טקס דג הזהב 2011, חלק שלישי ואחרון

בחירת הזוכה בדג הזהב לסרט השנה מפתיעה אפילו את האקדמיה עצמה. וגם: 20 הדקות הגדולות של השנה

מספיק התברברנו והתחמקנו, הגיע הזמן לשים את הקלפים על השולחן, לאחוז במשכות, לתת לעופרת לדבר ולצעוק "דיו!". או משהו. בכל מקרה, זה הסוף. אם עוד לא קראתם: זה היה החלק הראשון של סיכום השנה, וזה החלק השני. ועכשיו:

סלמון הספק

לא, לא ראיתי את "הסוס מטורינו", ואין לי הרבה רגשות אשם על זה. גם את "לוחם", "חוף ‏מבטחים" ו"ביותיפול" פספסתי. את "החפרפרת" דווקא ראיתי, אבל אני חושב שקצת נמנמתי ‏באמצע, אז זה לא כל כך נחשב. יכול להיות שפספסתי את הסרט הטוב של השנה? לא נראה לי, ‏אבל אולי. כל הסרטים שלא ראיתי מקבלים את סלמון הספק לסרט האולי הכי טוב של השנה, ואולי לא.


הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה

את הסרט הגרוע של השנה דווקא יש סיכוי טוב שלא ראיתי. אני קצת יותר בררן בימים אלה, ואם ‏פעם הייתי יושב בשמחה גם בסרט גרוע בידיעה שיהיה גרוע, היום אני נוטה יותר להישאר בבית ‏ולחפוף את הראש. אז לא ראיתי את "ביסטלי", "עונת המכשפה", "המאמין", ‏‏"סשן", "סילבסטר בניו יורק" או "הפנטסיה הגדולה של סימיקו הקטן", כולם נחשבים לגרועים ‏במיוחד על ידי אנשים שכן ראו אותם. גם לראות את "ג'וני אינגליש חוזר", ההמשך לזוכה פרס הדג ‏המלוח לסרט הגרוע של שנת 2003, לא היה דחוף לי. אלה הם כמה מהסרטים הגרועים ביותר ‏שכן ראיתי.‏

בוקרים נגד חייזרים

יודעים מה, עזבו, שיהיה "הפלישה למערב". אין טעם להילחם למען סרט מיותר כל כך. זה היה ‏אמור להיות כיף. בוקרים זה טוב, וחייזרים זה טוב, ולשילוב בינהם היתה זכות מלאה להיות סרט ‏טפשי. לא היתה לו שום זכות להיות כל כך משעמם.‏

רובוטריקים 3‏

סרט בסדרת "רובוטריקים" הוא אחד הסרטים הגרועים של השנה? מי היה מאמין.‏

דמדומים 4: שחר מפציע, חלק ראשון‏

סרט בסדרת "דמדומים" הוא אחד הסרטים הגרועים של השנה? מי היה מאמין. בעצם, על זה ‏שווה להתעכב קצת, כי מלבד כל הדרכים הרגילות בהם סרטי "דמדומים" הם גרועים, "דמדומים ‏‏4" המציא דרכים חדשות. הפעם היתה גם זוועה גופנית והטפה נגד הפלות, ואיכשהו הוא עדיין ‏הצליח להיות משעמם עד מוות. אין לי מושג איך הם עושים את זה.

אין לי מושג איך היא עושה את זה

אמרתי את זה בעבר ואומר את זה שוב: שרה ג'סיקה פארקר בתפקיד קייט רדי היא הליהוק הגרוע בהיסטוריה. קומדיה אידיוטית זה ‏דבר אחד, קומדיה אידיוטית ששוחטת ספר מצוין זה דבר אחר.

העולם גדול והישועה מעבר לפינה

בניגוד למה שבני קבוצת גיל מסוימת נוטים לחשוב, "סרט זר" משמעותו אינה "סרט טוב", ושמאלץ ‏מזוקק ודוחה ניתן להפיק גם בבולגרית. ‏

סאקר פאנץ'‏

כבר ציינתי אותו בתור הסרט הגרוע הכי יפה של השנה. עכשיו, בתור תרגיל מחשבתי, נסו לדמיין ‏איך הסרט הזה היה נראה אילו הוא רק היה פחות יפה ויזואלית – אילו אי אפשר היה לומר שאתם שם ‏רק כדי להסתכל בתמונות, והייתם נאלצים ממש לשים לב לעלילה. מפחיד, אה? ‏

והזוכה בפרס הדג המלוח לסרט הגרוע ביותר שראיתי בשנת 2011 הוא:‏

אני מספר ארבע

יודעים מה יותר גרוע מ"דמדומים"? סרטים שרוצים להיות "דמדומים" ולא מצליחים אפילו בזה. ‏הרבה סרטים הם מוצרים שנוצרים על פי נוסחה, אבל רובם לפחות מנסים להסתיר את זה באופן כלשהו. ‏ב"אני מספר ארבע" כל כך חסר תוכן שאפשר היה להקרין במקומו את ישיבת ההפקה שבה מישהו אמר "דמדומים פוגש את סמולוויל", וזה בוודאי היה מבדר יותר. הוא נעשה ברמה כל כך נדירה של ‏זלזול בקהל, אי-אכפתיות וחוסר השקעה, שלידו אפילו הדמויות ב"רובוטריקים 3" נראות ‏מעניינות. דבר אחד חיובי שאפשר לומר על ‏‏"אני מספר ארבע": הוא נורא, אבל נורא מצחיק. "אני יודע להסתוות בשטח", אומר אלכס פטיפר, ‏ומרים את הקפוצ'ון. "אנחנו לא אוהבים כמו בני האדם, אצלנו זה לנצח" אומר המנטור שלו, בסצינה ‏שהייתי רוצה לדעת כמה טייקים ממנה צולמו לפני שכולם הצליחו להגיע עד סוף המשפט הזה בפנים רציניות. אי אפשר לומר שהסרט הזה לא מבדר.


דג הזהב לסרט השנה

אני לא אוהב להגיד על שנים שהן היו רעות. 2011 לא היתה שנה רעה: היא לא עישנה, פיצחה גרעינים ‏או דיברה בסלולרי בקול רם בקולנוע. אבל לא, היא גם לא היתה שנה טובה במיוחד. היו ‏הרבה סרטים טובים, כמובן, אבל גם הסרטים הטובים ביותר היו טובים עם כוכבית, עם ‏הסתייגות. לעומת הרביעיה הגדולה של 2010 (שכל אחד מהם היה כנראה מקבל את דג הזהב של ‏‏2011, אם היה יוצא כמה חודשים מאוחר יותר), ושפע הטוב ש-2012 מבטיחה (וחסר לה שלא ‏תקיים), זה היה יבול חלש יחסית. אבל אני לא מתלונן. שנה הזאת הביאה בין השאר – ואלה רק ‏הסרטים שעדיין לא הזכרתי, או לפחות לא הזכרתי מספיק: "קבור", "אקס-מן: ההתחלה", "הארי ‏פוטר ואוצרות המוות, חלק שני", "פייטר", "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים", "טיפש, מטורף, ‏מאוהב". היו גם הרבה סרטים שאני מכבד ומעריך, אבל לאו דווקא אוהב: "אומץ אמיתי", "ברבור ‏שחור" ו"קר עד העצם", למשל. אבל אם הייתי צריך לבחור סרט אחד שהתבלט מבין כולם – ואני ‏צריך – זה היה אחד הסרטים האלה:‏

השכונה ‏VS ‎‏ חייזרים

מכירים את הסרטים האלה עם המסר החברתי הנוקב על המעמדות הנמוכים בשכונות עוני ‏באנגליה, שמלאים באנשים שמקללים במבטאים לא ברורים? אז כזה. עם חייזרים. ומאוד מצחיק. ‏

הערת שוליים

יכול להיות שאני משוחד לטובת הסרט הזה משום שהוא דובר עברית. ואולי לא: אולי הסרט הזה ‏רק חושף איך שעד עכשיו נתתי הנחות, במודע או שלא במודע, לסרטים דוברי עברית. מעכשיו ‏החיים של יוצרים ישראליים יהיו הרבה יותר קשים. אם אפשר לעשות בארץ דברים כאלה – כזה ‏דיוק בפרטים, כזה צילום, כזאת עריכה, כאלה דיאלוגים – אז באמת שכבר אין מקום להנחות. הרף ‏הורם.‏

כוכב הקופים: המרד

כמעט, אבל ממש כמעט, סרט השנה. הוליווד מנפיקה הרבה ג'אנק מסחרי ונטול טעם, זה ברור ‏וידוע. אבל אם בכל שנה היא תוציא סרט אחד כזה, יש עדיין הצדקה לקיומה. זאת עוד הוכחה שיש ‏דרכים טובות יותר להוציא תקציב ענק מאשר פיצוצים כתומים, ושאפקטים טובים ועלילה טובה לא ‏עומדים בסתירה זה לזה. אחלה דרמה, אחלה אקשן, אחלה אפקטים, ואף אחד לא ראה את זה ‏מגיע.‏

והזוכה בפרס דג הזהב לסרט השנה של 2011:‏

מלנכוליה

רגע, מה? מה פתאום? אתם בטוחים שזה אני שבחרתי את הסרט הזה? כי זה נורא לא מתאים לי. ‏אני מרגיש צורך להתנצל. "מלנכוליה" הוא לחלוטין לא מסוג הסרטים שאני אוהב בדרך כלל. זה גם ‏לא סרט שאני יכול להמליץ עליו בקלות: ברור לי שהרבה אנשים יסבלו ממנו. ויש בו הרבה דברים ‏שאני לא אוהב. שנאת-אדם ודכאון זה כל כך לא הקטע שלי. אם כי נכון שיש לי חולשה לפלנטות ‏ענקיות בשמים. ובכלל, לא סיכמנו שלארס פון טרייר אידיוט?‏

אבל מה לעשות, זה לא אני שמחליט. הסרט שהכי השפיע עלי השנה, היחיד שהשאיר אותי מול ‏כותרות הסיום בתחושת הלם שמזכירה את "רקוויאם לחלום" – היה הסרט הזה. אולי משום ‏שהחצי השני שלו נראה כאילו הוא נשלף ישר מתוך תת המודע הפרטי שלי. וכשחושבים על זה, יש ‏בסרט גם דברים חיוביים. כמו המשחק המדהים של קירסטן דאנסט, שאותו כבר הזכרתי. ומונטאז' ‏הפתיחה המהמם. והסיום. תאמינו לי שזה מוזר לי לא פחות משזה מוזר לכם, אבל "מלנכוליה" ‏הוא סרט השנה של 2011. אני מקווה שעד השנה הבאה זה יעבור לי.‏

ולסיום הסיום:‏

‏25 הדקות הגדולות בקולנוע של 2011‏

25. שיחת הערכה בבית הקפה, "אמאדור"
24. עין ממש גדולה, "רנגו"
23. בורז' יא טמבל, בורז', "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים"
22. קרב אגרופים תיאורטי, "שרלוק הולמס: משחק הצללים"
21. כספת ברחובות, "מהיר ועצבני 5"
20. בואן של בנות הים, "שודדי הקאריביים: זרמים זרים"
19. סצינ(ו)ת הפתיחה, "צעקה 4"
18. טרול ממש, אבל ממש גדול, "צייד הטרולים"
17. ברבור שחור, "ברבור שחור"
16. הצונאמי, "מכאן והלאה"
15. אני אשיר ואת תרקדי, "בלו ולנטיין"
14. התרסקות הגשר, "יעד סופי 5"
13. גורילות! על הליקופטר! "כוכב הקופים: המרד"
12. בייבי דול נגד רובוט סמוראי ענק, "סאקר פאנץ'"
11. החיים על פי סנייפ, "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק 2"
10. פגוש את ההורים, "טיפש, מטורף מאוהב"
9. מצודתו, "הערת שוליים"
8. האוטובוס, "האישה ששרה"
7. מאטי רוס במשא ומתן על סוס, "אומץ אמיתי"
6. המעלית, "דרייב"
5. לא!, "כוכב הקופים: המרד"
4. אל פאנינג עושה חזרה, "סופר 8"
3. שיחת טלפון עם אמא, "קבור"
2. הופעת אורח קצרה מאוד, "אקס-מן: ההתחלה"
1. הסוף, "מלנכוליה"