הרבה בחירות בזמן שאני מתנסח. חלקן יותר אינטואיטיביות חלקן יותר מחושבות. גם אלו המחושבות מהן – חלקן פוליטיות. חלקן פשוט כנות.
חלקן טקטיות.
חלקן גם וגם.
ברטרופספקטיבה יכול להיות שאכן היה משהו מטריל וטקטי בניסוח הצורמני (מותר להגיד צורמני? או אומרים צורם?).
תמיד טוב לדוג איזה לוקוס שמגיב לך לגופו של דובר ולא לגופו של עניין.
(ומאיה לא איחרה להגיע. כידוע.)
זה עוזר לבניית הטיעון. לצביעה של הצדדים.
אומנם לא חוכמה גדולה לדוג לוקוס בבריכת לוקוסים… (קריצה לשם של האתר) אבל עדיין זה תמיד חביב עלי.
את מבינה? -זה הכל מתערבב… השיקולים הטקטיים והפוליטים והכנים והאינטואיטיביים.
באשר לשאר הנק' ומה חושבים עלי וכו' (ובקריצה לקידוש השפה העברית):
frankly my dear i don't give a damn
אני לא חושב שמישי עוסקת במדעי הדשא, אלא שהיא עוסקת במדעי הטבע ובמקרה גם יותר משכילה ממך במה שקשור לעברית. ובמדעי הטבע.
(ל"ת)
נשמה, יגואר טועה כי מאז שעברתי לפה אני לא במדעי הטבע אלא בהנדסה
והשפות היחידות שאני מעמיקה בהן בימים טרופים אלו הן C ו-R
אבל תמשיך לספר לעצמך שכל אי ההבנות שנקרות בדרכך הן עניין של אינטיליגנציה חד צדדית, כי אתה "ריאלי".
אם היית אקדמאי לא היית כותב כך על בלשנות, חוקרים עושים דברים מטורפים בבלשנות ומאשין לרנינג, וכמובן יש את כל האגף הכמעט מתמטי. הבעיה בלשחק אותה משכיל, שאתה רק חושף כמה שאתה לא.
אגב בניית טיעון, כשעוסקים במחקר (לא רק STEM) הכישור הכי הכי בסיסי הוא תקשורת ברורה, כי בלעדיה אי אפשר לקבל גראנטים, להציג בכנסים או לפרסם.
בהצלחה לך עם הזלזול בעולם, בטח תגיע ככה רחוק.
נו מה את חושבת שאני אשווה איתך פה רשימת תארים אקדמאים וקורות חיים?
וגם אם כן – איפה בכלל כתבתי שאני אינטליגנטי יותר מאחרים? שקיימת אינטליגנציה חד צדדית ואני מושל בה? שאני ריאלי. נקודה. ?שאני אקדמאי? שאני מזלזל בעולם?
ולמה זה בכלל מעניין מי אני?
שימי לב, הדיון הזה, למן הרגע הראשון שהתחלתי לפתח אותו – התפצל לשני כיוונים:
כיוון אחד שבו אני מתמודד לגופו של טיעון מול אנשים שמתעניינים בטיעון. (גם אם הם סולדים ממני או מהניסוח שלי. הם יודעים לשים את זה בצד ולהתמקד במה שבאמת מעניין אותם),
וכיוון אחר שבן אני מתמודד עם אנשים שעוסקים בגופו של דובר: במי אני ומה אני בכלל. הם מדלגים לגופו של ניסוח, אבל עניינם העיקרי הוא בגופו של דובר.
בגופו של דובר = עיסוק באדם שעומד מולם ועיסוק בהם עצמם.
השוואות של רשימת תארים עוקצנות אישית על רקע אישי (תוך טפיחה עצמית על השכם. מוטיב חוזר בעולמם של אנשים מהסוג שלך ושל מאיה) ומתן דירוג לאינטליגנציה. בכלל דרוג באופן כללי. שוב, של האדם שמולם ושל עצמם. תמיד גם של עצמם.
אין לי את הבקיאות והרקע הטכני במדעי הפסיכולוגיה כדי לענות "למה" אנשים מסויימים כמוך זורמים באופן מהיר יותר למישור הפרסונלי? אפרופו דיון ברקע האקדמי שלי.
אם הייתי צריך לנחש ניחוש הדיוטי לחלוטין הייתי אומר שזה עניין של הערכה עצמית ירודה.
לעניינינו (תמיד אני מפשל באיות של המילה הזו),
אין לי בעיה כרגע להלחם בשתי חזיתות. לא בטוח שזה ימשיך, כי זה גוזל זמן ואנרגיה שהייתי יכול להשתמש בה טוב יותר בעולמי בכלל, ובדיון באתר הזה בפרט… אבל כרגע אני מסוגל.
את, כמו מאיה, שייכת לחזית העוסקת בי. ולא בטענות שאני מעלה. תוך כדי קריאת דברים מומצאים (ומנופחים) לתוך דבריי,
מסיבות שאת חלקן אולי תעדיפי להבליט ואת חלקן תעדיפי להצניע – אבל שאני בטוח שבעיניך הן מוצדקות.
אם את רוצה להמשיך עם הטלת רפש דו צדדית בסגנון כתיבה קולח (את, מאיה, כל אחת לפי יכולתה) אז אני אענה באותו מטבע. כפי יכולתי.
נ-ב: יש דווקא דברים, אפרופו, בבסיס תפיסת העולם שלי שמתכתבים עם "שאלת" דרישות האינטליגנציה (האם היא נחוצה) ועם הצורך בכלל באינטליגנציה ובהשכלה פורמלית כדי לצלוח ולאמוד מצבים. ולפתח תיאוריות שעובדות.
אבל אני לא מתכוון לשתף אותך בהן.
את לא בחזית הזו.
את בחזית של "אתה X ואני Y. -לא, את X ואני Z".
טוב, די.
זה היה שיח לא נחמד ונראה לי שהבהרתם מה אתם חושבים אחד על השנייה. הפסוודו-העלבות הגיעו לקו הקיצון. תגובות מפה והלאה (בכל הדיון) ימחקו אם לא ישמרו מאוד על שיח מכבד, וזה לחלוטין כולל גם יחס לקהלים אחרים (שכן, קוראים באתר) באופן "אחר", כולל שימוש במילות שמוסכם שהן גנאי.
איך אתה זה שמבקר אותן על "מתן דירוג לאינטיליגנציה"
כשאתה זה שכתבת שמדעי הדשא זה דיפלומה ולא השכלה?
אתה צודק
אומנם הדברים נכתבו בחזית ההשמצות הקולחות, ולא בחזית שבה אני אשכרה מתעניין במה שאני כותב.
אבל זה לא תירוץ לחוסר קוהרנטיות. אני חוזר בי לגבי האמירה על מדעי הדשא.
אין לי שום רצון להתווכח איתך. אחרים ואחרות עושים זאת טוב ממני כאן, וברצינות, אין לי כוח. לא בימים אלה. מעבר לזה שברור שזה לא יעזור. התחלת מנקודת מוצא של "הוליווד השמאלנית" והשמאלנים המפלצות בכל העולם שרק רוצים להרוס את העולם (תוך כדי בלבול וטשטוש ההבדלים בין שמאל בארה"ב לשמאל בארץ, בין שיח ישראלי לשיח אמריקאי). אז כל דיון יתויג אצלך כניסיון של שמאלני שרק רוצה להפיץ את השטויות שלו באמצעות שטיפת מוח. בהצלחה עם זה.
אחרי כל זה,, חשוב לי להתייחס למילה "כושי", ולהסביר עובדתית למה היא נתפסת כבעייתית. כמה דברים:
1. לא מדובר במילה נייטרלית. גם בהקשר התנ"כי-תלמודי יש כמה דרכים לפרש את זה. יש פירוש שמתייחס לכך כ"אישה יפה". גם אז יש כמה הסתייגויות. כי ההתייחסות היא לאישה הכושית של משה, ולא לכל ה"כושים" עלי אדמות. הסתייגויות שמעידות על כך שהיחס לשחומי עור היה שלילי. אולי לא בתנ"ך אבל בטח בהמשך במקורותינו ולא בעידן הפוסטמודרני (ויש להזכיר את "היהפוך כושי עורו", שאפשר בהחלט להבין בצורה שלילית ישירות מתוך ההקשר הטקסטואלי בירמיהו). יש התייחסויות אחרות, לא מעטות, שמשוות בין עור שחור, ישירות דרך המילה "כושי" לנחיתות וכיעור. ראה דברי הרמב"ם.
2. "כוש" – מארץ כוש. ארץ כוש היא לא כל אפריקה, אלא רק חבל ארץ. אם כבר רוצים לדייק באמירה. האתיופים בישראל אינם "כושים" במובן הזה. בהמשך נלקחה המילה ושוייכה לכלל כהי העור, תוך התייחסות שרידדה את כל היבשת לצבע עור אחד.
3. קרקר כבר כתב לך שהמילה הזו בשימוש על ידי אנשים שברור לי שאתה לא רוצה להיות חלק מהם, לפי מה שאתה כותב. שאנשים שצבע עורם שחום נפגעים מהמילה הזו. שהיא מלאה במשמעויות שליליות, שלא נובעות רק מה0מלאנים האלה, אלא קיימות הרבה הרבה לפני שהשיח הזה התחיל. אם אתה בוחר להמשיך בידיעה שאתה עושה זה כדי להכעיס אנשים, שוב, לא 0מאלנים אלא אנשים שחומי עור, זה… מז שזה אומר. פשוט מאוד.
כתבת שאתה לא אדם דתי. שלא בדקת את מקורות המילה ורק שמעת שמדובר אולי ב"אישה יפה" ראוי היה שאם אתה בוחר להשתמש במילה עם כזה אפקט תבדוק מה היא אומרת. ואם אחרי כל זה תבחר להמשיך ולהתייחס לדברים שלי כאל שטיפת מוח של 0מלאני מטונף, זה אומר דרשני.
אין לך שום רצון להתווכח אבל יש לך רצון להטיף
אין לך שום רצון להתווכח אבל יש לך רצון להטיף – שזה לא פחות מעיק. גם בימים אלו, אפרופו.
בכל מקרה אתה עושה את זה טוב.
החכמתי בנוגע ל הבהרות 1 + 2 שלך. וגם 3 היא באה בחשבון. באמת אני אקח את זה לתשומת ליבי.
בכנות.
על הפתיח המקושקש של דבריך והנסיון לקרוא לתוך דבריי – טיעונים שמעולם לא הצגתי, ומושגים שמעולם לא כתבתי – אני במקומך הייתי מוותר.
דברים שכאלו אכן מוטב שתשאיר לאחרים פה שעושים זאת טוב ממך.
*לאחרים=לאחרות
(רפרנס ל-"בחירה לדבר בלשון נקבה")
טוב, אני שמח שהועלתי במשהו
בנוגע לסיפא, אלך לשבת בפינה בוש ונכלם. הרבה זמן לא עשו לא נו-נו-נו. אקח לתשומת ליבי. תודה. הצעה אחת: תקרא את מה שכתבת למעלה, תחפש את המילה "שמאלני" על הטיותיה, ואיזה מילים וכינויים שייכת אליה. אחרי זה תגיד לי שאני טועה. לא, אתה תגיד לי שאני טועה. ברור. אבל מקווה שאולי משהו בכל זאת יעבור.
בנוגע לשאר הנקודות. כאן בלי ציניות, מקווה שבאמת הצלחתי להבהיר משהו. תודה על ההתייחסות העניינית כאן.
חוץ מזה בלי קשר למה שקורה בשאר העולם
המילים "ימני" ו"שמאלני" בזמן האחרון איבדו כמעט כל משמעות, וכמעט אין אנשים שמתכוונים לאותו הדבר כשאומרים את המילים האלה.
וואלה לא זוכר אם הוא שמאלני או לא
הוא באמת בעיקר זכור לי כמעפן, לא מעניין, חיקוי חיוור של סרטים מעניינים ממנו. באתי כל כך מתרגש לסרט אחרי ההייפ של "עיר האלוהים" והסרט היה פשוט.. גרוע.
הוא זכור לי כמשעמם ולא מעניין ומעבר זריז על התקציר שלו כרענון לא שינה את זה
אם אי פעם יתפנה לי זמן, אולי אחזור אליו.
הצעה:
אפשר לסדר את הסרטים גם ברשימה לפי ז'אנר? ואז פשוט ליד כל סרט לשים באיזה פלטפורמות הוא זמין?
אני יכול לנסות לעזור עם ארה"ב במידה וצריך.
גם, כלומר פה בתגובות?
או רשימה כפולה? או לשנות את הסדר הקיים כרגע (פלטפורומות) ולהחליף בז'אנר?
אני הייתי משנה פשוט את הסדר הקיים.
אם יש אפשרות לעשות תגובה ואז להכניס בה שינויים זה גם אפשרי.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)
או לשים קישור למעלה למסמך שמתעדכן לפי התגובות פה (ואז גם אפשר להפריד בין סרטים שמאלניים לסרטים ימניים
יש אפשרות. אני... אעשה זאת. מתישהו.
(ל"ת)
כשיהיה לך קצת זמן פנוי בבית?
(ל"ת)
כשיהיה לי זמן פנוי בכל מקום שהוא
(ל"ת)
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
סליחה, כן, אבל הבוס שלי מתזמן פגישות זום ל12:30, כי אז הילדים שלו ישנים צהרים. יש לנו, במקרה הטוב, 45 דקות שיחה.
(עד כמה שאני יודעת קרקר חי ביקום דומה)
הילדים שלו ישנים???
כבר שיפור בתנאים
אנצל את הדיון הער כאן כדי לשאול
מה כל כך מיוחד בזום שאין ב-10 פלטפורמות הותיקות יותר, ששייכות לחברות הכי גדולות שקיימות?
אילו עוד פלטפורמות יש?
אני יודעת שעובדים פה בעיקר עם זום ובלו משהו (אל תשאל אותי מה זה), חברים במוסדות אקדמיים באירופה מלמדים דרך הפלטפורמה של מיקרוסופט. כולן להבנתי פלטפורמות בתשלום, לא מכירה את השתיים האחרות אבל גם לא מכירה את הפלטפורמות הותיקות יותר שעליהן אתה מדבר.
בכל זאת בהשוואה לסקייפ: יש בסקייפ מלא אקו כשעובדים עם הרמקול של המחשב, כלומר בשיחה חייבים לתקשר עם אזניות. זום מותאמת למפגש רב משתתפים, אז אין אקו בכלל (המחשב לא מחזיר את הקול שעולה מן הרמקולים שלו), אחרת היתה קטסטרופה. יש למנהלי המפגש אופציה לשלוט בתרבות הדיון, בין השתקה של כולם, או קקביעה שכל מי שאינו דובר מושתק סמי-אוטומטית. יש סימון של האדם שמדבר (או אם אתה לא על מסך מפוצל, הוא קופץ לתמונה המוגדלת).
אז כל זה נח בפגישות מקצועיות. האמת שגם בשיחה משפחתית זה נח, אולי יש אפליקציות נוחות יותר, אני פשוט לא מכירה אותן.
big blue button
לא כל כך הספקתי להתנסות בה אבל היא יצרה לי רושם פחות נוח.
באוניברסיטת תל אביב עד השבוע הנוכחי העברתי שיעורים ביוניקו
שהיא פלטפורמה נוחה, פשוטה ואלגנטית עם אי-אילו שיהוקים (קבצי וידאו ותקליטורים – לפחות כשמשתפים אותם דרך תוכנת VLC – מנוגנים בלי סאונד לסטודנטים. זה די קריטי בקורסים כמו שאני מעביר, שכוללים הרבה חומרי וידאו).
רק שבגלל הפופולאריות הפתאומית שהפלטפורמה זכתה לה, יוניקו הודיעו שהם לא מתמודדים עם העומס, והאוניברסיטה שלחה את כולנו לעבוד עם Zoom. עכשיו אני צריך ללמוד לעבוד עם Zoom. בעסה.
לפחות בעיית הסאונד תפתר לך
זום מאפשר לך לבחור האם אתה רוצה להשמיע למי שאתה מדבר איתו רק את הסאונד של המיקרופון או את הסאונד של המיקרופון+הסאונד של המחשב.
לא יצא לי לעבוד עם יוניקו אז אני לא יכולה להשוות, אבל ברוב הדברים zoom באמת מאוד פשוטה.
בתור מרצה
כבר הרבה שנים שאני מעבירה שיעורים קטנים/שעות קבלה באמצעים דיגיטליים, ורק עכשיו בעקבות המשבר נתוודעתי לזום. יש לו שני יתרונות עיקריים.
1. יכולת רישום מיידית, בשניות, בלי להסתבך בכלל. כל אחד, לא משנה כמה הוא אנטיטכנולוגי, יכול להרשם. אפילו בשנייה שבה קבעו את הפגישה. חווית הרישום לתוכנה היא ממש קריטית.
2. יכולת שיתוף מסך וכתיבת מסרים על גבי המסך משני הצדדים שמקלה על התקשורת מאוד.
אני חושב שהמצב כאן הוא מעניין
כיוון שמדובר בטכנולוגיה בשלה שעובדת כבר הרבה מאוד זמן כבר תקופה ארוכה בשלל מוצרים, אבל פשוט לרוב האנשים לא היה צורך בשיחות וידאו, בטח לא בשיחות וידאו המוניות, מחוץ למגזר העיסקי. כשהצורך התפרץ בבת אחת והביקוש לשירות הזה עלה, זום פשוט היו אלו שהתנפלו על השוק בצורה הכי טובה. היתרונות הטכנולוגיים שלהם לא מאוד משמעותיים כאן.
אני למשל משתמש בעבודה ב-Google hangouts, שהוא מאוד נוח למי שעובד בתוך האקו-ספייס של גוגל, אבל גוגל לא השכילו לנצל את המצב לדחוף אותו לשוק הפרטי, למרות שהוא יכול לעבוד היטב גם למטרות של זום (ואולי גוגל צודקים – זום שורפים עכשיו הרבה כסף כדי לקדם מוצר חינמי שאולי לא יקנה הרבה לקוחות – הימור שכדאי לסטרט אפ אבל אולי לא לחברות מבוססות יותר).
מעניין
כי אנחנו מקבלים את כל הפיצ'רים של גוגל חינם (יש לי גוגל דרייב בלי הגבלת מקום! האושר)
ודווקא גוגל לא עלו בתור אופציה, רק זום ובלו ג'ינס (מנסה להבין במה כרוכה ההרשמה כי אני רוצה להשתתף בכנס בעוד כמה ימים)
ההאנגאאוט (וגם הmeet) לא מיועדים להרצאות
זה נכון שאפשר לשתף מסך אבל אין שם שום כלים יעודיים שמתאימים לפורמט הרצאה (ציור על הלוח, שליטה נוחה במשתתפים מטעם מנהל הדיון וכו…) וזה גם די קשה להסביר לאנשים איך להשתמש בזה (אני יודעת, הייתי צריכה להדריך חברי סגל אחרים כדי שישתמשו בזה כדי להעביר שעות קבלה לתלמידים מרוחקים, זה לא היה פשוט).
זה כלי שמיועד לשיחות, לא לדברים מתוחכמים יותר…
אין מה להשוות בין hangout לזום
hangout (וגם meet, לא ברור לי ההבדל) מקרטע עם מספר משתתפים מועט בעוד זום שומר על יציבות ואיכות גם עם עשרות משתתפים. הוא ממילא מוגבל לעשרה משתתפים בשיחה (או קצת יותר) בעוד זום מאפשר עד 100 משתתפים.
ניסיתי את שניהם ואי אפשר להשוות את האיכות.
בתור מישהו שמשתמש ב meet בעבודה, האיכות שלו יותר טובה מ zoom בעיני. הוא גם הרבה יותר טוב מ hangouts מבחינת איכות, ככה שברור לי הבלבול. אבל כמו שציינו קודם meet הוא לא חינמי ומצריך הצטרפות ל g suite של גוגל
מישהו אי פעם ניסה לעבוד עם Microsoft Teams?
זה בכלל אותו הדבר? משהו שונה? עובד טוב?
עובד היטב
כל הפגישות בעבודה שלי נעשות דרכו בשבועיים האחרונים, כשכולנו עובדים מהבית.
אבל Teams הוא כלי הרבה יותר רחב
שנועד בעיקר לעבודה בקבוצה סגורה של עובדים (אני עובד עם סלאק המתחרה, ואני מניח שאלו כלים דומים). אלו כלים שהם כמעט חובה היום לחברות, אבל המיקוד שלהם הוא לא שיחות וידאו – והמיקוד בדברים האלו הוא חשוב.
תגיד, למה הנוטיפיקיישנס שלו בטלפון כזה דפוק?
אני לא היחידה שמתלוננת על זה, ואם זהה כלי שהוא כמעט חובה אני בטוחה שאני מפספסת משהו
איך מסדרים את זה? אני כל הזמן רואה הודעות באיחור. ממש מעצבן
עברנו בעבודה לTeams
עובד לא פחות טוב מזום ויש לו עוד מלא פיצ'רים שימושיים. מומלץ ביותר
יציבות ומהירות
כל פלטפורמה אחרת של שיחות מכילה את אותם פיצ'רים (כולל קלות רישום) אבל זום נשאר יציב ומהיר גם עם 100 משתתפים שמשתפים וידאו במקביל. שלא לומר שהאיכות של הוידאו עצמו גבוהה יחסית.
אני שומעת על כל מיני אנשים
שמנצלים את הזמן לפרוייקטי עומק, לסדר את הארונות שלא סידרו, לעשות נקיון יסודי לקראת פסח. אני אומרת תודה אם אני מצליחה לישון שבע שעות שינה בלילה, כי במשך היום אין יותר מדי זמן לנשום.
אני מתעצבנת על אנשים שאומרים שאנשים בלי ילדים לא מבינים מה זה עייפות, או מה זה אחריות או מה זה לא יודעת מה, כי אנשים עושים הרבה דברים וחווים הרבה קשיים בהרבה סיטואציות אחרות שהן לא ילדים.
אבל במקרה הספציפי הזה- אני שהנסיבות יצרו סיטואציה שבמקרה הספציפי הזה יש הבדלים מאוד מובהקים בין אנשים עם ובלי ילדים.
(למען הסר ספק, ההודעה הזו נכתבה בשבע בבוקר, אחרי שהקטנה העירה אותי בשש, והחלטתי לתת לה קצת זמן טאבלט כדי לתת למח שלי זמן להתעורר…)
למזלי עוד לא הגעתי לבידוד מלא עם הילדה
אבל רק המחשבה נורא מעייפת :)
ותודה על התשובות לגבי זום
אוי, ידעתי ששכחתי מישהו בסרטים שבחינם
וזה, כמובן, "החדר" – שזכה לתואר "הסרט הרע הטוב בעולם". כמו כן, מצטרפים נכון לעכשיו כל יום עוד ועוד סרטים ישראליים לצפייה בחינם, ואני מנסה לעדכן על הבולטים בהם (נכון לעכשיו: שבוע ויום, אני לא מאמין אני רובוט) בקבוצה של עין הדג בפייסבוק.
עזרו למאותגרת טכנולוגית
הסרטים בסלקום TV ו-yesVOD זמינים חינם-חינם, או רק ללא תוספת תשלום למנויים? בשני האתרים לא מצאתי אפשרות סתם להירשם.
ללא תוספת תשלום למנויים
(ל"ת)
אז אמזון פריים פתחו את כל התכנים לילדים בחינם
ובנטפליקס האמריקאי, למרות האכזבות מסרטים שאין (התפשטות) יש כמה הפתעות נחמדות. למשל משפחת סופר על 2 (גם החיים הסודיים של חיות המחמד 2, שהוא ממש גרוע)
ורכבת הקרח, למי שעוד לא צפה.
אני עדיין מנסה ללמוד את נטפליקס, לצערי הפלטפורמה מאוד גרועה בחיזוי סרטים וסדרות שיעניינו אותי, ועשיתי כל מה שאפשר כדי לעזור לה. בקושי מצאתי את POI ואני בטוחה שיש מלא דברים שאני מפספסת סתם.
החיזוי של נטפליקס גרוע ומאכזב.
עם כל המנויים שלהם הם יכלו להיות מושלמים להתאמה לפי טעם.
זה מכעיס כי במקור חשבתי שזו מגבלת כמות התוכן בישראל
והנה אני בארה"ב, יש להם נתונים על תכנים שאהבתי וקיימים אצלם ותכנים שלא קיימים שם ספציפית. זה יכול היה להיות מושלם לחיזוי, אבל כל פעם אני מוצאת בטעות דברים מעניינים. נכון לכרגע, ההצעות הטובות היחידות שהם נותנים, הן סדרות שכבר ראיתי.
והפיצ'ר הזה של טופ 10?! הוא פשוט מחליף את התכנים שהם מנסים לדחוף, ונותן להם דירוג קצת אחר
מאוד מאכזב.
כמובן שלצד האכזבה הזו, מסתבר שאם אחליף את המנוי שלי למקומי (בפחות כסף) אאבד את ההתרגום לעברית, גם בתכנים של נטפליקס שמגיעים בארץ מתורגמים (1983 למשל- שלחתי חבר לצפות בזה והוא נאלץ לצפות בווייס אובר כי בלתי אפשרי אחרת)
אפשר לראות את התרגום לעברית אם את מחליפה לחשבון מקומי.
הבעיה היא שבחשבון שלך צריך להחליף את כל שפת הממשק על מנת שזה יעבוד.
וואלה, אגיד לו (ואחרי שיאמת את הפרטים אעבור גם)
(ל"ת)
הם יכולים, הם לא רוצים
האלגוריתם של נטפליקס מוטה בברור לגרום לך להתמכר לתוכן המקורי שלהם, ולתוכן חדש יותר על פני התכנים שהם רוכשים או התכנים הישנים יותר. המטרה היא ליצר ללקוח תלות בהם ספציפית ובתוכן המקורי שלהם על פני מה שיכול להילקח מהם בכל רגע. מאוד שונה מספוטיפי שהם לא יצרני תוכן ולכן האלגוריתם שלהם הרבה יותר מוצלח (גם אם בעולם המוזיקה המלצה היא דבר יותר עדין).
טוב, ספוטיפיי זו אהבה
והיא היתה מושלמת אם לא הייתי מגיעה לשניים וחצי תכנים שחסרים. אין לי מושג מי כתב להם את האלגוריתם אבל הוא ממש גאון, כי התוכנה הצליחה להבין ממש טוב מה כן ומה לא, ויש הרבה ניואנסים.
המלצת נטפליקס חדשה מהיום
Unorthodox, על אשה צעירה מחסידות סאטמר בוויליאמסבורג, שמחליטה לעזוב הכל ולברוח לברלין.
עם שירה האס הנהדרת בתפקיד הראשי והרבה מאוד יידיש. ארבעה פרקים סך הכל, שבלעתי בבינג׳ זריז וממכר.
מומלץ בחום.